עידו דסה יצא למרוץ הרפתקה מטורף באסטוניה – 220 ק"מ של רכיבת שטח, ריצה, שחיה, טיפוס, שייט בקיאקים וכל זה בניווט עצמאי עם מפות בשטח הפראי של אסטוניה. בכתבה הבאה עידו מספר על 33 שעות של תנועה, 14,000 קלוריות שנשרפו, עשרות הזיות מדומיינות והאם פגש בדרך את הדובים החומים של אסטוניה!?
מה זה מרוץ הרפתקה?
מרוצי הרפתקאות (Adventure Racing) הם ספורט אתגרי המשלב ריצה, רכיבה על אופניים, חתירה, ניווט וטיפוס בטבע. המשתתפים, בקבוצות, מתמודדים עם תנאי שטח קשים ותוואי משתנה, הכוללים יערות, הרים ונהרות. המרוצים נמשכים משעות ועד מספר ימים, כאשר הצוותים מתחרים לסיים את המסלול בזמן הקצר ביותר, תוך עמידה בתחנות ביקורת. כל מרוץ הרפתקה הוא ייחודי ומציע אתגר יוצא דופן המשלב כושר גופני, עבודת צוות ויכולת תכנון ואלתור בזמן אמת.
איך התחיל הרעיון
שנים שמשחק לי בראש הרעיון לעשות מרוץ הרפתקה, הקונספט המשוגע הזה של תנועה בתא שטח עצום ומעבר של מאות קילומטרים בעזרת ניווט עצמי בסוגי ספורט שונים, נראה לי כמו הרפתקה אמיתית!נחשפתי לראשונה לספורט יוצא הדופן הזה במקרה, בזמן שחיפשתי מרוצים משוגעים בעולם – הגעתי ביוטיוב לסרטונים של אקו צאלנג', שכבר לא פעיל מספר שנים. תמיד חלמתי לעשות מרוץ כזה אבל גם ידעתי שהדרישות הלוגיסטיות הרבות, מציאת צוות מתאים, הוצאות ההרשמה והטיסות יהיו חסם משמעותי עבורי בזמן הקרוב.
הצטרפו לקב' ראנפאנל בווצאפ
מרוץ נדיר ליחידים ולא לצוותים
מי שעוקב אחרי חלק מהמרוצים שעשיתי בעבר יודע שמציאת שותפים למרוצי סיבולת הם חלק לא פשוט בתהליך (למשל: ריצה לשמיים במונטה רוזה). ברוב מרוצי ההרפתקה משתתפים צוותים של 4 ספורטאים. אז איך מוצאים את הצוות המושלם? אז זהו, שאני לא יודע. בשונה מכל מרוצי ההרפתקה שקראתי עליהם, המרוץ הזה היה היחיד שמאפשר השתתפות של יחידים!
הרשמה ספונטנית
אל המרוץ הזה באסטוניה הגעתי בערך 4 שבועות לפני התחרות, די במקרה, בזמן שוטטות בלוחות מרוצים ברגע של דחיינות בעבודה. פרטי המירוץ היו נראים ריאלים עבורי, כולל המרחקים וסוגי הספורט. לאחר מכן בדקתי עלויות של טיסות לאסטוניה, לינה, השכרת רכב, השכרת אופניים ודרישות לוגיסטיות. מהר מאוד מצאתי את עצמי מבלה כמה שעות של מחקר מעמיק ותכנון על מנת להוציא לפועל את החלום הזה!
על המרוץ
באתר המרוץ לא היה יותר מדי פרטים על המסלול. בגדול, 200 ק"מ של מסע בשטח הפראי של אסטוניה. ראיתי סרטון יוטיוב מטורלל המציג את חווית המרוץ של שנה שעברה:
אז היה לי קצת כיוון לאיך זה נראה, אם כי בכל שנה הם מחליפים לגמרי את האזור בו המרוץ מתרחש. השנה, רק שבועיים לפני התחרות מארגני המרוץ פרסמו את תיאור המסלול לראשונה!
