את השנאה לריצה פתחתי בצבא. הייתי הכי איטי בצוות (או הטוען לכתר) ומד”סים רבים סיימתי כששניים-שלושה מחברי דוחפים אותי כדי שאעמוד בקצב. על בחני כושר בכלל אין מה לדבר – יצא לי לסיים 3 ריצות 2000 בהקאה ותמיד עברתי אותם על הקשקש. מאז 2013 אני מתעד את הריצות שלי. כך נראות 5 שנים של סטטיסטיקת ריצה.
תוכן ריצה מעולה – בקבוצה השקטה של ראנפאנל בווצאפ:
משום מה, אחרי כשנתיים מהשחרור הצלחתי להתחבר מחדש לריצה – נפלתי בהנאה רבה לטרנד של הריצה המינימליסטית ללא שום ביקורת או ספקות ואיכשהו שרדתי שתי אפיזודות של שברי מאמץ בעצמות המסרק (פה המקום להכניס בדיחה על הסנדלר שהולך יחף). יצא שמ-2013 אני מתעד את הריצות באותה אפליקציה והסתקרנתי לראות איך נראות כמעט 6 שנים של סטטיסטיקת ריצה אצל רץ חובב. הורדתי את הנתונים מהאתר וניסיתי לקבל תובנות.
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
זה הכל? הרגיש לי יותר
סה”כ תיעדתי 330 ריצות ובממוצע יוצא שרצתי 4.7 ריצות בחודש. מודה שחשבתי שהממוצע יהיה גבוה יותר בגלל תקופות של 3-4 ריצות בשבוע, אבל שכחתי לקחתי בחשבון 4 חודשי טיול לאחר סיום התואר ב2013 וחודש מילואים שהתחבר עם חודש טיול בחו”ל בקיץ 2015.
באמצע 2017 פרצתי בצורה טיפשית לחלוטין מחסום של 10 ק”מ ורצתי ללא הכנה 20 ק”מ. לא מכיר מילים מוצלחות לתאר אדם בן 29, פיזיותרפיסט ובוגר קורס מאמני ריצות ארוכות שעושה דבר כזה, ובמיוחד אחרי שיוצא לו להטיף כמה פעמים בשבוע נגד שטויות כאלה. הבעיה האמיתית עם מעשה מטומטם זה שהוא מצליח – נהניתי מאוד ושיחזרתי את האיוולת באופן דומה פעמיים נוספות בהכנות לא רציניות למרוץ הרי הגעש במרץ 2018 וחצי מרתון היקבים באוקטובר 2018.
החודשית
כשמסתכלים על מספר הריצות בחודש, נראה שמצד אחד יש המון חודשים בהם רצתי ארבע ריצות בחודש או פחות ומצד שני, מסתבר שרצתי כל חודש מאז מאי 2017! בדקתי ביומן ואני לא יודע להסביר למה דווקא יולי 2017 היה מוצלח כל כך.
משבר אוגוסט
מההתפלגות של מספר הריצות עולה כי רצתי הכי הרבה ב-2014, השנה בה עשיתי קורס מאמני ריצה. אפשר לראות שאני מוריד מאוד את הריצות באוגוסט ומעדיף שלא להתעורר מוקדם במיוחד בשביל לרוץ. בשבילי שמונה בערב זו שעה אופטימלית – בדיוק באמצע בין ארוחת הערב לשינה.
סימנים של זקנה מוקדמת?
בשנים המדוברות כמעט לא ביצעתי אימוני איכות שמכוונים לשיפור מהירות. למרות זאת ציפיתי שמהירויות הריצה הממוצעות שלי לא יאיטו. התאכזבתי כשראיתי שמאז 2013 אני רץ לאט יותר בממוצע כמעט בכל מרחק.
מצד שני, לא באמת אכפת לי כי הריצה ממלאת אצלי תפקיד הנאתי-בריאותי-פסיכולוגי ולא תחרותי.
ריצות חריגות – אשליה או ניצוצות של כישרון?
אם נחזור לגרף של כל הריצות ונציג גם את מהירויות הריצה אפשר להבחין בריצות חריגות-איטיות ומהירות.
איטיות: בחצי השני של 2016 ליוויתי את חותני באימוניו לקראת מרוץ 5 ק”מ ברמת גן (התקופה הראשונה בה רץ מאז שירותו הצבאי).
מהירות (בכחול): ביוני 2017 – טעות מדידה של האפליקציה – זוכר טוב את הריצה כי היא הייתה עם חברים שליוו אותי. זוכר גם קושי מאוד משמעותי ועצירות רבות במהלך הריצה.
בדצמבר 2017 – טעות אנוש – רכבתי על אופניים ושכחתי לשנות את ההגדרה באפליקציה.
בקיצור, כנראה ש-10-12 קמ”ש הן מהירויות יציבות אצלי.
לא מתרחק מהבית
אחת הסיבות שאני בוחר לרוץ היא כי זו פעילות מאוד נוחה מבחינת זמן ומקום. כאחד שלא אוהב להתאמץ בדרך למאמץ – הריצות שלי מפוזרות סביב אזור מגורי לאורך השנים (רחובות, חיפה, גבעתיים וכפר סבא) כשמדי פעם
יש חריגות (לרוב, מירוצים).
מה הלאה?
מקווה להתמיד בריצה, לרוץ במקומות יפים עם אנשים טובים, לא להגזים, לרוץ מהר יותר ולמצוא פתרון לאוגוסט האיום.
מאת איגור מינץ
בעל תואר ראשון בפיזיותרפיה מאוניברסיטת חיפה, בוגר קורס מאמני ריצות ארוכות וקורס מדריכי חד”כ. מנתח נתונים בהיטק ומתרכז בכתבותיו בRUNPANEL בהיבט הזה בשילוב היותו פיזיותרפיסט- ניתוח מידע ממרוצים ומעולם הריצה. רץ לאט ולסירוגין.
הצטרפו לקב’ ראנפאנל בווצאפ
