הצטרפתם לצועדים בדרך היוגה, והתאהבתם בתחושה בסוף התרגול. החלטתם להוסיף אימון יומי בבית, אך לרוב בכדי לבנות שגרה בריאה לא מספיק רק להחליט. איך למצוא את הטריק להתאמן ולטפח את ההתלהבות בכל פעם מחדש? גלו את השיטה לפתח התמדה בתרגול היוגה שלכם.
בין אם אתם מתרגלים חדשים או מורים ותיקים עם עשרות שנות תרגול, התמדה באימון קשה ביותר להשגה. אחרי תקופה של התמדה מתחילה לעלות תחושת מיצוי והתנגדות פנימית, סוג של שעמום או ירידה בחשק. במקום לעלות על המזרן אנחנו מעדיפים לעשות משהו אחר. אז איך בכל זאת להתמיד בשגרת האימונים שאתם שואפים אליה?
מה הטקסטים הקדומים מציעים
בטקסט הקדום המכונה היוגה סוטרה מסביר המחבר פטנג'לי מה נדרש על מנת להגדיל את הסיכוי שהתרגול שלנו יצליח. פטנג'לי אינו מבטיח הבטחת שווא אלא ניגש לאתגר בצורה פרקטית שמבוססת על היכרותו עם הטבע האנושי. במסגרת אבחון הנטיה המשותפת בבני האדם לוותר לעצמם, הוא מונה תשעה מכשולים ואלו הם:
- מחלה
- עצלות
- ספקנות
- זלזול
- עמימות
- פיזור
- ראייה מוטעית
- שלבי היוגה שלא הושגו וחוסר היציבות בהם
פטנג'לי מוסיף כי אלה ההפרעות של התודעה, המכשולים. לגבי מי היה אותו פטנג'לי אין תשובה מספקת אך מיוחסת לו עריכת עיקרי הפילוסופיה היוגית על הכתב, בצורת פסוקים קצרים שאוצרים בתוכם חוכמה גדולה, והיוגה סוטרה נכללת בקאנון הפילוסופיה ההודית.
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
פטנג'לי מסביר: "רק כאשר התרגול הנכון מתקיים למשך זמן ארוך, ללא הפרעות ומתוך גישה חיובית ומידה של להיטות – הוא עשוי להצליח". בפרשנות הנפלאה של דסיקשר לסוטרה הזו הוא מרחיב על הנטייה להתחיל לתרגל במרץ, בהתלהבות ומתוך רצון עז להגיע לתוצאות מיידיות. אך אותה הישגיות יתרה יחד עם "הלחץ המתמיד של חיי היומיום וההתנגדות העצומה של התודעה לשינוי, מעודדות אותנו להיכנע לחולשה האנושית". לכולנו נטיה שכזו להתלהב ואז כשהמאמץ גדול מדי, המחיר יקר מדי, או שפשוט עולה ספק בדבר הסיכוי להשיג את המטרה אנחנו מתייאשים. ביוגה מפורטים תשעה מכשולים.
דסיקשר מוסיף: "הסוטרה הזו מדגישה את הצורך לגשת לתרגול בצורה מפוכחת ובגישה חיובית, מתוך משמעת עצמית וראייה לטווח הארוך של ההצלחה שתושג בסופו של התהליך". אני מודה, שגם אני, כמורה ליוגה, מוצאת כי אם התרגול שלי מתחיל לחזור על עצמו אני מתקשה למצוא את החדווה לעשותו. הוא נהיה מעקצץ, מרגיז ומתחשק לי לברוח למטלה אחרת. והרי ידוע שיוגה עושים באהבה או שלא עושים בכלל.
מה ניתן לעשות כדי לעזור לבסס את האימון?
אני מציעה לעשות הכל, חוץ מלחזור על אותו אימון פעמיים. לפני כל תרגול להקשיב פנימה, לרעד שבגוף, למחשבות ולרחש הנשימה וכך לאבחן באם אני זקוקה לאימון מעורר, ממריץ או דווקא להרגיע ולהאט את הקצב בהשוואה ליום העמוס שמצפה לי. הכנסת שינויים קטנים בין אתמול, היום ומחר, מותירה אותנו סקרנים וחיוביים כלפי זמן היוגה שלנו. שינוי אורך התרגול, קיצור והארכה שלו, יאפשרו לנו להפחית את התלות בשעון הפנימי, והשאלה מתי מגיעים לסוף.
שימוש ביצירתיות ברצפים ובבחירת האסאנות, גיוון בעמדות המוצא: עמידה, ישיבה, שכיבה על הגב או על הבטן. שימוש בעזרים מדי פעם יכול גם הוא להוסיף גיוון, ואפילו תמיכה בקיר יוצרים חוויה מפתיעה ומאשרים לנו לגלות רבדים נוספים ומעניינים. בתרגילי הנשימה, פראניאמה, קיים מגוון רב של רצפים שמותאמים למטרות שונות, ובאמצעות המעקב אחר מצב הנשימה והתאמת התנועה אליה, אנחנו יכולים לשפר את הריכוז של המיינד שלנו, שבשגרה קופץ מענף לענף כמו קוף סקרן. אנחנו מכירים כמה שקל להיות מוסחים מתנועת המכוניות ברחוב, צליל הודעה נכנסת בנייד או שיחה של עוברי אורח. לכן אנחנו צריכים לייצר כזו 'פעולה נגדית' על גבי המזרן.
למצוא יציבות בתוך הזרם
בין אם נבחין בכך ובין אם לא, אין רגע אחד דומה למשנהו, אנחנו כל העת משתנים, ובדרך כלל מבחינים בשינוי כשעולה מגבלה או כאב. גם המחשבות נכנסות ויוצאות לפעמים נתקעות כמו תקליט שרוט. כשזה המצב, שימוש בווריאציות ואילתורים יכול לסייע להפנות את הריכוז בחזרה לכאן ועכשיו.
ערוץ הכושר של RUNPANEL בטלגרם – מצטרפים פה!
בכל אימון אנו מעוניינים לייצר תנועה בעמוד השדרה בכל מימדיה, אך תנועתיות זו יכולה להיווצר במגוון אופנים ולאו דווקא בסדרת תרגילים קבועה. למשל, במקום לעשות בכל יום את הברכה לשמש בעמידה, נסו את הברכה הקטנה שמשאירה אתכם על הברכיים, אך מספקת כפיפה ופשיטה זהות לאחותה בעמידה. תנוחת כלב מביט מטה היא אמנם בין המפורסמות אך ממש אין חובה לתרגל דווקא אותה בכל שיעור. נסו לכפוף את הגב כנגד כיסא או קיר וגלו את התארכות במנח החדש. שינוי מצב הזרועות למשל בתנוחת הלוחם מייצרת שינוי ביציבה כולה. הגדלת המרחק שבין כפות הרגליים בעמידה ובכפיפה לפנים גם היא מפתיעה ומשפיעה לטובה. בתנוחות ישיבה ושכיבה, תרגול בעניים עצומות יכול לעזור לנו להתרכז ולהרגיש את הגוף מבפנים. שנו את נקודת המיקוד שלהם, כופפו ברכיים ומרפקים במקום ליישר ולהדק וראו מה מתעורר בגוף ומה מרפה.
לסיכום
אין גבול ליכולת לתרגל ולעודד את ההתלהבות בחקר מצבי הגוף הנשימה והתודעה. צריך לזכור שהתנוחות הן לא היוגה העצמה, הן אמצעי לבנות גוף חזק וגמיש שיאפשר לנו להיות בריאים מספיק כדי להעמיק ולפתח את הראייה המעודנת יותר כפי שמתוארת בסוטרה 1.40: "כאשר התודעה חופשית מהפרעות, יש אפשרות לכל התהליכים המנטליים להיות מעורבים באובייקט החקירה. כאשר האדם נשאר במצב הזה, הוא בהדרגה שוקע לחלוטין באובייקט. אז התודעה כמו יהלום מושלם, משקפת אך ורק את מאפייני האובייקט ולא שום דבר אחר."
