פיטביט – חברת הטכנולוגיה הלבישה האמריקאית מסן פרנסיסקו קיימת כבר עשור. בארצות הברית, מולדתה, יש לה דריסת רגל מאוד משמעותית בשוק החפיצים הלבישים, אבל בארץ היא פחות דומיננטית בשוק. מהיכרות אישית עם כמה ישראלים שמשתמשים במוצריה, מדובר בקהילה של מאמינים אדוקים.
בחנה: דנה צימרמן צילם: גיא חלמיש
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
מאשר משלוח פרסום ועדכונים
הכירו את פיטביט איוניק
שעון המולטיספורט איוניק (Ionic), כמובן עם ג’י-פי-אס, מתאים לפעילויות ספורט שונות: ריצה, רכיבה ושחייה בבריכה, לצד ריצה על מסילה, גולף, טניס, הרמת משקולות, אימון כושר פונקציונלי ועוד.
לפיטביט יש עוד פיצ’ר חביב במיוחד: ניתן להטעין אותו ב-2.5 ג’יגה של מוזיקה, שאותה הוא ינגן באמצעות אזניות אלחוטיות המתחברות אליו בבלוטות’. למעשה, לחברה עצמה יש אזניות המיועדות לאיוניק, אבל הן נמכרות בנפרד. כמי שאוהבת לרוץ עם המוזיקה שלה, ומצפה בקוצר רוח ליום שבו האפל ווטש 3 יעשה עלייה, הסתקרנתי מאוד ורציתי להתנסות עם האיוניק. זהו לא שעון הספורט היחיד שכולל אופציה של הטענת שירים – לגרמין יש שעון כזה, וגם לשעון סמסונג גיר ספורט שבדקנו ממש לאחרונה יש 4 ג’יגה של מקום לשירים.
כרטיס ביקור
משקל: 49.8 גרם (קליל! כל מיליגרם קובע).
צורה רבועה, 3.73 סמ”ר. מגיע עם שתי רצועות: סמול, ומדיום\לארג’.
קריאת דופק ממפרק כף היד על ידי חיישן PurePulse (לא קיימת אופציה לחיבור רצועת דופק סטנדרטית).
חיישנים: אלטימטר, מצפן דיגיטלי, GPS, חיישן תנועה מעיר מסך.
מעקב 24/7 אחרי רמת הפעילות היומית והשינה עם מטרות יומיות ניתנות להתאמה אישית.
סוללה נטענת תוך שעה ומחזיקה עד חמישה ימים על פי נתוני יצרן.
מסך מגע צבעוני (עם עשרות עיצובים שניתן לבחור).
עמיד במים עד 50 מטר.
התראות רטט בלבד.
קישוריות בלוטות’ 4 ו-wifi.
אפשרות קבלת notifications מהטלפון לשעון (כרגע לא תומך בעברית אבל ייפתר בעדכוני התכנה הבאים).
עשר שעות סוללה בקריאת GPS.
תמיכה בריצה (בחוץ או בפנים), ברכיבה על אופניים ובשחייה בבריכה. אין אופציה למולטיספורט. ניתן להוריד עוד אפליקציות מחנות האפליקציות של פיטביט.
סטייל+ רצועה- הפיטביט מתהדר בעיצוב חתיכי ודקיק. בהשוואה למתחרים העיקריים שלו, הוא נראה כמו קייט מוס אחרי שבועיים של דיאטת הרואין וקפה. יחד עם זאת, הרצועה שלו (שבדקתי את הגרסה העבה שלה מתוך שתי האופציות) עשויה מגומי עבה ובמקום חבק לקצה הרצועה (כדי שלא יתנפנף ויציק) יש זיז מתכת שננעץ בחורי הרצועה שבעיני אינו נוח במיוחד – אולם העורך שצילם פה דווקא אהב אותה. ניתן לרכוש רצועות אחרות (מאווררות וקלילות יותר) לאיוניק מחנות האתר של פיטביט. היא מגיעה בשני גדלים: סמול ומדיום\לארג’.
