מרוץ מרתון המון בלאן (Marathon Du Mont-Blanc) מתקיים ב Chamonix צרפת, בסוף חודש יוני/ תחילת יולי. במרוץ מקצה ל – 90 ק"מ, מקצה 42 ק"מ ומספר מקצים קצרים יותר. המרתון הוא במתכונת Point to point ומסתיים באתר הסקי שמעל העיר. מספר המקומות מוגבל ל- 2500 רצים אשר מתוכם השנה במקצה המרתון השתתפו 6 ישראלים. הרישום באזור ספטמבר והגרלת המשתתפים נערכת בחודש נובמבר. יש להעביר אישור רפואי חתום על ידי רופא על מנת להשתתף במרוץ.

מאת: טלמון אלכסנדרי
צילום: טלמון, מרתון המון בלאן

הניוזלטר השבועי של RUNPANEL

אל תתן לפייסבוק לקבוע מה אתה יודע. הצטרף אלינו:


מאשר משלוח פרסום, דיוורים ועידכונים

לא מעט ישראלים במקצה

אחרי שתי תחרויות אולטרה ב – 2017 החלטתי שגם השנה אשאר בתחום שמתחת למאה ק"מ. מבין אינסוף האפשרויות לתחרויות בחו"ל בחרתי כיעד ראשון ל – 2018 במרתון Mont-Blanc, בעיקר כי הטיפוס לאורך המסלול נראה סביר. הנוף עוצר נשימה וזו הזדמנות להכיר את הסביבה שאולי אגשים בה פעם את החלום לרוץ את ה – UTMB.

בתחילת מאי אני בוחן את רשימת המשתתפים ומגלה שיש לא מעט משתתפים ישראלים בשני המקצים הארוכים. פותח קבוצת ווטסאפ ומתחילים להחליף חוויות ודעות. אביבית מספרת שזו הפעם השנייה שלה במרוץ ונותנת קצת טיפים על ההתנהלות לאורך המסלול.

מקצה המרתון נערך ביום ראשון ואנחנו הגענו לג'נבה בטיסת EasyJet  ומשם ברכב שכור לשאמוני, כבר ביום חמישי בצהריים על מנת להספיק לטייל מעט באזור. הטיסה חזרה עוזבת בשעות הבוקר המוקדמות ובעונה זו אין תחבורה ציבורית בשעות אלו, ולכן בלילה האחרון ישנו בג'נבה. קובי ואיתי מקדימים אותנו ומגיעים כבר ביום שלישי ומתחילים להפציץ בווטסאפ תמונות מריצות הכרות בסביבה. מחממים את האווירה, עושים לי הרבה חשק ומגבירים את ההתרגשות.

בשישי אנחנו באקספו

האקספו מתוקתק וגדול, המון רצים, המון מלווים, הרבה שמחת חיים אבל אין מציאות. הכל יקר או במחירים זהים לארץ. מקבל ערכה שכוללת מספר וחולצה, קצת מאכזב לעומת ערכות באירועים אחרים, אבל עד מהרה ההתרגשות מכסה על הכל והערכה נשכחת.

סוף סוף מתפנה לבחון את פרופיל המסלול לעומק: במרתון טיפוס מצטבר של 2700 מטר מהעמק להר המורכב משתי עליות משמעותיות – אחת של כ – 1000 מטר על פני 4.5 ק"מ ועלייה נוספת של כ – 700 מטר על פני 6 ק"מ. שאר ה- 1000 מ' מתפרסים על פני כל המסלול.

המסלול כולל קטעים טכניים רבים, כולל קטעים הזרועים בשורשי עצים הבולטים מעל פני האדמה. חלק גדול מהמרוץ הוא בסינגלים שאינם מאפשרים עקיפות. ביום התחרות הטמפרטורה בצהריים הייתה 32 מעלות בעמק וכ – 20 מעלות בהר.

הזינוק

בשבע בבוקר ממרכז העיר היה עמוס מאוד. עושים כבוד לדבוקה של המקצוענים ויוצאים לדרך מיד אחריהם. מניסיון קודם וניסיונם של אחרים, אני רץ את חלקו הראשון של המרוץ מהר, כך שאתמקם ברבע הראשון של דבוקת הרצים, מתוך תקווה להימנע מעמידה בפקקים בקטעי הטיפוס. בדרך פוגש את רונן, רצים קצת יחד, מקשקשים קצת וממשיכים הלאה.

