מה שאחד מגדיר כחופשה לאחר עלול להיות עינוי. אם אתם גם רצי שטח וגם אוהבים לטייל – קבלו מתכון לחופשת ספורט בהונגריה וסלובקיה שעשה כתבנו ודים לינצקי יחד עם שותפו לשיגעון תמיר בנוש.
ריצת-כוכב רב יומית
בכמה שנים אחרונות השתתפתי במחנות אימוני ריצת שבילים רב יומיים במדבר בארץ ומאוד אהבתי את הקונספט. המחנות היו בנויים על ריצת point to point מתגלגלת והתבססו על תמיכה לוגיסטית חיצונית. לינה באוהלים, ניתוק מציוויליזציה לכמה ימים (מדבר…) והרבה מאוד ריצה בטבע. קשה מאוד ולא כלכלי לארגן ריצה כזאת לקבוצה קטנה, במיוחד עם מדובר בחו”ל. במהלך שנתיים של קורונה תמיר (שותפי הנאמן לריצה כבר הרבה שנים) ואני לעסנו וכתשנו דק-דק את הרעיון של חופשת ריצה בחו”ל בסגנון מחנות האימונים שעברנו יחד ואחד מאזורי העניין שלנו היה מזרח אירופה ההררית. דברצן ההונגרית באה לנו ממש טוב בהקשר לזה: היא יחסית קרובה לסלובקיה ובה כבר ידענו שיש לנו מה לעשות, אבל גם הונגריה היא מדינה עם לא מעט פארקים ושמורות טבע.
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
תוך מספר ימים סגרנו טיסה, רכב ומקומות לינה. בימינו כל אלה נסגרים בכמה קליקים באפליקציות ייעודיות. כתבתי בעבר על תופעת ה- fastpacking שקיימת בעולם (טרק רב יומי מהיר או ריצה איטית), אבל אז הריצה שלנו הייתה מנקודה לנקודה. זה הצריך הכנה יותר מדוקדקת וסחיבת ציוד נוסף. הפעם הזזנו את מחוגת הקושי כלפי מטה ובחרנו בשיטת ה”כוכב”. טיול “כוכב” אינו דורש סחיבת ציוד רב יומי, אלא תיק / ווסט ריצה עם כל מה שצריך ליום אחד.
ההבדל מבחינת ציוד הוא לא גדול, אבל מבחינת נפח התיק הוא כן משמעותי. אין צורך בביגוד חם לערב (מעיל מתקפל לתוך כיס, מכנסיים ארוכים וכו’) או דברי טואלטיקה בסיסיים (מגבת, כלי גלח”צ). אין גם צורך לסחוב את האוכל הטכני או המוצק לכל ימי הריצה בווסט. כל אלה ימתינו לנו בסובלנות במזוודה בחדר באכסניה, או באוטו. אי הוודאות היחידה תהיה רק בנושא המים, שאותם ניקח בחישוב יומי וללא הסתמכות על תדלוק בדרך. כמות האוכל תהיה בחישוב ליום שהות שלם בשטח גם אם יש סיכוי יותר מסביר שנעצור בדרך בבקתה כלשהי לנשנש.
המסלולים
כמו שריצת מרתון מתחילה ביום בו לוחצים על כפתור “הירשם” באתר המארגנים, כך חופשה מתחילה ברגע שקונים כרטיסי טיסה. בניגוד לחופשות “הכל-כלול” של קלאב מד, או חופשות בהן מצטרפים לטיול מאורגן (גם אם חבר שלכם הוא המארגן), חופשה עצמאית מלאה בלא מעט עבודה. היום ישנם לא מעט אתרים שבהם ניתן לראות מסלולי טיולים שאנשים עשו כמעט בכל מקום בעולם ואפילו להוריד קבצי הקלטות. מיד עם סגירת הטיסות דגנו הרבה מסלולים מוכנים לאזורי העניין שלנו. בעיה אחת קטנה – רוב המוחלט של מה שנמצא ברשת הם מסלולי טיולים רגליים והם קצרים מדי בשביל ריצה. מתוך הניסיון ממחנות האימונים בארץ, החלטנו שמספר הקסם מבחינת המרחק והטיפוס ליום אחד יהיה בין 20 ל-30 ק”מ עם 1500 מ’ טיפוס. מתוך זהירות הוכנו גם מספר קטן של חלופות למרחקים קצרים יותר.
כך או כך, ביום הנחיתה שלנו בהונגריה השעון של כל אחד מאיתנו כלל 2 מסלולים בהונגריה ועוד 4 מסלולים בסלובקיה. את כל תוכניות המגירה שמרנו בתיקיה משותפת ב- Dropbox. התכנון היה לרוץ את המסלולים בהונגריה בדרך משדה התעופה לסלובקיה ובחזרה מסלובקיה לשדה התעופה בהונגריה. את ארבעת המסלולים בסלובקיה תכננו לרוץ במתכונת “כוכב” כאשר אנחנו מתבססים וחוזרים כל יום לאותו מקום לינה קבוע ליד שמורת טבע של גן העדן הסלובקי.
שיעור בגיאוגרפיה
לולא אתר skyscanner, לא הייתי מודע לקיומה של העיר הזו במעמקי הונגריה. דברצן שמה ומסתבר שהיא השניה בגודלה במדינה. עובדה מעניינת נוספת היא שיש לא מעט ישראלים שלומדים רפואה באוניברסיטת דברצן. שלוש וחצי שעות אחרי המראה מבן גוריון, מטוס ה-low cost שלנו ניגש לנחיתה אחרי שעשה כמה פניות מרשימות בדרך אל שדה התעופה הקטן בעיר. דרך אגב, הוא שדה התעופה השני בגודלו במדינה.
הונגריה היא מדינה די שטוחה ובמעוף המטוס בדרך לנחיתה, עברנו מרבדים של שטחי חקלאות בשלל צבעים, כמה כפרים קטנים ובעיקר הרבה ירוק. גלגלי המטוס היכו בבטון המשובש של מסלול הנחיתה בדברצן. “זעיר” תהיה מילה יותר מדוייקת בהגדרת גודל השדה שפגש אותנו מנומנם ושומם. ביום הנחיתה, נחתו בשדה רק 4 טיסות. החלק המפתיע בכל הסיפור הזה, דברצן נחשב לשדה תעופה בינלאומי! אבל אצלינו השדה לא מהווה עוגן חווייתי, כל עוד יש אליו טיסה ישירה מישראל וכמה משרדים של חברות השכרת רכבים, אנחנו מסודרים.
הונגריה, מסע בזמן
המחיר אותו שילמנו עבור השכרת רכב הכי קטן שהיה קיים (לא צריך יותר מזה עבור שני אנשים עם שתי מזוודות טרולי קטנות) היה שווה ערך למחיר ששילמתי עבור מיניוואן משפחתי ל-10 אנשים לפני הקורונה. בימינו למצוא רכב להשכרה, הוא לא משהו טריוויאלי, לכן לא צקצקתי לנוכח הקילומטראז’ המכובד שכבר היה על הספידומטר של מה שקיבלנו.
יעד הנסיעה הוכנס ל-waze ויצאנו לדרך לאחד הפארקים הלאומיים הכי גדולים של הונגריה – Bükki Nemzeti Park בו תכננו לרוץ כבר למחרת בבוקר. די מיד ביציאה מחניית שדה התעופה הרגשתי שאני עושה מסע בזמן, לימי הילדות שלי אי שם בשנות ה-80 הרחוקות בצפון מדינת פטיש ומגל. מכוניות ישנות, חבותות וחלודות (היו אפילו כמה סובייטיות מהתקופה ההיא), בתי כפר רעועים ומוזנחים והכי מורגש – הכבישים. הכבישים זה משהו שלגמרי החזיר אותי אחורה בזמן. צרים, ללא שוליים ומאוד משובשים. הדבקות ותיקונים ללא הרף על כל כביש שהוא לא כביש מהיר העובר בין מדינות האיחוד. חסימום חלקיות עקב שיפוצים, בורות ושאר תחלואות ליוו אותנו ללא הפסקה. כנראה שבשפה ההונגרית, המילה “תשתיות” לגמרי לא קיימת.
