ניקולה ספיריג (Nicola Spirig) השוויצרית, היא טריאתלטית מדהימה ומיוחדת. פגשנו אותה בעזרת מותג הריצה נעלי On Running לקראת השתתפותה בחצי ישראמן באילת לקבל ממנה קצת פרספקטיבות: איך זה להיות בטופ העולמי למרות שלוש לידות ושלושה ילדים, להגיע להיות האלופה האולימפית (זהב בלונדון 2012) ולהתכונן לאולימפיאדה החמישית שלך!
מאת: אריאל אגרון
את עדיין מתרגשת לפני תחרויות? לפני ישראמן?
אני מוטרדת מעט מהתנאים פה שהם אתגר ואני לא בטוחה שאני מוכנה ב100% למרוץ הזה. ראשית: המרחק שלי הוא המרחק האולימפי הקצר יותר, במיוחד השנה. שנית אני צריכה להיות בשיא הכושר באולימפיאדה ביולי- לא בינואר (אני באוף סיזן כרגע). אז אני בהחלט לא מוכנה כמו שהייתי רוצה להיות כשאני מתכוננת למרוץ מטרה חשוב. במיוחד באופניים – בשוויץ קשה לרכוב בחורף בחוץ. המרוץ הזה מאתגר עם רכיבה לגובה וריצה בירידה. בד”כ אני יותר מוטרדת מהמתחרים ופה יותר מהתנאים של המרוץ. אני אתחרה מול עצמי ואעשה את הטוב ביותר שאני יכולה.
את מקבלת חסות מאון – ON Running – עם איזה נעליים את רצה?
און עשו דגם במיוחד בשבילי! החלק התחתון הוא עם העננים – והחלק העליון הוא קסטום שנעשה עבורי. אני עושה הרבה אימונים עם נעלי תחרות ונעליים קלות במיוחד וגם עם אלה:
התאמנת עם אביך הרבה שנים, התחלת כטריאתלטית?
ההורים שלי שניהם מורים לספורט, ולי היתה הזדמנות לטעום הרבה סוגי ספורט: כדורסל עד גיל 14, סופי שבוע בסקי וסנובורד, הייתי במועדוני התעמלות קרקע וגם במועדון השחייה, ורצתי בשביל הכיף. אבא שלי החל עם טריאתלון כתחביב וככה גם אני נכנסתי לזה. פשוט נהנתי מלעשות הרבה סוגי ספורט בגילאים האלה וכך נכנסתי לזה.
האם זה כישרון או עבודה קשה?
זה שילוב של שניהם- זה שילוב של המון חלקי פאזל. כדי להגיע לטופ ממש כמעט הכל צריך להיות מושלם: אתה חייב סביבה תומכת, הרבה עזרה של הרבה אנשים אחרת אין לך סיכוי, אתה צריך כישרון מולד, אבל אתה גם חייב להשקיע המון עבודה ומאמץ. אני חושבת שכדי להגיע להיות חלק מקבוצת האתלטים הטובה בעולם אתה צריך את כל אלה, והכל צריך להשתלב כדי לאפשר להוציא את המיטב ממך.
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
איך זה בשבילך להתחרות במרחקים ארוכים?
זה די מעניין. עבורי זה תמיד מאתגר – כי אני תמיד מרגישה שאני לא מספיק מוכנה. אני לא עושה מרחקים מאוד ארוכים באימונים אבל זה מאוד מרענן, כי זו אווירה אחרת. זה מרוץ אחר, אתגר אחר עבורי. אני אוהבת לעשות את המרוצים האלה ולצאת החוצה מאזורי הנוחות שלי ולהסתגל למשהו אחר, אז אני חושבת שזה עוזר לי.
את יכולה לשתף אותנו קצת בסטטיסטיקה? כמה את מתאמנת?
יש לי שלושה ילדים, אז זה עולם אחר במיוחד אחרי כל הריון ולידה… השנה זו שנה אולימפית אז אני מגבירה מעט שוב, כרגע 25-27 שעות בשבוע. זה לא עומס הכי קיצוני שיש אבל יש די הרבה שעות ודי הרבה אימונים אינטנסיביים.
אני רצה כ 80-100 ק”מ, אני שוחה כ 30 ק”מ בשבוע, ואני רוכבת 300-400 ק”מ.
והילדים… כבר בדרך למדליות גם הם?
הילדים הם בני 6, שנתיים ותשעה חודשים. בעלי תומך ודי החלפנו תפקידים- אני בתפקיד המקצועני ובעלי בעיקר בבית. בעלי הוא 3 פעמים ספורטאי אולימפי וסגן אלוף עולם בטריאתלון גם הוא, אז אנחנו אוהבים ספורט וזה עוזר לנו גם בחיים, כי אתה לומד לעבוד לקראת המטרות שלך, לפתור בעיות ועוד. בספורט לומדים להפסיד, ולהתמודד עם זה. אלה כישורים שעוזרים לך מאוד.
כמובן שאנחנו נרצה שהילדים יעשו ספורט אבל לא נדחוף אותם. אני מקווה שהילד (בן 6) יבחר בספורט אחר ולא בטריאתלון משום שזה יהיה קשה מדי כששני ההורים שלך אולימפיים בטריאתלון…
מה הגישה שלך לגבי אימוני כח?
כן, אני מגבירה את המקום של כח ומהירות באימונים שלי, היות ואני כבר מתבגרת וצריכה לראות שאני לא מפסידה את הכישורים האלה. אז אנחנו משלבים אימוני טורבו: טריינר על אופניים ואז קטלבל ואז אופניים שוב וכד’. אבל אני מוצאת את זה כאתגר לשלב את חדר הכושר בגלל הפסד השעות בדיסיפלינות העיקריות. אז מה שאנחנו מנסים הוא לשלב את עבודת הכח בתוך עבודת הטריאתלון הקלאסית: חזרות על עליות באופניים, או חתירה (כפות) בשחייה כדי להתחזק, וכך אני מפחיתה צורך בחדר הכושר.
האם את יותר בקטע של חיזוק חולשות או חוזקות?
זה משתנה. לכן אני מתאמנת עם מאמן שבאמת יודע מה הוא עושה, והוא מחליט מה אנחנו הולכים לעשות. באוף סיזן אני בד”כ עובדת על החולשות שלי, ובעונה עצמה יותר על החוזקות.
יש כל כך הרבה מידע היום שקשה לדעת מה המידע הנכון ולבחור גישה נכונה. אבי היה מאמן מעולה כי הוא הכיר אותי כל כך טוב. הוא ראה אותי חוזרת מבית הספר וידע מייד מה מצבי, מתי אני צריכה לנוח ומתי אפשר להתאמץ יותר. היום המאמן שלי הוא בעל ניסיון מדהים, הוא מאמן כבר 50 שנה והמון אלופים בטופ העולמי. לי זה חשוב כיוון שהוא יכול לתת מבט אובייקטיבי חיצוני. אני מכירה את הגוף שלי מצוין אבל לפעמים זה טוב שיש לך מישהו מבחוץ כי אתה מאוד מעורב גם בצד הרגשי, וזה טוב שיש מישהו חיצוני שיגיד “טוב, היום יהיה לנו יום מנוחה”.
המקצוענות היא ירידה לפרטים מאוד ספציפיים: אי אפשר לאמץ סגנון שחייה למשל של מישהו אחר, כי מבנה הגוף שלו אחר – והיכולת להתאים ולשקלל דברים כאלה היא מאוד עדינה ומורכבת.
אני לא עובדת עם תוכנית ארוכה- אני מעבירה למאמן פידבק בכל יום ובהתאם לפידבק שלי הוא קובע לי את התוכנית ליום המחר! אז כן, יש לי מסביב אנשים שעושים אותם סשנים, אבל זה מותאם אישית עבורי.
הצד המנטלי: איך את מתמודדת עם כאב, מאמץ מקסימלי, סטרס?
