טלנובלות ודרמה בקבוצות ריצה…

 

קבוצת ריצה נועדה לייצר מבנה חברתי מחייב לבניית כושר ריצה ביחד. אז מה הפלא שכמו בחיים עצמם, נוצרות בהן דרמות לא קטנות: מי מקבל הכי הרבה תשומת לב מהמאמן ומי חש מקופח, מתאמנים חדשים שגונבים את כל הפוקוס, עזיבה המונית של מתאמנים ותיקים לקבוצה מתחרה וגם רומנים אסורים. כל מה שרציתם לדעת על דרמה בקבוצות ריצה:

לרבים מאיתנו קבוצת הריצה היא מקום מפלט מהלחץ בעבודה, הבעיות בבית והמטלות שלא הספקנו לבצע מתוך דחיינות או חוסר זמן. כל שאנו רוצים הוא להגיע לאימון, לצחוק ולסבול ביחד תוך שמירה על כושר הריצה שלנו עם שאיפה לשיפור. אך ציפיות לחוד ומציאות לחוד – גם קבוצת הריצה מייצרת דרמות מדי פעם ששואבות אותנו פנימה, נרצה או לא. ככל שנהיה מושקעים יותר רגשית בקבוצה, כך נושפע יותר מהלך הרוח וההתרחשויות בה. אז על מה כל המהומה ואיך אפשר לצפות ולטפל בדרמות השונות?

הצטרפו לניוזלטר – פעם בשבוע בלבד עם תכנים מעולים מהפאנל:

הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:

מאשר משלוח פרסום ועדכונים

רצים חדשים מגיעים וגונבים פוקוס

בכל קבוצה יש את הגרעין הקשה – הרצים הוותיקים שנמצאים שנים בקבוצה, משפיעים על אופי הקבוצה, מתמידים להגיע לאימונים ואפילו מייעצים ומעורבים בהחלטות מצד המאמן. מעת לעת זה טבעי שהקבוצה קולטת מתאמנים חדשים: חלקם לא יתמידו וינשרו אחרי חודש-חודשיים. אחרים יגיעו חסרי נסיון או כושר ויתחילו לבנות את יכולות הריצה שלהם, תוך הנחיית המאמן ותמיכת חברי הקבוצה.

כמתאמן ותיק כיף לקלוט מתאמנים נטולי פז״מ, לחלוק מהידע והניסיון, להסביר להם איך עובדים האימונים וכיצד צריך להתנהל במסגרת הקבוצתית. אך מדי פעם מגיע מתאמן מוכשר וחזק לקבוצה ומיד מושך את מרבית תשומת הלב: מתחיל דיבור על איך הוא רץ באימונים, כמה קילומטראז׳ שבועי הוא צובר ואיזו תוצאה או שיא אישי הוא שבר במרוץ בסופ״ש האחרון? הדבוקה המהירה קולטת אותו בחשש לחיקה, כי הוא מערער את מעמד הרצים החזקים שנבנה בהרבה זיעה ועבודה קשה. חלק מהרצים מתפעלים ומפרגנים להישגיו המיידיים, אחרים ייחלו למעידה ולסימן שגם הוא אנושי.

גרסה נוספת לדרמת ההצטרפות היא רץ כריזמטי ודעתן שמיד עם הצטרפותו לקבוצה מתחיל להביע את דעתו על ההתנהלות, לבקר ולהציע הצעות לשיפור: מרוצים שחייבים להשתתף בהם ושינויים בתכנית האימונים שמוכרחים לבצע. לאחר מספר עימותים ונסיונות מרד בהלך הרוח של הקבוצה, תקופת הקליטה והסלחנות תסתיים ותלווה בשיחות תיאום ציפיות של המאמן ועד לשיחת יחסינו לאן.

מזנקים לטסט דרמתי

עזיבה ו/או עריקה לקבוצה מתחרה

מהצד השני, לא כולם שורדים בקבוצה לאורך זמן מסיבות שונות: עייפות החומר, פציעות משביתות לתקופה ארוכה, עומס בעבודה ובחיים האישיים. עד פה, סיבות לגיטימיות וככל שמדובר ברצים פחות מחוייבים – העזיבה מתקבלת בהבנה. אך כשרץ או מספר רצים דומיננטים עוזבים בתקופת זמן קצרה, זו טלטלה לקבוצה. זו עלולה להפוך לרעידת אדמה של ממש אם מדובר בעריקה לקבוצה מתחרה. הרי בין מאמנים באותו אזור יש כלל לא כתוב שלא גונבים מתאמנים באופן אקטיבי מקבוצה אחרת.