ממשק טעינה- הפיטביט מגיע עם כבל USB להטענה המתחבר לשעון באמצעות מגנט. זה די מגניב: סוף סוף אפשר להטעין את השעון בלי לחשוש שכל אפצ’י ינתק את השעון במהלך הטעינה (ראינו כזה גם בסונטו ספרטן ספורט). על פי נתוני היצרן, לוקח כשעה להטעין את הסוללה, ומניסיוני עם הפיטביט, זה לוקח קצת יותר. מלבד קישוריות בלוטות’, מצויד השעון גם בקישוריות WiFi, והוא עושה בה שימוש בעת החיבור למחשב. עם זאת, למעט עדכוני גרסה או להטענת שירים למכשיר, אין צורך להתחבר למחשב וניתן להעלות אימונים ונתונים רק באמצעות הבלוטות’ לאפליקציית פיטביט בנייד.
מבנה הכפתורים- לצד מסך המגע, יש לפיטביט שלושה כפתורים: שניים מימין ואחד משמאל. על שימושיהם נדון בהמשך.
הבלט שמחליף טבעת גומי לתפיסת יתרת הרצועה
משקל- כאן לפיטביט יש יתרון של ממש בזכות דקיקותו, שבא לידי ביטוי בעיקר בריצה. יש לי לא מעט ניסיון בריצה עם שעונים בגודל ובמשקל של מקרר (אחד מהם, השם שמור במערכת, אפילו עשה לי סימן כחול וכואב על פרק כף היד), והפיטביט הצטיין בנוחות לאור משקלו הנמוך וגם כנראה בזכות הרצועה שלמרות קיטורי עליה כמה שורות למעלה, מחזיקה את השעון היטב.
מסך– לפיטביט איוניק מסע מגע צבעוני, שכולל מסך פתיחה ומסכי המשך. הפיצ’ר הכי אופייני למסך של הפיטביט הוא שבניגוד לשעונים אחרים, כאן המסך מוחשך כברירת מחדל. רק הרמת פרק כף היד במחווה של “אני בודקת מה השעה” או לחיצה על הכפתור השמאלי או הימני העליון ידליקו את המסך. התכונה הזו (שגם היא היתה בסמסונג גיר) מסורבלת ואף מעצבנת במיוחד כשאתם מחזיקים משהו בשתי הידיים ורוצים לראות מה השעה, אבל אחרי זמן קצר מתרגלים. כמובן שאפשר גם לשנות את זה ולדאוג שהמסך יהיה מואר כל הזמן, אבל זה גורם לסוללה להידלדל באופן מהיר במיוחד (פירוט בהמשך).
חיישנים– הפיטביט איוניק מודד דופק בפרק כף היד במדידה רציפה, באמצעות טכנולוגיית PurePulse. הוא כולל גם אלטימטר (שמאפשר בין היתר גם ספירת קומות שטיפסתם במהלך היום), GPS כמובן, וגם מצפן. מדידת הדופק מאפשרת לשעון גם לנטר את השינה, ולחלק אותה למקטעים של שינה קלה, שינת ריצוד עיניים מהיר ושינה עמוקה.
חיישני הדופק בגב המכשיר
מסכים עיקריים ושיתוף הקלטות
לא ניתן לעצב באופן עצמאי את מסך הפתיחה, אבל ניתן לבחור מתוך עשרות עיצובים קיימים (באמצעות אפליקציית פיטביט בנייד), צבעוניים יותר ופחות. אני התעסקתי עם זה יום שלם, וזה היה די כיף. מסך הפתיחה מראה את השעה, וכמה נתונים בסיסיים של אקטיביטי טרקינג: מספר הצעדים שנמדד מאז ראשית היום, הדופק הנוכחי, והקלוריות שנשרפו.
בכמה מהעיצובים ניתן לדחוס עוד נתונים, כגון דקות פעילות, טמפרטורה, ועוד. לעניות דעתי, העמסת נתונים על מסך הפתיחה רק מוסיפה עומס בעין ולא בהכרח תורמת, במיוחד כאשר במסך השני ישנו אייקון הנקרא “היום”, שנגיעה בו תפתח חלון ובו כל הנתונים היומיים.
