מאתיים טריאתלטים וטריאתלטיות סיימו בשבת האחרונה את המקצה החצי-ארוך בטריאתלון חיפה 2013. התחרות שאמורה היתה להיות אליפות ישראל בטריאתלון חצי ארוך הפכה עקב תנאי מזג האוויר והים לדואתלון. במקום שחייה בחוף דדו החיפאי, החלה התחרות בריצת 10 קילומטרים על הטיילת לכיוון צפון בשתי הקפות, ואחריה יצאו המשתתפים לרכיבת 90 קילומטרים על כביש החוף דרומה שכללה שתי הקפות עד מחלף זכרון וחזרה. הריצה האחרונה היתה אף היא למרחק של 10 קילומטרים, באותו מסלול כמו הראשונה. לצד המקצה הזה התקיימו דואלתונים למרחק אולימפי, ספרינט ומיני-ספרינט לנוער. בניגוד לתחרות בשנה הקודמת, שהתקיימה בחום מעיק, השנה מזג האוויר היה דווקא קריר ועל מסלול האופניים אפילו ירד פה ושם גשם קל. אבל מי שאישרו הגעה והגיעו לתחרות גם השנה היו הרוחות האופייניות לאזור, שהפכו את מסלול הרכיבה המישורי למאתגר.
מאת: דנה צימרמן
את התחרות ניצחו שוקי סרויה מאיילות תל אביב ואירנה מאזין מ-ZONE3. במקום השני הגיעו ניר מנחם מ-ZONE3 וקרן מרץ מ-TRIHARD, ואילו במקום השלישי סיימו אסף כהן מ-ZEN ואוריאן הרץ מהפועל “ספורט קלאב” אילת.
“לא רצינו לגרור את אנשי החצי-איש, שהתאמנו לריצה של 21 ק”מ, לרוץ בתחרות 31 ק”מ”, מסביר דובר איגוד הטריאתלון יוסי רובננקו את ההחלטה לבצע שתי ריצות של 10 ק”מ, ולא ריצה התחלתית של 21 ק”מ וריצה שנייה של 10 ק”מ, המרחק הסטנדרטי לדואתלון ארוך (“פאוורמן”). “זה מאוד לא סביר לצפות מאנשים שהתכוננו לתחרות מסוג מסוים לעמוד בתחרות מסוג אחר לחלוטין, שהוא מעבר לכוחותיהם של חלק משמעותי מהמשתתפים”.
היו כמובן מתחרים שהתעצבו על ביטול השחייה, אבל הבינו את הסיבות לכך. אחת שלא הזילה דמעה היא קרן מרץ, סגנית אלופת ישראל. “מבחינה אימונית, הייתי ערוכה לדואתלון, ואף הצטערתי על כך שלא התקיים דואתלון במרחק המקובל: 21 ק”מ ריצה – 90 ק”מ רכיבה – 10 ק”מ ריצה”, היא אומרת. “מאחר שישנן מתחרות ששוחות מהר ממני, לא הצטערתי על ביטול השחייה, מה גם שלא התחשק לי לשחות בים סוער. לפני הזינוק התבאסתי קצת שאצטרך לרוץ פעמיים 10 ק”מ, אבל אחרי הריצה הראשונה הבנתי שלא ניזוקתי מההחלטה הזו. בסך הכל, אני מרוצה מהתפקוד שלי בתחרות. הריצה הראשונה היתה מהירה מכפי שתכננתי, אפילו שהאטתי כדי לא להישרף כבר בתחילת התחרות. יצאתי ממנה לרכיבה במצב מצוין, כאילו לא רצתי בכלל. בבוקר לפני הזינוק, החלטתי להחליף גלגל קדמי באופניים, ובמקום גלגל עם פרופיל 50 מ”מ, הרכבתי גלגל קדמי רגיל, מחשש שרוח הצד תפריע לי. זו היתה אחת ההחלטות המוצדקות. הרכיבה לא היתה פשוטה, הרגשתי את הרוח כל הדרך, אבל המהירות הממוצעת היתה משביעת רצון”.
מתחרה נוסף, צור פרח ממודיעין, היה אמור בחיפה להשתתף בפעם הראשונה בטריאתלון חצי ארוך. “התחרות הייתה מאתגרת ומהנה, אבל קצת מאכזב שבוטלה השחייה. רציתי מאוד לחוות חצי איש בפורמט הקלאסי”. עם זאת, למרות “צעירותו” בתחום, פרח מספר שהיה מוכן לחלוטין לדואתלון. “אני מגיע מתחום הריצה ושחייה עבורי הוא החלק הפחות חזק אז כמובן שלא חששתי”.
לצור ולמרץ – וגם למתחרים אחדים במרחק האולימפי – יש עם זאת ביקורת על כך שבנקודת הסיבוב הדרומית על מסלול האופניים לא היתה חלוקת מים, אלא רק תחנה שם יכלו המתחרים להפקיד מראש בקבוקים שהכינו לעצמם. “מאוד לא אהבתי את ההפתעה שציפתה לנו בנקודת הסיבוב הדרומית — היעדר מים, למרות שפורסם במפורש — ואף נאמר לי ע”י מנהל התחרות בכבודו ובעצמו — שתהיה חלוקת מים בנקודה זו. הגילוי הוציא אותי מאיפוס וכל הדרך צפונה הייתי טרודה במחשבות איך לפתור את משבר המים שנחת עלי. כשחזרתי לנקודת הסיבוב הדרומית בפעם השנייה, עצרתי וצרחתי על מאיישי העמדה המסכנים, שיביאו לי מים, לא מעניין אותי מאיפה, לפני שאתייבש ואתעלף שם. האיום עבד וקיבלתי מים”, מציינת מרץ.