Expedition Estonia Lahemaa 2024 – המסלול (מקור: אתר המרוץ)
הכנות
אם אתם עוקבים אחריי אתם יכולים לתאר לעצמכם שמתחת לשורה הזאת יגיע אקסל עמוס או רשימה ארוכה המתארת את כל תהליך ההכנה, האימונים, ההכנות הלוגיסטיות ועוד ועוד – לא הפעם! מבחינת אימונים, לא שיניתי שום דבר בתוכנית האימון שלי. החלק היחיד במרוץ שהטריד אותי הוא מקטע חתירה של 20 ק"מ בקיאק לאורך חוף הים הבלטי – כיוון שלעולם לא ישבתי בקיאק לפני כן. מבחינה לוגיסטית, יש לי את כל הציוד הנדרש על פי רשימת ציוד החובה למרוץ, אז חוץ מקניות של מזון לתחרות והשכרת אופניים באסטוניה – אין יותר מדי.
הצטרפו לניוזלטר – פעם בשבוע בלבד עם תכנים מעולים מהפאנל:
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
מאשר משלוח פרסום ועדכונים
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
הזינוק
במתחם המירוץ אנחנו מסדרים את כל הציוד והאוכל הנדרש לכל תחנת מעבר בארבע קופסאות נפרדות אשר כל אחת תישלח עם המארגנים לנקודות ההחלפה השונות לאורך המסלול. לאחר מכן אני מחליט לעשות כיוונונים קטנים באופנים השכורות שלי בתקווה שזה יעזור לשיפור החוויה. שעתיים לפני הזינוק אנחנו מקבלים 16 מפות ניווט המציגות את 103 (!) תחנות הביקורת לאורך המסלול שלנו – זו הפעם הראשונה שאנחנו נחשפים אל מסלול המרוץ. במהלך השעתיים האלו ישבתי ותכננתי את מסלול הניווט שלי לאורך המירוץ.
21:00 – ההרפתקה מתחילה!
אסטרטגיית המרוץ היתה לא לשרוף את עצמי על ההתחלה, המרוץ הרי מתחיל באמת רק אחרי חצי המרחק. המסלול יצא מהעיר מהר מאוד ועבר לסינגלים ביערות סבוכים ומפותלים. הגשם התחיל לרדת ממש לאחר הזינוק ודאג לכך שהמסלול שלנו יהיה בוצי ומחליק במיוחד. אחרי חצי שעה בערך הבחנתי שאני לבד לגמרי, קצת מוזר בשלב כזה של המרוץ, בכל זאת יש 250 משתתפים שמזנקים ביחד. רק לאחר המרוץ הבנתי שהייתי ראשון במשך חצי שעה קצרה במרוץ ולכן לא ראיתי אף אחד.
מהר מאוד גיליתי שלהיות בצוות המובילים במרוץ כזה זו טעות. האתגר היה למצוא את תחנות הביקורת כיוון שהן קטנטנות (כ 30 ס"מ) ומוסתרות בשטח.כאשר מגיע צוות של ארבעה מתמודדים, קל יותר משמעותית למצוא את התחנה לעומת חיפוש מייגע לבדך. כך במהלך השעות הראשונות של המסלול ביליתי בעיקר בלנסות ולמצוא היכן התחנות מסתתרות. לאט לאט עקפו אותי הרבה צוותים – מה שגרם לי לזיהוי קל יותר של התחנות בהמשך, כיוון שניתן היה לראות את כיווני התנועה שלהם על התוואי לפי עשב רמוס, ענפים שבורים וכו'.
לבד תגיע מהר, ביחד תגיע רחוק
בערך ב 12 בלילה התחילה לרדת השמש. כן, בקיץ באסטוניה השמש שוקעת בערך בשעה הזו וזורחת כ- 3 שעות לאחר מכן – כיף אמיתי! באותו שלב הבנתי שבחושך יהיה לי קשה משמעותית למצוא לבד את תחנות הביקורת. הגיע הזמן להיצמד לצוות כלשהו והוא הופיע בדמות 3 הולנדים נחמדים בטווח הגיל שלי שקיבלו אותי בזרועות פתוחות.
לא עבר זמן רב והתחברנו מאוד, היה כיף, מצחיק והכי חשוב – הקל משמעותית על כל תהליך הניווט ומציאת התחנות. במהלך הלילה רכבנו בשדות רחבים, יערות צפופים, בונקרים ממלחמת העולם השניה ומבנים נטושים. במהלך הניווט הרכוב היו קטעים קצרים של כמה קילומטרים בהם ירדנו מהאופניים וביצענו מקטעי ניווט רגלי. היה אפילו מקטע שחיה אחד באגם, שם פגשנו את לי, חברתי, שחיכתה לי עם הציוד לשחיה, אוכל ושתיה חמה. היא בעיקר שמחה לראות שפגשתי חברים חדשים ושאני לא מנווט לבד בחושך. לאחר מכן המשכנו לרכב יחדיו, כ- 10 שעות של רכיבת שטח בנופים יוצאי דופן אשר נגמרו להם בתחנת ההחלפה הראשונה במירוץ.
