לפני 9 חודשים, הייתי בתחרות אולטרה בירושלים, לא הספקתי לסיים את המרוץ בגלל המזג אוויר, הספקתי לרוץ 54 קם במקום 62 ק”מ. חזרתי הביתה עם ביטחון, והחלטתי להירשם לתחרות בחו”ל בפעם הראשונה שלי.

מאת: קרול חן, ספידי שגב
צילום: קרול חן, קיריל

הכירו את אולטרה UTLO באיטליה

החיפוש אחר תחרות מתאימה עבורי לקח זמן. חיפשתי משהו מאתגר עם נוף וטבע בשילוב מזג אוויר נוח, ולבסוף ידידי שלי המליץ לי על תחרות UTLO באיטליה בעיירה צפונית למילאנו. לאחר בדיקה החלטתי שזו התחרות  עבורי. נרשמתי למרוץ 82 ק”מ.

המרוץ נימצאת באיזור Piemont, צפון איטליה, 70 קמ ממילאנו. הוא מתחיל ב-Omegna: מקום יפה ועתיק עם אגם Orta San Giulio, ולאורכו הרבה מסעדות, בית קפה וחנויות. כדי להגיע לעיר שבה מתקיים המירוץ צריך קצת להתאמץ- אפשר ברכבת או באוטובוס אך בסוף החלטתי לשכור רכב שדאגתי להזמין עוד מהארץ. בנוסף שכרתי דירה בAirbnb והייתי מאוד מרוצה ממנה.

למירוץ עצמו נרשמו כ 1900 משתתפים מ 138 מדינות. הייחוד של המירוץ הזה הוא  בשילוב של נוף מיוחד עם תוואי שטח קשה הרבה עליות וירידות. אני חייבת לציין את האירגון המופתי ,סימוני דרך בכל מקום ככה שאין סיכוי שמישהו ילך לאיבוד ,תחנות העצירה היה בהן שפע של מזון המתנדבים היו מאד ידידותיים ורק רצו לעזור. ולמי שזה עשה חשק- אז המירוץ הבא יתקיים ב 18.10.2019.

מקצים בתחרות:

  • 120 ק”מ 7300 מטר טיפוס מצטבר ( 6 נקודות)
  • 82 ק”מ 5400 מ’ (4 נקודות)
  • 60 ק”מ 3240 מ’ (2 נקודות)
  • 34 ק”מ 2220 מ’ (2 נקודות)
  • 17 ק”מ מרוץ נשים אומגניה
אוהבים את התוכן שלנו? עצרו שנייה והצטרפו:

הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:

מאשר משלוח פרסום ועדכונים

הכנת אולטרה ע”פ קרול חן

התאמנתי לבד. הורדתי תוכנית ל 100 קמ, והוספתי לה עליות. אני גרה בתל אביב, אז אפשר להבין שזה לא פשוט בכלל: נסעתי לחרמון רק פעמיים, הייתי רוצה הרבה יותר, אבל זה רחוק ויש לי משפחה. רצתי 5 פעמים בשבוע, פעמיים שטח, ומרחקים מצטברים של כ 120 ק”מ בשבוע, ממוצע 13 שעות בשבוע.

רצתי הרבה בלילות, בשישי-שבת עם חברים שגם מתאמנים לאולטרה. נסעתי לצוק מנרה, כמה פעמים, גם בלילה ואין מספיק זמן להתאושש מהעבודה. בנוסף במהלך השבוע, רצתי בדיונות ליד הבית שלי, יש שם עליות קצרות, הרגל טובעת בחול וזה קשה – מקום מעולה. אני מרגישה שחסרות לי שעות שינה ומזל שמספיק לי רק מעט מהן. לכל זה הוספתי אימוני פרטלק פעם בשבוע שביל כוח ברגליים.

