מרתון חדש נולד – מרתון ארץ ים המלח הבטיח וקיים חוויה מצוינת

בבוקרו של יום שישי, 1.2.19, התקיים לראשונה “מרתון ארץ ים המלח”, שהתחיל מהטיילת החדשה של עין בוקק, והמשיך על סוללת העפר של מפעלי ים המלח, המהווה לשון יבשה ונכנסת לתוך חלקו הדרומי של ים המלח. המרוץ כלל מקצי 10 קילומטר, חצי מרתון, מרתון,  וגם מקצה 50 ק”מ, המהווה את אליפות ישראל למרחק זה.

מאת: אורי ארבל
צילום: רונן טופלברג

ארץ ים המלח- מיתוג מחדש. גאוני

שנים שאני מקפיד שלא להגיע למירוץ עין גדי. זה תמיד נשמע לי כמו עוד מירוץ. נכון, שטוח, נוח ומהיר אבל הי, צריך לקום ממש מוקדם כדי להגיע, אבל כשעוטפים את זה מחדש, וקוראים לזה “מרתון ארץ ים המלח”- זה כבר נשמע אחרת. משהו הרבה יותר אקזוטי, מדברי ותנכ”י. הכתבות והסרט ב RUNPANEL הדגימו הבטחה לנופים עוצרי נשימה, ש”נשמרו עד כה רק לעובדי ים המלח או כוחות הביטחון…” אני חייב לבדוק ת’עניין. נרשמתי.

הלילה הקר מתחלף לאור מחמם

יום שישי, שש בבוקר. אחרי שעתיים וחצי נסיעה אנחנו בעין בוקק. זו לא השיטה המומלצת- תפיסת חדר באיזור ים המלח לפחות ללילה של יום חמישי תשדרג לכם את החוויה, תאפשר לכם לישון כמו שצריך ולהגיע טריים לקו הזינוק, ובנוחות. תגלו גם שיש קניון חדש במתחם הזה ואפשר לשתות קפה בעוד מקום ולא רק בארומה. 

הכוונה ושילוט מדויקים אל החניה, ברגל לנקודת הזינוק, שם יובל חץ האנרגטי והמקפיץ כבר מחמם את הרצים. ברגע מעורר התפעלות ומחייב סלפי עלה האור על “ארץ ים המלח”. תחילה מפולטר, מבויש ונעים, ודקות אח”כ כבר בוהק ומסנוור, כשהשמש עצמה מגיחה מעבר להרים, ומאלצת אותי לעבור ברגע האחרון מחולצת הדרייפיט הארוכה שלבשתי לחולצת המירוץ השחורה (חבל שלא נשארה חולצה במידה שלי, כך שנאלצתי להתחבר לצד הנשי שלי, ולרוץ 21 ק”מ עם מידת small נשים שהפכה לחולצת בטן).

את משקפי השמש והכובע שכחתי בתיק, באוטו. אני מתלבט אם לחזור לקחת או לנסות לתפוס מקום טוב יותר בזינוק ובוחר באופציה השנייה. טעות שעוד אצטער עליה.

ב7:00 בדיוק מזנקים למקצה חצי המרתון

המקצה שהבטיח, וידע לקיים: התחלנו ב4 קילומטר על הטיילת החדשה של עין בוקק. אחלה פתיחה – שטוח, פתוח ו..מלוח. אני מתייצב על מהירות שיוט של 4:50 לקילומטר, כשמגיעה הפנייה ימינה לסוללה, שם מתחיל הקסם האמיתי.

כמו חציית ים סוף הים גם ים המלח נחצה לשניים: מימינינו בריכות מלח המתפרשות עד אופק, חלקות ונינוחות, כשאלפי גבישי מלח לבנים בגדלים וצורות שונים מעטרים את הכחול הגדול. משמאלנו איזור שהיה פעם ים, צהוב, מאובק וצובט את הלב. בטווח ביניהם אלפי רצים צבעוניים, ובהם נוכחות יוצאת דופן ומרגשת של המין היפה, מחויכות ומתפעמות מהנוף הבראשיתי.

מצטלמים על הסוללה

קבוצות קבוצות של רצים חורגים ממנהגם, סוטים ממסלולם (מעט. האיומים בסכנת מוקשים ו/או  טביעה ו/או הפיכה לנציב מלח עבדו. הרצים לא לקחו סיכונים) ועוצרים להצטלם. אני מנצל את המפגש עם פרופסור לדני האגדי לתמונה איתו, ולסלפי אל מול בתי המלון של עין בוקק, שנראים מפה קצת כמו לאס וגאס בראשית דרכה.

פרופ’ לדני האגדי- בן 82.

