היום אני רץ, אבל בהתחלה רכבתי על אופני שטח. כשמדברים על אופניים בשטח, חלוקת “ההתמחויות” היא כך שהרוב מטיילים ומיעוט מהרוכבים עוסק בענף בפן התחרותי שלו. כשאני כותב מטיילים, הכוונה לכך שהעיסוק ברכיבה הוא קודם כל חברתי, בקבוצות בגדלים שונים. קובעים, מחליטים על מסלול, ניפגשים ופשוט…רוכבים. לא דחוף לשמור על קצב מוגדר, דופק או להבטיח כמות טיפוס מסוימת. פשוט רוכבים, נהנים מהשביל, מהנוף, מלהיות יחד. הם חורשים את הארץ לאורכה ולרוחבה. העיקר להכיר עוד שבילים, להיות במקומות חדשים או מגוונים.
מאת: אריה פישלר
צילום: חמי ווינגרטן, ליאור רביד, רוית גולן בן זאב
אריה פישלר: פעם רכב, היום הוא רץ! (צילם:חמי וויינגרטן)
לרוץ בשטח
כשהגעתי לריצת שטח, אחרי “קריירת” כביש קצרה, מצאתי עולם שונה. בריצה, מרכז הכובד של הרץ הוא “היעד”. רוב הרצים מתכוננים למשהו. מירוצים הם הדלק שמניע את עולם הריצה. יש בזה הגיון: בניגוד לאופניים, שמירה על כושר ריצה, דורשת שיגרת אימונים אינטנסיבית יותר והיא מתאפשרת בעיקר דרך משמעת או מוטיבציה פנימית. את אלה קל הרבה יותר להשיג באמצעות בניית תוכנית אימונים מסודרת בדרך אל המטרה. לרוב האנשים קל לשמור על אותה משמעת באמצעות הציפיה להגיע ולצלוח את אותו יעד מאתגר. תוכנית האימונים היא הסולם עליו מטפסים שלב אחר שלב, פיזית ומנטלית, כדי לעמוד במשימה, שבתחילת הדרך עוד נראית בלתי אפשרית.
יש סוג מסוים של אנשים, שבשלב מסויים מואסים בתבנית הקשיחה הזאת. אחרי מספר תקופות של עבדות לקובץ האקסל, גם הראש שלי החל להתנגד. כאדם לא תחרותי, איבדתי עניין בצורך להשתפר כל הזמן, לקזז דקות, להיות יותר מהיר.
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
חיידק טיולי האופניים הרים את ראשו
שלא יובן לא נכון. כדי לכסות קילומטראז’ של עשרות קילומטרים, רובם בריצה, אין תחליף לאימונים. ככל שתתאמן יותר, חווית הריצה תהיה קלה ונעימה יותר. אולם, ניתן לבנות מסגרת גמישה הרבה יותר על מנת להנות מכל העולמות. כשמגיע סוף השבוע, מתאים לי הרבה יותר לבנות את הריצה הארוכה סביב מקום אהוב, שביל נפלא, הרצון להגיע לגב שהתמלא. פחות משמעותי מבחינתי לוודא שעמדתי בצבירת גובה שהוכתבה מראש, או בקצב שלא מאפשר לי לקפוץ לבריכת מעיין מזדמנת. לפעמים, רחמנא לצלן, אני גם רוצה לעצור בנקודת תצפית יפה ולהכין קפה בגזיה מינימליסטית שנמצאת בתיק הריצה שלי.
כך נולד בי הצורך לחשוף עולם כזה בפני עוד אנשים. עולם של מאמץ להגיע לשביל מרוחק ופחות של מאמץ לסגור נפח קילומטרים בשבילים ליד הבית. יש המטיילים בהליכה, באופניים, באופנועים או בג’יפים. אנחנו עושים את זה גם בריצה.
למה? לכל תחביב יש את הקצב שלו ואת הסיפוק ששואב ממנו העוסק בו. אני מכסה בריצת טיול שכזאת כברת דרך משמעותית מהליכה. נחשף ליותר נופים ומתמלא אושר מהאפשרות לנוע רק בכח גופי. לא המצאתי שום דבר. לנישה זו היו שותפים עוד הרבה לפני, אני רק מחפש עוד ועוד דרכים לחוות אותה.
הכי מהיר בעולם – FKT
במשך הזמן גיליתי כי לאהבה זו שותפים רבים ברחבי הגלובוס. הם מעטים עדין, אבל כנראה חולקים תשוקה דומה.
בשנים האחרונות הלכה והתבססה פופולריות ה-FKT.
מונח שמציין את הזמן המהיר ביותר על שביל מסויים – Fastest Known Time. בדרך כלל רץ מצהיר על כוונתו לצאת, בעצמו, לפעמים עם תמיכה, אל שביל ידוע כלשהו ולרוץ אותו בזמן הכי מהיר הידוע לאנושות.
מצד אחד, עדין סוג של אירוע מדידה, אנדיוראנס, תחרותי לחלוטין. מצד שני מדובר באירוע נטול אירוע. הרץ הבודד יוצא אל הטבע, מסלולים שבדרך כלל לא ניתן לארגן בהם מירוצים, מסלולים פראיים, קשוחים, הרבה פעמים בלי תמיכה או כזאת מינימלית בלבד. לא כל אחד יכול או רוצה לצאת לשבירת שיא שכזאת. מה שבטוח, שהפורמט הביא בעקבותיו רצים נוספים, שגם אם לא תכננו לשבור שיא, רצו “לגעת בטבע” במקומות ששיאים נשברים: בלי אירוע, בלי תמיכה, פשוט לרוץ בטבע. כאן נמצא התיעוד של תוצאות הפרוייקטים האישיים האלה.
Fast Packing – טיול ריצה
ליציאה הזאת לטבע לשם ריצה מספר פורמטים. ניתן למצוא בעולם, במקומות אטרקטיביים מבחינה טיולית, מני שירותים המהווים ניצנים ראשונים של “תיירות ריצה”. בדומה למטיילים, היוצאים לטרקים או רוכבי אופניים הפונים לחופשות אופניים בחו”ל – גם לרצים יש כתובת. זה יכול להיות חברות או מדריכים, שיקחו אותכם צמוד, יתכננו עבורכם את כל הלוגיסטיקה הנילווית ואתם רק תצטרכו לרוץ אחריהם. רצים עצמאיים יותר יכולים להסתפק בהעברת ציוד הלילה מנקודה לנקודה וכך להצטייד בתיק ריצה יומי, מעט אוכל ומים ולנוע בקלילות בריצה יומית אל תחנת השינה במלון כזה או אחר, בה יחכו תיקי הלילה על כל הציוד.
אתרים פופולריים שכאלה הם המון בלאן בצרפת, הדולומיטים או עמק אאוסטה באיטליה והרשימה עוד ארוכה. לדוגמא, בניו זילנד הרחוקה תוכלו להיעזר באתר זה. עוד פרוייקט מדהים שמרכזו בשוויץ הוא חבורה של רצים מקומיים עם רקע בטיפוס ועוד ענפי הרים טיפוסיים המקדמים בצורה רצינית את נושא הריצה בהרי שוויץ.
מעבר לתמונות המדהימות שאפשר למצוא באתר שלהם הם מפרסמים חומרים מעולים לריצה באזור ועסוקים השנה בתכנון שביל רב יומי לריצה, המובטח כמשהו יוצא דופן. כאן אנו נכנסים לנושא הבא, העוסק בריצה רב יומית בצורה עצמאית.
אחת הדרכים היותר מאתגרות ולכן אולי גם המעניינת ביותר היא ה-Fastpacking. בגישה זאת, הרץ נושא עליו את כל ציודו. זה יכול לכלול את ציוד השינה ואולי גם אוכל לבישול ומאפשר תנועה עצמאית כמעט לחלוטין עם נקודות הצטיידות. הטריק כאן הוא להשתמש בציוד מינימלי, קל משקל במיוחד, אחרת האפשרות לעבור לריצה תהיה קשה מאד.
גישת האמצע, ההופכת את האתגר לשפוי יותר מכונה Hut-to-Hut packing. באירופה במיוחד, במבחר ארצות, קיימת רשת של בקתות אירוח הרריות למטיילים. הבקתות כוללות אפשרויות שינה והסעדה בסיסיות ומאפשרות למטייל, במקרה הזה הרץ, לא לסחוב עליו ציוד שינה מסורבל וגם לא אוכל. היות ואת ארוחת הערב והבוקר ניתן לאכול בבקתה, נותר להצטייד במעט מים ומעט אוכל למשך הריצה היומית. בהרי אירופה הטמפ’ נעימות גם בקיץ, אפשר למלא מים בנקודות שונות בדרך (רצוי עם סינון/טיהור במידה וממלאים בשטח) ובאמצע המסלול ניתן למצוא עוד בקתות להפסקת צהריים אולטימטיבית. כמובן שבאזורים נטולי בקתות ניתן למצוא אפשרויות דומות במידה והמסלול עובר בכפרים, אולם אין כמו תחושת ההרים בלינה בבקתת הרים מבודדת.
גם כאן כדאי להשקיע מחשבה רבה בהצטיידות ולמעט ככל האפשר בפריטים. ביוני 2018 יצאנו בצוות מצומצם של שלושה רצים, לשחזר את הכתבה, באלטה ויה 2, בדולומיטים באיטליה. הצלחנו להגיע לתיק במשקל של 5-6 ק”ג לפני מים ואוכל שמילאנו מדי יום. משקל סביר בהחלט שהפך את החוויה והתנועה לנעימים במיוחד. ההכנה למסע כזה כללה אימונים שלא התמקדו בנפח רב אלא בטיפוס אנכי וריבוי ריצות על פני ימים רצופים. את סיכום המסע שלנו, שארך 6 ימים (במקום 12 הלוקח למטייל “רגיל” לפי המדריך הרישמי) תוכלו לראות בסירטון. חוויה אדירה, מספקת ומהנה, המאפשרת שילוב של אתגר פיזי אמיתי יחד עם פינוקים תיירותיים. זוהי בעיני חווית “תיירות הריצה”.
תיירות ריצה בישראל
מה אפשר לעשות אצלנו? ישראל, במיוחד בחורף היא יעד מדהים לריצות שטח. החל מאזורים ירוקים ופורחים, אולם במיוחד בשטח המדברי שלנו, המהווה הזדמנות למפגש עם טבע בתולי, ניתוק אמיתי מסביבה אנושית וחוויות ייחודיות ואף מאתגרות יותר, בשל תוואי השטח הקשוח. בראיה גלובלית היתרון הישראלי הוא היכולת להציע מרחבי ריצה חוויתיים דווקא בעונה הנחשבת חלשה יותר. מזג אוויר נעים ויחסית יבש במדבר הישראלי מאפשר ריצות ארוכות בתקופות בהן האירופאי הממוצע מתמקם קרוב מאד לאמצעי החימום הזמין ביותר.
אנו עוד בתחילת הדרך בכל הקשור להצעת שירותי ריצה לתיירים. המרתונים הגדולים בהחלט פונים וגם מביאים בהצלחה כזאת או אחרת רצים ממדינות זרות, אולם בכל הנוגע לריצה בשטח, קורה מעט מאד.
קהל היעד מצומצם. יש מעט מאד רצים מזדמנים המגיעים לארץ במסגרת עבודה או חופשה והמאמץ להביא קבוצות שלמות לחופשת ריצה גדול וכרוך במשאבים רבים. כרגע ניתן למצוא מספר שירותי בוטיק לתיירים כמו “כנען” של זולי בהרי, ו-Holy Trails. אלה שירותים לפתרונות תפורים, במיוחד לקבוצות קטנות.
לרוץ טיול במדבר (צילום: ליאור רביד)
דווקא הרץ הישראלי יכול לנצל את החורף להעמקת היכרות עם מבחר שבילים במקומות מדהימים. כדאי לזכור שהמירוצים “מקובעים”, תמיד באותו מקום, מדי שנה חוזרים לאותו מסלול כמעט. יש מעט מאד גיוון או יצירתיות בבניית מסלולי מירוצי השטח. מצד שני יש בשנים האחרונות יוזמות חדשות שבצורה של אירועים לא פורמליים מאפשרות גישה למבחר ריצות חוויתיות בפורמט של ריצת טיול. כמה דוגמאות: אהרון אסולין, שהקים מועדון ריצות viptrailsisrael וסיסמתו “לא ממהרים לשום מקום”. רצים בכיף, בקצב טיול. עוד רץ, שמטרתו המוצהרת “להנגיש את הטבע”, הוא קובי פלד. בשנת 2018 אירגן מבחר ריצות פתוחות תחת המותג “קוקו ספורט שטח” (חפשו בפייסבוק). לכל הרצים שבאופן עצמאי יתקשו לצאת למקומות פחות נגישים, מועדונים כאלה מעניקים מסגרת, המאפשרת למצוא שותפים לקצב וביטחון להגיע ולהיות חלק מקבוצת רצים, גם באתרי ריצה פחות ידועים.
יוזמה נוספת היא של יבואן ריידלייט שמוציא ריצות ללא תשלום ואף מוציאים החודש קבוצה לריצות בירדן השכנה, בואדי ראם. מדובר באזור מדברי יוצא דופן ביופיו, המהווה מוקד משיכה עולמי למטיילים ומטפסים בזכות תצורות נוף ייחודיות, המזכירות נוף מאדים.
פרוייקט אחרון, בפורמט קצת שונה, מאורגן על ידי כותב שורות אלה. בסוף חורף 2018 יצאנו לפיילוט ראשון של סוף שבוע שכולו ריצות. קראנו לו “ספארי ריצה” או ספאריצה:
מדובר ביציאה אל עומק השטח, בקבוצה מצומצמת, כאשר הלינה מתבצעת במחנה לילה מאולתר ומדוגם, המוקם על ידי הצוות הלוגיסטי המלווה. מדובר בניסיון ליצור חוויה אחרת, למשך יומיים. המשתתף מגיע פשוט לרוץ וכל המעטפת הלוגיסטית מסופקת על ידי צוות ייעודי כולל תחנות הצטיידות במשך ימי הריצה. הרצף הדו יומי, שכולו בתוך השטח המדברי, כשהוא בשיאו, מוציא תחושות חדשות, שאינן מתקיימות באירועים של יום בודד. בחורף הקרוב יוצעו כמה אירועי ספארי ריצה, באזורים שונים בארץ.
מאת: אריה פישלר
צילום: חמי ווינגרטן, ליאור רביד
אריה הוא רץ שטח ומאמן ריצה למרחקים ארוכים. רץ ומטייל במדבר כבר שנים רבות. חובב טיולי שטח ויוזם פרוייקטים בתחום תיירות ריצה מדברית. Http://mandmfatass.wordpress.com
