בתור זאב בודד שאת רוב האימונים שלו עושה לבד ולפי תוכנית אישית, עד עכשיו נמנעתי מלהתאמן עם קבוצות מסיבות של חוסר גמישות בזמנים ומקום האימון. דווקא כשנפלה בידיי ההזדמנות לצאת למחנה אימוני ריצות שטח קבוצה החלטתי לתת לזה צ’אנס ונרשמתי.
מאת: ודים לינצקי
את מועדון ריצה וכושר Summit הכרתי מתוך חסויות למרוצי שטח, ריצות שהם מארגנים בסופי שבוע ומרוץ JMUT בהרי ירושלים. כמו כן, גם רומן ספיבק וגם אילן פריש, בעלי המועדון, אנשים די פעילים ברשתות החברתיות ושמם הולך לפניהם בתחום ריצות שטח למרחקים ארוכים. מבחינה מקצועית לא היה לי ספק שאני בידיים טובות. רישום מהיר באתר, תשלום ואני בפנים. הודעתי בעבודה על יום חופש (המחנה הוא 3 ימים – חמישי עד שבת) ושיתפתי כמה מחבריי במעשה.
יום חמישי. 6:30 בבוקר. קרני השמש הראשונים מאירים על חוורי מצדה וניתן כבר לראות בבירור את שביל הנחש העולה אל מצדה עצמה. מגרש החניה של מצדה מתחיל להתמלא במכוניות שעל חלקן ניתן לזהות את הדרך שהנהג עבר עד שהגיע לכאן לפי מדבקות המירוצים. ללא ספק מדובר בסוג של סימן היכר שיותר ויותר אנשים בארץ מבינים. למרות שבעיני רוב עדיין מדובר בסוג של סימן לחוסר שפיות כרוני. אנשים עם פרצופים רדומים יוצאים מהמכוניות ומתחילים להתארגן על בגדי וציוד ריצה.
המחנה חולק ל-3 קבוצות ריצה לפי מרחקים וקושי המסלולים. לא הכרתי כמעט אף אחד מהאנשים שהגיעו והייתה לי חצי שעה להחליט עם איזה קבוצה אני יוצא. בריצות שטח לא תמיד המרחק אומר הכל. רוב הקושי של המסלול מתחבא מאחורי נתוני הטיפוס המצטבר ואופי השטח. באזור ים המלח בכלל ומצדה בפרט המסלולים די טכניים ומספרי הטיפוס של שלושת הקבוצות לא היו מביישים יום ריצה אלפיני טיפוסי. כך או כך, החלטתי לנסות את עצמי בקבוצה החזקה ביום הראשון של המחנה.
איך זה עובד
הריצה היא כקבוצה עם מאמן שנמצא בד”כ בקדמת הדבוקה. משום שהמסלולים פורסמו מראש, כל אחד יכול היה להתארגן על אמצעי ניווט האהוב עליו (שעון, מפה בנייד, מפות נייר או כוכבים) ולעקוב אחרי המסלול תוך כדי. בכל מקרה, בכל נקודת פיצול הקבוצה ממתינה לאחרון הרצים לפני המשך. בקבוצות החזקות יותר מי שרץ בסוף פחות נהנה מהפסקה בצמתים, כי ברגע שהאחרון מגיע – ממשיכים. המטרה היא לשמור על קצב ההתקדמות. באופן טבעי, בקבוצות החזקות יותר יש פחות זמן להנות מהנוף ולעשות סלפי וצילומים קבוצתיים בנקודות תצפית. באים בשביל לעבוד. המטרה הסופית היא שכל הקבוצות יסיימו פחות או יותר באותו זמן על מנת להנות מהוואי משותף במתחם הסיום או במקום לינה.
בסיום הריצה והתאוששות קצרה, נסענו, כל אחד בזמנו, למתחם המלונות בעין בוקק לאכול, מכיוון שאין יותר מדי אופציות באזור למי שלא מעוניין לנסוע רחוק.
נרשמת כבר לעדכון השבועי של runpanel.co.il? (כתבות ריצה חדשות)
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
מאשר משלוח פרסום ועדכונים
מינגלינג באכסניה
אכסניית הנוער של עין גדי התגלתה כמקום מאוד נקי, יחסית מרווח ומפנק אחרי 6 שעות בשטח. יש שיגידו שזה “מקלקל” את חווית השטח בגלל הציביליזציה, אבל אני דווקא בדעה שמקלחת טובה ומיטה הם דברים לא פחות חשובים ממסלול טוב ומאתגר. גם לאוכל יש חשיבות מאוד גדולה. אחרי חצי יום של תזונה טכנית, חייבים ארוחה חמה מזינה ואיכותית. את כל הדברים האלה מקבלים באנ”א ברמה מאוד טובה ובמחיר שווה.
מינגלינג אמיתי בין כל האנשים של המחנה מתרחש בערב. כל ערב. סיפורי גבורה על מירוצים, פציעות ומקומות יפים לריצה, יחד עם פולקלור המועדון ומורשת הקרב שלו נשפכים ונמזגים בצורה חופשית יחד עם משקאות מרימי נפש שהובאו לכאן מבעוד מועד.
זה הזמן והמקום להכיר את הנפשות הפועלות שעומדות מאחורי פרופילים ואווטרים ברשתות חברתיות ומספרי טלפון בקבוצת whatsapp. בדיוק כאן העולם הווירטואלי מתחבר לזה הפיזי ונוצרים קשרים אמיתיים בין אנשים אמיתיים. עם כל הטכנולוגיה העכשווית, לזה עוד לא המציאו תחליף. גם בתור בנאדם זר שלא מתאמן עם המועדון, הרגשתי שייכות ושותפות.
גם ימי הריצה הנוספים היו לא פחות מאתגרים ובהם ניתן היה לעבור לקבוצה אחרת, או אפילו לשלב – להתחיל בקבוצה אחת ובאמצע המסלול, כאשר הייתה הצטלבות המסלולים (לא תמיד), לעבור לקבוצה אחרת. כל זה, כמובן, בתיאום עם המדריכים. גם מי שבחר לא לרוץ, או לרוץ עצמאית, קיבל את האפשרות לכך, בתיאום עם אילן והמאמנים.
אלה היו המסקנות שאליהן הגעתי
רוב האימונים שאני עושה הם אימוני יום שבסופם אני חוזר הביתה. למרות כל הפינוק שהבית מספק, זה לא נותן חווית חופשה. לוקח זמן להתנתק מהרוטינה הרגילה של יום-היום ולעבור למצב תודעתי של חופשה. ברגע שלא נמצאים בסביבה הרגילה במשך לפחות לילה אחד – זה כבר מרגיש שונה, שלא לדבר על שני לילות. זה עובד בצורה זהה בכל סוג של חופשה ובמחנה אימונים הפעילות הפיזית והמדבר מאוד מזרזים את ההתנתקות ומעבר למצב חופשה.
בחופשות ריצה עצמאיות יש לא מעט פרטים לוגיסטיים שחייבים לסגור בטרם יציאה לשטח. תכנון ובדיקת מסלולים, מקום לינה, הסעות, ציוד, אוכל וכו’ – כל זה עלול להעמיס על מי שלוקח על עצמו את תפקיד המארגן. במידה ומדובר בכמות גדולה יחסית של אנשים – זה במהרה יכול להפוך לכאב ראש לא קטן. במחנה אימונים מדובר בפתרון plug and play של חופשת ספורט מאורגנת שכל מה שצריך לדאוג לו זהו ציוד ריצה אישי. פתרון מצויין למי שאין באפשרותו להתעסק בזה.
ריצת בדד בשטח היא אופציה מורכבת יותר, ויש רבים ורבות שלא רצות בשטח לבד גם באימונים ליד הבית. חלק מהסיבות לכך הם פחד לרוץ לבד בשטח, או חוסר יכולת לנווט. גם למצוא מסלולים צריך לדעת כיוון שלא תמיד המרחק והטיפוס המצטבר יספרו לכם על קושי המסלול.
מבחינה בטיחותית, ריצה עם מאמן שמכיר אותך ואת היכולות שלך, יכולה לעזור למצוא את העומס/המסלול שיתאים בצורה מיטבית ליכולות הפיזיות שלך. לא מעט פעמים בגלל רצון לרוץ עם אנשים מסויימים או לחץ חברתי, בוחרים במסלולים שעלולים להיות גדולים עלינו טכנית או פיזית. חילוץ של רץ “שנגמר” או נפצע מאמצע השטח עלולה להיות משימה לא פשוטה.
אין תחליף לריצה חברתית עם אנשים אמיתיים, גם כאלה שאני לא מכיר. זה נותן הרבה השראה ופרופורציות, מזמין עשייה ומעשיר.
רוצים לשפר בצורה דרמטית את המהירות שלכם?