7:00 – מקטע הריצה הראשון
לאחר מספר דקות אכילה בתחנה, החלפה לבגדי ריצה וציוד, יצאנו אל 27 ק"מ של ניווט ביערות סבוכים וביצות אינסופיות. את המקטע הזה החלטנו לעשות בשילוב ריצה והליכה, על פי תוואי השטח. למזלנו,"זכינו" בגשם בלתי פוסק לאורך כמעט כל הזמן בו הלכנו, מה שהפך את מקטעי השחיה ומעברי הביצות לפחות גרועים, כיוון שכבר היינו רטובים לגמרי עוד לפני שנכנסנו למים. המקטע נמשך כ- 9 שעות, בהן בילינו זמן רב מדי בחיפוש מתיש של תחנות הביקורת, אשר הסתתרו להן רחוק מכל שביל, מוחבאות בתוואי שטח מיוער וסבוך כל כך, עד שהתקדמות של עשרות מטרים בודדים יכלה לקחת דקות ממושכות.
כאשר הגענו לתחנת ההחלפה לקראת המקטע הבא, חבריי החדשים כבר התחילו להראות סימנים של כאבים ועייפות משמעותית. למרבה הפתעתי, הגוף שלי הגיב הרבה יותר טוב משחשבתי לכל ההרפתקה הזאת ובשלב הזה הרגשתי (עדיין) רענן וחזק. בתחנה אכלנו ארוחה חמה, החלפנו שוב לבגדי רכיבה, התייבשנו והכנו את המפות למקטע הבא – 46 ק"מ של רכיבת שטח, כאשר הפעם, התוואי אמור להיות מהיר יותר ופחות טכני.
צוות זה הכל
בשנים האחרונות זכיתי להתחרות בעשרות מרוצים והרפתקאות הרים משוגעות. כמעט בכל פעם, בת הזוג שלי – לי, הייתה לצידי. עם הזמן, למדתי שליווי באתגרים האלו יכול לשנות לגמרי את כל החוויה. גם הפעם, כמו תמיד – לי לקחה פיקוד על הליווי הלוגיסטי והתמיכה בי לאורך כל המרוץ. כן, לאורך כל 33 השעות הארוכות הללו. בכל תחנה לי חיכתה שעות רבות, הכינה את הציוד הנדרש, האוכל, הבגדים ופשוט דאגה להכל. זה היווה הבדל ענקי בחווית המירוץ שלי, ואפשר לי לשמור על הגוף במצב אופטימלי לאורך כל הדרך. כמובן, שכמו תמיד, היא לא דאגה רק לי, אלא עוד אימצה לעצמה גם את צוות ההולנדים שאיתי, שלא ידעו איך להודות לה מספיק, ולא הפסיקו להזכיר לי שהיא מציאה אמיתית.
מקטע הרכיבה האחרון עבר די מהר. למרות פציעת ברך של אחד ההולנדים, הצלחנו לשמור על קצב טוב יחסית בהתקדמות בין התחנות. מאוד נהניתי מהמקטע הזה כי הוא היה מדהים ביופיו ומאוד מתגלגל. לאורכו היו כמה מקטעי שחיה קצרים ומרעננים, כולל חציית נהר, תוך הליכה על עץ ענק שנפל, ואיפשר לנו לאזן את עצמנו בזהירות לגדה השניה של הנהר ולדקור בהצלחה את תחנת הביקורת שחיכתה לנו שם.
16:00 – עוברים להליכה
לאחר חמש שעות של רכיבה הגענו לתחנת המעבר הבאה – מקטע הליכה באורך 10 ק"מ. תוך החלפה לבגדי הליכה ואכילה, התלבטתי מאוד אם להתנתק מההולנדים היקרים, כיוון ששניים מהם כבר בקושי התקדמו בהליכה, צולעים לאיטם. אני הייתי עדיין רענן וללא כאבים, חוץ מעשרות עקיצות יתושים בכל חלק בגוף (האזור ידוע כמוכה יתושים בקיץ).. חשבתי שאם אתנתק מהקבוצה אוכל לנוע משמעותית מהר יותר ולרוץ את כל המקטע כדי לסיים מהר יותר את ההרפתקה הזו.