לפעמים רצתי ריצות ארוכות בלי להסתכל על התוכנית- פשוט לרוץ וליהנות עם חברים. עשיתי חיזוקים פעמיים בשבוע למשך כחצי שעה: לרגליים, פלאנשים, וסקאוטים והרבה מתיחות. התאמנתי הרבה באיזור הרי ירושלים, על  טיפוסים, כמה שיותר, איזה הכי קרוב לבית שלי עשיתי הרבה אימונים  של שעות ארוכות טיפוס וירידה לא פעם מבוקר ועד ערב. שחיתי 3 פעמים בשבוע מרחק מצטבר של כ-7500 ק”מ וזה עזר לי המון בשימוש במקלות הריצה. בסוף האימונים, הרגשתי שחסרים לי אימוני עליות/טיפוס, אבל שיש לי בסיס והרגשתי מוכנה מנטלית. הרגשתי ששום דבר יכול לעצור אותי!
באימונים אכלתי פירות וחטיפי אנרגיה, ואחרי ריצות ארוכות שתיתי משקה איזוטוני שעזר לי להתאושש מהר. פעמיים בשבוע הוספתי שייק חלבון.

Ultra marathon

הגעתי לתחרות לא כמו שחשבתי

התרגשתי יותר מדי ולא הצלחתי לישון יומיים! זו היתה בשבילי הפעם הראשונה לרוץ בחו”ל. הרגשתי עייפה בטירוף. בלילה לפני התחרות לא ישנתי בכלל אבל אין ברירה- אני כאן ומאוד שמחה ונחושה לעשות את זה. הזינוק נקבע לשעה 7 בבוקר שזה עדיין מאד חשוך שם. בהגיעי לקו הזינוק היה מדהים לראות את הקהל המקומי מעודד ותומך זאת לצד פעמוני הכנסיה. בהמשך ראיתי הרבה מתחרות שנראו מאד חזקות פיזית ונחושות מה שהגביר אצלי את המוטיבציה… התחלנו, חזק מאוד בחשיכה מוחלטת, 10 קילומטר עם טיפוס של 1400 מטר!

השמש החלה זורחת והאירה את הנוף המדהים. התחלנו להגיע לכפרים קטנים ציוריים, עם אנשים מאוד נחמדים שעודדו אותנו. אז החל עוד טיפוס מאוד טכני שהיה מורכב מבחינת תוואי שטח- חלק גדול ממנו היה בסינגלים. את הירידה הראשונה פגשנו ברמת קושי בינונית, אורכה כ 2 קמ ובה התחנה הראשונה עמוסה בכל טוב (בננות, ענבים, תפוזים, נקניק, גבינות, בייגלה, שוקולד, מרק פסטה, עוגיות, קולה, מיץ, איזוטוני, מים…).

לאחר מכן יצאנו למקטע נוסף (קל יש לומר) של 5 ק”מ, עם ירידה של 600 מטר והגענו לתחנה השניה, שם שוב אכלנו ואספנו כוחות. עד התחנה הבאה ישנה דרך קשה וארוכה: יצאנו למקטע של 15 ק”מ עם 2,000 מטר טיפוס, במסלול מאד קשה עם קרקע מורכבת (בוץ, אבנים וכ’), מרחק של כ-4 שעות לתחנה השלישית. יחד עם זאת הנוף המהמם משכיח כל מכשול וכאב, זאת לצד שמש נעימה ומזג אויר מאוד נוח.

רצנו לאורך קו האופק, לפני אחד הטיפוסים רצנו בתוך יער ענק ומטורף עם המון צמחייה. קרני השמש חדרו מבעד לעצים ונתנו מראה עוצר נשימה, ממש כמו בתוך חלום. על אדמת היער היו המון פטריות ענקיות, ערמונים ועוד. אפילו רעש העלים בזמן הריצה גרם לי להנאה…

קרול חן

 

לאחר כ 5 שעות הגעתי לתחנה השלישית והרגשתי טוב מאד עם עצמי. הייתי מלאת כוחות למרות שעברתי 33 קמ עם 3.5 ק”מ טיפוס- הייתי מלאת אנרגיות ואדרנלין. עצרנו לאכול ולנוח מעט ויצאנו לדרך לתחנה הרביעית מרחק של 10 קמ עם טיפוס 700 מטר. זה היה מסלול ברמת קושי בינונית ובתוכו גם ירידה של 1200 מטר  די קלה האמת ואז הגענו לתחנה הרביעית שהיא למעשה נקודת ביקורת הראשונה בה למעשה מתבצעת בדיקת זמנים. מי שלא הגיע עד השעה 22:00 מפסיקים לו את המרוץ.. .אני הגעתי בשעה 17:00.

בתחנה הרביעית גם מחליפים בגדים ונעליים לקראת ריצת הלילה וכמובן שוב אוכלים משהו… האמת שכאן כבר הרגשתי עייפות פיזית ומנטלית. קשה לדמיין שאני יוצאת לעוד לפחות 8 שעות, אבל אין ברירה והרי אין סיכוי שאוותר. אז החלטתי להפסיק לחשוב על זה. למזלי רץ איתי ידיד שלי ויצא לנו לדבר על כל מיני נושאים מה שעזר להעביר את השעות הבאות. בהמשך הגענו לירידות מאד חדות שצריכות טכניקה גבוהה החלטתי לא לרוץ אותם כי פחדתי ליפול, והרגשתי כאבים ברגליים.

אולטרה

בסביבות 00:30, הגענו לנקודת ביקורת השניה. כמובן שאכלנו משהו, כרגיל…   

המקטע האחרון שהיה קשה זאת בשל העומס המצטבר והכאבים. זה היה קטע די דומה לקודמיו רק שכאן הייתה ירידה מאוד קשה וטכנית שלקחה ממני המון כוחות ותעצומות נפש כולל כאבי תופת ברגליים. כמובן שלא ויתרתי בטח ובטח כשאני “מריחה” את הסוף…  צילצולי פעמוני הכנסייה נשמעו היטב ונתנו לי את הדחיפה האחרונה לקראת קו הסיום. ב 3:00 בבוקר, עברתי את את קו הסיום, מאושרת מלאת סיפוק לאחר 84 ק”צ ו-5200 מטרים מצטברים. חוויה מטורפת, כל כך נהנתי, וזה נתן לי חשק לעוד!

ספידי שגב מספר על אימון באקסטרים

בהחלטה ספונטנית של הרגע האחרון וללא הכנה לקחתי החלטה אמיצה להירשם למקצה ה 34 ק”מ של UTLO. מאחר ורגליי היו עייפות מעומס התחרויות האחרונות בחרתי להתייחס למרוץ זה כמרוץ אימון בלבד. עדיין, ברור שלא מדובר על מסלול קל בכלל, עם 2100 מטר מצטבר עליה \ ירידה. די במבט חטוף בגרף המופיע באתר בכדי להבין שהטיפוסים התלולים עם שיפוע של 30% מתפרסים לאורך ה 17 ק”מ הראשונים במקבצים של קילומטר או שניים בכל פעם.

בניגוד למקצים היותר ארוכים בתחרות, מקצה זה התאפיין בקצב רצחני כבר מההתחלה, מה שנקרא “גומרים הולכים”…בערך. לכן, האופי של התחרות נחשב מאד אגרסיבי למי שרוצה להיות מלפנים. זה לא רק העליות שגומרות אותך, גם הירידות הטכניות תובעניות ודורשות התמקצעות.

מנוסה המונית רווית אדרנלין

למזלנו, מזל האויר הטיב עמנו למרות שהיה עלינו לקחת על הגב כמה קילוגרמים של ציוד נחוץ למקרה של סערה. הזינוק החל בעיירה Omegna בשעה 12:00 ונראה כמו מנוסה המונית רווית אדרנלין. מהר מאד עברנו ל מצב טיפוס ארוך בזוויות שונות וללא רחמים עד לפסגת הר Croce ב 1640 מטר. הנוף שנשקף למטה מדהים ללא ספק, עד שבשלב מסויים כל מה שהיה ניתן לראות היה ערפל בלבד. ככל שעלינו למעלה, דרגת הקושי רק עלתה עד למצב שבלית ברירה אתה נעזר בשרשאות הטיפוס המחוברות לסלעים. הייתי מרוכז בנעשה לפניי ולא ממש התייחסתי לעובדה שאני מטייל על קצה המדרון בדרך למעלה. זאת היתה ללא ספק תחושה של אסטרים ועוד עם המיסטיות של העמק הנעלם בערפל, אתה מרגיש שאתה בעולם אחר.

מאגרים מתרוקנים

מאחר ונחתי יום לפני התחרות במילנו, לא הספקתי להעמיס מספיק פחמימות נכונות לקראת התחרות. ברגע שהמאגרים שלי התרוקנו, הבנתי שבכדי לסיים אני חייב לתכנן מחדש את חלוקת המאמצים. התחושה שליוותה אותי היתה עייפות וחולשה. העליות היו מתישות ורק חיכיתי בכל פעם להפוגה בכדי לחזור לריצה קלה ולהזרים דם לרגליים עד לסבב העליות הבא. לא הייתי במיטבי. התכנון שלי היה לעבור את פסגת Croce ואז לנצל את המומנטום בירידות להגביר מהירות ולנסות להשיג חזרה מקומות.

