כמי שחיה (ורצה) בין חיות הבר, רציתי לשתף רצים (ורוכבים) אחרים שיוצאים לשטח בניסיון שצברתי בהימנעות מפגיעות מחיות הבר (והמקנה). ככל שהעמקתי להתייעץ עם אנשי מקצוע, הסתבר שהסכנה העיקרית היא מהכיוון ההפוך – מטיילים שלא מבינים מספיק בהתנהגות בעלי חיים ופוגעים בהם. יצא מדריך תמציתי למניעה של פגיעות לשני הצדדים. תעשו לי טובה אישית ותקפידו על ההנחיות.
בגדול, בעלי החיים שנפגוש בשטח נחלקים לשתי קבוצות – מתורבתים (או נטושים), וחיות בר. כולם מעניינים, חלקם מושכים את העין, ורובם הגדול לא מסוכן אלא אם כן הם ירגישו מאוימים.
מאת: מיה בן צבי
צילום: אפי כהן
בעלי חיים מתורבתים ונטושים
בקר – רוב הבקר שגדל במרעה בארץ מיועד לתעשיית הבשר. אי לכך העגלים אינם מופרדים מהאמהות ויונקים עד גיל מאוחר יחסית. האמהות מצידן מקפידות להישאר קרובות לעגלים ולהגן עליהם. רוב הפרות לא ממש יתרגשו מנוכחות של בני אדם בסביבתן, אלא אם כן הם עוברים בינן ולבין העגלים, או מאיימים על העגלים באיזשהו אופן, כך אומר מישל אורן, בוקר לשעבר מהכרמל. יחד עם זאת, הוא מציין, יותר ויותר מגדלים מעדיפים את הפרות התוקפניות יותר, מאחר וקשה יותר לגנוב אותן. בקיצור – הפרות נראות שלוות, ובד”כ גם מתנהגות כך, אבל לא כדאי לבנות על זה. התקרבות לעגלים, במיוחד הצעירים (והחמודים להפליא) ביניהם היא התגרות מיותרת בגורל.
צאן – בגלל ריבוי הגנבות, עדרי הצאן בארץ תמיד מלווים ברועים, ולרוב גם בכלבים. העזים והכבשים לא נוטות להיות תוקפניות, גם אם מתקרבים לגדיים ולטלאים שלהן. התיישים והאיילים יכולים להיות מאיימים, אבל לכולם יש רועה שיודע להרגיע אותם.
מי שכן צריך להיזהר מפניהם הם הכלבים. רוב העדרים מלווים על-ידי כלבים שאינם רק כלבי רעיה, אלא גם מסייעים בשמירה על העדר. אם תתקרבו מדי לעדר, או תנסו לגרש את הכלבים, אתם מסתכנים בתקיפה. ניסים פרץ, בעל עדר כבשים מהנגב הצפוני מחדד: בפוגשכם כלבי מרעה או שמירה של עדר, שימרו על קור רוח, עצרו במקום, ברוב המקרים הרועה שישמע את הכלבים נובחים ייגש לראות מה קורה ויסדר את העניינים. אם אתם רכובים על אופניים, רדו מהם כשאתם מתקרבים לעדר ועלו עליהם רק אחרי שאתם מתרחקים ממנו, זה יחסוך הרבה בהלה הן לכלבים והן לכם. בשום אופן אין לנסות להדוף את הכלבים בעזרת מקלות, נפנופים או צעקות, הדבר רק יבהיל אותם יותר.
כלבים משוטטים – חלקם ננטשו בגיל מוקדם או נולדו לכלבות משוטטות ולא רגילים לחברת בני-אדם, ולכן יישמרו מרחק, אחרים ננטשו בגיל מאוחר יותר ולכן יתקרבו בקלות. בודדים אבדו לבעליהם ואז ממש יבקשו קרבה. בבודדים הם לרוב לא מסוכנים, בלהקה הם עלולים להיות תוקפניים, במיוחד אם נראה שיש עליכם אוכל. במקרה כזה, כדאי להרחיק אותם במקלות, אבנים והרבה רעש.
חמורים, סוסים וגמלים – כולן בהמות רכיבה, ולכולן יש בעלים, וזה אומר שהן רגילות במידה כזו או אחרת לקרבת בני אדם. ההרגל הזה לא מספיק כדי להפוך את קרבתן לבטוחה, במיוחד לא אם אתם מפתיעים אותן מאחור, אז הבעיטה שלהן עלולה להיות מסוכנת. על שבילים סוסים בד”כ יבינו את הרמז של נפנופי ידיים וצעקות ויפנו את הדרך. על חמורים וגמלים לא הייתי בונה. בדיוק כמו שלא תיקחו לזר את אופניו לסיבוב, אל תנסו לרכב על החיות שאתם פוגשים. בשונה מאופניים הן יכולות להעיף אתכם באופן מכוון, והרבה יותר כואב.
חיות בר
יותר ממה שאנחנו מועדים לפגיעות מחיות בר בארץ, אנחנו מסוכנים להן. את התשובה הזו קיבלתי מכל אנשי רשות הטבע והגנים (רט”ג) והחברה להגנת הטבע שדיברתי איתם. יהונתן תיכון, חוקר יעלים מאוניברסיטת בן גוריון מרחיב: “אנשים מתקרבים עד כדי מגע לצילום עם חיות בר, הדבר מטריד את בעלי החיים, לרוב מלחיץ אותם, ועלול אף להיות מסוכן (לנו ולהם, אך בעיקר להם), במקרה של ולדות צעירים איסופם (לרוב במחשבה כי אנו עוזרים לפרט “שננטש”) עלול לגרום לאימהות לנטוש אותם.
הסכנה הגדולה ביותר שבני האדם גורמים לחיות הבר טמונה בפסולת שהם משאירים אחריהם. בתקופה האחרונה אנשי הרט”ג ניסו ללא הועיל להציל שלוש יעלים חולות, ובנתיחות שלאחר המוות נמצאו בקיבות של שלושתן כמויות גדולות של שקיות ניילון ומגבונים שככל הנראה היו חלק גדול מהגורם מותן.”
ההיתקלות בעלת הפוטנציאל הבעייתי ביותר לאדם בארץ היא חזירת בר עם גורים, בעיקר בתקופת האביב כשהחזירונים עוד קטנים. חזירי הבר חיים לרוב בסביבה סבוכה, ועל כן מומלץ להרעיש לפני שמתקרבים לסביבה שכזו – שריקות, מחיאות כפיים וכדומה. במקרים רבים, ניתן לשמוע את חזירי הבר עוד לפני שרואים אותם, או קול הנחירות האופייני להם או את צליל רמיסת הענפים תחת רגליהם. גם במקרים כאלו יש להרעיש ככל הניתן כדי להתריע על נוכחותכם לפני המפגש הקרוב, ובתקווה שהחזירים יעדיפו להתרחק (כפי שהם עושים לרוב). אם נתקלתם בחזירי בר על שביל, פנו להם את הדרך, ותנו להם ללכת לאן שירצו, נסו להתרחק לאט ובשלווה, ועדיף שלא להפנות להם את הגב. בכל מקרה, יש לשמור על קשר עין במקרה של מפגש, ולהימנע מתנועות מהירות ומאיימות. בשום אופן אין לזרוק אבנים אל עבר החזירים, פגיעה עלולה לגרום להם להרגיש מאוימים ולהפוך לתוקפניים יותר, ואילו נחיתה רחוקה עלולה לבלבל אותם ולגרום להם לנוס דווקא לכיוונכם.
מלבד הכלבים המשוטטים, ישנן גם כמה חיות בר נפוצות ממשפחת הכלביים – תנים, זאבים ושועלים. כולן פעילות בעיקר בשעות הלילה, אך יחד עם זאת ניתן לראותן גם בשעות היום, לרוב בסביבות חניונים, לולים ופחי אשפה, בהם הן מחפשות שאריות מזון. גם אם הן יתקרבו, לרוב צעקות וזריקת אבנים (לכיוונן, אך מבלי לפגוע בחיות עצמן) ירחיקו אותן. גם אם בעלי חיים ממשפחה זו ירהיבו עוז להתקרב, ברוב המוחלט של המקרים זה היה רק כדי למצוא מזון. תקיפות הינן נדירות ביותר, אך במקרים של נשיכה יש למהר לשטוף את הפצע במים וסבון ומיד לאחר מכן להתפנות למיון (שירותי רפואה דחופה אחרים לא יכולים לתת מענה מספק).
בעלי חיים מסוימים ממשפחת הפרסתניים כגון צבאים ויחמורים ישאירו לעתים את העופר לבד בשטח, לרוב בזמן שהם מחפשים אוכל או כדי להטעות/לגרש איום. לעתים ניתן להיתקל גם בגדיי יעלים או סייחי פראים שנמצאים זמנית בלא השגחה צמודה. תיכון חוזר ומדגיש שאין להתקרב לפרטים הצעירים והבודדים, ובטח שלא לנסות להרימם. אותו הדבר נכון גם לחיות פצועות (הן בלחץ והתקרבות אליהן לרוב תוביל ליותר נזק להן ועלולה להיות מסוכנות גם למי שמתקרב). במקרה של חיה פצועה יש להתקשר מיידית למוקד רט”ג (*3639) או ישירות לפקח המרחבי. לעתים, ורק במקרים בהם הפקח/המוקד מתדרכים לעשות זאת, ניתן גם לפנות את בע”ח מהר לבית החולים לחיות בר, שבספארי ברמת-גן.
ככל שהתנועה שלנו בשטח מהירה ושקטה יותר, הסיכון (או הסיכוי) למפגש קרוב עם בעלי חיים יהיה גדול יותר. מפגש כזה יבהיל את בעל החיים ויביא לתגובה תוקפנית, התקף לב או בריחה לא מספיק זהירה ולכן מסוכנת לבעל החיים, כך אומר אריאל קדם, זיאולוג ופקח ברט”ג. באלסקה ובאזורים מסומים ביפן מטיילים מחויבים לחבר לתיקיהם פעמונים כדי להישמע לפני שהם נראים וכך להקטין את הסיכון למפגש חזיתי עם דובים. תקנה זאת מומלצת גם כאן, כדי “להודיע” לבעלי החיים על בואנו, אף על פי שברוב המוחלט של מהקרים מפגש איתם יהיה פחות מוסכן ממפגש עם דוב.
לכל כלל יש יוצאים מן הכלל, כך גם לגבי הכלל שאין לגעת בחיות הבר, וצבים וזיקיות הם היוצאים העיקריים מן הכלל הזה, ראיתם צב או זיקית חוצים לאיטם כביש או דרך הומה – אתם יכולים לעצור ולעזור להם להגיע לצד השני. פגשתם צב מתנדנד על גבו – זו לא סיאסטה, זה הפסד באיפון בקרב על החיים, היפכו אותו חזרה על רגליו ותנו לו עוד הזדמנות לשרוד. רק אל תקחו צבים או זיקיות הביתה, גם לא ליום או יומיים.
מקורות המים מושכים אליהם פעילות מרובה של בעלי חיים, בעיקר יונקים גדולים, החל משעה לפני השקיעה ועד שעה אחרי הזריחה, מדגיש ערן קרוזל, ממונה קהל וקהילה של הרט”ג ביהודה ושומרון. שהיה או אפילו ביקור בסביבת מעיינות או מקורות מים אחרים בשעות אלו תמנע מבעלי החיים להגיע למים החיוניים להישרדותם, וזו הסיבה ששמורות הטבע סגורות למטיילים בשעות הלילה והאכיפה סביב מקורות המים בשמורות מוגברת.
קדם מוסיף שהצפע הארצישראלי הוא הנחש המסוכן ביותר בארץ (אמנם יש נחשים ארסיים ממנו, אבל הוא נפוץ מהם בהרבה) ופעיל בעיקר בלילה ובשעות הבוקר המוקדמות. בדומה לנחשים אחרים, גם הצפע יעדיף לברוח, ורק אם לא תהיה לו ברירה יתקוף, וזו עוד סיבה להרעיש כדי להתריע על בואנו. הדופק המהיר בזמן פעילות גופנית הופך הכשות למסוכנות יותר, שכן הוא מזרז את פיזור הארס בדם. אי לכך, במקרה של הכשה יש להוריד את הדופק כמה שיותר מהר ולהעדיף שהפינוי יעשה לא על ידי הנפגע עצמו. אלא אם כן הנחש המכיש זוהה בוודאות כלא ארסי, יש להתפנות למיון, וכדאי להביא כמה שיותר פרטים מזהים של הנחש. גם במקרה של נשיכה מנחש שזוהה בוודאות כלא ארסי, יש לחטא היטב את הפצע, שכן הסיכון להעברת זיהומים ברוק של הנחש הוא גבוה. בכל מקרה אין לפגוע בנחש במכוון, שכן כל הזוחלים הם חיות מוגנות בארץ.
מיה בסביבה הטבעית שלה – בטבע
לסיכום
הסיכוי למפגש עם בעלי חיים שונים הוא אחת הסיבות שבגינה רבים מאיתנו מעדיפים לצאת לשטח על פני אימון על טריינר או מסילה או בעיר. רוב המפגשים האלו יהיו מרגשים ומשמחים עבורנו, אם כי במקרים מסוימים הם עשויים להבהיל אותנו, ובמקרים נדירים אף להיות מסוכנים. עבור רוב בעלי החיים לעומת זאת, ובעיקר חיות הבר, המפגשים האלו יהיו מבהילים, ברמה שעלולה לפגוע בשגרת חייהם ואף לסכן אותם. אי לכך, למרות הפיתוי לנהוג הפוך, עלינו כמטיילים לעשות כמיטב יכולתנו דווקא להימנע ממפגשים אלו, או לפחות להקפיד שלא להתקרב אל החיות שאנחנו כבר פוגשים.
מאת: מיה בן צבי
צילום: אפי כהן
מיה – רצה רק בשטחים פתוחים, עדיף משופעים, לוא דווקא על שבילים או עם נעליים, כשיש רוחות מזרחיות בורחת לים. אמא, כותבת ולפעמים גם מציירת. נטורופטית, מטפלת בטווינה, מנחת מדיטציה, ויועצת לקולינריה בריאה. מתאימה לכל מטופל תכנית אישית. לאתר: http://mbenzvi.co.il/. ליצירת קשר: 052-8418416
הצטרפו אלינו!
מנוי חינם לRUNPANEL – מגזין הריצה הטוב בישראל: https://goo.gl/Auzkl9
מנוי לBIKEPANEL מגזין האופניים הטוב בישראל פה https://goo.gl/4tGh4F