אתמול, ביום שבת ה-5 במאי השנה, רץ אליהוד קיפצ’וגה 42,195 מטר ב-2:00:25. זה לא יהיה שיא עולמי במרתון למרות שאיש לא רץ לפניו כל כך מהר. השיא העולמי הנוכחי הוא 2:02:57 הושג לפני כשנתיים וחצי על ידי דניס קימטו במרתון ברלין. קיפצ’וגה, שרבים רואים בו את גדול המרתוניסטים בימינו, לא יהיה השיאן העולמי. הוא רץ שלא במסגרת תחרותית מוכרת. הריצה היתה באורך הנכון, המסלול היה תיקני לחלוטין אבל שורה של דברים מהותיים חרגו מהתקן המאפשר שיא עולמי. למשל היו לו פייסרים רבים שרובם לא התחילו את הריצה איתו. הפייסרים מיסכו אותו לחלוטין מהרוח. בנוסף, מכונית חשמלית שנסעה קצת לפני חבורת המובילים עזרה גם היא בשבירת הרוח. הנעליים שבהן רץ נבנו במיוחד עבורו ויתכן שנתנו לו יתרון על פני רצים אחרים. גם מועד הריצה לא נקבע סופית עד שהתברר שמזג האויר יהיה מושלם באותו זמן. לא ברור עד כמה הדברים הללו עזרו לקיפצ’וגה אבל הם בהחלט מונעים מההישג להיות שיא עולמי. ספק אם יש אדם אחר על הפלנטה שהיה היום מסוגל לרוץ כך אבל גם קפיצ’וגה עצמו, לא יכל היה לעשות זאת ללא השינויים הללו. אם היה יכול, היה עושה זאת לפני שבועיים במרתון לונדון.
מאת: אילן זיסר
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
מחסום ווטש
הריצה של קיפצ’וגה היתה חלק מקמפיין פירסומי של נייקי שמטרתו המוצהרת היתה שבירת מחסום שעתיים במרתון. המטרה האמיתית אך הלא מוצהרת היתה מכירת עוד נעלי ריצה. הרעיון פשוט ועובד נפלא. הבא נכריז על איזה פרויקט ניסויי, כאילו מדעי. ניקח את הקצפת שבקצפת, נשמור את כל הקלפים אצלנו, היתר כבר יקרה מעצמו. ואכן, זה בדיוק מה שקרה. בחודשים האחרונים עולם הריצה התמלא כתבות על הפרוייקט הזה. לא כל כך היה משנה מה היה כתוב בהן. בכולן (כולל זו) הופיעה המילה “נייקי” לפחות פעם אחת. כבר בזאת, כיסה כנראה הפרויקט את עלותו.
הבאז נוצר סביב “מחסום השעתיים”. כלומר, הרעיון שיש משהו מיוחד בכך שאדם ירוץ מרתון בפחות משעתיים. מדובר בעניין מלאכותי שחסר כל חשיבות ספורטיבית. בתולדות הספורט, ובפרט באתלטיקה, נשברו מחסומים רבים בלי שהדבר עורר עניין רב. למשל: 10 שניות במאה מטר, שישה מטר בקפיצה במוט או לחילופין דקה במקצים השונים למאה מטר בשחייה.
מחסום אחד כן זכה לתהילת עולם. ארבע הדקות במייל. רוג’ר באניסטר שבר את המחסום הזה בשישה במאי 1954 (כן, נייקי בחרו את התאריך במיוחד כדי לייצר איזו הקבלה). אבל באניסטר עשה זאת במרוץ לגיטימי ולא בארוע שבו המארגנים קובעים את החוקים. יש כל מיני סיבות לכך שהארוע ההוא זכה לתהודה גדולה. העיקרית היא שבאותה תקופה היו כאלה שחשבו שהדבר בלתי אפשרי. השיא העולמי במייל היה קרוב למדי לארבע דקות אבל לא נשבר במשך שנים. ההישג של באניסטר היה השלב ההגיוני הבא.
כל ניבוי סביר שמסתמך על תוצאות העבר, יראה שאנו רחוקים, אולי אפילו עשרות שנים, משיא עולם של פחות משעתיים במרתון. אבל, היות שזה משהו קליט, רבים התלבשו על התחום. נכתבו ספרים על הנושא וקמו מספר פרוייקטים ניסיוניים. נייקי הלכה צעד נוסף. אם המין האנושי לא יכול להגיע בימינו לשעתיים במרתון, נשנה את המרתון כך שזה יהיה אפשרי. הגיוני, לא?
רדקליף מראיינת את קיפצ’וגה
הרגע המגדיר
לפני שנים לא מעטות, התפרסם “No Logo” סיפרה של נעמי קליין שבו הסבירה איך חברות רבות, הפסיקו למכור מוצרים ובמקומם התחילו למכור מותגים. נייקי היתה הגיבורה המרכזית של הספר. מאז החברה רק השתכללה. מכונת השיווק שלה עובדת ביעילות מרשימה. וכך הם הפיקו שידור חי מרשים מאוד של הארוע שבו קיפצ’וגה מתמודד מול השעון. עשרות רבות של מנחים ומרואיינים מקצועיים דיברו ברהיטות. השם של חברת ההנעלה לא נישא על פיהם כמעט אף פעם אבל כמעט לא היה פריים שבו לא הופיע הלוגו. שעון הריצה הופיע לכל אורך הזמן כאשר הוא מראה כל שניה ושניה.
אבל, אז נפתח פתח שדרכו ראינו איך דבר לא נותר ללא מחשבה. כאשר קיפצ’וגה הגיע קרוב לקו הסיום, נעשה ברור למדי שלא תהיה כאן ריצה של פחות משעתיים. השעון שתיקתק לו בנחת שעה וחמישים ותשע דקות, נעלם מהמסך. וכך לא ראינו איך מחסום השעתיים לא נשבר. אפשר היה רק לשמוע את השדרים ממשיכים להלל. זוהי בעיני תמצית הארוע.
הכל רע?
אני מאוד לא אהבתי את הארוע. הייתי רוצה לראות את קיפצ’וגה מתחרה בריצת כביש אמיתית מול בקלה, קיפסאנג או אפילו נגד השעון ולא רץ במעגלים במסלול מכוניות סגור.
אבל, קשה שלא למחוא כפיים לאתלט ענק שביצע הישג כמעט בלתי נתפש. אני מקווה לראות אותו בעתיד מתחרה באמת.
האם לריצה הזו תהיה משמעות בעתיד? אני לא יודע. אני רוצה לקוות שהאתלטיקה תתפתח לכיוונים אחרים אבל בפעם האחרונה שבה חזיתי דבר בוודאות, הילארי קלינטון עבדה על נאום הניצחון שלה.
