העיסוק בספורט הוא לכל הדעות בריא לגוף ולנפש, אבל מה קורה כאשר הילד שלנו לוקח את זה רחוק מדי, תוך כדי התעלמות מוחלטת מהמחיר עליו ישלם בדרך? מה קורה כשהכישרון הספורטיבי מגיע בחבילה אחת יחד עם מאפיין אישיותי של פרפקציוניזם קיצוני?
לארוחת הבוקר לפני שניגש למלאכה, פרס על השיש את המרכיבים לפי סדר מתוכנן מראש. לאחר שהינדס, חתך ומרח, הגיע הרגע הגדול. אך אבוי, היצירה איבדה משלמותה מיד עם הביס הראשון. המגדל קרס. הילד המאוכזב החליט להישאר רעב כי הרי אין פחות ממושלם, ואולי עדיף שבכלל לא. דמיינתי את הקול הפנימי שצועק לו בראש "נכשלת". השאיפה שלו היא לא להיכשל לעולם, שאיפה שסופה להביא לידי כישלון מוחץ. החתירה לשלמות לא מציאותית עשויה לגרום ללחץ תמידי, דיכאון וחרדה. ואלה עלולים להשפיע על דימוי הערך העצמי של הילד.
לפי מילון אוקספורד ההגדרה של פרפקציוניזם היא: "השאיפה לשלמות, הנטיה לעשות כל דבר באופן המושלם ביותר".
לחצו פה להצטרף לקב׳ השקטה של RUNPANEL בווטסאפ !
ילד פרפקציוניסט, קווים לדמותו
דילמות כמו ללכת לאימון במקום להיפגש עם חבר או ללמוד למבחן, יכולות להיראות פעוטות דרך עינינו אך ילדים מרכיבים משקפיים מסוג שונה משלנו. קל לנו להוציא מפינו משפטים כגון: "הלוואי ואלה היו הבעיות שלי", "אתה מפונק" וכו'. לפעמים אנחנו מסרבים להיזכר שבדיוק כמותם גם אנחנו חווינו דילמות בילדותינו שאז היו נראות לנו הרות גורל.
הילד הפרפקציוניסט, זה שיעמוד בכל משימה כנדרש, יתנדב למרות אי הנוחות, ויתמיד לכל אורך הדרך לבצע הכל בצורה המושלמת ביותר עשויה להיתפס כחלומו הרטוב של כל הורה. למראה חוץ, הכל נראה טוב ויפה אך פעמים רבות הרצון להיתפס כמושלם מלווה בסבל ובכעס רב שהילד חווה מבפנים, וכן פגיעה באיכות חייו.
לספורטאים רבים תכונות חיוביות משותפות. שאפתנות, התמדה, עמידה בלחצים הן רק חלק מהן. תכונות אלה ודאי זורעות זרעים גם בתחומים אחרים ובאות לידי ביטוי כאשר הילד גדל והופך לאדם בוגר. יחד עם זאת חשוב לשים לב לתהליך שעובר במוחו הפנימי של הילד, כשחל לחץ נפשי העלול להתגבר בזמנים מורכבים יותר (אימונים אינטנסיביים, תחרויות).
כשהספורט משתלט על תחומים אחרים בחייו, כשרק מטרה אחת עומדת לנגד עיניו (המטרה מקדשת את האמצעים), והילד נראה טרוד ולא מסופק, זה הזמן לבדוק האם הוא הרחיק לכת. האם יש צורך בהתערבות שלנו, ההורים. הורים רבים מספרים כי ילדם הפרפקציוניסט עסוק בהשוואה מתמדת לאחרים ובצורך עז להעמידם על טעותם. כמו-כן העיסוק ברגשות כישלון מול אחרים ומול עצמו, ולעיתים אפילו הימנעות מראש ממצבים בו הוא עלול להיכשל. לעיתים רבות, הילד הספורטאי המצטיין נוטה להזניח תחומים אחרים בהם לא ינחל את אותה הצלחה כמו בתחום הספורט.
את כולנו מלווים באופן תמידי קולות פנימיים בראש. הקולות הללו מייצגים מחשבות, תפיסות ורעיונות המושפעים מגורמים שונים ורבים. הקולות הפרפקציוניסטים בראשו של הילד חזקים יותר מאלה המצויים בחברה מולו.
הגורמים לפרפקציוניזם הם רבים. החינוך עליו גדל הילד, פיצוי על קשיים רגשיים, אמצעי שליטה לצורך תחושת ביטחון, וביטחון עצמי נמוך הם רק חלק מהם.
מאיפה זה מגיע?
מחקרים רבים מראים כי לאורך שני העשורים האחרונים, חלה עלייה בפרפקציוניזם (לרשתות החברתיות יש חלק נכבד בכך). ילדנו נמצאים שעות רבות בערוצי האינטרנט השונים ולא תמיד יש לנו שליטה על כך. השהייה בעולמות הווירטואליים מסבים את תשומת ליבם למה שקורה "שם", וקל מאוד ללכת לאיבוד ולשכוח את הדרך שלנו בכאן ועכשיו. עובדה זו מחזקת באופן שלילי את המאפיין האישיותי שחותר אל עבר המטרות וכמה שיותר מהן במחיר יקר של איבוד הדרך אליהן.
אז איך ניתן לעזור לילד הספורטאי?
- לשבח על הדרך ולא על התוצאה – ילדים פרפקציוניסטים שוכחים את ה"למה" ודבקים ב"איך", התמקדות בהשגת המטרה גם אם הדרך לשם גובה מחירים נפשיים כבדים. לעיתים הם זקוקים לתזכורת שהדרך חשובה לא פחות. אנחנו חלק מקבוצה (גם אם מתחרים מולה) ותחושת השייכות אליה מזקקת את השאיפות והתשוקות שלנו ומביאה אותן לתהליך מזוכך.
- דוגמא אישית (לטעויות) – כאמור, להימצאותה של תכונת הפרפקציוניזם סיבות רבות. סיכוי רב שהילד ירש תכונה זו מאחד ההורים. אם כך הדבר, רצוי שההורה המדובר יציין בקול איפה הוא טעה והנה, העולם עדיין עומד על תילו. תרגילים כמו "בואו נצייר יחד את הציור הכי עקום שלנו", "בואו נזייף יחד את השיר האהוב עליך", יכולים להועיל. שימוש בהומור היא דרך מצוינת להגיע ללב ליבם של ילדים.
- התמקדות בטוב – ענף חדש בפסיכולוגיה שקיים 20 שנה בסה"כ, הוא הפסיכולוגיה החיובית. תחום המטפל בבעיות דרך הסתכלות חיובית על חיי היומיום שלנו. ניתן לבצע תרגיל קצר בסוף כל יום- ציין בפניי שלושה דברים טובים שקרו לך היום. התרגיל יתחיל בשיתוף של ההורה עצמו ומשם יעבור לתורו של הילד.
- ניהול שיח – על הרגש שעולה בעקבות תחושת כישלון, או החרדה ממנה- לעיתים איש מקצוע יוכל לעזור בחרדות הקשורות לפחד מאיבוד שליטה שמגיעות יד ביד עם הפחד מכישלון. כהורים, משאלת הלב הכי גדולה שלנו היא שילדנו יהיה מאושר ומרוצה. ציפייה אנושית זו לא יכולה להתקיים לאורך זמן. ילד שילמד להתמודד עם אכזבה והפסדים קטנים של חיי היומיום, יעשה זאת בעצמו בבוא העת גם במקרים מורכבים יותר, כגון הפסד בתחרות אליה התכונן זמן רב.
- הצבת מטרות – ריאליות וברי השגה בשיתוף של הילד ומאמנו.
- הכלה ונרמול של רגשות שעולים מליבו של הילד במקום לומר "אל תלחץ מהתחרות מחר", נעדיף לומר "אני מבינה שאתה לחוץ מהתחרות מחר".
- מתן דוגמאות ושמות של אנשים מעולם הספורט של הילד שהגיעו להישגים גבוהים למרות הכשלונות שהיו בדרך. ניתן לצפות יחד בתוכניות דוקו על המפורסם האהוב.
- מודעות לקול הפנימי הפרפקציוניסט – על ידי הכרה והתבוננות בכוחות הפנימיים שמעכבים את הילד.
- חיפוש יחד אחר דרכים מרגיעות ומורידות לחץ שלא קשורות לספורט (לגו, יצירה, נגינה, מיינדפולנס).
- אהבה ללא תנאים – העברת מסר חשוב שמדליות ופרסים זה נהדר, אך זה לא מעיד על מי שהוא ומה שהוא עבורנו. האהבה והערכה שלנו אליו נובעת מעצם היותנו הוריו.
אני מקווה שאת שלי עשיתי נכון
ביום ראשון האחרון חזרתי מתחרות חצי מרתון אליה התאמנתי קשה. לעיתים האימונים באו על זמן שינה יקר, לעיתים על זמן פנאי עם הילדים. הם היו שותפים שקטים לאורך כל הדרך. צפו בי מהצד ושאלו שאלות. כששבתי מהתחרות רטובה מכף רגל ועד ראש כשבידי מדליה (על השתתפות) שאלו לאיזה מקום הגעתי. סיפרתי להם על כל הקשיים שהיו בדרך. על מחסור בשעות שינה, על המכנסיים שלחצו, על הגשם השוטף ועל הזמן הזה בחודש שנשים מרגישות כבדות יותר. לא הגעתי למקומות הראשונים. לא בקטגורייה כללית וגם לא בקטגוריית הגיל. הם חיבקו אותי חזק, הקשיבו לדברי השבח של אביהם, ועודדו שבפעם הבאה יהיה טוב יותר. הילד הפרפקציוניסט שלי הוסיף "מחר אספר למורה האצנית שלי שאמא שלי השתתפה בחצי מרתון קשה במיוחד", זהו. אני את שלי עשיתי, מבחינתי הגעתי למקום הראשון בקטגוריית "האם המדגימה שמחה על הדרך ולא רק על התוצאה".
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