העלייה המשמעותית הראשונה מתחילה כ 18 ק"מ אחרי הזינוק, לאחר תחנת אספקה ונקודת פגישה עם המלווים, כאשר יש הסעות מאורגנות למלווים לנקודה זו. מזג האוויר עדיין קריר ואני עומד בזמן היעד של שעתיים עד לנקודת תחילת העלייה. פוגש את אלה, אלפא וברנרד, מנפנף להם לשלום ורץ למלא מעט אספקה בתיק. בשלב זה כל טור הרצים עובר להליכה ופקקים מתחילים להשתרך מאחור למרות שחלק גדול מהדרך עובר בשביל לבן. הנוף בשיא הגובה עוצר נשימה ושווה את המאמץ. רבים עוצרים לצלם והלחץ על תחנת האספקה לא גדול. משם ירידה בשביל טכני בו אני פוגש כמה ישראלים שנמצאים בטיול. לאורך כל הדרך מקומיים רבים מעודדים, קוראים בשמות הרצים ומי שיודע מילה בעברית גם זורק איזה "שלום". חלק מהרצים ממש מרחפים בירידה ואני שוב תוהה איך בשביל הטכני הזה אנשים אינם פוחדים מנפילות ורצים כאילו אין מחר.

 

הירידה משיא הגובה מסתיימת ב – Le Tour

אנחנו כעת 28 ק"מ מנקודת ההתחלה, עם נקודת אספקה מלאה בכל טוב וטמפרטורה של 32 מעלות. נשארו 14 ק"מ והטור מתחיל לטפס את העלייה המשמעותית הבאה. אני מרטיב את הכובע, שוטף את הפנים, ממלא שוב מים ויוצא לדרך.

החום מקשה על הרצים האירופיים והטור נראה כשיירה של זומבים. רבים מהרצים מתיישבים בצד הדרך לנוח. אני ממשיך, אם כי בקצב איטי יותר, ונזכר שלא משנה מה, חייבים להיות כל הזמן בתנועה על מנת להגיע לסיום. בבחינה לאחור, נראה שההחלטה לא לעצור לנוח הייתה נכונה. במחצית השנייה של המרוץ, למרות ההאטה בקצב אני משפר את מיקומי הכללי. פגשתי כמה פלגי מים בדרך ושוב מרטיב את הכובע ושוטף את הפנים. חם.

המקלות- לתיק

באזור ה – 35 ק"מ אני מרגיש שהאנרגיה הנדרשת לשימוש במקלות גדולה מהעזרה שהם מעניקים ומקפל אותם לתוך התיק. את שאר המרוץ אעבור בלעדיהם. למרות כל הטיפוסים לחרמון בחודשים הקודמים, כנראה שלא הקדשתי מספיק זמן לאימוני ריצה עם מקלות.

בק"מ ה-39 בכל אופן נאלץ לעצור עקב התכווצות שרירים במפשעה. מתיישב לדקה, מתפלל לאלוהי המרתון, לוקח כדור מלח, למרות שאני יודע שזה מאוחר מידי ומעט מידי, והעניינים מסתדרים.

אני חולף את נקודת ה-42 בשבע שעות פחות כמה שניות ורואה את נקודת הסיום במרחק של יותר מקילומטר ממני. בשלב הזה המסלול עובר מעל גובה קו העצים, החום יוקד, השמש שורפת ונגמרו לי המים.

בקילומטר הבא אני עוצר מספר פעמים, מכניס חופן שלג לכובע, לחולצה וגם אוכל מעט שלג, סוג של ארטיק. הכל בניסיון נואש להתקרר מעט. מסיים את הריצה כשהשעון מראה 44.13 ק"מ עייף, מרוצה ומעט איטי מזמן היעד שהצבתי לעצמי.

סיכום: מרוץ עם נופים עוצרי נשימה

את התכווצות השרירים במפשעה אני מייחס לצורך להשתפר עוד בטיפוס. יש לקחת בחשבון את החום הכבד בהכנות למרוץ. בשנה שעברה הטמפ' הייתה 35 מעלות ביום המקצה ל 90 ק"מ.

את המרוץ סיימתי בעיקר עם כאבי כתפיים מה שמרמז על הצורך בחיזוקים לחלק עליון למי שמתכוון להשתמש במקלות בריצה. כמו כן, תחנות האספקה בדרך מכילות כל טוב, כך שרוב האוכל שהבאתי איתי נשאר בתיק ללא שימוש.

מומלץ בחום.

 

מאת: טלמון אלכסנדרי
צילום: טלמון, מרתון המון בלאן  

על הכותב: טלמון הוא בן 52, רץ, רוכב, גולש, שייט ובלוגר לעת מצוא. בשנתיים האחרונות רץ אולטרה עד שיצוץ האתגר הבא.

[divider]אל תתנו לפייסבוק לסנן אתכם[/divider]

🏃‍♀️ הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו! פה: https://t.me/RUNPANEL
🏃‍♀️ אפליקצית מגזין RUNPANEL לאנדרואיד- תורידו פה: http://bit.ly/RPAndroidAPP
🏃‍♀️ אפליקציה לאייפון פה: http://bit.ly/RPappiPhone

[divider]תודה![/divider]