את אדר טייכנר פגשתי לראשונה לאחר רכיבת אופני הרים בצפון. ניגש אלי רוכב שאיני מכיר עם פנים מאירות וסיפר לי שהוא קורא אדוק של מגזין האופניים שלנו- BIKEPANEL, וכמה הוא נהנה מהמבחנים והכתבות שלנו ופשוט אמר תודה. היתה בו חיוביות מדבקת, וכשפנה אלי לא מזמן וגייס אותי להשתתף ולסקר את המפעל שהקים ביוקנעם עם חברו ירון שרם – שניהם עושים זאת בהתנדבות מלאה, לא יכולתי לסרב. (זה גם השתלב לא רע עם ביטולו המצער של טריאתלון אשדוד ותוכנית האימונים שנכנסתי אליה לאחרונה ב Team Dalit).
הרוח הזו הדביקה לא רק אותי אלא גם צוות מובחר של 15 מובילים מתנדבים שמרימים את האירוע הזה, מעל 100 מתנדבים, ותמיכה של יישוב שלם שמרימים את הטריאתלון הקהילתי ההתנדבותי והחינמי של יוקנעם ומועצה אזורית מגידו – כבר 15 שנים!
מאת: גיא חלמיש
צילום: יואב אודסר, שי חזן, אדר טייכנר, גיאחה
ירון שרם (עם המיק) ואדר טייכנר
טריאתלון חברתי חינמי? איך זה החל
אדר טייכנר מספר: “ב 2003 אז הייתי מציל בבריכת יקנעם. הייתי ועדיין הנני ספורטאי חובב – שחייה רכיבה וריצה אלה דברים שאני אוהב ועשיתי הרבה (אדר הוא ד”ר לכימיה במקצועו ואיש הטכניון), והרעיון של הטריאתלון החברתי התנדבותי היה בראש שלי מזמן. השותף שלי ירון שרם (מדריך טיולים וגנן בגני ילדים) הציע שנרים את הטריאתלון. אז זה היה משהו חלוצי לחלוטין כי יישוב שלם התגייס לבנייה של אירוע ספורטיבי – גם בהקמה וגם בהשתתפות. גילינו עד כמה חלק ניכר מהחוויה הוא התהליך של ההכנה. בקפיצה מהירה ל 2017 – היום זה אירוע ששמו הגיע למרחקים. פונים אלי רכזי ספורט מישובים רבים שרוצים לאמץ את האירוע – ורוצים לקבל את המתכונת או הפורמט כדי להקימו בישוב שלהם. הדבר הזה שכולם נהנים, תורמים, משתתפים בחינם הוא מדבק.
היום גדלנו והצוות שלנו מונה 15 איש שלכל אחד יש תפקיד משלו עם מומחיות: אני היזם, גיוס כספי החסות, גיבוש הקונספטים והיבטים שיווקיים. כמעט כל מי שפנינו אליו הסכימו לתת חסות למרות שאנחנו אירוע מקומי, בגלל האופי המיוחד של האירוע. הצוות הוא כבר מכונה משומנת – לדוגמא: יש חבר צוות שתפקידו לגייס כח אדם- את 100 המתנדבים בשיפוט, חלוקת מים, סיוע בהחלפות, מכוונים שונים למרחקים והמקצים. אנשים שתפקידם להקים את טקס הסיום… ועוד…
15 המופלאים – הצוות המוביל של האירוע
בנוסף אנחנו מארחים מקצה מיוחד לבעלי צרכים מיוחדים מכפר תקווה, וזה מרגש לראות אותם משתתפים כשווים בין שווים בטריאתלון – זה עושה להם את השנה: מזמינים אותם גם לאימונים של ההכנות לטריאתלון – האירוע הוא למעשה סיום של תקופה של שלושה חודשי הכנה, שיש בה אימונים לילדים ולמבוגרים לקראת המרוץ”.
במפעל המדהים הזה תומכים כמה גורמים: חברת ברא צמחים שחנות המפעל שלה נמצאת באזור התעשייה תרמה 300 חולצות! המנכ”ל שלה רוכב שטח רציני, והמייסדים השתתפו באירוע כשהבן אף מנצח את אחת הקטגוריות. Rudy Project ורוני ענר גם הגיעו בעצמם וגם תרמו 3 זוגות משקפים למנצחים, חמדה בראון מנעלי סוקוני שתרמו 1000 ש”ח לפרסים, והיו שם גם גלי רונן מטרק משמר העמק בעמדת טיפולים מזון של high5 ו-32G מיאיר רמאן ועוד הרבה עזרה קהילתית:
אפילו אלכסנדר זייד קפץ לבקר מהגבעה הסמוכה
איך מגייסים מתנדבים? למה הם מצטרפים?