הונגרית קשה שפה
כשהתחלתי ללמוד עברית (בגיל 22), וכבר ידעתי כמה מילים. למדתי להוציא את משמעות הנשמע בשיטת Successful approximation. כלומר, מתוך כמה מילים שכן הכרתי יכולתי להעריך את משמעות המשפט. עד הנסיעה שלי להונגריה הייתי בטוח שאוכל להשתמש באותה שיטה גם כאן. בכל זאת – מדובר בשפה שכתובה באותיות לועזיות ובנוסף הנחתי שלפחות חלק מהמילים יהיו דומות או מזכירות את שפת אימי (רוסית) וכך אוכל להעריך את המשמעות. כמה גדולה הייתה אכזבתי כשגיליתי שהונגרית בשבילי היא אוסף אותיות שמודבקות למילים חסרות משמעות.
במקרים נדירים יכולתי להעריך משמעות של מילים בודדות מתוך שלטים או כתוביות וגם זה הזכיר לי רוסית סלאבית עתיקה של ימי הביניים שכבר מזמן לא משתמשים בה. מכאן הגעתי למסקנה שהונגרית היא שפה קשה שלא מצלצלת דומה לשום דבר אחר שהכרתי. תופעת השפה הייתה מאוד מורגשת גם במהלך הנסיעה בכבישים. שמות של חלק מהישובים כל כך ארוכים ומסורבלים שעד שאני מצליח לפחות לבטא את שם היישוב אליו נכנסנו, אנחנו כבר יוצאים ממנו. כל זה מפתיע עוד יותר בהתחשב בעובדה שהעם ההונגרי היגר למזרח אירופה מאורל שנמצא ממש במרכז רוסיה.
מה שהחמיר את המצב, הוא שכמעט בכל המקומות בהם היינו, האנשים לא דיברו ולא הבינו שום שפה אחרת מלבד הונגרית. גם ברוב המקומות התיירותיים, בצימרים, בדוכני הכרטיסים של שמורות הטבע ואפילו במסעדות, google translate היה החבר הכי טוב שלנו. מצלמים את הכתוב בהונגרית ומקבלים סוג של תרגום ישר על התמונה בטלפון.
גם שכניהם של ההונגרים שלא דוברים הונגרית – הפולנים, הסלובקים, הסלובנים ועוד, לא נמצאים במצב טוב יותר משלנו. כשהם מגיעים לטייל בהונגריה, הם מנסים את שפת אימם, וגם באנגלית. בסוף כולם עוברים לשפת הסימנים בידיים או שפת google translate. בעיה.
כשטבעוני וצמחוני ביחד, המירוץ הוא לא רק בשטח
פרט חשוב לציון הוא שתמיר טבעוני ואני צמחוני. לא מטעמי אידיאולוגיה, אלא בריאות גרידא. מי שמכיר את העניין בוודאי יודע שלטוס לחו”ל עם טבעוני זה כמו לטוס עם חרדי. “בעייתי” תהיה דרך טובה לתאר את זה. בהינתן העובדה שאנחנו נהיה בתנועה לפחות 5-6 שעות כל יום וחלקן לפחות יהיו מאוד מאומצות, אנחנו נצטרך לאכול ולאכול ממש טוב. לא, לא פיצות טבעוניות ולא צ’יפס מטוגן. יחד עם הרבה פחמימות אנחנו נצטרך חלבון והרבה ממנו. כבר בארץ, בשיחת תיאום ציפיות, אמרתי שאם בטווח נסיעה סביר ממקום סיום הריצה אנחנו לא מוצאים מקום עם אוכל צמחוני / טבעוני – אני מבחינתי אוכל את מה שיש ויהי מה. תמיר מצידו הכריז שמוכן גם להתפשר על לאכול מוצרי חלב, אבל לא בשר.
כך, בדרך אל היעד הראשון שלנו בהונגריה ואחרי יום מאוד ארוך שבו לא אכלנו כמעט כלום מהבוקר בישראל, בשעת אחר הצהריים המאוד מאוחרת, מצאנו את עצמנו ישובים במסעדה הונגרית אותנטית אי שם במעמקי המדינה. חצי שעה אחרי דין ודברים, שיותר הזכיר שיח חרשים, עם מלצר הונגרי מבוגר, כל אחד מאיתנו קיבל את המנה הראשונה שלו. תמיר – מרק בצל מוקרם ואני – מרק שעועית עם חתיכות עסיסיות של מה שהסתמן כנקניק מבשר בקר נמוך. 15 דקות לאחר מכן המלצר לקח מאיתנו 2 קערות מרק ריקות והביא במקום את המנות העיקריות.