“הבנתי שמספר ספורטאים מיומנים התייבשו. היו צריכים להוסיף לפחות שני דוכנים לחלוקת מים לארוך המסלול הארוך”, מוסיף פרח. “ואם כבר בביקורת עסקינן, בעיה נוספת שלי הציקה היא העובדה שבמקטע הריצה השני, הטיילת הייתה עמוסה במבקרים, מה שגרם לי לרוץ בזיגזג ולכמעט-התנגשות עם מלצרית שחצתה את המסלול עם מגש”. מרץ, מנגד, דווקא נהנתה: “בשבילי זה היה תענוג לרוץ במסלול האימונים שלי, להרגיש לגמרי בבית וליהנות מעידוד נפלא של חברי לריצה ושל קהל רב”.
דובר האיגוד רובננקו משיב למבקרים. “היתה לנו כוונה מלאה לחלק מים בנקודה הדרומית של הרכיבה, והיתה תקלה רצינית עם הנושא. אין לנו תירוצים. אבל בעניין הריצה בטיילת – אשתקד הריצה היתה על כביש החוף, והמשתתפים התלוננו שהיא היתה מאוד בודדה, חשופה לשמש ולא נעימה. הריצה על הטיילת היא בנוף מרהיב, האפשרות לעשות כמה הקפות אפשר מפגש של הספורטאים במהלך הריצה, נתן הזדמנות לעודד אחד את השני, וגם חשף קהל לא מעורב לתחרות, שזה דבר מאוד חיוני בעינינו. היה ניסיון אמיתי לבצע הפרדה וסטריליזציה של מסלול הריצה. זה לא הצליח, וצריך לבחון לעתיד איך ליישם את זה טוב יותר”.
טריאתלון חיפה הוא תחרות חדשה יחסית בלוח התחרויות השנתי, המתקיימת זו השנה השנייה בלבד. אשתקד היו במקצה החצי איש ברזל רק 154 משתתפים, ואילו השנה היו רשומים יותר ממאתיים (אף כי רק 200 סיימו). באיגוד רואים זאת כהצלחה – ומעדיפים לא להשוות לתחרות הישראמן, שם מתקיים מדי שנה מקצה למרחק חצי איש ברזל לצד המקצה המלא, ומושך סביב חמש מאות משתתפים. “השנה חל גידול של יותר מ-50% במספר הנרשמים ביחס לשנה הקודמת”, מציין רובננקו. “ההבדל באופי התחרות ביחס לישראמן מונע לדעתי השוואה בין שני האירועים. ישראמן זה תחרות long distance מובהקת עם האתגרים המיוחדים שלה שמושכים קהלים שונים במקצת, בעוד שהתחרות בחיפה מתאימה יותר לטריאתלטים פחות מנוסים במרחקים האלה”.
למרץ יש הסבר אחר. “לדעתי המחיר הרחיק משתתפים רבים מהתחרות, בפרט כאשר בטריאתלון גן שמואל (שאינו מאורגן על ידי איגוד הטריאתלון – ד”צ) התקיימה שלושה שבועות קודם לכן תחרות חצי איש ברזל מתוקתקת להפליא, שגם בה השתתפתי, שעלות ההרשמה לה עמד על פחות משליש המחיר של החצי איש החיפאי (150 ש”ח, לעומת 550 ₪ בחיפה בהרשמה מאוחרת). יתכן שגם הקרבה לאולטרא מרתון סובב עמק שהתקיים שבוע קודם אילצה את חלק מהמשתתפים לבחור בין שתי התחרויות”, היא מסכמת.
באופן אישי, התחרות בחיפה אמורה היתה להיות חצי איש הברזל השמיני שלי, והגעתי אליה כמעט בלי הכנה מיוחדת, מתוך כוונה להשתתף בה וליהנות, בלי להפציץ. הבשורה על הים הסוער ציערה אותי מאוד, שכן שחייה היא החלק החביב עלי, וגם תפסה אותי לא הכי מוכנה. הגוף עדיין לא התאושש לגמרי מהאיירונמן בסוף יוני, ואימוני הריצה שעשיתי כללו רק ריצות רגועות בדופק נמוך, עם אפס אימוני מהירות. לפיכך לא התפלאתי כאשר בסוף הריצה הראשונה גיליתי את אופני בבדידות כמעט-מזהרת בשטח ההחלפה. לשמחתי, הצלחתי לשפר עמדות ברכיבה, ואף עשיתי דבר שלא זכור לי עד כה באף טריאתלון ארוך – נגטיב ספליט באופניים. שמחה וטובת לב ירדתי לריצה האחרונה, מנסה לפלס את דרכי בינות המוני הטיילים שגדשו את הטיילת, וסיימתי את התחרות בשמחה רבה. למרות הבעיות והקשיים היה כיף, ומבחינתי זו היתה תחרות מושלמת לסיים את עונת הברזל 2013.
צילום: zalemoti
מאת: דנה צימרמן