מהלך שכזה מעורר שמועות ושאלות אצל המתאמנים הנותרים, האם הדשא של המאמן השכן ירוק יותר? ישנם גם מקרים חריגים בהם המאמן מחליט להיפרד מרץ או רצה בקבוצה. משהו פשוט לא מסתדר ברמת המחויבות, יש פער בין ציפיות המתאמן והמאמן או שישנה אי-התאמה לאופי ולערכים של הקבוצה. באופן כללי, המאמן ישתדל להצניע עזיבות והיפרדויות מהקבוצה, והפיצ׳ר של וואטסאפ שכבר לא מכריז קבל עם ועדה על עזיבת הקבוצה עוזר להקטין דרמות צפויות. בין אימונים שמתאמנים מחסירים מדי פעם לבין הדבוקות שנוצרות ומתגבשות, קל לא להבחין שמתאמן מסויים פשוט לא מגיע יותר ועד שזה קורה כבר חלף מספיק זמן והחדשות מתיישנות.

ראנפאנל בווצאפ:

התחרות על תואר ״חביב.ת המאמן״

בדינמיקה שבין המתאמנים למאמן נוצרת כמיהה מצד המתאמנים לקבל תשומת לב, הדרכה ומילה טובה מהמאמן באימונים ומרוצים. בסביבה תחרותית ממילא ובהינתן שהמאמן הוא יחיד והמתאמנים רבים, נוצרת תחושה סובייקטיבית שהמאמן נותן יחס ותשומת לב לרצים מסוימים ומזניח אחרים.

תופעה זו יכולה לקרות בכל מיני סיטואציות: במרוצים, בהם המאמן צריך להחליט את מי לפייסר, למשך כמה קילומטרים לתמוך ברץ מסוים, ואיך לחלק את תשומת הלב והתמיכה בין רצי הקבוצה המשתתפים במרוץ. זה יכול לקרות גם בריצות נפח בסופ״ש אליהן לא כולם מגיעים, בסוף יעלו תמונות לקבוצת הווטסאפ או לרשתות החברתיות עם המאמן עם מספר מתאמנים מצומצם שצלחו את ריצת הנפח השבועית.

אט אט מתפתחת תחושת מרמור אצל המתאמנים שלדעתם לא מקבלים מספיק יחס מהמאמן, בין אם בצדק או לאו, עד לנקודת רתיחה בה מישהו זורק הערה למאמן על הזנחה של מתאמנים מסוימים לטובת אחרים. אך יש שני צדדים למטבע – מן הסתם המתאמנים שמתמידים, מתאמצים ומשקיעים ראויים לקבל יחס הולם למידת השקעתם, לעומת אחרים שמבצעים חלקית את תכנית האימונים ומופיעים לריצות פעם כן, פעם לא ופעם למה לא? בראייתו של המאמן, יש מקום לעודד ולשבח רצים שמתפתחים וקוצרים את פירות ההשקעה, גם אם למראית עין הם קבלו יותר צומי מאחרים.

הקבצה א׳ מול הקבצה ב׳

קבוצת ריצה אינה מקשה אחת, היא בנויה מדבוקות של רצים בקצבים שונים. לעיתים נותנים לדבוקה המהירה כינוי בסגנון ״הקבצה א׳״ ולדבוקות פחות מהירות כינויים אחרים כמו ״הקבצה ב׳״, ״הקבצה א2״ או ״קבוצת הבוטיק״. בדומה לדרמה הקודמת, גם פה עלולה להתעורר תחושת תסכול מפני שרוב תשומת הלב והפוקוס מתרכז ברצים המהירים, אלה ששוברים שיאים וזוכים בגביעים ותארים לקבוצה, ולא ברצים הפחות מהירים שלא משנה כמה יתמידו ויתאמצו – לעולם לא יזכו בתהילת המהירים.