אני חושבת שגם לזה צריך להתאמן וגם בזה יש מרכיב של כישרון- חלק מהאנשים מתמודדים טוב יותר מאחרים. אני חושבת שאני לא רעה בזה, בהתמודדות עם העדר השינה, סטרס וכאב, אבל זה מאוד חשוב בספורט שלנו ברמות הגבוהות לכסות את הצד המנטלי.
אני אוהבת לשלב את האימונים המנטליים והפיזיים לאימון אחד: בכל אימון אני אוהבת לחשוב כיצד האימון הספציפי הזה יעזור לי במרוץ, אני מדמיינת את המתחרים על המסלול, ואת הטכניקות שאני צריכה במרוץ בתוך האימון. אז אני משלבת את הצד המנטלי עם הפיזי.
איך את בתוך מצבי הקושי- למשל בעליה תלולה וארוכה? את הופכת יותר תחרותית? כיצד את מגיבה?
שאלה קשה. בתוך מרוץ יש הרבה דברים לחשוב עליהם, אני אף פעם לא משתעממת במרוץ. אני כל הזמן חושבת על הקצב, מתי לאכול, מתי לשתות, מה מצבי הטקטי ליד המתחרים, איך אני ממקמת את עצמי לתוצאה מעולה. זה תלוי במצב: אם מאוד קשה לי, אנסה לאכול משהו ולאמר לעצמי דברים חיוביים… מדובר פה בלנסות להוציא את המיטב מהרגע ולהישאר חיובי.
תזונה- יש לך איזה גישה?
אין לי תוכנית תזונה, אני מבינה את התחום והארוחות העיקריות שלי- הן בריאות, ובין לבין אני אוכלת חופשי שוקלד ועוגיות! אני אוהבת את זה וזה חשוב לי לצד המנטלי. אני שורפת כל כך הרבה אנרגיה באימונים, שאני פשוט מוודאת שיש לי מרכיבים בריאים ומגוונים בארוחות וקצת נהנית בין לבין. אין לי הטיה מיוחדת- אני אוכלת הכל, פחמימות, בשר, ואני דואגת שיש לי את כל המרכיבים במזון בגיוון. בלי תוכנית תזונה מיוחדת החיים שלי גם במשפחה נוחים ונורמליים יותר: אני אוכלת עם הילדים שלי, ויכולה לאכול גם פסטה, נקניקיות ואוכל רגיל ואני לא חייבת להקפיד על “סלט קינואה”…
לפני מירוץ אני מוודאת שאני שותה מספיק, שיש לי מספיק פחמימות. בארוחת הערב פסטה זה בסדר אבל אני מעדיפה אורז וקצת עוף. בבוקר המרוץ קצת שיבולת שועל ובננה. אני אוהבת בננות ומתאמנת איתן גם, ואפילו שוקולד על האופניים – זה עובד! שוקולד קל מאוד לעקל, זה הופך למאוד נוזלי ומתעכל בקלות. כולם אוהבים שוקולד: ילדים ומבוגרים, ולכולם אין בעיות עיכול עם זה.
על האופניים: יש לי משקה תחרות של ספונסר שיש בו את כל המרכיבים הדרושים. בחצי איירונמן אני לפעמים לוקחת קפסולות מלח במקרה שנתפסים לי השרירים. צריך להיזהר לא להגזים עם זה. אני משתמשת בג’ל פה ושם- אבל אני מעדיפה משהו “אמיתי” לאכול על האופניים (כן, השוקולד…). כל דבר שאתה רגיל אליו יהיה בסדר, אם אתה כבר יודע שהוא מתעכל אצלך בקלות ולא מייצר בעיות. אני גם אוהבת קולה בחצי השני של המרוץ.
מה הלאה?
אני לא יודעת לגבי ההמשך עדיין. המטרה הגדולה היא האולימפיאדה החמישית שלי בטוקיו, ולאחר מכן נחליט אני ובעלי כיצד לארגן את החיים והמשפחה.
ניקולה, את השראה! עם שלושה ילדים, להיות ברמה הגבוהה ביותר בעולם. מדהימה.
וכמובן שהיא ניצחה את החצי בישראמן השנה…