במסך השני גם נמצא אייקון ה-exercise, שם מתחבאים הוויג’טים של הריצה, השחייה, הרכיבה, הרמת המשקולות ועוד. עוד וויג’טים שנמצאים כאן הוא וויג’ט נגן המוסיקה וכן וויג’ט “מאמן”, שמציע כמה אימוני כושר קצרים, כמו אימון בטן, אימון core, וכן הלאה.
במסך ההמשך השני ניתן לכוון את השעון ואת ההתראות, וכן ליהנות מוויג’ט מדיציה שנקרא relax. יש גם וויג’ט שנקרא פיטביט פיי, שלמיטב הבנתי מציע שירות שאינו פעיל בישראל, אבל בארה”ב ניתן להטעין כרטיס אשראי וכך לשלם באמצעות השעון.
לסיכום, במסך האחרון נמצא וויג’ט סטראבה, וויג’ט מזג האוויר והגלגל שבאמצעותו משנים הגדרות. לפני שתשמחו אציין שאת רוב ההגדרות אי אפשר לעשות מהשעון, אלא רק באמצעות האפליקציה בנייד, או באתר פיטביט כשהשעון מחובר למחשב. אם חשקה נפשכם להשוויץ בפני חברים באימון המד-הים שעשיתם שלשום, לא תוכלו לעשות את זה באמצעות השעון אלא רק דרך האפליקציה, כי למרבה הצער, בשעון עצמו אי אפשר לצפות בהיסטוריית האימונים. למעשה, אפילו באימון שהסתיים לפני דקה, אם סגרתם את חלונית הסיכום (המעולה, יש לציין) אחרי שלחצתם סיים אימון, לא תוכלו להתבונן בנתוני האימון — רק אחרי שתסנכרנו את השעון עם הטלפון ותעלו אותו לאפליקציה.
מסך הריצה העיקרי
קיסטום והכנה לשימוש
כאמור את רוב הגדרות השעון עושים באפליקציה. כרגיל, זה מתחיל בהזנת הפרטים האישיים כולל גיל ומשקל, וממשיך בבחירת יחידות מדידה, בחירת תצוגת שעון וקונפיגורציית שעון (24 שעות או 12 שעות), וקביעת “יעדים” לאקטיביטי טרקינג (כמה צעדים ביום, כמה קומות ביום, וכיוצ”ב).
עם זאת, קיסטום המסך של פעילויות הספורט השונות נעשות בשעון עצמו, וטוב שכך: נגיד שברגע האחרון את מחליטה שעקב סופת צונאמי, עדיף לשחות בבריכה הקצרה המקורה ולא באולימפית הפתוחה – תוכלי בהינף אצבע לשנות את אורך הבריכה בשעון, ואין צורך לשדך בין השעון לטלפון ולחפור באפליקציה.
רוב ההתאמה היא אינטואיטיבית למדי, רק שצריך לדעת שבפיטביט אין alerts אלא cues, זאת אומרת, שאם אתם רוצים לשים לכם התראה כל קילומטר ריצה, זה נמצא תחת automatic cue settings בגלגל ההגדרות של הריצה. כנ”ל בשחייה, אם תחשקו בהתרעת רטט כל, נניח, 500 מטר, חפשו את זה תחת automatic cue settings בשחייה.
תצוגה מעוצבת, צבעונית ברורה ויפה
רוצים לבחור לעצמכם את שדות המידע – סבבה. זה נמצא תחת customize stats. אבל, וזה אבל רציני, לפיטביט איוניק יש רק מסך אחד, ורק שלושה שדות נתונים. השדה האמצעי הוא שדה מתחלף כך שאפשר לדחוס לשם כמה פרמטרים, ובתנועת swipe ניתן לדפדף בין האופציות השונות, אבל זה לא תמיד הכי נוח לעשות תוך כדי פעילות (ובשחייה אי אפשר לדפדף). למי שהתרגל לשלושה מסכים עם עד ארבעה שדות נתונים בכל אחד, ההסתגלות עשויה להיות קשה, ותצריך ויתור על פרמטרים שהייתם רגילים לראות. יתרה מזאת, שדות הנתונים הם בסיסיים ביותר: רוצים לדעת קדנס בריצה (או ברכיבה)? מספר תנועות ידיים לדקה בשחייה? צפויה לכם אכזבה. השעון פשוט לא מודד את הדברים האלה. אם אתם חייבים את הנתונים האלה לאימונים – תצטרכו כנראה לבחור בשעון אחר.
