במהלך הרבה שנים של ריצות ורכיבות באזור אילת צברתי רשימה של מקומות מעניינים ושווים ביקור ובהם טרם דרכה רגלי. הפעם עלו בהגרלה "האגם הנעלם" ו"מעלה תמנע". כך מצאתי את עצמי עולה על בגדי ריצה עם תמיר – שותפי להרבה הרפתקאות, ב-9:30 בבוקר ליד האגם הנעלם לא רחוק מאילת ויוצא למסלול יפה גם לרצים וגם למטיילים.
הדרום הרחוק
לפי חוקי גיאומטריה, צריך לפחות 2 נקודות על מנת למתוח קו בינהן. לפי חוקי ריצת שטח – לא חייבים 2 נקודות, אלא מספיקה אפילו נקודה אחת. נקודת עניין אחת באזור מעניין ויש לכם מסלול. 2 נקודות מעניינות ויש לכם כבר מניין למסלול מעגלי. ככה לפעמים אנחנו מתכננים מסלולים – "דוקרים" במפה נקודות עניין ותופרים דרכן מסלול. הפעם היו לנו 2 נקודות חובה שרצינו להכניס למסלול – מעלה תמנע והאגם הנעלם והוספנו אליהם גם את מעלה ברך בכיוון שטרם עשינו אותו (ירידה) וביקור זריז בפארק תמנע.
קבלו את הכתבות שלנו בווטסאפ:
איך מגיעים
כמעט 3 ק"מ דרומה על כביש 90, לאחר פניה למרכז המבקרים של פארק תמנע, ישנה פניה מוצנעת ימינה לכיוון מכרות תמנע. כביש אספלט די משובש וצר מוביל למה שעד 1984 היו מכרות נחושת. קילומטר אחרי הפניה מכביש 90 ישנה עוד פניה ימינה על שביל עפר משובש לא פחות, לכיוון האגם הנעלם. אל תנסו לחפש שלטים או הכוונות, כי הם לא שם וגם לא יהיו שם. מדובר בדרכי גישה מאוד ישנות למשאיות ששינעו עפר בתוך המכרות. אחרי כ-500 מ' לתוך שביל העפר מתחילים לראות גדר וניתן להבין שהגענו לתצפיות על האגם הנעלם. את הביקור באגם נשאיר לקינוח בסוף ובינתיים רק נציץ אליו מלמעלה תוך כדי התארגנות לריצה.
מה בתפריט
- אורך המסלול: 28 ק"מ
- טיפוס מצטבר: 800 מ'
- אופי המסלול: מעגלי
- זמן רגליים משוער:
- ריצת שבילים – בין 4 ל-6 שעות
- טרק הליכה – יום שלם
- וויז לנקודת ההתחלה: האגם הנעלם בתמנע
- קושי ניווט: בינוני
- קושי כללי: קשה + טכני לפרקים
- מתאים לרצי שבילים ושביליסטים מנוסים
- מפת המסלול:
קצת junk miles על ציר הנפט להתחלה
בכל מסלול ארוך עלולים להיות כמה קילומטרים של שבילים שהיינו שמחים לדלג עליהם. אין בהם שום דבר מעניין והם שם רק בשביל לגשר על המרחק לדבר האמיתי והמעניין שלשמו באנו. כ-2.5 ק"מ של תחילת הריצה שלנו היו בדיוק כאלה – junk miles בקו ישר דרומה על ציר הנפט. לאחר שעזבנו את הרכב ליד האגם הנעלם, המשכנו דרומה על ציר הנפט. עברנו חווה סולארית ענקית עם תחנת משנה ואחריה עלינו על עוד כביש משובש שבעבר שימש משאיות עפר של המכרה.
בחצייה של הכביש עברה מולנו משאית מלאה שהובילה מכוניות חדשות ולא הבנו מה היא עושה כאן, באמצע שטח המכרה. רק בסוף המסלול נפטרה התעלומה וראינו שהבעלים של שטחי המכרה משכיר אותם לטובת אחסון ביניים של מאות רבות של מכוניות חדשות שמגיעות לאילת על אוניות. כנראה שבאילת כבר לא נשאר מקום, או שכאן זה יותר זול, או גם וגם. במגמת עלייה כמעט בלתי מורגשת ירדנו מהכבישים, חצינו את השפך של נחל רחם והתחלנו להתקדם על השביל בתוך ערוץ של נחל גדנ"ע.