בהמשך הנסיעות שלנו הכרתי אפליקציה מאוד חביבה וידידותית שנקראת Happy Cow הלא היא מדריך מסעדות טבעוניות בכל העולם. האפליקציה מזהה את המיקום ונותנת רשימה המסעדות הטבעוניות / צמחוניות שנמצאות בקרבה סבירה. מכאן הדרך לברר את תפריט המסעדה, שעות הפתיחה המלצות ודירוג הסועדים, הייתה מאוד קצרה ועניין האוכל עבד נהדר לשנינו. את השלמות החלבון, שלא צרכנו מספיק עם האוכל, שנינו עשינו עם שייק מאבקת חלבון שהבאנו איתנו מישראל.
הפארק הלאומי בוקי, צפון הונגריה
אחרי הריצות בפארק הלאומי בוקי בהונגריה, שעברו בתוך יער עבות, כל היערות בארץ נראים לי כמו ראש של מי שנוסע לטורקיה להשתלת שיער. שעות של זמן רגליים בלי לצאת מהיער נתנו לנו פרספקטיבה אחרת למושג “יער”. עצים בגובה עשרות מטרים שסוגרים על השביל מכל הכיוונים ומייצרים אווירה קסומה של שקט, תאורה מעומעמת ונתק מוחלט מהסביבה. אחרי גל חום ששתף את אירופה שבוע לפני הגעתנו, קצת חששנו ממזג האוויר שיכול היה להיות מאוד חם באזור, אבל למזלנו הזדמן לנו שבוע סביר ולא חם. מה שתרם להרגשה נעימה יותר בריצות הוא שהמסלולים פשוט לא יצאו החוצה מהעצים. כל הזמן היינו בצל ובשלב מסוים, מחוסר אור ושמש, הייתה אפילו קצת תחושה של סביבה חשוכה וקודרת.
בניגוד לכל מה שכתוב על הפארק (כולל מערות, כמות מכובדת של חיות שמסתתרות בו, פרחים וצמחים שנמצאים שם), מלבד 2 מטיילי בדד ועופר קטן, לא ממש פגשנו בנציגי האוכלוסייה האחרים בו. מאוד מפתיע, בהתחשב בעובדה שמדובר בפארק הלאומי הכי גדול במדינה. בקצוות הפארק בריצה השניה כבר היו מעט אנשים שמתוך חשש הישרדותי לא מובן נצמדו לשולי השבילים כששמעו אותנו רצים. על אף המוזרות, חייב להודות שמאוד אהבתי את הלבד שלנו בתוך הטבע.
בארץ קצת יותר מאתגר למצוא כאלה מקומות בשיא עונת התיירות. כל משך השהות שלנו בהונגריה לא הצלחתי להיפטר מהמחשבה שיש סיכוי שהידיעה שקורונה הסתיימה טרם הגיע למדינה והאנשים עדיין מסתתרים בבתים. אין לי דרך אחרת להסביר את הכמות הזניחה של האנשים והמטיילים שפגשנו במקומות בהם היינו. בדיעבד הסתבר ששני המסלולים שרצנו בתוך הפארק בוקי, היו הכי “יריצים” וזורמים מכל מה שעשינו בהונגריה.
להתראות הונגריה. שלום סלובקיה
החוויה ההונגרית שלנו הייתה מאוד מצומצמת והחלטנו במודע להסתפק בפארק בוקי בתור מדגם לא מייצג למדינה שלמה. בתור מי שחיפשו נוף יותר אלפיני והררי בטווח נסיעה קצר מסלובקיה זה מה שהיה להונגריה להציע לנו. בטוח פספסנו לא מעט פניני טבע הונגריות ומקומות בהם היה נחמד לרוץ, אבל גם לעזוב עם טעם של עוד זה לגמרי בסדר.
כך שמנו את פעמינו לכיוון סלובקיה בה נבלה את רוב החופשה ונדגום נוף שונה לגמרי. סלובקיה הפתיעה אותנו ממש לטובה גם במגוון נופים, גם באקלים וגם בטמפרטורות שפגשו אותנו שם. על כך בפרק הבא שמוקדש כולו לחוויה הסלובקית שלנו.
מאת: ודים לינצקי
צילום: ודים לינצקי, תמיר בנוש