התנסות בחליפת טריאתלון של BioRacer

מייד עם קבלת ההחלטה להתנסות שוב בטריאתלון נחתו עלי שלוש תובנות: אין לי אופני נג”ש, חסרה לי קסדה אווירודינמית, וחסרה לי חליפת טריאתלון. לכל אחד מהפריטים האלה, השפעה די משמעותית על הזמנים שאפשר לחסוך בתחרות כזו, והשפעה אדירה על הלוק המקצועני. רגע, השפעה אדירה על המראה? אין התלבטות, חייבים להתארגן!

מאת: גיא חלמיש
צילום: אורי ניצן וגיא חלמיש

חליפת טריאתלון של BioRacer מדגם TRI Suit Team

ביורייסר היא חברה בלגית שנמצאת ב Bike Valley של חברות האופניים מבלגיה – רידלי, לייזר ועוד חברות שכולן התמקמו בקרבה אחת לשנייה ויצרו סביבה אליה מגיעים מומחים מתעשיית האופניים ומפרים זה את זה, ממש כמו שהסיליקון ואלי ואזורים נוספים של יצרנים קרובים נוצרו. היא מתגאה בהיותה מאוד טכנולוגית, עם פיתוחים ראשוניים בתחום הביומכניקה לספורטאים ובביגוד – מה שהקנה לה את הזכות להיות היצרנית של נבחרות לאומיות ואיגודי האופניים בלגיה, גרמניה, צרפת, הולנד, לוקסנבורג ועוד.

החליפה שלקחתי הנה בתמחור של (מחירון) 500 ש”ח, וזהו דגם מאוד קרוב או כמעט זהה לדגם שרבות מהקבוצות מזמינות בארץ עם קסטומיזציה של צבעים ולוגואים. בשיחה עם לימור כבירי מהחנות המשווקת את המוצרים בקיבוץ עינת היא מספרת לי על חליפות טריאתלון מוטרפות ב 3500 ש”ח שמייצרת החברה, מחומרי קצה מהירים (זוכרים את חליפות השחייה של ספידו שנפסלו?…) ויציאה מוחלטת מפרופורציה. אפשר להבין את זה אם אתה בטופ של האיירונמן וה Marginal Gains הם אלה שיקבעו אם תנצח את קונה או לא, אבל לחובבן הישראלי זה קיצוני מדי כנראה. איפה בכל זאת היתרון של לרכוש ציוד מחברה שעוסקת בקצה? בחלחול הטכנולוגיה לרמות המחיר הנמוכות יותר – השנה דגם עליון מקבל את הפיתוחים, ובעוד שנתיים הם אולי יהיו זולים יותר לייצור ויגיעו לרמות המחירים הנמוכות יותר.

לדברי היצרן החליפה עשויה מחומר בשם Oxygène שעובר טיפול מיוחד ומתייבש ב 40% מהר יותר מלייקרה. יש לה פסי סיליקון לקיבוע, פד דק יחסית שמקבל את צורת הגוף, לא סופג מים ומאפשר לרוץ איתו בקלות, ובחלק העליון יש קטעי לייקרה ששומרים על הצורה מאפשרים להניע את פלג הגוף העליון בשחיה בנוחות, אבל לא מאבדים צורה. הרוכסן מלפנים הוא ארוך יחסית ומאפשר כניסה קלה – והוא לא זז בצורה לא רצונית אלא “ננעל” במקום שעזבתם אותו. יש כיס קטן מאחור.

החוויה

מאחר וזו התנסות ראשונה שלי אני לא רוצה לקטלג את זה עדיין כמבחן ממש – זו יותר התנסות. בחליפות הטריאתלון הבאות שאבדוק כבר יהיה לי רפרנס ואפשרות להשוות אחת ביחס לשנייה ולהביא מידע יותר טכני ומדויק, כמו שאתם צריכים לצפות ממבחנים אצלנו.

את החוויה ההדוקה מאוד של החליפה הרגשתי כבר בחנות – חייבים לקנות מאוד הדוק. מאוד מאוד הדוק – אחרת זה יתמלא מים וינוע בצורה לא נכונה בשחייה ופשוט יאט. זה הדוק ברמה שקשה ללבוש אותה – מדובר בחליפה שמרגישה כמו חליפת לחץ כוללת או אותו גומי על אותו איבר. אבל ככה זה צריך להיות, ואני מרגיש בזה טוב ומבסוט. זה מפחית מעט מהחששות שלי לגבי שחייה עם “בגד ים מלא” – משהו שאני לא רגיל אליו.

כדי להתנסות לראשונה בעניין לקחתי את החליפה לשיעור בקורס מאמני ריצות ארוכות (של אבי דה פילוסוף וחוה גרו במרכז שיאים באונ’ ת”א) בו אני משתתף – ובו יצאנו מהכיתה לבריכת האוניברסיטה הצמודה – ללמוד ולהתנסות ב Cross Training רטובים – “ריצה בבריכה” ואימוני היפוקסיה (יצירה מכוונת של מחסור בחמצן). הבדיקה המקדימה הרגיע אותי והרגשתי מעולה עם החליפה. יש קטע מוזר מעט למי שלא רגיל של כניסת אוויר או מים בין הגב לחליפה בחלק האחורי. אם זה אוויר – זה יתרון ומציף מעט. בטריאתלון עצמו כבר הכרתי את החוויה והחליפה פשוט היתה שם בשחייה בלי להפריע לי, ובלי למנוע אפילו בדל של טווח תנועה בידיים.

באופניים – עשיתי גם כן אימוני הכנה ומבחנים לחליפה, שאחד מהם שימש להפקת הצילומים לכתבה הזו. אורי ניצן ואני יצאנו לסט של אינטרוולים ארוכים בנג”ש באזור לטרון. שם למדתי שהפד מינימליסטי מאוד. לחצי טריאתלון אין בעיה. אפילו לטריאתלון מלא, אבל למרחקים הארוכים ממש, ברור שזה לא נוח כמו ביב לאופניים עם ריפוד מלא. לאיטיים לפחות, ההשפעה של החלפת ביגוד ייעודי לכל מקטע על הזמן הכולל הולכת ופוחתת בתחרות של שעות ארוכות. כמובן שזה מאוד תלוי כמה אתם על הקצה של הביצועים, מתמודדים על פודיום ונלחמים על שניות – שם ברור שתשארו עם חליפה, או עושים את זה בשביל החוויה וההשתתפות- לאלה כבר אולי כדאי לשקול החלפות ארוכות בעוד 30 שניות, אבל הנאה מביגוד ייעודי לכל סגמנט.

התנוחה הרכונה קדימה לא חשה במגבלות, והאלסטיות מצוינת. באופניים בטריאתלון עצמו אף השתמשתי בכיס הקטן – לאחסון בלון הניפוח לאחר שלא הצלחתי למצוא אף מקום אחר לכך, וגם את שקיות הג’לים שסיימתי איתן דחפתי לכיס הזה.

בריצה – מצאתי אפילו יתרון לריצה עם החליפה, שמכנסיה מגיעים עד הברכיים (בגזרה ארוכה יחסית), על פני ריצה עם בגד ים קצר. בפשטות – לא היו לי שום שפשופים במקום המועד אצלי – בין הירכיים בזכות החליפה בעלת שרוולי הרגליים הארוכים.

בצד החסרונות שאציין – חוץ מהריפוד המינימליסטי בביב שהוא יתרון והכרח עבור שימושיות בשחיה ובריצה, אומר שהשחור לבן הזה קצת משעמם. בשחייה ראיתי כמה חברה עם חליפות צהובות זרחניות ואל מול המוני השחורים באירוע, הם בלטו בצורה שמחה וכייפית. אני בעד גיוון הצבעים. עוד נאמר לי שיש חליפות זולות יותר, ולא מעט אנשים מקפידים להוציא עד 250-300 ש”ח, אבל נראה לי שמחירו, במיוחד במסגרת הקבוצות הוא סכום סביר למוצר איכותי שישמש יותר מעונה אחת – הרי רמת השחיקה של חליפה לתחרויות בלבד אינה גבוהה.

לסיכום:

מוצר חובה למי שרוצה להתחרות בטריאתלון ולא להתעסק עם התלבשויות בהחלפה. החליפה היתה לי נוחה וטובה מאוד בכל המקטעים: שחיה, אופניים וריצה. אני מקווה להביא בעתיד עוד מבדקי חליפות טריאתלון ולהשוות בינן.

מאת: גיא חלמיש
צילום: אורי ניצן וגיא חלמיש