ורוד לבנות, כחול לבנים. ריקוד לבנות, כדורגל לבנים. ההבדלים המגדריים עוד קיימים. רובנו חוטאים להם מבלי לשים לב. אז מה בכל זאת גורם לילדות בתחילת גיל העשרה לבחור להתמיד באימוני סיבולת בענף הטריאתלון ? כתבת נחת צבעונית.

מאת: ורדי בכור
צילום: אודי לרר, לידור רונן, מדיה שפירו, תמר אליאס, הראל זילברמן 

ירידה בכמות הבנות בטריאתלון

הבן הגדול שלי מתאמן כבר 4 שנים בקבוצת טריאתלון. בשנה האחרונה לומד במגמת טריאתלון בחטיבת הביניים. לצידו, בנותיי הצעירות בנות 6 ו-10 מעדיפות חוגים אחרים ולא מראות שום רצון להיכנס לענף הטריאתלון, למרות ואולי בגלל שהן נולדו לאמא שעוסקת בו.

פניתי לאיגוד הטריאתלון לקבלת נתוני הרשמה לפי מגדר. בשנת 2018 היו רשומות לאיגוד 287 בנות ו 639 בנים. בשנת 2019 היו רשומות לאיגוד 284 בנות לעומת 660 בנים. עליה של 3.1 אחוז לעומת ירידה באחוז אחד בקרב הבנות. בשנת 2020, נכון ליום כתיבת כתבה, ללא תחרויות. נרשמו 396 בנים לעומת 181 בנות בלבד. את הירידה אני מייחסת לעובדה שהעונה עוד לא החלה. נתוני אמת נדע רק לאחר שיוחזרו התחרויות.

החברות באיגוד היא שנתית וההרשמה היא לכל תחרות בנפרד. בחירת התחרויות היא אישית או לפי מטרות הקבוצה. כמובן שלכל משפחה יש את השיקולים הכלכליים לכמה תחרויות להירשם. לכן בעזרתו האדיבה של אילן זיסר מאתר מבט למרוץ קיבלתי את נתוני המסיימות בתחרות הכי גדולה של העונה, טריאתלון אילת: בשנת 2018 סיימו 225 בנות עד גילאי 18 את התחרות לעומת שנת 2019 שם סיימו 196 בנות. לפיכך, אני מסיקה שנתוני האיגוד משקפים את מספר הבנות העוסקות בטריאתלון.

לא היה קשה לשכנע את המאמנים, ההורים והספורטאיות לספר את הסיפור שלהן. לכולם חשוב שעוד בנות יגיעו לטריאתלון. כדי שההנחה שמדובר בספורט גברי, מסוכן ועמוס תתפוגג והן יגיעו להרגיש על מה מדברים. לספורטאיות חשובה האמירה שכל אחת יכולה להצטרף. להורים חשוב להכיר בערך המשימות שהן לקחו על עצמן והכניסו גם אותם, לוגיסטית ומנטלית. המאמנים, הם לא רואים הבדל מגדרי. ספורטאי הוא ספורטאי. 

זו הכתבה הראשונה שלי המציגה את הדרך שהבנות האלו עושות, אך אני מאמינה שלא האחרונה. חלקן עוד לא התחרו אך הן מחויבות לאימונים, עושות חיים, נחשפות לעוד ילדים וילדות המשוגעים לדבר. לא פעם בעקבותיהן, הוריהן נכנסו לענף ואז הרוויחו תחביב משותף ומשפחתי. הן זוכות למאמנים ומאמנות שהפכו למשפחה. מנטורים לכל החיים. אז במקום להעצים את הלמה לא ? לפניכם, הלמה כן. 

הצטרפו לערוץ ראנפאנל בטלגרם!

כמה זמן את עוסקת בטריאתלון? ואיך הגעת לזה ? 

אופיר ברם, בת 11 מתאמנת בקבוצת Trimore, רעננה: התחלתי להתאמן בגיל תשע. הגעתי בעקבות אחי שגם מתאמן בטריאתלון כבר חמש שנים. כשהוא התחיל הייתי קטנה מדי בשביל להצטרף. הגעתי עם ההורים לעודד אותו בתחרויות וככה הכרתי את התחום מקרוב חיכיתי לרגע שאוכל להצטרף.

אליה סוויסה, בת 13 מתאמנת בקבוצת 4fitness, חיפה: אני עוסקת בטריאתלון שלוש וחצי שנים. הגעתי דרך חברת ילדות שבמקרה ההורים שלנו נפגשו והם סיפרו על פרויקט שהם התחילו והזמינו אותי להצטרף.

מעיין ועמית אליאס, תאומות בנות 10 מתאמנות בקבוצת XrtriM Triathlon, מושב קדרון.

מעיין: אני עוסקת בטריאתלון כמעט שנה. בעבר התאמנתי בשחייה אומנותית, בלט והתעמלות קרקע. רציתי ענף שיתן לי מקום לבטא את עצמי בצורה מדוייקת.

עמית: גם אני עוסקת בטריאתלון כמעט שנה. הייתי בשחייה אומנותית וביקשתי מאמא שלי לעבור לטריאתלון. משם האחים שלי קיבלו את הרעיון והצטרפו גם.

נויה רונן בת 9 מתאמנת בקבוצת roadrunner: אני עוסקת בטריאתלון כשנה. הכרתי את תחום הטריאתלון דרך אמא שלי. אמא שלי מתאמנת בקבוצת טריאתלון. ראיתי שהיא נהנית וחשבתי שזה יכול להיות לי גם כיף.

נגה שבת בת 12 מתאמנת בקבוצת אסא רופין:  אני כבר 4 שנים בטריאתלון. הגעתי בעקבות אחי הבכור.

מעיין ועמית אליאס. צילום: תמר אליאס

מה הייתה התגובה הראשונית של המשפחה והחברים לבחירה שלך? 

נגה: התגובה הראשונה היתה "תעשי רק מה שאת אוהבת".

אופיר:  המשפחה שלי עודדה אותי להצטרף ותמכה בי. חלק גדול מהמשפחה שלי עוסקת בתחום הטריאתלון אז זה לא היה משהו שונה. החברות שלי לא כל כך הכירו מה זה טריאתלון ולא הבינו איך אפשר לקום מוקדם בבוקר לתחרויות ואימונים. בינתיים הצטרפו עוד ילדים מהכיתה שלי שהאחים הגדולים שלהם גם בקבוצה וזה כיף להתאמן יחד.

אליה: בזמן שנכנסתי לטריאתלון עסקתי בתחום הריקודים סלוניים. ההורים שלי חששו שהכניסה לטריאתלון תגרום לי לפרוש מהריקוד. באותה תקופה התקדמתי מאוד בריקוד וזכיתי במקומות גבוהים בתחרויות. החברים שלי לא הכירו את הענף ולקח להם זמן להבין מה אני עושה. כולם חשבו שאני בחוג "תיאטרון".

עמית: התגובה הראשונית הייתה כל הכבוד. כל חבריי ומשפחתי תומכים בי מאוד.

מעיין: המשפחה שלי תומכת בי מאוד. כל חבריי מעודדים אותי ונותנים לי כוח.

נויה: המשפחה שמחה מאוד שאני אוהבת ועושה ספורט. בעיקר ההורים של החברים תמיד אומרים לי "וואוו כל הכבוד".

אופיר ברם. צילום אודי לרר

האם חששת מגוף שרירי? גברי מדי? 

אופיר: אף פעם לא חששתי מגוף גברי ולא חשבתי על זה. להפך, אני חושבת שגוף גברי זה לא משהו רע. אני אוהבת להתאמן כדי שהגוף יהיה מעוצב וחזק.

אליה: לא, בחיים לא חשבתי על זה. זה דבר כל כך שולי בעיניי. מרוב שאני נהנית בספורט אני לא חושבת על זה.

מעיין: לא חששתי מזה בכלל.

עמית: לא חששתי מזה. לא היה אכפת לי איך אני נראית, היה אכפת לי שאהנה.

נגה: חששתי כן כי אני אוהבת את הגוף שלי כמו שהוא.

נויה: בעיני, זה יפה שיש קצת שרירים. אני מקווה שלא יהיה לי גוף ככ שרירי (כמו של מרימי משקולות).

אליה סוויסה צילום: מדיה שפירו

מה לדעתך, התרומה של הטריאתלון עבורך מעבר לספורט ? 