“שאלה טובה: כי מאמינים בנו. כשהתחלנו רובם אפילו לא שמעו על טריאתלון. לאט לאט כשראו שהאירוע מתגבש, שמכינים לקראתו אימונים לילדים בישוב, נוצר כדור שלג ששלהב אנשים, ועם השנים זה גרם לעוד ועוד אנשים לעסוק בספורט קהילתי. עוד אנשים רצו להתנדב ולהשתתף. זה כדור שלג מאוד חיובי ומדבק. ב 2015 – עשינו גימיק: טריאתלון לילה בהשראת ריצות הלילה. בבריכה היתה תאורה תת מימית – והרכיבה היתה ב”שביל חומצת החלב” לאור פנסים (לא תחרותי) והריצה המשיכה בלילה לאור פנסים. על הקונספט הזה לא חזרנו כי זה עם סיכון גדול מדי וחזרנו למתכונת רגילה של טריאתלון יום סטנדרטי. ואז התחלנו להזמין את כל תושבי מועצה אזורית מגידו להשתתף בטריאתלון יוקנעם, אבל מאילוצים שונים אנחנו חייבים להגביל את מספר המשתתפים – בשנה שעברה היו 150, והמקסימום שאנחנו יכולים לארח – זה 180 איש. יש אילוצים רבים של זמן מתנדבים שהם יכולים לעמוד ולחכות, כמות האנשים והמקצים בבריכה ועוד”.
הנה הסרט מטעם האירוע:
טריאתלון בריכה
“המקצה הארוך יהיה בן 29 בריכות של 25 מטר – כלומר השחייה היא באורך של 725 מטרים, כאשר יהיו במסלול בשאיפה עד 4 שחיינים”. תהיתי, איך יודעים שאנשים לא טועים בספירת הבריכות? “יש שופטים שסופרים לכל אחד את מספר הבריכות שלו. לכל שופט יש גליון והוא מסמן כל פעם שהשחיין הגיע אליו וכך יודעים כמה נותר לו, ולפני הבריכה האחרונה הוא מסמן לו שעוד בריכה אחת נותרה”.
יצאנו לדרך למסלול המלא ארבעת השותפים למסלול והיה חלק וקל וללא שום בעיית צפיפות שחששתי ממנה לפני האירוע, בזכות חלוקה טובה למקצים והגבלת כמות המשתתפים. נרשמה נציגות של שחקני כדורמים ושחיינים לא רעים בתחרות, אבל רק הטריאתלטים האמיתיים שרדו את ההמשך.
בכיר המשתתפים: איתן רם, מורה לספורט במקצועו. יליד 1937 מקיבוץ עין השופט
טריאתלון אופני הרים!
הבריכה נמצאת בראש גבעה, ואת האופניים משאירים מתחתיה. חובשים קסדה וחולצת אירוע רצים אליהם כ 50 מטרים בירידת אספלט תלולה – ויוצאים לרכיבה. בטריאתלון הזה חייבים ללבוש את החולצה של האירוע- היות וצבעי החולצות מבטאים מקצים שונים, מה שמקל על המרשלים לכוון את המשתתפים למסלול הנכון בכל נקודת פיצול. הרכיבה על דרכי שטח טובות בשדות למרחק של קצת פחות מ 15 ק”מ. רוב הרכיבה היא בדרכי עפר נוחות. יצאנו לדרך ובום – רוח מערבית מטורפת מכה בנו. הרכיבה יוצאת אל עמק יזרעאל והמקצים הארוכים עושים שתי הקפות של מרובע, כשהרוח לא מרחמת. במקטע מולה זה היה ממש כמו לרכוב בעלייה תלולה. במקום בו רכבנו והיא בצד – רכבנו באלכסון ממש. האפקט הפיזי והפסיכולוגי היה חזק פה, ואדר אומר שזה חריג ביחס לשנים קודמות. הסיום של האופניים הוא לא בבריכה אלא באיזור סיום הריצה כ 150 מטרים מהבריכה.
בחולצה אפורה: המנצחת הכללית – מיריה רון שגם היא בצוות ה-15 המארגן.
ריצה של 5 ק”מ
5 ק”מ מדויקים ומדודים על מסלול כביש עם קטע עפר קצר באמצע. הריצה היא הלוך חזור מיוקנעם דרך קיבוץ הזורע וחזרה, רק שהחברה המקומיים יודעים שכשמגיעים לשער הסיום צריך לעשות עוד הקפה קטנה של איזה קילומטר להשלמת המרחק – זה היה אכזרי עבורי, כשממרחק קילומטר כבר פינטזתי על הסיום, הגעתי אליו, ואז שלחו אותי לעוד סיבוב…
אדר טייכנר: גם מארגן וגם משתתף – בנקודת האמצע בריצה
“השקלול של הגעת המשתתפים והשיפוט הוא ממוחשב על בסיס המספרים – מצאנו דרך באמצעות מחשבים ניידים, מצלמת GoPro ורישום מספרי משתתף למחשב את התוצאות”, מספר אדר.