הגעתי לירידות עם עייפות ברגליים ושרירים מכווצים אבל לא ויתרתי. עשיתי מאמצים לשמור על מיקוד גבוה למרות התשישות, בזמן שאני תוקף באגרסיביות את השטח הטכני התלול. למזלי, הצלחתי אף להדביק מספר רצים ולשפר את המיקום עד שהגענו לקטעים המישוריים שם כבר העייפות גברה וחזרתי מעט לאחור במאמץ לגייס כוחות נוספים לסבב הירידות הבא.

אתם חייבים לנסות את ערוץ הטלגרם שלנו!

מסע השרדות לקו הסיום

המרוץ הפך למסע השרדות של ממש עד קו הסיום, כשאני על הרזרבות האחרונות. לא כך תכננתי שיהיה, אני מודה, אבל חייב לומר שלא הצטערתי לרגע אחד שהייתי שם.

אסכם זאת כך, עבורי זה היה אחד ממרוצי השטח הכי קשים שבהם השתתפתי. בהתייחס לשילוב של מרחק, טיפוס וירידה מצטברים, הקצב והתוואי. למדתי הרבה על עצמי, בתור מתחרה, גם כשאני לא במיטבי. חזרתי עם הרבה תובנות, לקחים וגם הרגשתי ש UTLO חישל אותי בתור רץ שטח טכני כמעט יותר מכל מרוץ אחר שהשתתפתי בו וסייע להכין אותי לשלב הבא של מירוצי השטח בחו”ל, בתקווה בשנה הבאה.

היה חשוב לי לסיים למרות שלעיתים הרגשתי שאני עוד רגע צונח על הקרקע. למרות שסבלתי מאד, לא מצטער לרגע אחד שהייתי שם. חוויתי את הדבר האמיתי ומקווה שבפעם הבאה אגיע מוכן הרבה יותר בכדי לכוון גבוה מבחינת ההצלחה שלי בתחרות.

UTMO

UTLO 2018 Omegna Italy

תוצאות:

120km גברים

  1. מקום 1: Walter Manser 14:55:03
  2. מקום 2: Guilio Ornati 15:3319
  3. מקום 3: Remi Berchet 16:02:18

120km גברים נשים

  1. מקום 1: Capena Francesca 19:29:23
  2. מקום 2:Anna Via son 19:31:11
  3. מקום 3: Zoé Sait 20:41:39

82 ק”מ גברים:

  1. Johannes Klein  9:42:01
  2. Carlo Salvetti 9:47:35
  3. Alban Berson 12:10:35

82 ק”מ נשים:

  1. Rachel Campbell12:10:35
  2. Andrea Vlasakova 12:47:55
  3. Sophie Amy Grant 13:01:10

60 ק”מ גברים:

  1. Cheraz David 5:53:47
  2. Delorenzi Roberto 6:07:12
  3. Cavalleti Davide 6:29:53

60 ק”מ נשים:

  1. Natale Laura 7:51:00
  2. Bignardi Antonella 7:54:01
  3. Pelletier Flavie 7:55:11

54 ק”מ גברים:

  1. Riccardo Borgialli 05:54:20
  2. Roberto Delorenzo 05:59::52
  3. Stefan Ronaldo 06:03:08

54 ק”מ נשים:

  1. Sofie Stroemberg 07:12:55
  2. Liza Borgani 08:17:48
  3. Francesca Ferrari 08:20:04
עונת הסקי החלה! הכירו את אאוטפאנל- מגזין האאוטדור שלנו. לחצו על התמונה למעבר לכל כתבות הסקי!

 
לוגו ראנפאנל

כותבים אורחים מספרים לנו על מה שמעניין אותם על אופניים, בביקור לרגע, לפוסט בודד או אפילו לכמה פוסטים בודדים. אם יש לכם משהו מעניין במיוחד וייחודי לספר ואתם מעוניינים להגיש כתבה ל"כותבים אורחים" ב BIKEPANEL אנא צרו עמנו קשר בטופס צור הקשר באתר.