מערכת RUNPANELמרתון טבריה הבינ”ל הוזנק הבוקר (10.12) בפעם ה-44 בהשתתפות כ-7,000 איש. מדובר במספר שיא רצים למרתון מאז היווסדו. היה מזג אוויר מעולה ורק הרוח הפריע לחלק מהרצים לשבור שיאים.
טבריה הוא המרתון הוותיק והאהוב על רבים בזכות כמה דברים חשובים: מסלול מהיר יחסית מחוף גיא לעין גב, שמאפשר שיאים, מתרחש בדצמבר ועם התחממות כדור הארץ בישראל זה מייצר מזג אוויר מושלם לריצה ברוב המקרים. השנה התחלפה ההפקה משנים קודמות אבל דומה שגם השנה ההשקעה במתחמי הפתיחה והסיום והפינוקים לרצים יכולה היתה להיות טובה יותר.
המנצחים
בחצי המרתון: הרצים האולימפיים הבכירים של ישראל הם המנצחים הגדולים של חצי המרתון – מארו טפרי ניצח בתוצאה 1:02:17. לונה צ’מטאי ניצחה בתוצאה 1:11:36.
במקצה המרתון המלא זכה במקום הראשון דניאל מולושט בתוצאה של 2:17:08 בקטגוריית הנשים זכתה ביטי דויטש בתוצאה 2:41:12.
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
מזג אוויר אידיאלי לריצה
מרתון טבריה כלל מספר מגוון של מקצים השנה: 5 ק”מ, 10 ק”מ, חצי מרתון ומרתון מלא, כך שהוא מירוץ מזמין למתחרים מכל הרמות. השילוב של מזג האויר הקריר והאידיאלי (12 מעלות בזינוק), המסלול השטוח והבאז שהמרוץ המסורתי הזה יצר, הביאו את הרצים בדיוק לנקודה בה ההתרגשות והאדרנלין עוזרים לייצר מירוץ מוצלח ואיכותי.
רוח ערה לאורך רוב המסלול והעליה שליד דגניה היוו את האתגר העיקרי בריצה, אבל האווירה, עמדות הדיג’יי והנוף עזרו לרוץ ולסיים באנרגיה גבוהה .
דיברנו עם כמה חברה שרצו שם, והנה טעימה מהחוויות:
ביטי דויטש: היה מדהים
“היה מדהים, אני אוהבת את טבריה, אני באתי לעשות אימון טוב והיה פצצה, עשיתי 2:41, הייתי אמורה לעשות 2:45, כל הזמן המאמן שלי אומר “אל תגזימי”, אבל הרגשתי כל כך טוב בסוף שזרמתי עם האנרגיה ואני אוהבת את האווירה בטבריה. רצתי עם מישהו מהקבוצה שלי, ואז הרגשתי טוב ואז המשכתי קצת לבד ומצאתי אנשים לרוץ אחריהם. אני מתאמנת לסביליה בפברואר, ומנסה לעשות את הקריטריון שהוא 2:29 ואני מאמינה שאני יכולה לעשות את זה”
שברתי שיא
אלי ארקוש, פאנליסט ראנפאנל מספר: “במהלך המירוץ זיהיתי והרעתי לעבר כמה דמויות מוכרות כמו לונה סלפטר צ’מטאי וביטי דויטש שחלפו מולי בכיוון הנגדי, כמו גם חברים פחות מפורסמים שכיוונו לשבירת שיא אישי. מבחינתי האימונים לקראת מקצה חצי מרתון טבריה היו ממוקדים ואינטנסיבים: הקצבים עלו עד לקצה גבול היכולת באימוני האינטרבלים והפרטלק. רצות ורצים מקבוצות ריצה שונות קיבלו מוטיבציה להתאמן ולהשתתף במקצים השונים של מרתון טבריה, לשבור שיאים אישיים ולהציב רף חדש לקראת האתגרים שיגיעו בקרוב. סך הכל החוויה שלי היתה מאוד חיובית עם שבירת שיא אישי והפקה שדאגה לעמדות שתיה, מוסיקה ומתחם אקספו מפנק בתום המירוץ.”
מההפקה מספרים: “מרתון טבריה הינו אחד משלושה אירועי ספורט בינלאומיים בתמיכת משרד התרבות והספורט המתקיימים השנה בטבריה. קודמים לו סבב אליפות העולם בגלישת רוח – PWA שהתקיים ביוני האחרון ותחרות חצי ה-IRONMAN היוקרתית שהתקיימה בנובמבר האחרון. מדובר בסדרת אירועים המתרחשת בעיר טבריה מתוך מטרה להפוך את העיר למוקד תיירות בינ”ל. החברות שזכו במכרז להפקת האירועים הן טרגט מרקט וקבוצת קומטק.”
החוויה שלי במסלול המלא
זאת הפעם השלישית שלי במרתון טבריה, והפעם ליוויתי חבר במרתון המלא הראשון שלו, וסיימנו בתוצאה נהדרת של 3:54. החבר ישן בטבריה כדי לישון טוב לפני האתגר, ואני הגעתי באמצע הלילה מחדרה עם עוד 3 חברים באוטו. בכניסה לטבריה אחד החברים באוטו אמר שהשנה ההזנקה והסיום בכלל מחוף גיא וזה הפתיע אותי. שינינו את הוויז והגענו לחניון הכורכר שהיה מסודר למדי.
מתחם הפתיחה
שחר אלוש מספר: את הערכות אספנו מבעוד מועד בתל אביב, כך שיכולנו להנות ממתחם הפתיחה. הבעיה הייתה שלא היה כזה. חוץ מעמדה של קפה טורקי, לא היה שם כלום. אישית התכוונתי לרכוש עוד כמה ג’לים לפני ההזנקה, מה שלצערי לא קרה. לא יכולתי שלא לתהות איפה כל הדוכנים? וניחשתי שהם בתוך מתחם המלון של חוף גיא. אך הזמן אזל ולא הצלחנו למצוא את הדרך לשם. נאלצתי להסתפק ב2 ג’לים פגי תוקף (אפשר להישאר רגועים, אני כותב את זה בערב ועדיין חי).
ההזנקה של מקצה החצי הייתה גדושה, עם מוזיקה מרימה וקצבית. כבר ממש נכנסנו להרגשת האקשן וההתרגשות. היה נחמד לראות שיש המון פייסרים עם זמנים מגוונים. הם היו מצוידים בבלון לבן עם מספר, חולצת פייסר עם זמן וגם שלט שאותו כמו תמיד השאירו מאחור לאחר כ5ד’ ריצה.
כ40ד’ לאחר ההזנקה של החצי הוזנקנו אנחנו וגם במקצה המלא היו הרבה פייסרים עם זמנים מגוונים. למשל פייסר של 3:55, שעוד לא יצא לי לראות מעולם (אליו גם נצמדנו).
שיחות של מרתוניסטים עוזרות לקילומטרים
הקבוצה של הפייסר הייתה גדולה אך מרווחת והתפתחה שיחה מאוד מעניינת בין הרצים. השתתפו בשיחה הרבה מהדבוקה, וזה גרם כמעט ל30 ק”מ הראשונים לעבור מהר, מהנה ביותר.
כאמור במעבר בין כביש 90 לכביש 92 התחילה הרוח וליוותה אותנו עד החזרה לכביש 90. היום היה שמשי עם מעט עננים, אבל הרוח הייתה חזקה למדי, עם פרצים של מכות רוח חזקות מאוד. זה אומנם לא היה אופטימלי, אך כן קירר את הגוף. לאחר החזרה לכביש 90 החום הורגש הרבה יותר וכבר שפכנו על עצמנו מים כדי להישאר רעננים.
תחנות המים
התחנות היו גדושות בבקבוקי מים, שהוגשו ע”י מספר מתנדבים גדול. המתנדבים הושיטו בקבוקים בקצב מעולה ולא חשתי עיכובים כלל, משמעותית יותר טוב מהIRONMAN שהיה לאחרונה. מספר תחנות גם כללו איזוטון, פירות, ביגלה ולעיתים ג’לים. המתנדבים וגם המעודדים שחיכו לסירוגין במהלך המסלול היו נחמדים, אדיבים והרימו את מצב הרוח והמוטיבציה. גם תחנות המוזיקה הרימו מאוד, והדיג’יי תמיד רקד וניכר לחלוטין שהוא נהנה!
שער הסיום היה עצום ומגודר
כך עוברים ושבים לא הפריעו יותר מדי בסיום המרוץ, אבל למרות שהאווירה בסוף הייתה טובה, היה חסר יחס אישי למסיימים. חוץ מכמות עצומה של תפוחים שחיכתה לפני המדליות (שהיו סבירות גם כן), לא מצאתי עמדת אוכל ושתיה נוספת. היו מספר דוכנים בסיום, אך לא משהו יוצא מגדר הרגיל.
האם אני חושב שהמיקום החדש טוב יותר? כן, החניה נוחה וחוף גיא מהמם. האם אני חושב שהיו צריכים לדאוג למתחמי פתיחה וסיום טובים יותר? ממש ממש כן, זה היה מאוד מבאס. אבל כמובן שכלום מזה לא באמת שינה את האושר של שנינו לסיים ביחד את האתגר בזמן שרצינו, והכי חשוב שגם עם הרגשה טובה וחיוך. חיבוק גדול חתם את האירוע ונפרדנו לשלום. החבר למלון ואני לאוטו (שכנראה השארנו עם אורות דלוקים ולא הניע).
מי נוסע לטבריה בשביל לרוץ 10 ק”מ?
דפנה שב פרחי מספרת: צריך להתייחס רגע “לאחים הקטנים” של מקצה המרתון, זה שגורם לרבים להתנצל ולהגיד “הפעם רק חצי” או “הפעם רק 10”. במידה מסוימת הנוכחות שלהם משכה רצים ממקצה המרתון שלא צלחו את ההכנות למרתון והיה להם לאן לעבור, וזה דווקא עניין חיובי. מצד שני, גם ככה בשנים האחרונות ההפקה לא משקיעה בהבאת רצים בכירים ותהילת המרתון ירדה. מקצה המרתון שאמור להיות המקצה המרכזי הפך להיות הקטן ביותר. אם מסתכלים על הנתונים, מקצה חצי המרתון הוא רב המשתתפים פי שניים מהמרתון. אפשר להיות נוסטלגיים ולראות בשינוי הזה משהו עצוב, על תהילה שלא תחזור ומצד שני גם להסתכל לאמת בפנים שמרתון מלא הוא אתגר שמושך אליו מעט אנשים. חברות ההפקה החליטו לפנות להמונים ולא לאלופים על מנת לשמר את האירוע.
עוד שינוי שנוי במחלוקת הוא הזזת קו הזינוק אל מחוץ לטבריה. אז עכשיו יש יותר מקום ואין צפיפות על קו הזינוק. מצד שני, אולי עכשיו יש סיבה להחזיר לאירוע את שמו המקורי: “מרתון הכנרת”.