אני קיבלתי תזכורת עד כמה אני גרוע בהחלפות גם ביציאה מהמים וגם לריצה, והייתי צריך להשלים פערים של 200 מטרים בכל אחת מהנקודות האלה רק על העיכובים שלי. בריצה זה כבר לא הצליח לי ואסף בלדב – המנצח הכללי, איירונמן ובעל תוצאות מרשימות גם בספרינטים שמר על פער קבוע ממני וניצח בצורה משכנעת. במקום השלישי הגיע צביקה יניב שהוא המנצח הסדרתי בשנתיים הקודמות. אגב, גם אסף הוא גם חבר בצוות ה 15 המארגנים:
אסף בלדב בדרך לניצחון הכללי
בסוף מגיעים למתחם שבו מחכים גם האופניים ומקבלים שייקים טעימים וצ’ופרים מחברת שטראוס עלית, כיבודים, מים וטקס סיום.
מה הייתי מציע לשפר לאנשי טריאתלון מגידו? ניכר שזה אירוע מקומי ומי שמגיע אליו – כבר מכיר… בתור משתתף חיצוני התקשורת לא היתה ברורה לי מספיק מה קורה שם בדיוק ולמה לצפות – לאן להגיע, כמה ק”מ בדיוק כל מקטע ואיך הוא מתנהל. איפה שמים את האופניים, את הנעליים וכו’… לטעמי היה ממש עדיף לו במקום להחזיק 5 נקודות שונות בהן יש מוקדי מירוץ (בריכה, אזור האופניים, איזור אחר להחזרת האופניים והחלפה לריצה, שער סיום, והטקס) היו מתאמצים לעשות את הכל, כולל הכל רק במתחם הבריכה – זה היה מונע התרוצצות בין כל הנקודות, ולטעמי משפר בהרבה את חווית האירוע של כולם שישארו במקום אחד ויראו את כולם מגיעים אליו ויוצאים ממנו. זה גם יאפשר למשפחות להנות מהבריכה עצמה לאורך כל זמן האופניים והריצה. אני מניח שיש אילוצים שגרמו לפיזור הזה.
עוד אילוץ שהפריע לי ההזנקה בשיא החום של עמק יזרעאל ב 14:00 בצהריים. כן גם בעמק מסתבר, תמיד צריך להתחשב בדתיים אפילו אם הם בקושי סוגרים מנין בבית הכנסת הסמוך… האם הם צריכים להתחשב ב-300 הספורטאים ובני משפחותיהם? לא, מה פתאום. הגזמתם. אופני הרים בעמק
טריאתלון מגידו ביוקנעם המושבה – חם וחברי, ייחודי קהילתי וחינמי
אדר מספר שהטריאתלון הייחודי הזה הפך להיות לשער כניסה לעיסוק בספורט, ומכניס אנשים חדשים מהמועצה האזורית הזו לענף. אירועים מסוג כזה הוא מודל שהוא מאוד ישמח לראות בעוד ישובים או בחברות עסקיות – כשהאנשים של הישוב או החברה העסקית הם אלה שגם משתתפים וגם מקימים אותו, ומזמינים אורחים נוספים להשתתף, התהליך הופך להיות חלק מרכזי והתחרות עצמה היא רק המעדן בסופו. “כמו במסטר שף – האוכל בסוף הוא תוצאה נחמדה, אבל הבישול הוא החלק החשוב” אומר אדר.
הילדים מתוקים במיוחד
אירוע הסיום היה חוויתי במיוחד והכל חוץ ממשמים כמו בבד”כ באירועי פודיומים – ירון שרם שותפו של אדר בניהול האירוע התגלה ככרוז עם כישרון קומי: הוא תפס את המיקרופון לכל אורכו והחזיק את הקהל עם הומור וסיפורים, תוך שהוא מודה שכל האירוע הזה הוא בעצם תירוץ כדי שהוא יקבל קצת הזדמנות לדבר למיקרופון…
זו היתה חוויה ותחרות מקסימה. משפחתית, קטנה וקהילתית, ומקסים שכל האירוע הזה הוא חינמי – אבל הוא חברתי לא רק בזכות ההיבט הכלכלי, אלא גם עקב האופן שבו הוא מתממש שנה אחרי שנה. זו היתה חוויה אדירה לכל הילדים המתוקים במיוחד שהיו שם, וגם להורים ולמתחרים האחרים. ממש נהניתי!