אופיר: מעבר לספורט, אני מרגישה שהטריאתלון מלמד אותי להתמודד עם מצבים שונים. למשל עם לחץ, ניהול זמן נכון. מלמד אותי להיות עצמאית ולהתמודד עם מצבים לא מתוכננים. הטריאתלון תורם למשמעת העצמית ולמרות שזה ספורט אישי כיף להיות חלק מקבוצה מגובשת עם ילדים בכל מיני גילאים. מתאמנים בנים ובנות ביחד ונפגשים לא רק באימונים. לומדים לנהל אורח חיים בריא.

אליה: הוכחתי לעצמי שאם יש לי מטרה מסוימת ואני אעבוד קשה בשביל להשיג אותה אז לבסוף אני אצליח. טריאתלון מציב המון אתגרים פיזיים ומנטליים. בתחילת כל תחרות יש פחד שמשהו ישתבש, אבל ברגע שמתחיל האתגר- נעלמים כל החששות והשמיים הם הגבול. אני עושה המון דברים שבנים בגילי לא מסוגלים לעשות. 

נגה: אני חושבת שהענף הזה מחזק מאוד מנטלית. מאוד מגבש חברתית עם הקבוצה.

מעיין: לטריאתלון תרומה מצילה! חברים ומאמנים שאין כמוהם בעולם! הקבוצה שלי והמאמנים נותנים יחס שווה לבנים ולבנות.

עמית: התרומה של הטריאתלון מעבר לספורט בעיני, נאמנות, כיף ואהבה. המאמנים שלנו מאחדים אותנו ועוזרים לנו בכל דבר. הם פשוט משפחה.

נויה: הטריאתלון נותן לי הרבה מעבר לספורט: מאוד כיף לי, אני שייכת לקבוצה שיש לי בה חברים. עכשיו בתקופת הסגר זה ממלא את היום כי יש אימונים בזום.

הצטרפו לניוזלטר שלנו:

הצטרפו חינם לשירות

הצטרפו חינם ותהנו מהתכנים האיכותיים שלנו ישירות לתיבת המייל שלכם.



מאשר משלוח פרסום, דיוורים ועידכונים

איך את משלבת בין דרישות האימונים לבין הדרישות מהלימודים ? 

אופיר: למדתי לנהל ולתכנן טוב את הזמן. אני משתדלת לסיים את רוב משימות הלימודים בבית הספר וזה עוזר לי לשלב בין לימודים לטריאתלון. בנוסף , אני גם רוקדת בלהקה וגם חניכה בצופים פעם בשבוע בימי שישי. לפעמים יש קושי לשלב בין הכל. לפעמים צריך לוותר על דברים ועל זמן חופשי עם חברים. בסך הכל אני מרגישה שאני מצליחה לשלב, להצליח בלימודים ולא לפספס הרבה דברים.

נגה: לפעמים יש קושי לסיים את משימות הלימודים, זמני האימון הם אחר הצהרים וזה הזמן היחד בעצם לביצוע השיעורים. אך בבית הספר שלי מכירים את הבחירה שלי בענף הטריאתלון, מודעים ללו"ז העמוס ומידי פעם מאשרים לי להגיש עבודות במועד מאוחר יותר.

אליה: אני תלמידה בכיתה ז'. בינתיים אני לא רואה קושי לשלב בין ספורט ללימודים. בנוסף, המורים באים לקראתי מאוד במידה ויש לי עומס הם משלימים לי את החומר. במחצית הראשונה קיבלתי תעודת הצטיינות.

מעיין: קודם כל המאמנים שלנו דואגים שנלמד ונגיע בזמן לאימונים ובכלל. שיש אימוני בוקר הם דואגים שנגיע בזמן לבית הספר.

עמית: הדרך שלי לשלב בין הדרישות ללימודים הוא פשוט ארגון ותכנון של הזמן שלי.

נויה: אני בכיתה ג' ולכן מרגישה שיש לי מספיק זמן לשני הדברים. אני משתדלת לסיים את הלימודים לפני החוג ואם נשאר משהו אני משלימה בשישי שבת.

נויה רונן. צילום: לידור רונן

מהו ההישג שאת הכי גאה בו?  