כשבקבוצה נופלת החלטה להתאמן למרוץ מטרה מרכזי כמו מרתון בארץ או בחו״ל, באופן טבעי מתגבשת תת-קבוצה של משתתפי המרוץ. מה שאומר, שמי שלא משתתף באימונים לקראת המרוץ הגדול, נשאר מחוץ למעגל. קבוצת וואטסאפ ייעודית נפתחת, רשמים, תמונות וחוויות מוחלפים ונוצרת שפה מיוחדת ותכנית אימונים ייחודית ל״מרתוניסטים״. גם כאן, אל המאמן מגיעות החששות פן ישכחו שאר חברי הקבוצה אשר אינם שותפים למסע לקראת חגיגת המרתון.

הקבצה א׳ בפעולה

שיתוף יתר או שיתוף חסר ברשתות

שוק קבוצות הריצה הוא אוקיינוס אדום מלא בכרישים המנסים להתחרות אחד בשני ולבדל את קבוצתם מהיתר בשביל למשוך מתאמנים חדשים. לא פלא אם כן, שפוסטים על שיאים אישיים שנשברו, תמונות מריצות נפח קבוצתיות ושיתופים על מסע למרוץ מטרה תוך התגברות על האתגרים שבדרך, מבורכים ולפעמים גם נכתבים ומשותפים ע״י המאמנים עצמם. בעיות עלולות להיווצר כששוכחים לתייג את דף הקבוצה, את המאמן שתמך והביא את המתאמנים לרמה הנדרשת, או את כל המתאמנים שלקחו חלק בהכנה לאירוע. לעיתים דווקא שיתוף יתר של תמונות לא מוצלחות או תוצאות שלא כל מתאמן היה רוצה לחלוק עם כל העולם ואשתו, גורם לדרמות, העלבויות וחיכוכים בקבוצה. לפחות כמה פעמים בשבוע עולות בקשות בקבוצות הריצה בפייסבוק להמלצות על מאמנים וקבוצות ריצה באזורים שונים בארץ.

לא כולם מכירים את הלוח המעולה של ראנפאנל – ובו פשוט רשימת כל הקבוצות לפי אזורים ואפשרות ליצור קשר עם המאמן.

תמיד בפוסטים כאלה, מתחילה מלחמה על כמות התגובות שממליצות על אותה קבוצה או מאמן. המדד יכול להיות מספרי לפי כמות התגובות, או איכותני ככל שההמלצה יותר מפורטת, אישית וחמה. בעיות עלולות לצוץ כשמתאמנים אדישים ולא ממליצים על קבוצת הריצה שלהם באופן תדיר, מה שיכול לגרום למתחים או אכזבה מצד המאמן, שרואה כי על קבוצות אחרות ממליצים כל הזמן ובהתלהבות.

אופי הקבוצה ושבירת שגרה

לכל קבוצה יש אופי משלה: קבוצות כביש, קבוצות שטח, קבוצות חברתיות, קבוצות תחרותיות. לרוב קבוצות יתאמנו במיקום קבוע במהלך השבוע, ויבחרו במיקומים מגוונים יותר בריצת הנפח בסופ״ש. שיטת האימון ומרוצי המטרה במהלך העונה מבוססים על אותה תבנית עם שינויים קלים משנה לשנה. הדרמות מתחילות כשרץ או מספר רצים מתחילים לקרוא תיגר על האקסיומות בקבוצה: מנסים להכניס יותר תחרותיות בקבוצת ריצה חברתית, מתאמנים מושכים לכיוון ריצות ומרוצי שטח בקבוצה ריצה ממוקדת כביש, רץ מנסה למשוך אחרים לרוץ ריצה חברתית בסופ״ש במקום נפח מהיר עם קצבי מטרה. אימוני ריצה עלולים להיות חזרתיים – לא סתם קוראים בלעז לתכנית אימונים למרתון ״סייקל״: יש מחזוריות בבניית הנפח השבועי או בעבודה על מהירות לקראת מרוצים קצרים יותר. פה ושם יקום הרץ שיערער על תכנית האימונים המשעממת, הקצבים או הנפחים שניתנו בתכנית או העובדה שכל פעם רצים באותם מקומות שטחנו אותם עד דק. מאמנים חכמים ידעו להקשיב ולהכיל את הביקורות של המתאמנים ולשבור קצת את השגרה מדי פעם, אבל בסופו של דבר בקבוצה המאמן הוא הדמות המקצועית וכשמתחילים להטיל ספק בתכניות הריצה שלו, זה חבל דק שעלול להיקרע.

שוברים שגרה במרוצי שטח

תחרותיות יתר ודרמות במרוצים

ספורט בכלל וריצה בפרט הם תחרותיים: בין אם מדובר בתחרות עם עצמך או עם אחרים. בקבוצות הריצה המאמנים דווקא מעודדים תחרות בריאה כדי לגרום לרצים לתת עוד קצת בשביל להשתפר ולנפץ שיאים אישיים. אך ישנו גבול בו התחרות מפסיקה להיות בריאה והופכת תחרותיות-יתר: עקיצות וירידות נזרקות לאוויר לעיתים קרובות מדי, מה שיוצר אווירה עכורה ומתוחה. אימונים לקראת מרוץ מטרה הופכים להיות מרחץ דמים כשהקצבים בתכנית נזרקים לפח ומגיעים לרמות מסוכנות ומועדות לפציעה.

מרוצים גם ככה מייצרים הרבה דרמות – האימונים לקראת, ההכנות לפני, הציוד, התלבושת, התוצאה, התמונות והפוסט שאחרי ברשתות החברתיות. המתח גבוה במיוחד כשמדובר במרוצים שההכנה אליהם היתה ממושכת ולוותה בויתורים לא פשוטים. בשעת האמת של יום המרוץ, מתישהו דברים ישתבשו: מזג האוויר רחוק מלהיות אידיאלי, משהו שאכלנו בערב לפני, פתיחה מהירה מדי או סתם יום לא טוב. חוסר שביעות הרצון מהתוצאה הופכת לתסכול ואז להאשמות – בין אם של עצמנו, הסובבים אותנו או המאמן שלא הכין אותנו כראוי.

דרמה תחרותית

פוליטיקה, ספורט ורומנים אסורים

יש דרמות שנוצרות מהסיבות הבנאליות שאנחנו כל כך אוהבים: ויכוחים על פוליטיקה בין המחנות השונים או בין אוהדים שרופים של קבוצות ספורט יריבות. הדבר המדהים הוא שאלה ויכוחי סרק – תראו לי אדם אחד שעבר למחנה השני בפוליטיקה או בספורט בעקבות דיון תוך כדי חימום או ריצה בקצב קל. ויש גם את הדרמות היותר מציאותיות (כך שמעתי) של רומנים אסורים בקבוצות ריצה מעורבות, מציאת פרטנר/ית חדש/ה לחיים והתחלה של פרק ב׳.
כאן ההדים שנוצרים ממקרים בודדים מדמים מציאות דמיונית שקבוצות ריצה מעורבות הן כר פורה לפלירטוטים ובגידות. במציאות מקרים אלה הם היוצאים מן הכלל שמעידים על הכלל. כמו בלימודים ובמקומות העבודה (בהם גם אפשר לחפש הרפתקאות רומנטיות ולמצוא את הפרק הבא בזוגיות), בהחלט אפשרי לרוץ בקבוצה מעורבת וליהנות באופן אפלטוני.

אז מה עושים עם כל הדרמות האלה? התשובה היא פשוט להתרכז בריצה, באימונים ולזכור מה הסיבה לשמה נרשמנו לחוג הזה – לבנות, לפתח ולשמר את כושר הריצה שלנו, ואם אפשר גם לחייך וליהנות על הדרך. דרמות תמיד היו ותמיד יהיו, חשוב לא להישאב אליהן ולהשאיר את הסחות הדעת בצד. ואם אתם במחנה של חובבי הדרמות – שימו פופקורן במיקרו, התרווחו על הספה וצפו באיזו דרמת ספורט מותחת בנטפליקס.

פשוט לחייך וליהנות בלי דרמות מיותרות

מאת: אלי ארקוש
צילום: אלי ארקוש, ניר פישמן

לתגובות הגיבו לפוסט בפייסבוק של ראנפאנל-  פה

שתף את זה! פה עם הכפתורים האלה למטה: