נעלי ריצת שטח, אפוד ריצה גדוש אנרגיה ומים, שעון הכולל את המסלול המפורט. אני מרגיש מוכן לגמרי לעוד יום של ריצת כיף מול נופי הכנרת, מה כבר יכול להשתבש?
ריצה בכנרת מנקודה לנקודה (Point to Point)
שביל ישראל, ריצה קלילה במגמת ירידה לכיוון המושבה כנרת. הדופק נמוך, הקצב גבוה, החום כמעט ואינו מורגש, הנוף לא מפסיק לרגש. “איזה כיף …” אני חושב לעצמי, “… הרי זה לא מסלול מעגלי, אני יכול להנות מהירידה ולא צריך לשלם בגובה מצטבר בדרך חזרה”.
לבחירת מסלול קווי (נקודה לנקודה) לעומת מסלול מעגלי יש כמה יתרונות: גמישות בתכנון מסלול שכן אין צורך לסגור מעגל, מרחק גדול יותר, שליטה בטופוגרפיה (עליות? ירידות? מישור?).
החיסרון העיקרי של מסלול קווי הוא ההיבט הלוגיסטי הקשור לאופן ההגעה לנקודת ההתחלה או החזרה מנקודת הסיום, אלא אם כן אתה מנצל את התחבורה הציבורית. לקחתי את הרב-קו ויצאתי לדרך, אך מה קרה בדרך חזרה?
ריצה בכנרת – מידע טכני
- אורך: 16 ק״מ
- גובה מצטבר: עליה 168 מטר, ירידה 458 מטר
- סוג: ריצת שטח, נקודה לנקודה
- עונה מומלצת: כל השנה (לא ביום שרבי)
קפה קק”ל
אני יורד מהאוטובוס ומתחיל לרוץ במגמת עלייה קלה דרומה ברחוב ראשי בטבריה עילית. סימוני שביל ישראל על עמודי החשמל מצביעים שירדתי בתחנה הנכונה. העלייה מסתיימת בקצה הרחוב אחרי כשני קילומטר, כאן מוצבת תחנת מידע של שביל ישראל, לידה ברזייה יבשה והתפצלות שבילים.
אני ממשיך בשביל צופה כנרת בתוך יער שוויץ. השביל נוח ורובו מכוסה אספלט, לאורכו נקודות תצפית לכנרת ובחלקן ברזיות (הפעם פעילות). בשלב מסוים אני מבחין בשלטי אזהרה ובכלי עבודה כבדים החוסמים את השביל. דקת ריצה נוספת מפגישה אותי עם קבוצת עובדי קק”ל העוסקים בשיפוץ השביל לרווחת המטיילים. שיחת החולין הקצרה הסתיימה בכוס קפה ובצילום משותף, אני ממשיך בריצה והם ממשיכים בסלילה.
דרך נוף יער שוויץ – אנשים טובים באמצע הדרך
עין פוריה
המסלול ממשיך במגמת ירידה, הטמפרטורה עולה אך הצל והשמים המעוננים מקלים על ההתמודדות עם החום. אחרי כ 7.5 ק”מ השביל חוצה את כביש 7677 וממשיך לרדת כשני קילומטר לעין פוריה. ספסל, צל, דקלים זקופי צמרת וגשרון קטן החוצה את הבריכה. המים עכורים ולא מזמינים, למרות החום אני מסתפק בהתזת מים לפנים מהזרזיף הנקי הזורם מהבריכה החוצה.
עין פוריה – המים לתצוגה בלבד
שביל סובב כנרת
מנוחה קצרה להתרעננות ושביל צופה כנרת ממשיך לרדת בתלילות לכיוון המושבה כנרת. השביל נמשך לאורך רחוב המייסדים ועוזב את המושבה לכיוון אתר הטבילה ירדנית. כאן המסלול המתוכנן עוזב את שביל צופה כנרת ומחזיר אותנו מזרחה לכיוון הכנרת על שביל סובב כנרת הצמוד בקטע זה לכביש 90.
שביל סובב כנרת – לא תמיד קל לאיתור
חוף צמח
במאמץ ריצה אחרון, אני מהרהר בטבילה בחוף צמח הנקי והמסודר ובשתיה הקרה (בירה או קולה? עדיין לא החלטתי) שאגיר לקרבי באחת מהמסעדות במתחם הקרוב. תוך דקות, אני מגיע לחוף שממש אינו עמוס בימי חול אלה. פיסת דשא, קצת צל ומי כנרת לא ממש קרירים אך בהחלט נעימים, עושים את העבודה. מנוחה קצרה להורדת הדופק תוך צפייה בלהקה מפתיעה… מעניין איפה הם היו לפני שלוש שעות?
חוף צמח – מה שנראה כמו ברווז והולך כמו ברווז…
אפילוג, או איך אפשר להרוס יום מושלם
“על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה” כתב הסופר והרץ החובב הרוקי מורקמי. תחנת חוף צמח, אני עולה על קו 28 לכיוון טבריה לקראת סיום של עוד יום ריצה מושלם. אבל האירוע באוטובוס גורם לי לשנוא את שעון הריצה שלי. למרות דיוקו הרב הוא מטעה ומעורר אשליות סרק, לפחות אצלי. לפני שלושה שבועות קניתי אותו, שעון הספורט הטוב ביותר בשוק. אחרי כשבועיים של ריצות ואימונים אחרים כולל ניטור השינה הוא מגדיר את הכושר והסיבולת שלי לגילי: “מעולה”.
הצטרפו לקבוצה השקטה של ראנפאנל בווטסאפ:
אחרי שיצאתי לריצת שטח ממתחם ביג בצומת פוריה מעל טבריה לאורך דרך נוף יער שוויץ, ירדתי בשביל ישראל למושבה כנרת והמשכתי על שביל סובב כנרת עד חוף צמח למרחק של 17 ק”מ על השעון, אני ממש כמו חדש. אבל הנה אני עולה לאוטובוס מצמח לטבריה שהיה עמוס נופשים צעירים ולפחות שלושה נוסעים (שתי צעירות וצעיר אחד) לא ויתרו לי וממש הכריחו אותי לשבת במקומם, וכבר לא היה לי נעים לסרב.
אני מתיישב בחוסר נוחות, מדוכדך וחושב לעצמי: מי לעזאזל צודק, השעון עתיר הסנסורים ואלגוריתמי הבינה המלאכותית המעריך את כושרי וגילי הביולוגי כ”צעיר ובריא”? או שמא הצעירים המחונכים שרואים מבוגר שעולה לאוטובוס ומתנהגים בהתאם? שאלה פילוסופית, אולי אפילו טיפשית ומיותרת. אני מביט בנופי הכנרת והרי הגולן החולפים בחלון, הפעם בכיוון הפוך מהכיוון בו רצתי וחושב לעצמי: הנוף יכול להחליף כיוון ולרוץ מעגלי… הזמן: רק מנקודה לנקודה.
מאת: דב טיבי
אם אהבת את התוכן שלנו, שתף אותו לקבוצות הווטסאפ והפייסבוק שלך – הנה פה במלבנים האלה: