ה Mud Day הגיע לישראל! זהו קונספט של אירוע ריצה של כ 12 ק”מ בהם משולבים מתקנים שנראים כהכלאה בין מסלולי מכשולים של טירונות וגיבושי סיירות, מירוץ ריצת שדה, ואימון קרוס פיט. ה Mud Day התיישב לו על פארק הירקון בתוספת הטוויסט: בוץ חום, רטוב וחלקלק. הוא גרם לכ 5,000 ספורטאים ממגזרים מגוונים (על כך עוד נדבר) לרוץ בין מכשולים, לזחול, למשוך, לטפס, ולקפוץ. צוות BIKEPANEL – RUNPANEL הגיע בנציגות מורחבת, ונתקל באתגר ייחודי, ובעיקר: חוויתי ומצחיק.
לא הפעם הראשונה בישראל, ולא האחרונה
מאחורי המירוץ הזה עומד סיפור רחב יותר: כניסתה של ASO לישראל בראשותו של דרור לוי המנכ”ל. מי שחושב שדקטלון היא היחידה שהולכת לעשות פה מהפכה בתחום הספורט, ראוי שיכיר את ASO – ענקית אירועי הספורט הבינלאומית שהחלה בצרפת. היא המארגנת של הטור דה פראנס, מרתון פריז, פריז-דקאר, סדרת מירוצי שטח באופני הרים ועוד ועוד. מחאו כפיים – אנחנו בהחלט הולכים לקבל שינוי דרמטי בעולם הפקות אירועי הספורט בישראל…
את המסלול בנתה “עז הרים תשתיות” בשיתוף פעולה הדוק עם מנהל Mud Day העולמי – בועז גורן מנכ”ל עז הרים תשתיות מספר לנו על מבצע צבאי מוכן מראש: “יש פה מערכת משומנת שבתוכה אחראי עולמי על המסלולים המוגדרים מלמעלה לכל התחרויות בעולם מצרפת. החברה משם הגיעו אחת לחודש בישראל לפגישות חשובות וסגירות לקראת האירוע כחצי שנה לפני שהחל. שבוע וחצי לפני האירוע הוקם המתחם והחלו לעבוד על הקמת המסלול בפארק. יש הרבה תיאומים בין האירוע, לפארק, ולצוות שהקים את המסלול. הקונספט הוא קונספט זהה לגמרי בכל האירועים בעולם: אורך מסלול, כמות האלמנטים, כמות האנשים והצוות באירוע- הכל הוא By the book של ASO עד רמת הלבוש של אנשי הצוות כולם, ומנהל המסלול היה פה בארץ ומפקח על הכל.”
אלמנט הבוץ העיקרי במסלול: סדרת בריכות ודבשות בוץ
כאילו חדש, אבל מסתבר שהז’אנר הזה כבר ביקר פה בעבר, וגם יבקר בעתיד – נוסף על ה Mud Day יש עוד מותג אירועים דומים שנקרא Legion Run שאחד מיזמיו הוא ישראלי וגם הוא הולך להתרחש פה בקרוב.
דיברתי עם טל ביבי שמאחוריו כ 30 מרתונים, אולטרה מרתונים, והוא מלווה רצים כמאמן ריצות ארוכות, עושה פייסינג בתחרויות ועוד. טל עשה את התחרות שהיתה בישראל לפני כמה שנים בבן שמן: “זה היה מטורף: מכשולים, קפיצות למכולה עם מי קרח, טיפוס, חבלים, עבודת צוות. עשיתי את זה כבודד עם עוד כ 1500 איש. היו 15-20 תחנות: אתה מתחיל בקטן, עובר בין תחנות שמשלבות כח פיזי, יכולות של לזחול, לטפס, למשוך את עצמך כלפי מעלה, לעבור בתוך מים, תחת חבלים, תחת גדר תיל בגובה נמוך… ועוד.
נראה בלתי עביר, אבל היו כמה שעברו בכל זאת!
טל ביבי: “הרוב עושים את זה כדי לסיים, בטח כשזה פעם ראשונה, ולא מכירים את זה מאירועים קודמים. ברור שיש רצון להוביל, אבל אתה לא הולך לכזה אירוע כדי להביא תוצאה אלא כדי לסיים – זה קשה!
זכורה לי במיוחד אחת התחנות שהיתה בנויה מקוביות חציר שכוסתה עם בוץ וג’יפה: אתה מדלג מעליהן ואתה רץ לעבר מחסום שאין לך בו ברירה אלא להסתייע במישהו אחר. אז זה נחמד: אתה חייב לקבל יד ממישהו, ובקבוצה חייבים לסייע אחד לשני (סולמות גנבים לראשון, ומשיכה של האחרון) זו התמודדות! מי שרץ לבד ולא בצוות צריך למצוא מישהו מאחת הקבוצות שיעזור לו. עניין התחרות בוודאי שבא לידי ביטוי אבל מצד שני צריך להיעזר במתחרים אחרים. אז יש פה עניין מאוד מעניין סביב התחרות ושיתוף הפעולה. ואתה מנסה, ונופלים, ולא מצליחים… ולא כולם דקיקים וקל למשוך אותם…
הקירות – את חלקם עוברים מלמעלה, אחרים מלמטה בתוך המים, וליד כולם מצטלמים!
זה אימון קרוס פיט מורחב, קו נטוי גיבוש ליחידות המיוחדות. חוויה מדהימה, לא נורמלית! אם אתה שואל אותי – בתור אחד שעשה את זה: אין ספק שאני ממליץ להירשם עוד פעם. כשאתה מגיע לזה, נרטב, מתלכלך כולל נעליים והכל, ואתה חווה את הסיפוק הזה של לדלג מעל מכשולים ולעבור עוד אחד ועוד אחד אתה מבין שיש פה משהו מעבר לריצה של עוד מרתון ואפילו אולטרה”
בני ה 17- 28 מבטיחים: צחוקים ומצב רוח עוד לפני המירוץ
לא מעט אנשים, שסיפרנו להם מה אנחנו הולכים לעשות, ואת חלקם אפילו הזמנו להצטרף, הגיבו בטווח שבין גיחוך קל לצחוק מתפרץ. משהו בין ” גדול עלי (ואולי גם עליך)” לבין “מי המפגרים שמוכנים לשלם כדי לעשות דבר כזה?”. מסתבר שיש הרבה (כ 5000 ליתר דיוק) שההשתתפות באירוע הזה נראית להם תואמת את הכושר שלהם, ומספיק מלהיבה כדי לשלם עליה ממיטב כספם.
עוד לפני שמגיעים למתחם הכינוס, רואים שיש פה משהו גדול שמתהווה: מתחם זינוק וסיום ענק, אוהלים, מוסיקה ודוגמיות של מתקנים מפוזרים. האווירה מאוד קלילה ומצחיקה: הגיל הדומיננטי צעיר וסביב הצבא. השבטים המאכלסים את היבשת הזו שונים לגמרי מאלה אותם אתם מכירים ממירוצי אנדיוראנס באשר הם: הכירו את עולם חוגי ההכנה לצבא, חדרי הכושר והפיטנס: הזכרים במיטב שריריהם המופגנים, סובבים בחולצות הדוקות או גופיות, ומחפשים אישוש לגבריותם מבנות הכושר החטובות שמוכנות בכל רגע למרתון קרוספיט, ספינינג, מדרגה, או ווטאבר האופנה הנוכחית בעולם הזה. הם שמחים, צוחקים, ומאוד אוהבים לעשות פרצופים לסלפי.
חוויה מגניבה ושמחה (שמרו את הזוג הזה שתכננתם לזרוק ממילא לשנה הבאה)
לצידם צוותים נוספים של מסגרות שונות שהשכילו להגיע עם תלבושות מותאמות, ורצוי עם הומור, שישתלב מצוין עם הבירה שמחלקים לכל המסיימים מייד לאחר חציית קו הסיום, יחד עם מדליה (בצורת דיסקית צבאית. אלה מה?) וחולצה שיוענקו לכל מי שצלח את המסלול בהצגת סרט היד שקיבלתם בתחילתו.
אה, למי שבכל זאת ממש חייב למדוד את עצמו ביחס לאחרים, נאמר שהיה גם מקצה תחרותי – ״כרונו״ עם מדידת זמנים לסיירות ולמאמני קרוספיט וכאלו – נרשמו 30 איש… כלומר לא בדיוק כמות אדירה של אנשים התעניינה בלהפוך את המירוץ הזה לאנאירובי ולקרוע לעצמם את הצורה באימון קשה באמת. האם רוב המאמנים האלו בעיקר רוצים לרוץ ליד הכוסית של המועדון למטרות תמיכה ואימון אישי ״מקרוב״…? או שמא אלו דווקא עלמות החן שטוחות הבטן, בטייץ, גוזיה ושיער מתוח שבאו לחפש גברים תואמים. בכל מקרה מדובר באחד מאירועי הספורט היותר הורמונליים בסביבה.
אתגר הסולמות. החלקתם? נרטבתם!
חוץ מהמתקנים – יש פה בהחלט אלמנט של ריצה!
לכל מי שחשב שמדובר במרחק זערורי בין מתקן למתקן, מתברר שלא – והמרחק המצטבר הוא מכובד בהחלט: כ 13 קילומטרים. המסלול נותן את המיטב של הפארק באזור שבין גבעת המופעים לראש ציפור. 22 מתקנים לאורכו של המסלול ניבנו על ידי “עז הרים תשתיות”. בגדול אפשר לסווג את המתקנים בכמה קבוצות עיקריות:
- “המרטיבים” – אלה שבתוכם עוברים במים או בוץ. כאלה היו מעבר הבוץ המפורסם שהוציא את כולם חומים לגמרי להמשך המירוץ – שורה של בריכות בוץ שמיד אחריהן צריך לטפס על דבשות בוץ חלקלקות. אי אפשר לטפס לבד – חייבים דחיפה מלמטה של אלה שמאחור, ומשיכה מאלה שיושבים על הדבשת. עוד בגזרת המרטיבים – סולם אופקי שמי שלא מצליח לחצות אותו יעוף למים, ובריכות הרטבת ראש – בריכה שמחייבת אתכם לצלול מתחת לקורה, אחת מהן לתוך מי קרח… אי אפשר לשמור על הפן.
צעירים, שריריים, חמודים ובאו לשמוח – הקהל העיקרי ב Mud Day הראשון
- “המזחילים” – כמה מתקנים הורידו אותנו לזחילה הקלאסית מתחת גדרות תיל, רשתות או בתוך מנהרה חשוכה של צינורות ביוב (בלי הביוב, תרגעו). היה משפשף ברכיים ומרפקים, אבל בקטע טוב.
- “המקפיצים” – יופי של אימון לרצים, ולכל ספורטאי שמחזק את יכולת הניתור: בד”כ בפורמט של קוביות חציר גדולות, המסודרות כמעין פירמידה ומחייבות אתכם לתת קפיצה הגונה כדי להגיע למדרגה הזו, או שמטפסים עם הידיים במשיכה. אלה באו מדי פעם בסדרות שלאחר כל אלמנט ניטור הגיע גם אלמנט סמי זחילה, לעבודה יפה על עוד משרירי הגוף.
גיבורי על תמיד מבינים את מהות האירוע והסיטואציה
- “המטפיסים” – אלה כל המתקנים שמחייבים אותך למשוך את משקל גופך מעלה בכל מני צורות יצירתיות: עם קפיצה לפני כן אל האלמנט, חבל לסיוע, משיכה מחבר או בפורמט הסולם האופקי שדיברנו עליו. התאמנת הרבה על מתח בחדר כושר? הרווחת וקל לך פה יותר.
בתוך ה”מטפיסים” יש מתקן אחד שחזר על עצמו לא מעט בתחרות הזו: קיר אנכי. הקירות האנכיים האלה הופיעו לא מעט לאורך הדרך. כרצים אנחנו ידועים מהסלידה מ”הקיר” (במרתון) ובכלל כאנשים יעילים בחיים אנחנו משתדלים להימנע מקירות… המיומנות בחציית הקירות האלה היא משהו מרתק בפני עצמו. עבור צוות RUNPANEL-BIKEPANEL דומה שהם היו אתגריים במיוחד, ובשלב מסוים החלטנו לדלג עליהם. זה אחד הדברים שמאפיינים אירוע שאינו תחרותי – אם זה לא באמת בא לכם בטוב בשום צורה, אתם לא ממש חייבים לעשות אף מתקן. לשיקולכם האם אתם באים בגישה זורמת או גישה מתמודדת עד הסוף למרות הקושי. היו שם חברה שחצו את הקירות האלה כאילו הם כלום ממש: דילוג, רגל באמצע הקיר והופס, הם בצד השני! בשנה הבאה נחזור מיומנים יותר בעניין הזה.
גיאחה בפירמידה. בנסיון השלישי היא פוצחה בלי החבל (כמעט)
והיו עוד כמה מתקנים שלא נופלים לאף אחת מהקטגוריות כמו מתקן משיכת הגלגלים, המתקן המחשמל ועוד. כולם מגוונים את הריצה ואת החיים, ומייצרים חוויה של אימון רב חושי, מצחיק ולפעמים לא קל. מסלול הריצה מתפתל בין מכשול למכשול, ומוסיף עוד אלמנט נפשי: היעד הבא במרחק נגיעה, אבל לפני שנגיע אליו יש עוד עיקוף שאין לדעת מה אורכו, וכמה מכשולים הוא מכיל (אלא אם כן התעמקת במפה קודם).
ההיילייטס של צוות RUNPANEL BIKEPANEL – חוויות אישיות
מיה הזמינה את הבן המתבגר שלה להתלוות כצופה. על פניו האירוע לא נראה לו מלהיב, רק ההבטחה להמון הזדמנויות לצחוק על אמא שכנעה אותו לבוא. בסופו של דבר הוא הגיע עם אופניים, חמוש במצלמה, וליווה אותנו לאורך כל המסלול. הילד אמנם מתאמן בטאיקוואנדו, ואפילו במסגרת תחרותית, אבל לא מפספס הזדמנות להימנע מאימון סיבולת. בסוף היום הוא התאכזב לגלות שייאלץ להמתין עוד ארבע שנים כדי לעמוד במגבלת הגיל להשתתפות, והכריז שליתר ביטחון יתחיל להתאמן כבר מחר. עולם המירוצים לא זר לו, אבל זו הפעם הראשונה שמירוץ עושה לו חשק, מבחינת מיה הבוץ היה לגמרי שווה את זה.
גיאחה (גיא חלמיש) ניסה בכל זאת פעם אחת את הקיר, ודווקא את הגרסה הקשה הראשונה שלו שהגיע ראשונה – עם בור ממש צמוד אליו. זה לא עבר טוב, ונחיתה ישירה על עצם הזנב בתוך הבור מורגשת אצלו עד עכשיו. אבל האירוע הזה נתן לו חשק, ובא לו להגיע בשנה הבאה למקצה הרייסרי ולתת אנארובית בראש בלי פקקים בכניסה למתקנים.
מימין: אורית ומיכל
מיכל רק רצתה לגוון את ריצת הסופשבוע ולצחוק. בהיותה “מאותגרת כוח פלג גוף עליון” חששה מאד מהסולמות האופקיים והקירות (ובצדק מסתבר) אבל ציפתה בהתלהבות לבוץ. וקיבלה. באופן מוזר הצליחה לשמור על שיער נקי (לטענת צפריר) עד מתקן הצלילה הראשון, אבל השוותה עם התרסקות מהסולם האופקי אל תוך הבוץ. לטענתה הבירה בסוף היתה הטעימה ביותר ששתתה בחיים!
אורית בעיקר חששה מחום הצהריים בפארק והיא זו שהתעקשה לעצב מחדש את חולצות הצוות הנשי לכדי גופיות. החשש מהחום הופג במהרה: הטבילות התכופות במים, בבוץ ,בקרח ובעוד בוץ איזנו בהחלט את הטמפרטורה. בכל זאת היא קובעת (מניסיונה) ש”עדיף להיכנס לבריכת בוץ בנחיתת רגליים ולא בקפיצת ראש”.
צוות מגזיני הריצה והאופניים: RUNPANEL / BIKEPANEL – כ 12 ק”מ ריצה וצחוקים בבוץ!
טל ביבי, חשתי התנגדות מסוימת להגיע אצל חלק מהרצים, אתה יכול להבין את זה?
“יש הרבה אנשים בעולם של הרצים, שניתן לסווג אותם ולחלק אותם בצורה מאוד ברורה, ואתה רואה את זה מאוד בטסטים, בתחרויות: יש את הרצים הקלאסיים שרצים כביש בלבד. הבט בהם: כל קשר בינם לבין שטח מקרי בהחלט. הם לא ירדו אפילו לחצץ! למה? כי זה הטבע שלהם, אלה אנשים עם ייעוד מאוד ברור.
לעומתם יש את רצי השטח בלבד: לא תראה אותם על כביש – הרבה פעמים בגלל היסטוריה לא טובה של פציעות. קובי אורן למשל: הוא מספר אחד בעולם בשטח, חווה כביש, נפצע ומאז רץ רק שטח. שטח זו ריצה מעניינת ומגוונת שמאפשרת לשנות מנח רגל כל הזמן – וזה מאפשר לרבים לרוץ יותר, פחות להיפצע ויותר לספוג את החוויה. יש הרבה מירוצים כאלה: תנ”ך תש”ח, הר לעמק, סובב עמק, עמק המעיינות…”
טל: “יש עוד חברה שהם גם וגם – הם לוקחים את זה באופן חוויתי בלי התנגדויות. הכבישונים לא רוצים להתחרות ב Mud Day כזה כי התחרות היא העניין העיקרי אצלם. מבחינתם זה בזבוז זמן – לא טוב להם בסביבה הזו.
מהנסיון האישי שלי אני יכול להגיד שזה מספק התמודדות בשני היבטים מאוד חשובים: פיזית ומנטלית. בתחרות מהסוג הזה אתה הרבה פעמים רואה אנשים עוברים אותך ואין לך יכולת פיזית להתמודד ואתה נשבר. אומר לעצמך אני זז הצידה. אבל דווקא אז נכון כן לנסות להתמודד, איך לפצח את זה.”
מה נקווה שישתפר בשנה הבאה?
השיטה של המירוץ שונה מהמירוצים האחרים אותם רובינו מכירים בהם ההזנקה היא של כל המירוץ כמעט ביחד. פה מזניקים ב”גלים” די קטנים. הכרוז המעולה נמרוד כהן מבדר את הקהל ביחד עם יעל מקל על המיק, ובכל 20 דקות יוצאת קבוצה, והיא משוחררת למסלול ולמתקנים כדי למנוע פקקים בכניסה להם, ועדיין – יש פקקים. פקק ענק במיוחד הצטבר די מהר בהתחלה על מתקן הבוץ העיקרי, ופה דרושה הערכות שונה מעט של ההפקה. אנחנו ממליצים לוותר על הטור הארוך של הדבשות ובמקומו לשים שלושה קווי דבשות מקבילים, שיפצלו את הטור, ובכל קוו כזה שתי דבשות בלבד, תוך שאת פיזור הקהל למסלולים עושים בצורה מנוהלת. אה… ורצוי להעמיד שם סככה לצל לממתינים…
בריכת מי הקרח בחסות… מיה מובילה בשטיפה האחרונה לקראת סוף המסלול
לקהל אנחנו ממליצים לא להתעקש – יש תור ענק? דלגו… יש מלא מתקנים, ועוד תרטבו בהמשך, מבטיחים!
עוד בקטנה, נמליץ לדרג את קירות הטיפוס: במקום לשים את קיר הטיפוס הכי קשה עם הבור בהתחלה, לשים קודם קיר קטן ועביר, ולהעלות את הגובה של הקירות האלה לאורך המסלול בצורה הדרגתית. היינו אפילו ממתגים בענק על הקיר את גובהו, וכך לכל מתחרה יהיה את הקיר הזה האחרון שלא הצליח לעבור, והוא יהיה זכיר וידוע לפי גובהו. ולבסוף, אולי היו מקלחות בסיום אבל איכשהו פספסנו אותן…
אפילוג – Lighten Up חבורת רייסרים אנאליים…
12 וקצת קילומטרים של שטח, מכשולים וצחוקים – זה לא מירוץ המטרה הרגיל שלכם. זה לא המרשם המדויק שרשם לכם המאמן בדרך ליעד הקריטי הזה, שאם לא תגיעו אליו השמים יפלו. מדובר בשבירת שגרה מגניבה ומשמחת, קלילה, שונה מהרגיל. בדרך לשם יש לה בהחלט ערכים נוספים טובים ובריאים, והיא תזכיר לכם שכדאי לשמור על אותם שני סשנים של כח שבועי: זה בריא לגוף, לנפש, ומונע בריחת סידן.
עם גיל ממוצע של 47 ומינימלי של 35, כנראה שהיינו אחת הקבוצות המבוגרות על המסלול, אם לא “ה”, וחבל שכך. אנחנו בטוחים שישנם עוד לא מעט “קשישים” שכמותנו שהיו יכולים להשתתף ולהנות מהאירוע, אולי אפילו יחד עם הילדים. כמות החבורות המעורבות כמו שלנו, שפשוט רצו באיזי/הלכו את המסלול ועפו על עצמם במכשולים עם מצלמות וצחוקים הייתה מטורפת. מומלץ להגיע בקבוצה, להכין תלבושת מצחיקה, לא חייבים להתעקש למוות על כל מתקן, ויש פה עוד משהו מעולה שגילינו – זו הזדמנות נפלאה לחברים ומשפחה ללוות אתכם כל הדרך, לצלם ולהנות מהחוויה גם כן: פארק הירקון הוא פארק גדול, והנגישות למסלול לקהל היא מקסימלית. ב 2018 אנחנו מצפים ל 10,000 איש באירוע השני, ולעוד 20,000 בצדי המסלול עם אוהלים, מנגלים, משרוקיות, מצלמות והרבה בירה!
מאת: גיא חלמיש.
צילום: שחר בן צבי רום, מור ים, גיאחה
תודה למיה, צפריר, אורית ומיכל שסייעו בהכנת הכתבה.
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