אופיר: אין לי הישג אחד ספציפי שאני גאה בו במיוחד. זו הרגשה טובה לנצח תחרות ואני שואפת להגיע להישגים גדולים. אני גאה בעצמי שאני לא מוותרת לעצמי באימונים ותחרויות. אני זוכרת שבאחת התחרויות שלי נפלה לי השרשרת באופניים כמה פעמים. ראיתי את הבנות עוברות אותי ובכל זאת, לא ויתרתי השקעתי וסיימתי מקום שני.

אליה: אני לא מסתכלת על הישגים שלי ביחס למתחרים אחרים. כל אימון מביא התמודדות והישג אישי. למשל, לאחרונה הצטרפתי לרכיבות שבת. אני רוכבת עם בוגרים שחלקם משתתפים בתחרות איש ברזל. המרחק הגדול ביותר שעשיתי עד עכשיו היה 110 ק"מ ומקווה שאחרי הקורונה אחזור על ההישג הזה.

נגה: אני הכי גאה בזכייה שלי במקום ה- 3 באליפות ישראל בשנת 2018.

עמית: יש לי כל כך הרבה הישגים בזכות הקבוצה אבל ההישג הכי גדול הוא האומץ לנסוע להתחרות בטריאתלון אילת.

מעיין: ההישג הכי גדול הוא שרק אחרי שבועיים של אימונים, נסעתי עם אחיי ועם אמא שלי להתחרות בטריאתלון אילת.

נויה: עדיין לא עשיתי תחרויות (חוץ מקצת מרוצים) תכננתי להתחיל במרץ השנה אך לאור הקורונה בינתיים אין תחרויות.

נגה שבת. צילום הראל זילברמן

מסר חופשי לבנות הטריאתלון ולכאלו שעדיין לא

אופיר:  גם אם זה נראה שיש יותר בנים, והם יותר מצליחים, לא אומר שזה מתאים רק להם. בנות יכולות להצליח בטריאתלון ואנחנו לא פחות טובות. למי שחוששת להתאמן בקבוצות מעורבות עם בנים ובנות אני חושבת שזה דווקא כיף, מאתגר ומהר מאוד כולם הופכים להיות חברים. אני ממליצה לבנות שרוצות להצטרף לבוא ולנסות.

אליה:  יש הרבה מאוד כבוד והערכה לבנות בענף הטריאתלון. ספורטאיות מצטיינות בענף הטריאתלון הנשי יכולות לקבל מלגת לימודים להשכלה גבוהה בארצות הברית (ורק לבנות). תזכרו- תמיד יש סיכוי להגיע אל דוכן המנצחות. בתחרות דברים תמיד משתנים ותמיד יש הפתעות.

מעיין: המסר שלי לבנות הטריאתלון וגם לכאלו שעוד לא, פשוט לא לוותר על הטריאתלון. גם אם קשה,וגם אם לא הצלחתם, תמשיכו. בסוף מגיעים לכל מטרה שמציבים.

עמית: המסר שלי הוא אם אתן אוהבות את הטריאתלון זה לא משנה כמה מכשולים יש בדרך. תמשיכו עד אין סוף ותאמינו בעצמכן. 

נויה: המסר שאני רוצה להעביר לבנות גילי הוא שכדאי להם להתאמן בטריאתלון, זה נותן הרבה הנאה, זה מאוד מגוון ומעניין ופשוט כיף. אני אוהבת את זה מאוד ואני ממליצה!

נגה: יש לי כל כך הרבה לומר להן. זה נשמע קשה נורא אבל זה הדבר הכי כיפי שתכירו בעולם הזה. אפשר להוציא כעסים או תחושות לא נעימות ולבצע אימון מעולה ואז זה הכי משחרר בעולם. ובאמת, ההשגים, הניצחונות הם לא מה שחשוב, אלא הדרך שעוברים בדרך אליהם.

בנות הטריאתלון! 

הטריאתלון עבורי הוא מתנה. היתה זו הנאה צרופה לשוחח עם ההורים הגאים, המאמנים ולשמוע את דעתן של הנשים הקטנות הללו. תודה שאפשרתן לי להציץ לעולמכן, אתן נפלאות!  תודה להורים ולמאמנים על שיתוף הפעולה.

אני מזמינה ספורטאיות וספורטאים נוספים בגילאים 8-15 שרוצים לספר על הדרך שלהם בענף ולספר לכולם ליצור איתי קשר (באמצעות טופס צור הקשר של RUNPANEL.co.il