Outlive הוא ספרו של פיטר עטיה, רופא העוסק בתחום האנטי אייג'ינג. הוא מציע מזור ותקווה לכל מי שחייו עומדים להסתיים בשלב כזה או אחר (כולם), וטוען שאפשר לדחות את זה… על כך בכתבה הבאה:
מיהו פיטר עטיה?
פיטר הוא רופא, בין השאר. בנוסף לקליניקה משלו לייעוץ להארכת חיים, לפיטר פודקאסט מצליח משלו, בשם "The Drive", שבו הוא מראיין מומחים רבים לתזונה, ספורט ורפואה. בשלב מסוים החליט שהידע שצבר מצריך ביטוי בכתיבה, ולאחר כמה שנות עבודה הספר "Outlive" – ראה אור במרץ שנה שעברה. פיטר למד הנדסה, ואז עשה הסבה לרפואה. בתור מתמחה בבית החולים ג'ון הופקינס בבולטימור עסק ברפואת חירום לצד מחקר והתמחות אונקולוגית-כירורגית. הנושא שהטריד אותו מאוד הוא חוסר האונים של הרפואה הסטנדרטית בפני המחלות הקשות. מחלות אלה מסתתרות בגופם של המטופלים במשך עשורים, וכשהן מתגלות, לרוב יש מעט מאוד כלים לרפואה בשביל לטפל בהן – במקרה הטוב ניתן להאריך את חייהם של המטופלים בחודשים, מקסימום שנים ספורות. עד כדי כך הייתה חזקה אכזבתו, שעזב בטרם סיים את ההתמחות ועבר לעבוד כאנליסט בתחום הפיננסי.
מאז שהיה ילד פיטר תמיד עסק בספורט. סוגי הספורט התחלפו, אבל העיסוק הכמעט אובססיבי נשאר. אז הגיע הרגע במסע האישי שלו שבו הבין, שההיסטוריה המשפחתית והנטיות בנושאי תזונה ואחרים, מחסלות את היתרונות של העיסוק בספורט מבחינת ההשפעה על בריאות ואריכות ימים. בהיותו בן אדם אובססיבי, החל לקבץ מחקר בנושא, ולאחר שבנה אסטרטגיית חיים בריאים לעצמו, החל לעסוק בייעוץ בנושא במשרה מלאה. פיטר חזר לעסוק ברפואה, אבל סוג אחר לגמרי מאשר זה שבו עסק כמתמחה בבולטימור. הפעם המטרה שלו הייתה לא לטפל באנשים שהגיעו לבית החולים עם תסמינים קשים, אלא לדאוג שהמטופלים שלו אף פעם (או לפחות לא במשך עשורים רבים) לא יגיעו למצב זה.
אלפים הצטרפו לניוזלטר, הכניסו אימייל פה:
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
מאשר משלוח פרסום ועדכונים
ארבעת הפרשים
אחד מספרי הברית החדשה מזכיר את ארבעת פרשי האפוקליפסה – המלחמה, המגיפה, הרעב והמוות. פיטר נותן בספרו חיים חדשים, תרתי משמע, לביטוי זה. מבחינתו ארבעת הפרשים אלו ארבע הסכנות האורבות לנו בדרכנו לחיים ארוכים ובריאים: סוכרת, מחלות הלב והריאה, סרטן ומחלות ניווניות כגון אלצהיימר. מה משותף לפרשים הללו? ארבעתם נמצאים בין עשר הסיבות המובילות לתמותה בארה"ב, כאשר שתיים – מחלות הלב והסרטן – תופסות ברשימה עגומה זו את שני המקומות הראשונים, במרווח ניכר מהשאר. דבר נוסף שמאחד אותם, מבחינתו של עטיה – שהן בעיות פתירות. מבחינתו מחלת הלב כלל לא אמורה להיות ברשימה זו, ובטח לא אמורה לתפוס בו את המקום בפסגה. אלא הן "מחלות השפע" שהסיבות העיקריות להיווצרותן – הן תזונה זמינה ולא בריאה, חוסר פעילות ספורטיבית, ועוד אי אילו סיבות שכולן קשורות באורח החיים המודרני – סוג של יריה עצמית ברגל. רוב רובו של הספר מוקדש לארבע המחלות הללו, לתיאורים של המחלה עצמה, של מנגנון היצירה, לטיפול והכי חשוב – למניעה.
בספרו פונה פיטר בעיקר לקהל יעד אמריקאי וקנדי (הוא עצמו קנדי במוצאו, שמתגורר בארה"ב). אבל הבעיות שהוא מתאר רלוונטיות לנו הישראלים באותה מידה. נכון שלאמריקאיים יש סטיגמה של אנשים שמנים וממעטי תנועה – מאפיינים שמתקשרים בצדק לריבוי מחלות כרוניות, אבל הפרשים נפוצים בישראל לא פחות מאשר בארה"ב. למעשה, טבלת סיבות המוות הנפוצות בישראל די דומה לזו של ארה"ב.
פיטר מדגיש, שהמטרה שלו היא לא להוביל את קוראיו אל חיי נצח – פיטר הוא איש מדע לכן עבורו חיי נצח הם אגדה. המנגנונים הביולוגיים נותנים לאדם פרק זמן שבמקרה הטוב (והמאוד נדיר) מתקרב לאותם ה-120 שנים שנהוג לאחל לחתן יום הולדת. הבעיה, אומר פיטר, היא שרבים מאיתנו מתים הרבה לפני הפרק זמן הטמון בתוך המנגנונים שלנו. בנוסף שהעשורים האחרונים לחיינו עוברים במאבקים מתמידים במחלות כרוניות. הם מלווים בדעיכה מלאת עצב של היכולות הפיזיות והמנטליות. זה לא חייב להיות המצב, אומר פיטר, ומדגים את הנקודה על ידי התייחסות לאותם האנשים הנדירים שמגיעים לגיל מאה פלוס – כשהם ממשיכים בחיים פעילים ומהנים עד יומם האחרון. אז מה מיוחד בבני המזל האלה? האם אורח החיים שלהם בריא במיוחד? לא, עונה פיטר – לא תמיד: יש כאלה שמעשנים חפיסת סיגריות ביום, ולא מעט כאלה שלא מסיימים את היום בלי משקה וויסקי או שלושה. אז אולי זכו בהגרלה הגנטית? אולי, אבל עד כה לא מצאו שום גן שמייחד אותם. אבל מה שבטוח, לטענתו, הוא שאפשר לשחזר את ההצלחה שלהם על ידי התנגדות פעילה לארבעת הפרשים, ולבעיות הגיל המבוגר האחרות – ולכך מוקדש רוב הספר.
דקאתלון ההזדקנות
בשביל להדגים את הגישה שלו לטיפול ב"פרשים", פיטר מספר את סיפור קרב האגרוף ההיסטורי בין מוחמד עלי לג'ורג' פורמן, קרב בו עלי ניצח, ובכך החזיר לעצמו את תואר אלוף במשקל כבד. עלי היה בחיסרון מהרבה בחינות, אבל היו לו גם יתרונות – ניסיון רב יותר, עמידות וקור רוח. המטרה של עלי הייתה, כמובן, לנצח בקרב. האסטרטגיה שלו הייתה להתיש את יריבו ולנצח אותו בסופו של דבר, הודות לעמידות הרבה יותר של עלי. הטקטיקה – בשלב ההכנה לקרב ובמהלכו – הייתה להגדיל את הסיבולת ואת המהירות, ואז להשתמש בהם להשגת יתרון. כך, אומר עטיה, עלינו לנהוג גם כלפי ה"פרשים". המטרה – ברורה. לזכות בעשורים נוספים של חיים בריאים, פעילים ומאושרים. ומה לגבי האסטרטגיה? כאן פיטר מכניס מושג חדש: דקאתלון ההזדקנות. לא, לא מדובר ברשת מוצרי ספורט. מדובר בסוג תחרות, בדומה לטריאתלון, אבל כזאת שכוללת עשרה אירועים במקום שלושה. ספורטאי בסוג זה של תחרות כנראה לא יהיה טוב באף ענף של ספורט מתוך העשרה כמו ספורטאי שמתמחה ייחודית באותו ענף, אבל הוא יהיה מספיק טוב בכל העשרה בשביל לנצח את המתחרים. כך גם על הבן אדם לנהוג בנושא ההזדקנות. פיטר הרכיב רשימה של משימות, אותן המטופלים שלו עלולים לרצות להמשיך לבצע בעשורים מתקדמים של חייהם, כגון טיולים בהרים, להרים נכדים על הידיים או לשחק גולף. לאחר שהמטופל סימן את המשימות שנראות לו חשובות, פיטר מציע לתכנן יחד תוכנית, שתאפשר זאת, בהתחשב בירידה בכוח ויכולות פיזיות, הנגרמות על ידי ההזדקנות. ומה לגבי הטקטיקה? ההתערבויות אותן פיטר מציע ללקוחות שלו, שאמורות לאפשר להם לא רק לחיות חיים ארוכים, אלא גם להמשיך להיות פעילים ולעמוד ביעדים, מתחלקות למספר תחומים עליהם נדבר בהמשך.
רפואה 3.0
פיטר טוב במושגים חדשים. כבר הזכרנו את דקאתלון ההזדקנות. והנה עוד מושג חדש – רפואה 3.0. לפי פיטר, פעם, לפני תורת החיידקים, הייתה רפואה 1.0, שהסתמכה על תיאוריות מופרכות כגון איזון נוזלי הגוף והצורך בהקזת דם. לאחר המצאת השיטה המדעית נולדה רפואה 2.0, המסתמכת על מדע ריגורוזי וניסויים קליניים דייקניים. רפואה 2.0 התקדמה כברת דרך לעומת זו שקדמה לה ועם זאת, לפיטר יש טענות כלפיה. היא נוטה לטפל במחלות ולא באדם, ואם האדם כרגע לא מפגין שום תסמינים שהיו מגדירים אותו כחולה, אז הרופאים נוטים להתעלם ממנו. כאן פיטר מכניס את הרעיון של רפואה 3.0, המתייחסת לאדם ספציפי, ודואגת לכך שאף פעם לא יגיע למצב שיצריך טיפול של רפואה 2.0. לדוגמא, במקום לטפל בבעיות לב וראה, רפואה 3.0 דואגת לכך שמערכת זו של המטופל תהיה תקינה במשך כל שנות חייו. דגש על מניעה מותאמת אישית, ופחות על טיפול. כמעט בכל פרק של הספר הארוך פיטר דואג להדגים ולהדגיש את הניגוד של רפואה 2.0 מול זו החדשה. כאמור, יש לו קליניקה משלו, ולא קשה לנחש איזה גרסת רפואה נהוגה בה.
הכלים: ספורט בראש
אז מה הם הכלים העומדים לרשות רפואה 3.0 על מנת לגרום לכולנו לחיות באושר ואריכות ימים? בנוסף לגילוי מוקדם, פיטר מונה מספר תחומים עיקריים של התערבויות, שעוזרות נגד רוב הפרשים. הראשון שביניהם, בהפרש ניכר – ספורט. בהיותינו פורטל המוקדש לספורט, גישה זו קרובה לליבנו. פיטר מדגיש בכל הזדמנות, גם בספר וגם בפודקאסט שלו, את החשיבות של המרכיבים השונים של ספורט לנושא אריכות השנים. גם Vo2Max, גם בסיס אירובי,גם כוח, וגם יציבות. שלושה מהפרקים של הספר מוקדשים לנושא זה. לא תמצאו כאן תכניות אימונים לכל דורש. תמצאו כאן במקום ניתוח מעמיק של נתונים חשובים, גישות, הצעות לגבי היקף ועצימות של אימונים – כלים חשובים בשביל לאמוד את הכיוון אליו הולך העיסוק שלכם בספורט – בדגש לא על מרוץ זה או אחר, או הרמת משקל זה או אחר – אלא על אריכות ימים ובריאות מתמשכת. הספר לא יחליף מאמן או תכנית אימונים מסודרת – כגון זו שמציע גיא חלמיש.
המרכיב הבא של חיים ארוכים ובריאים: תזונה
פיטר לא כל כך אוהב לדבר על נושא התזונה – אולי בגלל שבעבר חטא בחטא הביטחון המופרז בנושא זה. יחד עם זאת, הוא מפרט – עם כל הסייגים וההסברים – את תורת התזונה הנכונה כפי שהוא רואה אותה כעת. וגם כאן עולה הנושא המאוד מאפיין את הרפואה 3.0 – גישה אישית. אין שיטת תזונה אחת שטובה לכולם, כל מטופל והגוף שלו והמערכת המטבולית שלו. כיוון שמטבע הדברים הבעיה המטבולית הנפוצה אצל המטופלים שלו היא אכילת יתר – והשמנת יתר שנובעת ממנה – פיטר מתעכב בנושא של ירידה במשקל, ומנתח אותו בדיוק של אנליסט פיננסי. לדבריו, יש בדיוק שלוש שיטת עקרוניות לרדת במשקל. הראשונה היא הגבלה קלורית. המשמעות היא פשוטה – להציב יעד קלורי ולספור קלוריות, מבלי לחשוב יותר מדי על החלוקה של קלוריות אלה בין שעות היום או שיוך שלהן לסוג זה או אחר. השיטה השניה היא הגבלות תזונתיות, וכאן הכוונה היא להגביל מזונות המכילים מרכיבי תזונה מסוימים, כגון שומנים או פחמימות. השיטה השלישית – הגבלת זמן. בשיטה זו אוכלים מה שרוצים, באיזה כמות שרוצים, אבל רק בשעות מסוימות – ובשאר הזמן לא אוכלים כמעט כלום. שיטה זו ידועה תחת השם "צום לסירוגין" (Intermittent fasting). בעבר דגל פיטר בשיטה השלישית, אבל עם הזמן, ככל שהגדיל ולמד את התחום, נהיה יותר סקפטי לגבי המחקר, וכעת הוא משוכנע שאין שיטה אחת שטובה לכולם – השיטה צריכה להתאים למטופל הספציפי. יש תחום אחד בנושא התזונה בו פיטר עדיין משוכנע שיש המלצות יחסית גורפות, והכוונה היא לצריכת חלבונים.