הסוללה עצמה כורכרית ומזכירה יותר מירוץ שטח מכביש ובסופו של דבר רצנו עליה כ 60% מהמרחק ו40% על האספלט. לפחות את הנעליים המתאימות לקחתי. חברים שרצו עם נעלי כביש דיווחו שלא היתה שום בעיה איתן, אם כי היות ויש אבנים, נעלי תחרות לכביש זו לא תהייה בחירה נכונה, אלא נעלי אימון. אומנם ההפקה הבטיחה השגת תוצאה מיטבית “במרתון הנמוך בעולם”, אך אני בכל זאת נזהר בצעדיי ומרוכז כולי בצעד הבא. שטוח ונוח כן, שיא אישי לא יהיה פה.

עצור- גבול וחיילות חמודות לפניך!

מצטלם ב-CT בבית החולים

אפילו הצילו חיים במרתון בזכות אנשים שהיו במקום וטיפול מהיר של אמבולנסים ופינוי מוסק- אחד הרצים קיבל שם את חייו במתנה חזרה אחרי שאיבד אותם לכמה רגעים, אבל עבר החיאה. כנראה שהיה שם מצב שיכול היה להתגלות באימון שגרתי- רק בלי המעטפת של מרוץ מסודר, אמבולנסים ופינוי המוסק שיתנו לו גיבוי ואז…

זה מחזיר אותנו להמלצות ועדת מורן- שחולקו בערכות המרוץ:  אם היתה לך מחלת חום שבוע לפני מרוץ, אם פספסת את תוכנית האימונים שלך ולא התכוננת כראוי, ואם יש סימנים נוספים שמאותתים לך שאולי עדיף לוותר, לך על גישת האם יש ספק אין ספק- ותוותר! אפשר ללכת למרוץ גם בשבוע הבא.

בטרמפ כל הדרך לאליפות

“הנה הוא מגיע, אלוף ישראל ב50 ק”מ, הריעו לו,  גזאצ’ו פנטה!” קורא הכרוז. השם נשמע לי מוכר ואני לא יכול שלא לחייך. רק לפני יומיים קבענו שאני אוסף אותו מוינגייט בבוקר המירוץ, וברגע האחרון הוא הודיע לי שיש לו טרמפ ערב קודם. אלוף ישראל באולטרה מרתון נוסע לתחרות בטרמפ, וכמעט עושה את זה בבוקר המרוץ עם שינה של חצי לילה, כי זה הטרמפ שהיה במקום מה שרצוי- לישון הייטב לפני האליפות, לא רחוק מהזינוק. אם זה לא היה כל כך ישראלי, וטיפוסי לרמת הספורט והתמיכה שלנו בספורטאים, זה היה מצחיק.

שני מובילי המרתון- מובארק (304) שניצח ב 2:42:37 ולצדו רודופולוס (453) שני. מאחוריהם גיזאצ’ו וגברווקסל ממקצה ה 50ק”מ.

גזאצ’ו, בן 32, סטודנט לתואר ראשון בוינגייט, מתכונן למרתון בוסטון. “ארץ ים המלח” לא היה בתוכנית האימון שלו, אבל אחרי שראה את כתבת הוידאו בRunpannel, ואת החבר’ה שם רצים על הסוללה הוא החליט להגיע ולנצל את המירוץ לטובת ריצה מסכמת.

“לא התכוונתי לנצח” הוא אומר בצניעות. “רצתי 35 קילומטר איטי (קצב 4) ואז הגברתי קצת. 8 קילומטר לסיום פתאום ראיתי את המוביל, והחלטתי לפתוח. היה מזג אויר טוב, הרבה נקודות מים, איזוטונים וג’לים, ופתאום הבנתי שזה אפשרי. רצתי לסיום בקצב שלא יפגע לי במרתון תל אביב”, הוא אומר, משאיר מקום לשיפור התוצאה בשנה הבאה.

בהצלחה במרתון בוסטון באפריל גזאצ’ו! עם ניסיון של 80 מרתונים אנחנו בטוחים שתצליח!

מנצחי אליפות ישראל ב 50ק”מ: מימין: פנטה גיזאצ’ו (630), חרמון גברווקסל (926), אור שילון (541)

ליז מלכה, הגיעה למקום השני ב50 ק”מ

“המרוץ העיקרי שלי היה הסובב ולא היה לי עוד מרוץ עיקרי חדש. גם מהסובב אני עדיין על נפחים גבוהים יחסית- סביב ה 100 בשבוע. רציתי להגיע גם כי זה מרוץ חדש ומסקרן לרוץ במקום שלא רצתי בו עדיין, וגם כי זה מרוץ שטוח עניין אותי – כי רוב הריצות שלי הן עם עליות וטיפוס מצטבר, וגם מהמקום התחרותי לראות מה היכולות שלי.

זה הולך ומתפתח, רואים שיש יותר נשים חזקות, אבל יש כמה. רואים איך מצטרפות עוד ועוד נשים לעולם הזה וזה יפה בעיני. הכרתי את מרב וידעתי שהיא מגיע, והיתה גם טל בר טור שידעתי שהיא חזקה ורחלי- אבל לא ידענו בדיוק מה יהיו המיקומים. המטרה שלי היתה לבדוק מה אני מסוגלת לעשות ולהצמד לקצבים שתכננתי. לא הצלחתי לעמוד בקצב הממוצע שתכננתי. אם הייתי נצמדת מראש למה שתכננתי אני חושבת שהייתי מסיימת חמש ד’ פחות- סיימתי ב 4:10 במקום שני, לעומת מירב שסיימה 16 דקות לפני. הובלתי עליה עד ק”מ 21 ואז היא עברה. אז זה לא היה משנה את המיקום אבל זה היה מביא אותי לבדוק טוב יותר את היכולות שלי. בעיני התוצאה חשובה יותר מהמיקום, זו המטרה שלי בתחרויות האלה. כן יש אכזבה קלה כי עם תכנון מעט נכון יותר הייתי מבצעת מעט טוב יותר, אבל מצד שני- זה חלק מהלמידה.”

ליז מלכה- מקום שני ב50 ק”מ נשים

ראנפאנל- מירב הגיעה עם ליווי כל הדרך, ואילו את התחרית לבד, רואים אותך מחייכת בתמונות, אבל לבד. כמה זה משפיע לדעתך?

נכון, התחרתי לבד ולעומת הסובב למשל ששם היה לי ליווי, אני יכולה לאמר שזה משמעותי. הסובב היה התחרות היחידה שרצתי בה עם ליווי אבל אין ספק שזה נותן המון בעיני, זה משמעותי. האמת שלא חשבתי על זה מראש, כיוון שבאתי בעיקר כדי לבדוק את היכולות של עצמי ולא מעבר לזה…”

נהנתי מהמירוץ- אין ספק שזה משהו אחר. איך שהוא מאורגן, ולרוץ בנוף שהוא שונה.

בונוס 8% חמצן

למרות הכל סיימתי את המירוץ בתוצאה שהפתיעה אותי לטובה. אולי הריצה במקום הנמוך בעולם, ואולי זאת התוספת של ה%8 חמצן באויר שהבטיחו המארגנים. אולי אלה נקודות המים הרבות הפזורות במסלול והנוער החביב והמעודד בחלוקה, ובכל זאת עושה רושם שהפעם הסיום הגיע מהר מהצפוי. “מה, כבר נגמר?” אני חושב, ומבטיח לעצמי לחזור בשנה הבאה לרוץ את מקצה המרתון המלא.

מתחם הסיום היה מפנק במידה, עם כמויות בלתי נגמרות של פחמימות למינהן, בעיקר עוגיות מכל הסוגים.

• בלטו בחסרונם- עליות (חסרו אך לא נבקש שיוסיפו מהן בשנה הבאה), קפה, יוגורט (קצת חלבונים לאחר הריצה) ובננות בשלות יותר.  
• בלט ביתרונו- ים המלח, מסלול ייחודי ומהנה, מזג אוויר מעולה, טבילה בים ובמים הכה מלאי סגולות, יחד עם מקלחת קרה אח”כ עשו נפשות לגוף הדואב והעלו רוח במפרשים לקראת הדרך הארוכה בחזרה הביתה.

חזרנו הביתה עייפים אך מרוצ-ים. מרתון ארץ ים המלח, הבטחתם חווית ריצה חד פעמית וקיימתם. ניפגש גם בשנה הבאה!

הפודיומים:

10 קילומטר גברים:

1. אלנור מוסטפא
2. ספיירגמאל איסמעיל
3. מחמוד מוחמד מוסטפא

10 קילומטר נשים:

1. קוטליארבסקי רעיה
2. קורן ליאורה
3. דניאל אלינור

חצי מרתון גברים:

1. יעקב יעקב
2. מולושט דניאל
3. אריה תום

חצי מרתון נשים:

1. ביקאיה מינטאמר
2. שיילי ויגנפלד
3. גבאי פינדק שרי

מרתון גברים:

1. איסמעיל מובארק
2. ניקולאס רודופולוס
3. יודסין רונלד

מרתון נשים:

1. סולן אלכס
2. אלינה דיטלובה
3. לוסי הולדן

50 קילומטר גברים:

1. גיזאצ’ו פנטה
2. גברווקסל חרמון
3. שילון אור

50 קילומטר נשים:

1. מינס מירב
2. ליז מלכה
3. לוגסי רחלי

מאת: אורי ארבל
על הכותב: אורי חצה את 40, נשוי לדנה ואבא ל3 נינג’ות. מרתוניסט, מאמן ריצה  בקבוצת “ארבל” בהרצליה, ומחזיק בשיא הישראלי ב10 ק”מ וחצי מרתון ג’וגלינג, ריצה תוך להטוט 3 כדורים באויר. מרצה בנושא העלאת אנרגיה ומוטיבציה, מנחה סדנאות גיבוש ואתגר.