כל נותן שירות רוצה שיהיו לו לקוחות. גם המאמן שלכם: הוא עובד קשה לשכנע אתכם להצטרף, מנסה לתת לכם ידע, תועלת ושיפור לריצה לאורך זמן. זו פרנסתו ואתם חשובים לו. אבל לפעמים גם המאמן צריך לדעת לומר למתאמנים מסוימים "עצור, זה לא אני זה אתה… בתנאים האלה אני לא מעוניין לאמן אותך יותר!"

נכון לעכשיו, מתאמנים אצלי כמאה מתאמנים והם כולם בשיח חיובי, מעצים, עם תוצאה מאוד חד משמעית: שיפור דרמטי ביכולות, במהירות, בזמני הריצה שלהם. רובם לא מאמינים עד כמה אפשר להשתפר עם תוכנית מדויקת ואישית למתאמן. לא עם כולם ההתחלה היתה קלה, ויש כמה וכמה שהיה זה תהליך. אבל בסופו, המשותף לכולם הוא שהם נתנו בי את האמון, התמידו בתוכנית, דייקו בביצוע וראו את הפירות לאחר מכן.

קרה לי לעתים נדירות ביותר שביקשתי ממתאמנים לעבור למקום אחר. לפעמים השיחות ביננו הובילו אותם לקבל את ההחלטה הזו בעצמם (לא במקרה). הנה שלושה מקרים אמיתיים כאלה:

המכורים לספורט 

המקרים הראשונים בהם הכתה בי ההכרה שאני לא מעוניין לאמן מישהו, היו כשנאלצתי לשחרר שני מתאמנים, שונים זה מזה, שסבלו מהפרעה התנהגותית שפשוט גרמה להם להזיק לעצמם. הם התאמנו שני אימונים ולפעמים יותר ביום (טריאתלון זה תרוץ מעולה להגזמה), ורמת ההתמכרות היתה כה גבוהה שגם בתוך אימון יתר ותשישות הם לא היו מסוגלים לוותר על אימונים אפילו ליום אחד בשבוע. 

הרצה שאימנתי דיווחה לא פעם על תשישות, על קשיים, עברה בין קבוצות ומאמנים ולא הצליחה להשתפר למרות שכמות האימונים שלה היתה מטורפת. ומה הפלא? האינסטגרם המחויך ותשואות הלייק על ההרס העצמי הזה עודדו אותה להמשיך רק יותר. קיים סיכוי יותר מסביר שהריצה שלה היא כנראה לא התרופה אלא סימפטום להפרעת האכילה המביאה אותה לאימונים מתישים ללא מנוחה ולרזון מוגזם. את מעט האנרגיה בגופה היא מכלה ולא מסוגלת להפסיק. 

לאחר כמה ניסיונות שכשלו לבקש, להסביר, לשכנע, וגם לדרוש שתעמוד בתוכנית כפי שאני מעביר לה, כולל ימי המנוחה הבנתי שאין פה סיכוי לשינוי. היא זקוקה לסיוע מתחום מקצועי אחר לגמרי בבעיה מאוד קשה לפתרון. לי אין את הכלים ולא את העניין להיות חלק ממסע ההרס העצמי חסר השליטה הזה. כשהיא עברה לקבוצה אחרת, חשתי הקלה.

הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:

מאשר משלוח פרסום ועדכונים

החסומים בפני השפעה

אימונים אצל מאמן אינם משהו שכל אחד יכול לעשות. יש כאלה שפשוט לא מסוגלים לבצע הוראות שנתנו להם, או שרמת האימפולסיביות שלהם היא כה קדמונית, שהם לא משתלטים עליה. מהתסמונת הזו סובלים לא מעט אנשים, שצריכים לעבור תהליך של שכחת הידע הקיים שלהם ולימוד "מהי ריצה" מחדש כשהם נכנסים לתוכנית שלי. 

אחד מהמתאמנים האלה כתב לי: "אני לא רץ כדי להנות מהסביבה אלה כדי להרגיש סחוט". שלבו את הצורך הזה עם אימפולסיביות וחוסר יכולת לקבל סמכות וקיבלתם מתאמן ללא הרבה סיכויים להצליח. כבר באימון הראשון לא היה שום קשר בין התוכנית לביצוע, וכך גם באימון השני והבאים אחריו. 

לכאורה, מה אכפת לי? כל עוד הוא משלם לי 200 ש"ח לחודש, שיעשה מה שהוא רוצה יאמרו אחרים, אבל אני לא בנוי מהחומרים האלה. לשמחתי יש לי מספיק מתאמנים כדי לוותר על אחד או שניים שבאים ללא המוכנות לקבל את השפעתי להתאמן נכון. היות ואני פרקטי ולא נעלב מכך, הצעתי לו פתרון: "אם חשוב לך ריצת free spirit אחת בשבוע אפשר לעשות את זה, כריצה רביעית במגבלות מרחק שאני אגדיר בתוכנית בלי להגדיר את אופי הריצה מעבר למרחק". מה אתם אומרים, הצליח לעמוד בזה? 

עבור אנשים שהם אימפולסיביים, חסרי שליטה עצמית, הריצה היא פשוט לא הספורט המתאים ותוכנית אימונים היא בוודאי לא מה שישנה אותם. אמרתי לו דברים ברורים: "אתה יכול לראות בזה אימון לחיים משום שאין לי ספק שמרכיבי האישיות האלה דפקו אותך בעוד כמה גזרות. זה לא מועיל להתנהג ככה. אולי יצאת מזה בזכות אינטיליגנציה וקסם אישי במקומות אחרים. אבל כשאתה מחרטט אימונים ועושה מה שאתה רוצה בסוף, אתה מורח רק את עצמך, לא אותי…". כך הגענו ביחד למסקנה שאין טעם שימשיך בתוכנית האימון האישי שלי.

הבוחרים בכישלון

האחרון בסיפור זה נעלב מכך שטענתי שהוא "בוחר בכישלון" מקצועי. החלטתי שלא להיות יותר עלה התאנה למשחק הוויתור העצמי הזה שלו. משחק שמלווה במיומנות רבה בבריחה שלו מאחריות אישית למעשיו. הוא נכנס ל RUNPANEL אימון אישי אל מסגרת "כניסה לריצה". עשרות מתאמנים שלי צלחו אותה בהצלחה והפכו מ"לא רצים בכלל" ל"רצים קבועים של מרחקים ארוכים". זו תוכנית של כניסה רכה, קלה, מדורגת, מתונה מאוד. המטרה העיקרית שלה היא להכניס את הריצה לשגרת החיים של אנשים שלא הצליחו לחוות אותה בצורה הנכונה קודם לכן. אין בה לחץ הישגי. ההנחיה היא לרוץ הכי לאט שאפשר, הכי קל, להתמקד בעצם הריצה ולא בעוצמתה. כל מה שנדרש, הוא לעמוד ב3 אימונים בשבוע, ולא לוותר על אף אחד מהם.

חצי שנה הוא התאמן אצלי, התחיל והפסיק בכל פעם את התוכנית הזו אחרי כחודש בגלל שנפלט מקביעות האימונים שלא עמד בהם. יותר מדי פעמים הוא לא הצליח להגיע ל 20 דקות ריצה רצופות היות ובכל פעם שקצת לא נוח, לא נעים, לא בא לו, או שיש איזה הפרעה חיצונית קלה שבקלות, הוא בחר בכישלון ובוויתור. בכל פעם שהתחלנו מחזור אימונים נאלצנו להפסיקו באמצע ולהתחיל מחדש.

ההתחייבות למחויבות

לבסוף, לא אמרתי לו לצאת מהתוכנית, רק ביקשתי ממנו התחייבות כלפי עצמו וכלפי: "אתה צריך לעשות עם עצמך קודם איזה חשיבת יסוד", אמרתי לו: תחליט האם אתה רוצה לשמור על הבריאות שלך? לשפר את איכות החיים שלך? או שאתה בוחר בויתורים עצמיים כל פעם שקצת קשה או הנסיבות לא נוחות?". עבורי אישית בסיטואציות שונות בחיים, להסתכל במראה ולראות ותרן שלא עומד בהבטחות שלו לעצמו זה גרוע יותר מלא להתאמן אבל כנראה שמי שמטיל אחריות על אחרים ולא על עצמו, לא רואה במראה את התמונה האמיתית.
הצבתי בפניו תנאי: "
אם אתה לא מתחייב בפני עצמך, ובפני שאתה מסיים את תוכנית ה 20 דקות הזו ועובר לתוכנית 5 ק"מ בלי להפסיד אפילו אימון אחד שבועי, אין בזה טעם. יש לך בסה"כ 24 אימונים לעשות במסלול כזה מההתחלה שלו ועד הסוף. יש רק 3 אימונים בשבוע כך שאם לא הצלחת יום אחד, אתה תמיד יכול לעשות את האימון למחרת. ואם כלו כל הקיצין, גם לעשות שלושה אימונים רצופים בחמישי שישי שבת ולא להפסיד אף אימון באותו שבוע. אם אתה לא מתחייב לעשות את זה- אני לא אהיה מעוניין לאמן אותך יותר."

כמובן שהוא הדף מעצמו את האחריות והעבירה אלי, וקבע שהכשלון הוא לא שלו אלא שלי. הוא גם קצת צודק בכך: אכן לא מצאתי את הדרך לגרום לו להתמיד. אבל מתוך אלפי מחזורי אימון ומאות מתאמנים שאימנתי, יהיה תמיד אחוז קטן מאוד מהמתאמנים שאני לא אהיה המאמן המתאים עבורם וכנראה שלא יהיו לי את המפתחות להצלחתם. זו עוד צורה שלו לשמר תפיסה כיצד לא הוא אחראי על ההתמדה של עצמו אלא אחרים. 

חשוב לומר: רבים ממאמני הספורט וגם מהמתאמנים, רואים בתפקיד המאמן את קידום המוטיבציה כדבר עיקרי. בעיית מוטיבציה היא בעיה מאוד נפוצה ובעיית הוויתור העצמי נפוצה עוד יותר (קראו: קצת קשה אז נשברים). כתוצאה מהביקוש יש מאמנים רבים שמתמקדים בהיבט הזה, זה לגיטימי אבל אני פחות בקטע הזה. הזווית שאני בחרתי להתמקד בה בשירות שלי, הוא ההיבט המקצועי של האימון: העברת הידע, יצירת גיוון ועניין בשגרת הריצה של המתאמנים, וכמובן – שיפור ביצועים ו/או הארכת מרחקים. הוויתור שלי על המתאמן הזה נעשה מתוך ראייה שמסגרת אחרת, אולי של קבוצה ומפגשים משותפים תתאים לו יותר.

ראנפאנל גם בטלגרם- מומלץ!

התאמה בין מתאמן למאמן

חייב להיות חיבור נכון בין ספורטאי לשיטה בה הוא בחר להתאמן, למשל בחירה בקבוצה או אימון מרחוק כמו בשיטה שלי. אבל טעות לחשוב שרק המתאמנים בוחרים את המאמנים שלנו. גם המאמנים בוחרים את המתאמנים שלהם!
יותר מכך: חובה על מאמנים אחראיים לשחרר מהמסגרת שלהם מתאמנים שברור שאינם מתאימים לה, למרות הפסד ההכנסה מהמתאמנים האלה, כדי שיוכלו לפרוח במקום אחר נכון יותר עבורם. בראייה ארוכת טווח זה Win Win לשני הצדדים כיוון שהשארת מתאמן שאינו מתאים כרוכה במחיר שמשלמים: אכזבות, שאיבת זמן ואנרגיה ווייב שלילי.  

אני בוחר לעבוד עם אנשים בעלי מסוגלות גבוהה ויכולת להתאמן מרחוק עם תוכנית אימונים קפדנית שמקפיצה אותם הרבה דרגות קדימה. רבים מהם אינם רצים ואני מלמד אותם להתחיל בזה מאפס, אבל לכולם יש את הפוטנציאל להפוך לכאלה בזכות תכונות אופי של רצון ללמוד ולהתפתח, עצמאות, משמעת עצמית שבאה מבפנים ומייצרת עמידה בהחלטות ומחויבות – אלה חלק מתכונות האופי של רצים למרחקים ארוכים גם אם הם עדיין לא כאלה. עבור אנשים כאלה, האימון מרחוק עובד בצורה מדהימה. 

המתאמנים המתאימים לתוכנית אימון הריצה האישי מרחוק הם אנשים בעלי עוצמה כי הם לא זקוקים למפגש חיצוני, לקהל או לעידוד קבוצתי כדי לא לוותר לעצמם. הם יוצאים לאימונים כמה פעמים בשבוע בכל עונות השנה, גם כשזה פחות נוח, גם בחגים, גם בקיץ ובחורף. ההחלטה האם לצאת לאימון בכל פעם מחדש היא משא שהם נושאים בגאווה בעצמם, ומנצחים בכל פעם מחדש.

מאת: גיא חלמיש
מאמן ראנפאנל אימון ריצה אישי

 

סוף הכתבה

להצטרפות לשירות האימון מרחוק של ראנפאנל בהנחיית גיא חלמיש, מלאו את הטופס ונחזור אליכם: 

    להצטרפות

    חזרו אלי לרישום לRUNPANEL אימון אישי