ועוד משהו שקרוב לליבו של פיטר – "המולקולות"
מדובר בתוספי תזונה למיניהם, ותרופות שמטרתן מניעת מחלות. חלקן – מקובלות בהחלט במסגרת רפואה 2.0, כגון ויטמינים וסטטינים (תרופות להורדת רמת כולסטרול בדם), למרות שגם כאן השיטות של פיטר והיעדים שלו יותר אגרסיביים מאשר אלה של הקולגות היותר ממוסדים שלו. חלקן – תרופות חדשות, שבמקרים מסוימים יעילותן לא הוכחה עדיין במסגרת ניסויים קליניים. ובכל זאת מציע פיטר לשקול את הסיכונים מול הסיכויים, גישה שאולי יותר מתאימה לאנליסט פיננסי מאשר לרופא. בפרט, פיטר מקדיש כמה וכמה דפים לתיאור תרופת הפלא – רפאמיצין, שהתגלתה לפני כמה עשורים באיי הפסחא (שם התרופה מכיל את השם המקורי של האי – "רפא נוי"). תרופה זו אושרה לשימוש בתהליכים של השתלת איברים, אבל לדברי פיטר, יש לה סגולות הארכת ימים באנשים חולים, ולשימוש זה אין עדיין אישור.
התחום הבא הוא שינה
כאן, כמו בפרקים אחרים, פיטר מכה על חטא. בתור סטודנט לרפואה לא ייחס שום חשיבות לנושא השינה הנכונה, וזה גרם לו לכמה מצבים של כמעט תאונה – בהם הוא סיכן את עצמו או את חיי המטופלים שלו. אני חושב שבשלב זה חשיבות השינה – גם כמות, גם איכות, הוא נושא די בקונצנזוס, אבל עדיין פיטר מצליח לספק פרספקטיבה מעניינת ומקיפה. הוא מצוטט מחקרים שמראים שמחסור בשינה הוא בין הגורמים החשובים למגוון המחלות – כולל לחלק מהפרשים.
טיפול בבעיות רגשיות
לפרק האחרון של הספר טון שונה לחלוטין: אל אף שהשוואות של רפואה 2.0 מול רפואה 3.0 נמשכות, כאן כבר אין עצות של רופא מומחה – אלא יותר וידויים של פושע שחזר לתלם. פיטר מדבר כאן על הבריאות והיציבות האמוציונליים, ומדגים את הנקודה בעזרת מטופל יחיד – הוא עצמו. פיטר סבל מקשיים רבים בעקבות טראומה שעבר בילדות. קשיים שכמעט עלו לו במשפחה שלו, ולפי מילותיו – בחייו. הפרק מספר על סיפור ההתמודדות שלו עם הטראומה, ובכך פיטר נותן דוגמא אישית: בבעיות רגשיות נתין – וחייבים – לטפל. כי אין טעם לחיים ארוכים אם חיים אלה מלאים סבל ובדידות.
סיכום
בשבילי הספר היה אולי החשוב ביותר שקראתי זה זמן רב. לאו דווקא בגלל העצות המעשיות שהוא מכיל – לא לכולן אני מתחבר (וכנראה לא ארוץ לקנות את תרופת הפלא רפאמיצין, עליה פיטר ממליץ בחום). לא. בגלל המסגרת המחשבתית לחיים שפיטר מציע. למעשה, הספר הוא הדרך שלו לגרום לאנשים שהם לא המטופלים שלו להתחיל לטפל בעצמם – להציב לעצמם יעדים ישימים אבל שאפתניים, לבנות תכנית פעולה, ואז להיצמד אליה, בנחישות, אך בגמישות, תוך עין פוזלת לכיוון מחקר עכשווי בתחומי הרפואה הרלוונטיים. אני שמח לדווח שמאז שקראתי את הספר הכנסתי לא מעט שינויים (אני רוצה לומר – שיפורים) באורח החיים שלי. האם זה יעזור לי? תשאלו אותי עוד כמה עשורים.