במסגרת הקיסטום ניתן גם להוריד לשעון אפליקציות מחנות האפליקציות של פיטביט. את זה עושים כאשר השעון מחובר בבלוטות’ לטלפון. מבחינה ספורטיבית, אין מי יודע מה הרבה אפליקציות לשעון, אבל אפשר להוריד כל מיני דברים אחרים, החל מאפליקציית פנס או מחשבון, וכלה באפליקציה לנתוני הבורסה בוול סטריט או לקריאת עדכונים מאתר העיתון ניו יורק טיימס (שני האחרונים זקוקים גם לאינטרנט ועל כן יפעלו רק כשהשעון נמצא בקרבת רשת וייפי מוכרת). ואם קיבלתם את הרושם שהשעון הוא קצת אמריקנו-צנטרי, זה מפני שהוא לגמרי כזה.
רצועה עבה יחסית (נבדקה רצועת הגברים – יש גם לנשים)
מוסיקה, לאיוניק היא חודרת (לאט…)
ציינתי את האפשרות להטעין מוסיקה, שהיא אחד הפיצ’רים שהפכו אותו לנחשק בעיני. עושים את זה באמצעות תוכנת הפיטביט קונקט, כאשר השעון מחובר למחשב. השעון מזהה את הפלייליסטים שנמצאים על המחשב (אצלי: אייטיונס על מק), ואפשר להוריד אותן לשעון. אבל אליה וקוץ בה: מדובר בתהליך אטי להחריד. אולי בגלל הפלייליסטים הארכניים שלי, כל הורדה לקחה יותר משעה, ולעתים גם יותר משעתיים. בקיצור, מי שרגיל לזריזות ההטענה של שירים לנייד, שינשום עמוק, ויטעין שירים לאיוניק ערב לפני הריצה, בזמן שהוא צופה בטלוויזיה או עושה משהו אחר.
השימוש במוסיקה במהלך האימון היה לעתים חלק, ולעתים עשה בעיות: אני לא יודעת מי אשם: אם זה השעון, או דווקא המוסיקה שאליה האזנתי, או האזניות ביטס אקס שדרכן האזנתי למוסיקה – אבל לא פעם, אחרי עשרים ומשהו דקות של ניגון, הנגן קרס והיה צריך לאתחל אותו. לא חייבים להפסיק את האימון בשביל זה, אבל באופן אישי היה לי קשה ללחוץ על מקומות ספציפיים במסך המגע תוך כדי ריצה עם ידיים חלקלקות מזיעה, ונאלצתי לעצור את הריצה, לעצור את השעון, ואז להתעסק עם הנגן. בקיצור, עדיף שהנגן לא יקרוס.
שימוש בפיטביט איוניק לריצה, שחייה ורכיבה
לחיצה על הכפתור הימני העליון יפתח מיד את וויג’ט ה-exercise, ושם אפשר לדפדף (באמצעות swipe על מסך המגע) כדי להגיע לפעילות הרצויה: ריצה, רכיבה, שחייה, ריצה על מסילה, משקולות, אימון הפוגות (עבודה\מנוחה) שמתאים לתרגילי כוח, ומסך שנקרא workout וכולל טיימר.
כדי להתחיל אימון צריך ללחוץ על הכפתור הימני התחתון, ושם גם לוחצים אם רוצים לעצור. כדי לשמור את האימון לוחצים לחיצה קצרה על הכפתור הימני העליון, ואז נפתח חלון ששואל אם אנחנו מעוניינים לסיים את האימון. לחיצה על End תסיים את האימון. לחיצה על cancel תחזיר מסך אחד אחורה, ואפשר לחזור ולהפעיל את השעון ולהמשיך את האימון. לחיצה ארוכה על הכפתור הימני העליון תעלה את מסך המוסיקה, וכך אפשר להחליף שירים או פלייליסטים במהלך האימון.