ינעל העולם במעלה תמנע מעל נחל גדנ"ע
מעלה תמנע
בקעת תמנע היא סוג של מובלעת צבעונית הנמצאת בתוך צוקים והרים המתנשאים מעליה. החלק הזה של המסלול היה בדיוק הטיפוס לגובה הצוקים הסובבים את בקעת תמנע. הטיפוס התחיל במעלה תמנע עם 400 מ' של עלייה רצופה, רובה טכנית, עד למרגלות הר עתק. ככל שהתקדמנו יותר, כך נפתח בפנינו נוף מהפנט אל בקעת תמנע. קסם של שינויי הצבעים של הסלעים, סדקים בתוך הקליפות של מדפי הסלע הענקיים מתחתינו ושאר סימני הבלייה הטבעית של הקרקע הסלעית באזור. נחל גדנ"ע ורכס של הר גדנ"ע הם בעצם הגבול הדרומי של בקעת תמנע וזה היה חלק מהמסלול של סובב בקעת תמנע עד למעלה ברך.
בקעת תמנע במבט ממעלה תמנע
מעלה ברך
בסיום הטיפוס של מעלה תמנע ולאחר סיבוב כבוד סביב הר עתק הפנינו את פנינו אל תוך בקעת תמנע. מבחינה רשמית למי שרוצה לרדת לתוך בקעת תמנע, יש רק 2 אפשרויות – האחת היא מעלה מלחן בצפון והשניה היא מעלה ברך במערב. מעלה ברך הוא ללא ספק היפה, הדרמטי והקשה מבין השניים והוא עדיף בכיוון עליה. אנחנו באנו אליו עם הפנים לכיוון הירידה. סכין קטנה של כמה עשרות מטרים ובסופה רוג'ום מאוד גדול, מהווה כניסה לתחילת מעלה ברך. ביום בו ביקרנו במקום, מזג האוויר היה יחסית רגוע וניתן היה לעמוד ללא חשש להיות מופל ע"י הרוח בראש מעלה ברך.
זו אחת התצפיות היפות על בקעת תמנע והיא לגמרי מתגמלת את מי שהשקיע ובא עד לכאן. נוף של מאדים, הרבה משחקי צבעים בכל שכבות הקרקע, שבילים שנראים קטנים מתפתלים למרגלות המעלה. כל זה נותן פרספקטיבה לגובה שממנו באנו ולמה שעוד מצפה לנו בהמשך.
המעלה במקרה שלנו היה בעצם מורד. הוא מחזיר לנו את אותם 400 מטר שהפקדנו בכניסה למעלה תמנע ומוריד אותנו לגובה הבקעה. שביל הירידה של מעלה ברך מאוד טכני, מדורדר ומצריך לא פעם שימוש בידיים למעבר מכשולים רבים. התקדמות בו היא איטית, מדודה ומאוד זהירה. ריצה זאת לא.
חזרה לבקעת תמנע
לאחר צליחת מעלה ברך בירידה, צללנו הישר לתוך הנחלים הקטנים של בקעת תמנע. פה ושם ביצבץ לו שביל אופניים סובב תמנע. למרות הפיתוי לעלות עליו ולהקל על עצמנו, נשארנו נאמנים לשבילי הולכי רגל. הרבה יותר מעניין, אם כי לא תמיד יריץ, לעומת שביל אופניים הנקי והמסודר. לאחר חציית שני כבישים המובילים לאגם תמנע, הגענו לעמודי שלמה המפורסמים. הימים הם ימי חול של מועד חנוכה וחגיגת המבקרים במקום בשיאה. מכוניות, אנשים, רוכבי אופניים, קבוצות גדולות עם מדריכים – כל התפאורה של חול המועד. מכיוון שכבר ביקרנו במקום בהזדמנות אחרת ומפאת עומס האנשים שהיה בו בזמן הגעתנו, המשכנו הלאה לתדלוק מים שכבר נגמרו אצלי.
יש שפע של אפשרויות לתדלוק באגם תמנע ואפשר גם לקנות אוכל בחנות על שפת האגם. מכיוון שידענו שנשאר לנו פחות משעה ריצה עד האוטו, החלטנו רק למלא מים בפלאסקים מהקולר בכניסה למסעדה. לאחר שעזבנו את השטח של אגם תמנע ועקפנו את מתחם האוהלים, התקרבנו למה שפעם היה מרכז מכרות תמנע. השטח היום סגור ומגודר היטב, וממרחק של כמה מאות מטרים כבר קלטנו את מגרשי המכוניות החדשות. כל המכוניות מנויילנות וכולן "קיות" מאותו הדגם. מרחוק ניתן היה לראות כמה מובילים שמעמיסים את המכוניות עליהם ויוצאים צפונה, כמו שראינו בתחילת הריצה שלנו.
גוויות של מכוניות באגם הנעלם
האגם הנעלם
לאחר מעבר של המכרות עם מגרשי המכוניות, רצנו קצת יותר מקילומטר על סוללה שהיא בעצם גבול שטח המכרות. ניתן היה לראות שהמקום לאט לאט מתחיל להפוך למטמנת פסולת צמיגי משאיות ענקיים, או סתם למקום מאוד מוזנח. בציפיה דרוכה התקרבנו לגולת הכותרת של היום – האגם הנעלם. באזור האגם קיימים עוד מספר בורות ללא מים, אבל אף לא אחד מהם אינו עמוק כמו זה של האגם הנעלם.
האגם הנעלם הוא למעשה מכרה פתוח ברוחב 300 מטר ובעומק 80־100 מטר שבו כרו נחושת בשנות ה־70. מי התהום הציפו אותו ויצרו אגם בעומק 30 מטר. השתקפות תכול השמיים, הקיר האדמדם החצוב וגווני המדבר, יוצרים מראה מהמם המשתקף במים. אם לא הייתי יודע את מקור האגם ואת איכות המים בו, המראה היה מאוד מטעה אותי. לפי מקורות יודעי דבר, המים באגם מאוד מליחים והוא לא מומלץ לשחיה. הדרך אליו על בסיס שביל משאיות מאוד משובש ולא נראה שאפשר להגיע אליו אפילו ברכב שטח.
עוד שלד של רכב שפעם היה בתוך מי האגם הנעלם
אחרי צבע המים, האטרקציות העיקריות באגם הם ללא ספק שלדי המכוניות שדורדרו משפת האגם למטה ומפוזרות כעת במספר מקומות. הגוויה הכי מעניינת ביניהם היא של המכונית התקועה עם החלק הקדמי שלה בתוך הקרקע בצורה אנכית. מראה סוריאליסטי ומסקרן. איך הצליחו לדרדר אותה כל כך יפה ולתקוע אותה בקרקע?
סובב בקעת תמנע דרומי – סיכום
30 ק"מ עם כמעט 900 מ' טיפוס עברו תחת רגלינו ביום הזה. רוב הדרך במסלול הייתה בת ריצה ומזג האוויר היה לטובתנו הפעם. קצת שמש ללא רוח בתחילת הדרך על ציר הנפט התחלפו ברוח ועננות בהמשך. למרות עומס מסויים באזור התיירותי של פארק תמנע, בכל שאר המסלול כמעט ולא פגשנו נפש חיה. הייתה תחושה של כניסה לעומק השטח וניתוק – מה שרק מדבר יכול לספק בשפע. סגרנו כמה פינות גיאוגרפיות שהיו פתוחות אצל שנינו כבר הרבה שנים, למרות שאת האזור כן הכרנו. נחל גדנ"ע, מעלה תמנע בעליה ומעלה ברך בירידה וכמובן האגם הנעלם שעברנו ממש לידו בלי לבקר בו כל פעם שהיינו נוסעים לאילת.
מאת: ודים לינצקי
צילום: ודים לינצקי, תמיר בנוש
אם אהבת את התוכן שלנו, שתף אותו לקבוצות הווטסאפ והפייסבוק שלך – הנה פה במלבנים האלה:
