לפנק לפנק לפנק- אם הייתי צריך להגדיר בשלוש מילים את מירוץ דימונה DMR במדבר, אלו היו המילים. זאת הפעם הראשונה שהשתתפתי במרוץ זה. גיליתי אנשים חמים עם ברק בעיניים ומקום מושלם לריצה.
הכל החל לאחר שיחה עם גיא חלמיש מראנפאנל לפני מספר חודשים, שהמליץ על היעד הבא בתוכנית – מירוץ שטח מושקע במדבר. אני מתאמן אצל גיא בתוכנית אימונים מרחוק כבר שנה וחצי וכל פעם מוצאים יעד חדש. כמובן שהסכמתי ותוך מספר שעות הופיעה תוכנית מפורטת בגרמין.
כותב הכתבה משמאל: מחייך בדרך מראנפאנל אימון אישי אל הפודיום בדימונה
האימונים החלו אבל פתאום חל שינוי קל בעלילה – הצטרפה שותפה לתוכנית, הבת שלי, שנכנסה לאחרונה לעולם הריצה ובאופן טבעי הדגש עבר מאימוני איכות לפי דופק וקצב לריצה בקצב דיבור ובילוי זמן ביחד.
הזמן עבר, מועד הריצה הגיע ונסענו דרומה, רק שהפעם סטינו מהדרך הראשית שבד״כ ממשיכים בה לכיוון הערבה ואילת, ונכנסנו לראשונה לעיר עצמה. כל כך הרבה פעמים רבים עוברים ליד העיר, והמרוץ הזה מייצר שינוי, וחשיפה אל הנופים היפים בגבעות הצפוניות לעיר.
החלטנו להגיע ערב לפני המירוץ ולישון באוהל ליד קו הזינוק כמו רצי אולטרה מורעלים. בשעות הערב איזור הזינוק היה מוכן וחיכה לרצים של הבוקר.
בחור נחמד בשם אברהם, אידיאליסט מקומי שמאמין בנגב ומלא באנרגיה, הכניס אותנו לוויב במקומי. בהמלצתו הגענו לספוטה המושלמת להקמת אוהל בכפר הסטודנטים- מקום מקסים על שפת המדבר ליד בית קפה בשם סימונה וכל זה במרחק של שלוש דקות מקו הזינוק.
למרות שעון הקיץ
בבוקר הזינוק הצלחנו לקום בזמן למרות המעבר לשעון קיץ שהיה באותו הלילה. הגענו למתחם עם חניה קרובה וללא תור בחלוקת הערכות.
יצאנו לריצה בשביל רחב וקל אבל לאחר כשני קילומטר הגענו לשלט גדול שאמר "עכשיו האתגר מתחיל” ומיד לאחריו עליה בשטח שלא הייתה מביישת גיבוש סיירות. עקב תחזית מזג האוויר מקצה המרתון בוטל והרצים עברו למקצים של החצי או של 30 ק"מ. למזלנו היה מעונן והחום היה סביר.
רוני ענר מציג: הכי כדאי לצאת מפה עם רודי פרוג'קט חדשים!
דרכי עפר ואף סינגלים
המסלול של החצי התקדם בדרכי עפר מדבריות ואף הגיע לשבילי סינגל טרק טכניים עם משטחי סלע ושיפועי צד ונוף מדברי פראי. השביל היה מסומן טוב עם פיזור של תחנות מים ואוכל מפנק עם המון מתנדבים חייכנים שכיוונו, עודדו ועזרו.
ההתגייסות של בני הנוער המקומיים היתה מרשימה. לדעתי היה שילוב מוצלח של שטח, מהירות, טכניקה גם במסלול של החצי מרתון וגם במסלול ה-10 ק"מ שאותו רצה בתי.
בסיום חיכה מתחם עם פינוקים
שוב המון אנשים חמים שרוצים לעזור. לאחר שקצת נחנו ושתינו החל המירוץ המרגש של ילדים בעלי צרכים מיוחדים. הם רצו בלוויית חלק מהרצים ואנשי דימונה עם הכרוז המפרגן שנשמע ברקע וריגש את כולם.
קבלו את הכתבות פעם בשבוע- זה נוח ומעניין! להצטרפות:
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
מאשר משלוח פרסום ועדכונים
היה יפה לראות את צוות העירייה וראש העיר מתחבקים עם כל אחד מהילדים שסיימו. אותי ריגש במיוחד הרץ יאיר ישראל בן ה-81 שהשלים את חצי המרתון הקשוח.
דימונה: מהמוצלחים שבמרוצים
לאחר מירוצים רבים, גדולים וקטנים, זה היה אחד המוצלחים ביותר בהם השתתפתי בארץ. האירוע היה מאורגן להפליא, היו המון מתנדבים, נראה כמעט כמו מתנדב לכל רץ. הייתה אווירה טובה וחמה בעיר הדרומית המתפתחת. תחרות ללא תחושה של תחרותיות ומסלול מדברי מקסים בסוף תקופת החורף עם גבים ופריחה ושבילי שטח מאתגרים.
בשבילי היה גם את הערך המוסף של בילוי אב ובתו- יממה של נסיעה, מפגשים עם אנשים, לינה באוהל, ריצה מושלמת ואפילו פודיום בסוף (היתרון של קבוצת הגיל מעל 50). ממליץ בחום על הריצה ב DMR וגם על ההזדמנות לבילוי המשפחתי. מאז שחזרתי הביתה והוספתי עוד כמה מדליות לאוסף, אשתי לא מפסיקה לחפש פתרון אקולוגי לענין המדליות והגביעים- מי שבעד גביע משוקולד שיצביע.
בחור נחמד בשם אברהם, אידיאליסט מקומי שמאמין בנגב ומלא באנרגיה, הכניס אותנו לוויב במקומי. בהמלצתו הגענו לספוטה המושלמת להקמת אוהל בכפר הסטודנטים- מקום מקסים על שפת המדבר ליד בית קפה בשם סימונה וכל זה במרחק של שלוש דקות מקו הזינוק. 
ההתגייסות של בני הנוער המקומיים היתה מרשימה. לדעתי היה שילוב מוצלח של שטח, מהירות, טכניקה גם במסלול של החצי מרתון וגם במסלול ה-10 ק"מ שאותו רצה בתי.
בשבילי היה גם את הערך המוסף של בילוי אב ובתו- יממה של נסיעה, מפגשים עם אנשים, לינה באוהל, ריצה מושלמת ואפילו פודיום בסוף (היתרון של קבוצת הגיל מעל 50). ממליץ בחום על הריצה ב DMR וגם על ההזדמנות לבילוי המשפחתי. מאז שחזרתי הביתה והוספתי עוד כמה מדליות לאוסף, אשתי לא מפסיקה לחפש פתרון אקולוגי לענין המדליות והגביעים- מי שבעד גביע משוקולד שיצביע.