ריצה
בריצה ניסיתי את השעון רק במוד ריצה בחוץ, כלומר, עם GPS. אני חייבת לציין לטובה את מהירות חיבור השעון ללוויינים, בניגוד לשעונים אחרים שלי שלעתים מייבשים אותי דקות ארוכות בהמתנה לזיווג שעון-לוויין. לצד החיבור המהיר, לעתים הרגשתי שה-GPS מזייף קצת, ומביא לי קילומטרים ארוכים במקצת או קצרים במקצת, ובהתאם, מראה לי קצבים קצת שרירותיים שהזכירו לי משחק בינגו. דבר נוסף שאליו שמתי לב הוא נטייתו של השעון לאבד את הקשר עם הלוויינים בעת מעבר מתחת לגשרים – משהו שלא קורה לי עם שעוני ספורט אחרים. מה שמאוד אהבתי הוא הסיכום שהשעון מנפיק בתום האימון. ראשית, בין אם מדובר בשבירת שיא אישי מדהים או בריצה זוועת עולם, השעון יברך אתכם ב-nice work! אחר כך יופיעו הנתונים שנמדדו: הזמן, המרחק, הקצב הממוצע, הדופק הממוצע, הקלוריות שנשרפו ומספר הצעדים. ואחר כך – וזה מה שאהבתי במיוחד – תופיע רשימת הספליטים. חסל סדר חיפוש הספליטים בחלון נפרד: הם מופיעים שם, מתחת לנתונים הכלליים. רק אם אתם רצים ארוכה מ-11 קילומטרים, לא תמצאו את כל הספליטים שם: רשימת הספליטים תכלול את רק עשרת הקילומטרים הראשונים – ואת האחרון. קצת חבל, כי אחרת זה היה מעולה.
עוד דבר שיש לתת עליו את הדעת, ואת זה כבר ציינתי קודם, הוא שברגע שתחליטו לסגור את הסיכום, לא תוכלו לחזור ולהתבונן בנתוני האימון בשעון, ואם תרצו להיזכר באימון, תצטרכו לעשות זאת באפליקציה, אחרי שסינכרנתם את השעון עם הנייד.
רכיבה
מי שרכיבה היא הספורט העיקרי שלו – ישתמש בפיטביט איוניק כגיבוי אם במקרה שכח להטעין את מחשבון הרכיבה שלו. הוא מספק גם את מדידת הדופק ללא רצועה, וגם את כל שאר הנתונים שתצטרכו: מרחק, מהירות, זמן, וכו’. העמקה לכיוון וואטים, חיבור לסנסורים (מד קדנס ומד הספק) וכו’ זה לא הקטע שלו.
יש לקחת בחשבון גם את עניין החשכת המסך האוטומטית- רכיבה עם השעון מצריכה להדליק את מסך השעון כברירת מחדל, או שתצטרכו להרים יד מהכידון בתנועת “מה השעה” כדי לראות משהו. בניסוי שעשיתי, שעה של אימון במסך דולק נונסטופ זללה 40% קיבולת סוללה!
שחייה בבריכה
כאן אני חייבת לפרגן לאיוניק: לצד תצוגת המסך הגדולה, הברורה והנוחה שלו, הוא גם מסתמן כשעון השחייה המדויק ביותר שדגמתי. הבחור סופר בריכות בצורה מהימנה ביותר!
בנוגע לספירת הבריכות, חשוב לציין שהשעון הזה, בניגוד למתחריו השונים, סופר את הבריכה הראשונה כ-00 ולא כ-25\50 (תלוי בגודל הבריכה שבחרתם), ולכן, אם אתם רוצים התראה כל 10 בריכות, תקבלו אותה רק אחרי שתשלימו 10 בריכות, כלומר, בתחילת הבריכה ה-11. אני, אישית, התרגלתי לקבל משעון הספורט שלי התרעת רטט בבריכה האחרונה מתוך 500 מטר, ולקח לי זמן להתרגל למצב החדש.