החלטתי שנתחיל את המקטע ביחד ואחליט תוך כדי תנועה. ארבעת הקילומטרים הראשונים היו מעצבנים ביותר, השביל איפשר תנועה מהירה, אבל התקדמנו כל כך לאט שזה שיגע אותי – ממש רציתי להתנתק מהם. ברגע הזה נזכרתי שהם אימצו אותי לצוות שלהם בלי לחשוב פעמיים, ומאז היו חברים אמיתיים, אז עכשיו תורי לעזור להם בחזרה! מה גם שבמקטע החתירה בקיאק, הם יוכלו לעזור לי משמעותית, ואוכל לחתור בקיאק זוגי במקום לבדי. למזלי, אכן החלטתי להתאזר בסבלנות ולא להתנתק מהם. המשך הקטע היה נוראי, מעבר ביער צפוף, סבוך וביצתי – ההתקדמות הייתה כל כך איטית, שלקח לנו בערך שעה לעבור מקטע של קילומטר בודד. המחשבה על להיות לבד במקטע הזה, יכולה להוציא את הרוח מהמפרשים.
01:00 – אל הים יצאנו
בשעה האחרונה של מקטע ההליכה כבר התחלתי להרגיש את העייפות. המקטע לקח לנו ארבע שעות מייגעות, ואנחנו כבר 28 שעות בתנועה, וסה"כ 40 שעות רצוף ללא שינה. החבר'ה דידו את דרכם אל עבר המגדלור – תחנת ההחלפה האחרונה שלנו למירוץ. כעת עומד בפנינו קטע של חתירה בקיאק באורך של 20 ק"מ בים. הים החל להיות סוער והפקת המירוץ החליטה שהיא מבטלת את מקטע החתירה, הם אמרו לנו שאם אנחנו מעוניינים לצאת אל הים, זה עכשיו או אף פעם ושאלו אם יש לנו ניסיון וידע בשייט. אני מסתכל על ההולנדים ומזכיר להם שמעולם לא ישבתי בקיאק, אבל אני בפנים אם הם מוכנים. אחרי שיח קצר ביניהם בהולנדית, החלטנו לצאת אל הים, 2 קיאקים, בכל קיאק זוג. באותו זמן כבר הייתי קצת מבולבל, אז אפשר היה לשכנע אותי לעשות פחות או יותר כל דבר.
02:30 – הקיאק ואנחנו
מהר מאוד הבנתי את התנועות הנדרשות על מנת להתקדם, הרגשתי שאני מפעיל כוח בעיקר מהכתפיים והידיים, ובקרוב מאוד גם הולך לסבול מכך – בחתירה התנועה צריכה להתבצע מהבטן, הגב והרגליים – ידעתי את זה, אך לא באמת הצלחתי ליישם. הים היה גלי והרוח נשבה חזק, היה קשה להתקדם ונאלצנו לחתור חזק על מנת להתמיד בתנועה לאורך החוף, כיוון שהזרם דחף אותנו ללא הרף לכיוון הנגדי. הניווט והחתירה בחושך עם פנסי ראש גורמים לתחושת התמצאות סוריאליסטית משהו, למזלנו, היו כמה מגדלורים שעזרו בחלק מהניווט.
אחרי כשעה וחצי בקיאק, אנחנו עובדים קשה והעייפות רק מתגברת. בשונה מרכיבה או הליכה, הישיבה בקיאק מעודדת הירדמות, מהר מאוד מצאנו את עצמו מנקרים לכמה שניות ומתעוררים, כאשר המשוט פוגע במים ומשפריץ מי ים קרים לפנים. תוך כדי התעפצויות חוזרות, הגענו לנקודת החוף בה עלינו לעצור ולחפש את תחנת הבקרה, הנמצאת כמה מאות מטרים על החוף. אני ושותפי לקיאק ירדנו לחוף בזמן שהזוג השני נשאר בקיאק- הם סבלו מכאבים כל כך, שלא ממש יכלו ללכת יותר.
רק ברגע שדרכתי על החוף הבנתי עד כמה אני מסטול מעייפות. הרגשתי תחושת דיסאוריינטציה חזקה, התנועה הרגלית בחזרה ביער החשוך, עם פנס ראש, בלבלה אותי כהוגן, אך הצלחתי למצוא את תחנת הביקורת. רגע לפני שחזרנו לקיאק, שותפי לקיאק רואה אותי עומד ומנסה להרוג ג'וק קטן שהתרוצץ על היד שלי. לפחות ככה חשבתי. אחרי המכה השישית בערך שנתתי לעצמי על הזרוע, הוא בא להסתכל וגילה לי שאין שם כלום. הוא צדק, רק דמיינתי את זה.
03:00 – ההזיות מתגברות
די נפוץ לחוות הזיות במהלך מרוצי סיבולת כמו אולטרה מרתונים ארוכים, מרוצי הרפתקה או אפילו בזמן פעילויות ארוכות וחסרות שינה בצבא. אנחנו ממשיכים תנועה בקיאק, ממשיכים לעבוד חזק כנגד הזרם. באותו שלב אנחנו כבר ממש רדומים, כל כמה דקות אנחנו צריכים לשפר את כיוון החתירה שלנו כיוון שאנחנו סוטים מהמסלול בגלל הירדמות של כמה שניות. כאשר נכנסנו למפרץ האחרון, נשארו עוד כמה קילומטרים טובים של חתירה בקו ישר אל עבר נקודת הסיום. באותו שלב, ההזיות והחלומות הקטנים שהיו לי, הולכים ומתעצמים.
אם לפני שעה קלה דמיינתי אנשים רוקדים עם פנסים ביער על קו החוף, מכוניות ואופניים, עכשיו אני כבר ממש רואה במו עיני דמויות שונות, קרנפים ופילים, כולם עומדים על קו החוף ומסתכלים עלינו. הגלים החזקים שמקיפים אותנו, מלאים במאות שחיינים מדומיינים בחליפות שחיה, אשר הופכים כהרף עין ללוויתנים קטנים ולאחר מכן לכלבי ים. אחרי בערך שעה שלמה כזאת, החלטנו לעצור להתרענן. החנינו את הקיאקים על קו החוף ועצרנו לאכול ולשתות, לפני הפוש האחרון אל קו הסיום.
באותו שלב הרגשתי שאני רק רוצה לסיים. קו הסיום מרגיש קרוב ובקצה האופק. אך המציאות היא שנדרשת עוד עבודה על מנת להגיע אליו. הרוח החזקה ייבשה את הפרצוף, הגלים הרטיבו את הגוף, הידיים מותשות, המוח שינה מצב צבירה אך הלב בעיקר גאה. הצלחתי להוציא לפועל את החלום המטורף הזה, וגם לצלוח את מלוא המרחק – זה אמיתי!
06:00 – נגמר, עד הפעם הבאה
לאחר שעה נוספת של חתירה, הגענו אל המזח, השארנו את הקיאקים, פגשנו את לי והתחלנו ללכת יחדיו אל קו הסיום הנמצא 500 מ' מאיתנו. ההליכה היתה כל כך איטית ומצחיקה, כיוון שצמד ההולנדים מהקיאק השני היו כל כך גמורים, אבל היה להם מצב רוח כל כך טוב, שזה היה מדבק! תמונה קטנה על הקו הסיום, סיכום קצר של כל אחד מחברי הצוות, טיפה תודות ופירגונים, בירה ואוכל.
למרות כל ההנחיות של צוות המרוץ לגבי מה לעשות כאשר נראה דוב (כאשר נראה, לא אם נראה) לצערי לא ראיתי שום דוב, לפחות לא אחד אמיתי. למחרת, הופתעתי לגלות איך הגוף שלי הגיב היטב למאמץ הארוך, שום שריר אפילו לא תפוס, ואז התיישבתי ללמוד למבחן, וגיליתי – אולי הגוף שלי עובד בלי בעיה, אבל המוח בכלל לא. אז איך הכל התחיל? רציתי להרגיש מה זה לבלות עשרות שעות של תנועת סיבולת ממושכת בחוץ, בשילוב עם סוגי ספורט שונים, וזה נגמר לבסוף ב- 33 שעות, 14,000 קלוריות, ו- 220 ק"מ משגעים של חוויה שלא אשכח לעולם.
מגיע לעידו השיתוף שלך! שתפו לקבוצה שלכם, פה עם הכפתורים האלה:
