בעידן בו קשה להבחין בין חדשות פייק לחדשה אמיתית, בין מוצרים פייק לאורגינל, בין לימודים פייק לחינוך לערכים אמיתיים – מהו מרוץ אמיתי?
חלק ממארגני המרוצים, העיריות והשותפים המסחריים קיבלו החלטה אמיצה: המרוץ לא יבוטל, הכל יהיה אותו דבר. האמנם? הרצים ישלמו ממיטב כספם (או מנגד כספם לא יוחזר אם יבוטל מרוץ), הם יקבלו ערכות ריצה ממותגות ארוזות יפה יפה ואפילו מספרי החזה הודפסו. כעת נשאר רק להתלבש בבוקר בתאריך שנקבע מראש, לתלות את מספר החזה, להצטלם ולרוץ. אבל איפה עושים את כל זה? כן, כן.. כל אחד באזורו. כל אחד במקום בו חשקה נפשו, בלי התקהלות, בלי התכנסות, בלי סיכון להדביק ולהידבק.
מצטרפים לערוץ RUNPANEL על ריצה בטלגרם
האם באמת השתתפת במרוץ?
האם אכן הכל היה אותו הדבר? האם פתיחת האפליקציה אכן נחשבת כריצה קבוצתית? לשאלה זו כמובן שאין תשובה חד משמעית. אם תשאלו את מארגני המרוצים הללו, אז בוודאי שהמרוץ בוצע, הכסף נכנס, ה”עסק” לא נסגר והמסורת של המרוץ המשיכה שזה ערך חשוב בפני עצמו. אם תשאלו את קהילת הרצים התשובות יהיו הרבה יותר מורכבות.
שאלתי את יוסי, מקבוצת ריצה בעמק יזרעאל, מה גרם לך להירשם לאחד מהמירוצים הדיגיטליים שהתקיימו בתקופה האחרונה? התשובה של יוסי הייתה פשוטה להפליא: “כבר שנה שכל המרוצים בוטלו, השדה הזה נשאר פרוץ ונטוש ללא שום אופק לחזרה. כשראיתי את הפרסום של המרוץ הדיגיטלי בפייסבוק, זה החזיר לי את התחושה בבטן של התרגשות לקראת משהו שאין ספק שיקרה. והכי חשוב, זה תלוי רק בי!”
יוסי המשיך וסיפר: “בשלוש השנים האחרונות המוטיבציה היחידה שלי לשמור על הכושר ולקום בבוקר מוקדם לאימונים, הייתה השתתפות במרוצים, התחושה של הסיפוק בחציית קו הגמר, היא בדיוק הסיבה שגורמת לי לקום שלוש פעמים בשבוע מוקדם בבוקר, לרוץ ולהתאמן לקראת האירוע”. אז נכון, יוסי לא חצה את קו הגמר במרוץ הדיגיטלי ולא קיבל תרועות “הידד” כשסיים את המרוץ וכיבה את האפליקציה. אבל מבחינתו הוא השתתף במרוץ יחד עם עשרות רבות כמוהו, הוא קיבל ערכת משתתף יפה ומכובדת ואפילו הפייסבוק שלו התמלא בלייקים ובחיזוקים מחבריו האמיתיים, וגם מאילו הווירטואליים.
אל תתבלבלו – זה הדבר האמיתי בת”א (צילום: Sportphotogrpahy)
דיעה נוספת: הקונספט לגיטימי, אבל…
בהכנת הכתבה דיברתי גם עם גיא חלמיש עורך ראנפאנל, איש ניהול ושיווק ומאמן ריצה. הוא מציג עמדה ברורה: “מי מוכן לשלם עבור מרוץ וירטואלי סכום שצריך לעלות מרוץ אמיתי? מי קונה ב 75 שקלים ערכות מרוץ שמכילות מספר מודפס ועוד כמה שטויות? או ערכה שיש בה בעיקר חולצה ועוד כמה תרומות אבל עלות גבוהה פי כמה משוויה? האם לגיטימי לגבות על מרוץ וירטואלי מחיר של מרוץ אמיתי בשטח? הרי אפשר לרוץ עם סטראבה באינסוף מרוצים כאלה שמתרחשים כל יום ולהכנס לרשימות דירוג. אפשר להצטרף לקבוצות הריצה שחופשי עושות אירועים פרטיים ומחנות אימונים מייצרי מוטיבציה. אפשר להגדיר יעד פרטי של שבירת שיא מסלול הבית”.
כלומר השאלה בעיניו היא לא על עצם קיום המוצר שנקרא אירוע וירטואלי, אלא על ההיבט הצרכני ויחס העלות לתמורה: “גם במרוץ אמיתי צריכה להיות הלימה בין המחיר לשירות. לגיטימי לבקש שירות מוצלח שנותן תועלת ללקוחותיו: מרוץ שמאפשר לכם לעשות חצי מרתון או מרתון עם תמיכה לוגיסטית שקשה לארגן בלעדיו ושמכילה את עמדות המים והג’לים, מדידה וחסימת מסלול סטרילי ובטוח, ועוד.”
…הוא מוסיף: “נימוק השוק החופשי אומר שאם יש מי שמוכן לשלם זה בסדר. אבל זו תפיסה נאיבית של המציאות. המודל הזה נשען גם על דרישות סף כמו צרכן רציונלי, תחרות משוכללת וידע גלוי לכולם, אבל במציאות לא מתקיימים שלושת ההיבטים האלה. הסיפור מורכב בהרבה: באמצעות מניפולציות שונות כמו לחץ חברתי במסגרות שונות, תלות רגשית, ניצול תמימות או הוקרת תודה – ניתן לגרום לאנשים לשלם אבל אלה פרקטיקות שצריך להלחם בהן והן אינן לגיטימיות”.
מחפשים מוטיבציה
כאיש חינוך גופני, אני עוסק כבר כמעט 2 עשורים בחינוך לבריאות ולפעילות גופנית בתכניות נוער, בחוגים, בבתי הספר ובאקדמיה. אני יודע שהדרך לשכנע אנשים לעשות פעילות גופנית ולהתמיד בה כאורח חיים היא קשה עד בלתי אפשרית. רק לאחר הצנתור הראשון או כשרמות הסוכר בדם כבר מגיעות לרמות שקשה לתאר, בד”כ בעשור הרביעי או החמישי לחיים אנשים מתעוררים.
אז איך בכל זאת מטמיעים “אורח חיים בריא”?
נושא “המוטיבציה” נחלק ל2- מוטיבציה חיצונית ומוטיבציה פנימית. ניתן ללמד, להסביר, להדגים ולחנך לבריאות על ידי מתן הידע הרלוונטי והחשיבות הפיזית והנפשית לפעילות גופנית קבועה ובכך להקנות “מוטיבציה פנימית” שתישאר לאורך זמן. גם שעל ידי הפחדות ואיומים ניתן להקנות “מוטיבציה חיצונית”, אולם לא בטוח שזה יצור התמדה לאורך זמן. כאן נכנסת לתמונה ההרשמה למרוצים: כשבעוד שלושה חודשים יש מרוץ, בעוד חצי שנה התחרות, זה הזמן לקום מהכורסה ולהתחיל להתאמן. וכך, ממרוץ למרוץ, המוטיבציה נשמרת ואף עולה. סיימנו מרוץ 10 ק”מ, נרשם למרוץ חצי מרתון, תכנית האימונים גדלה משמעותית, המשמעת הולכת וגוברת ואיתם גם המחויבות לתזונה בריאה, לשינה ופעילות קבועה. כמו כן, השתתפות פעילה בקבוצת כושר/ אימון/ ריצה, עם מאמן אישי או סתם חברים מהווה מוטיבציה גדולה עבור המתאמנים.
בשנה האחרונה כלי יצירת מוטיבציה נעלמו בגלל ביטול אירועים והגבלת הקבוצות. חדרי הכושר נסגרו, קבוצות הריצה נאסרו על אף הפעילות באוויר הפתוח ומרבית המרוצים בוטלו בגלל החשש להתכנסויות והתקהלויות שמתקיימות במרוצים השונים. הרצים נשארו לבד.
האם מרוץ וירטואלי הוא פייק?
האם מרוץ וירטואלי יכול להיות גם הדבר האמיתי? לכל אחת ואחד יש את הסיבות שלו להירשם למרוצים, ישנם כאלה שמחפשים את הנופים, החברים, האווירה, המוסיקה וההפנינג שמתרחשים סביב האירוע. אצלינו לדוגמא במרוץ הר לעמק (ב-22 באפריל 2021. כעת הזמן להירשם לתוכנית האימונים לקראתו!) ובשאר המרוצים החברתיים ומרוצי השליחים הרצים מחפשים גם את הטיול בארץ, השינוי במקום וברוח ובעיקר את החברותא ועבודת הצוות של הקבוצה. את כל אילו ועוד לא ניתן לקבל בשום אופן במרוץ דיגיטלי. לכן החלטנו בשנת 2020 לא לעשות את הקונספט הדיגיטלי ולחכות בסבלנות להזדמנות שבו נוכל לקיים את הדבר האמיתי. אך ישנם מתאמנים שהמניע המרכזי שלהם להירשם ולשלם למרוץ הוא דווקא המניע המוטיבציוני לשמור על פעילות גופנית קבועה לקראת המרוץ ולכן עבורם זה דווקא היה רעיון לא רע. כך או כך מה שחשוב זה לא להפסיק לרוץ!
מה דעתכם?
אליסף בוק
מנכ”ל עמותת “הר לעמק”
M.ed בחינוך גופני
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