מי זה כותב לך, ילדונת
אוהבים לקבל את עדכוני הטלפון הנייד בשעון? כדאי שתדעו שכרגע, האיוניק לא תומך באלפבית בעברית, אלא רק באלפבית הלטיני. באחד מעדכוני התכנה הקרובים של הפיטביט איוניק הבעיה הזאת תיפתר (בינתיים זה אומר שגם אין רוסית וערבית). באופן אישי, אני לא רצה עם טלפון, וכשאני לא רצה, אני אוהבת לקבל את הפושים שלי בטלפון ולא בשעון, אבל אני מכירה אנשים שרצים עם טלפון ושעון, ואוהבים מאוד שהם יכולים לראות את העדכונים שלהם על מסך השעון.
ומשהו נוסף שצריך לדעת על הפיטביט איוניק: הוא שולח אימיילים! לא, לא השתגעתי, באמת. בהתחלה, כל פעם אחרי אימון קיבלתי מפיטביט אימייל ובו ברכות על התקדמותי, וכל מיני badges שבהם זכיתי בזכות האימונים. אחר כך קצת ירדה תכיפות האימיילים האלה (השבח לאל) – כנראה משום שהשעון הבין שאני מספיק חדורת מוטיבציה גם בלי הפפ-טוק שלו. באחד הימים, כאשר הסוללה של השעון החלה להיחלש, קיבלתי מפיטביט אימייל שבישר לי שהסוללה חלשה. אולי אתכם זה יעצבן, אבל אותי זה בעיקר שעשע. כמובן שמיהרתי לטעון את השעון, שלא ישלח לי הביתה גם גברתנים חסונים עם לום, או משהו.
אפליקציית פיטביט בנייד
האפליקציה צבעונית, ידידותית ומאפשרת להוסיף הרבה נתונים באופן עצמאי. אם אתם עוקבים אחרי התזונה שלכם, אתם יכולים לנהל יומן תזונה באפליקציה. אם אתם צריכים גם לעקוב אחרי השתייה שלכם – ניתן לעשות זאת באפליקציה, וגם להוריד אפליקצית שתייה לפיטביט עצמו מחנות האפליקציות לשעון.
עוד דבר מגניב הוא האפשרות לעקוב אחרי הרגלי השינה שלכם: במהלך החודש שבו דגמתי את השעון, הפכתי למכורה לפיצ’ר הזה, בזכות העובדה שהשעון הצליח לתעד את השינה שלי בדיוק מרשים. גם הופתעתי לגלות כמה יקיצות יש לי במהלך הלילה, והייתי מלאת התפעלות כאשר השעון (הגאון!) זיהה יום אחד כשחטפתי תנומת צהריים קצרה והוסיף אותה לתחשיב היומי. לספורטאים שמבינים את חשיבותה של המנוחה והשפעתה על הביצועים הספורטיביים, האפשרות לנטר את השינה לאורך זמן היא פלוס רציני.
היסטורית האימונים
מאחר שציינתי כבר קודם שאי אפשר לצפות בהיסטוריית האימונים בשעון, הדרך היחידה שלכם לחפור ולהתעמק באימונים שכבר ביצעתם היא באמצעות האפליקציה לנייד (אפשר גם באתר פיטביט אבל האפליקציה זמינה ונגישה יותר). ואז, כשתלחצו על אייקון האימונים, תגלו שם חוץ מהאימונים שביצעתם ושמרתם עוד כמה דברים מעניינים: למשל “גלאי פעילות”. מה פירוש? נניח שהלכתם לסופר. מיותר לציין שלא תפעילו שעון על צעידה שגרתית שכזו. אבל השעון מזהה שאתם צועדים בזכות החיישן שבאמצעותו סופר השעון את הצעדים, ויסכם לכם את הנתונים על אותה צעידה (מספר צעדים, דופק ממוצע וקלוריות שנשרפו; מרחק כמובן אין כי ה-GPS לא פועל כל הזמן, אלא רק כשמפעילים את השעון במוד הרלבנטי, ריצה או אופניים).
סטראבה
בארצות הברית, מולדת הפיטביט, אפשר דרך האפליקציה גם לתקשר עם חברים עם פיטביט, להתחרות בהם, ולעשות כל מיני דברים קהילתיים. בכל מקרה, הפיטביט איוניק מתממשק עם סטראבה, ומי שרגיל לקבל את הקהילתיות שלו שם, ימשיך לקבל אותה גם עם השעון הזה. יחד עם זאת, כאן המקום לציין שיום אחד, הפיטביט הפסיק להעלות את אימוני השחייה שלי לסטראבה (עם הריצות לא היתה בעיה). אולי זה באג זמני, או משהו שקשור לשעון הספציפי שלי. מנגד, התפלאתי לגלות שאפליקציית הסטראבה לפיטביט עשתה את הבלתי ייאמן והעלתה לשעון ריצה שעשיתי עם שעון אחר. זה עוד לא קרה, וחבל ששעונים אחרים לא יכולים להסתנכרן ככה – על כן אני משערת שבשעונים האחרים המקור לתוכן בשעון הוא רק השעון עצמו והוא לא מסתנכרן באמת עם סרטאבה – אלא רק מעביר אליה הקלטות. כנראה שפה הוא עושה סנכרון דו כיווני עם האתר ולכן יכול להציג את סטראבה בשעון טוב יותר.
ביקורת: חיישנים מפרגנים?
יש לי כמה הערות לגבי חיישני האיוניק. ראשית, הדופק: למרות שחיישן הדופק של Fitbitאמור להיות אמין למדי ומבוסס על קריאה רציפה של הדופק (ולא דגימה כל כמה שניות), הדפקים שהוא קרא לי ברוב האימונים היו גבוהים מכדי להיות מהימנים, ולא פעם מעבר לדופק המקסימלי שלי.
גם האלטימטר מתאפיין בפרגון יתר: במהלך אימון שחייה בבריכה הוא קבע שעליתי 4 קומות (ואני אפילו על המקפצה לא עליתי). בנוסף, הוא החליט לתת למסלולי הריצה הקבועים שלי בפארק ולאורך הטיילת של תל אביב טיפוס מצטבר של ריצה בהרי ירושלים. כמו כן, גם ה-GPS עורר בי תהיות, כאשר רצתי עם שותף לריצה וקיבלנו ספליטים שונים בחלק מן הקילומטרים, שלעתים היו שונים זה מזה ב-20 שניות לקילומטר. נכון, חשוב לזכור שיש הרבה דברים שמשפיעים על מדידת ה-GPS וזה לא מדע מדויק, אבל הציפייה של אנשים היא שהשעונים שלהם יהיו מדויקים.
שורה תחתונה
פיטביט איוניק, כמו גם הסמסונג גיר מהמבחן הקודם – יושבים על אותה נישה של שעוני ספורט חכמים שמיועדים לקהל רחב של חובבי גאדג’טים, קישוריות שעון חזקה לסלולרי, וחיבור תמידי לרשת.
בתחילת השימוש שלי באיוניק הייתי קצת סקפטית, אבל עד מהרה למדתי להכיר אותו ולחבב את הפיצ’רים המיוחדים שלו, את המסך הדקיק והתצוגה המעולה שלו, את האימיילים המוזרים שהוא שולח לי, ואת האפליקציה המעולה לנייד.
לדעתי זה שעון מעולה למי שרוצה בעיקר אקטיביטי טרקינג ומתאמן בקטנה. טריאתלטים, רצים ורוכבים רציניים צריכים שעון מעט יותר מעמיק, שיוכל להתממשק עם סנסורים יעודיים, ויהיה מסוגל להציע להם נתונים מעבר לאלה הבסיסיים ביותר. לכל האחרים, פיטביט איוניק הוא חפיץ מעולה, כייפי ונעים.
בחנה: דנה צימרמן צילם: גיא חלמיש
דנה- אשת תקשורת ואקטיביסטית, רצה מאז 1997, טריאתלטית מאז 2005. מאחוריה איירונמן (אוסטריה 2013), כעשר תחרויות חצי איש ברזל, עשרות חצאי מרתון, מרתון ומירוצים למרחקים שונים, ביבשה ובים.
