כשחיים הכט שחרר את הפורמט המיתולוגי "יצאת צדיק", זה תפס כל כך חזק ויצר מטבע לשון, ששווה לשאול למה? איך קרה שקבלת שירות אמין מבעל מקצוע שמשלמים לו הופכת ליציאה אל שדה הקרב, או אל חדר החקירות, בהם אנחנו צריכים לבדוק את גרסת נותן השירות שלא יפילו אותנו?
על דורון וחנות הריצה שלו בזרזיר – RunWay (לעמוד הפייסבוק, טלפון: 9536796-04), שמעתי מכמה כיוונים, והמסר הכללי שקיבלתי מכולם הוא שהאיש שונה מהרגיל בסביבת המסחר הרגילה ופשוט צדיק: ישר כסרגל, ואמין במיוחד, שעושה למען הקהילה ותרבות הריצה, שרוצה להתפרנס מחנות ריצה מקצוענית בצורה מקצוענית. הבנתי שאני חייב להגיע לבקר, ללמוד על ריצות הלילה שהוא מארגן, ועל מה שהמקום הזה מייצג.
"אני עושה עוד שלושה ימים מרתון ירושלים – אני רוצה נעל חדשה"
וכאילו כדי להוכיח את הפתיחה של הכתבה הזו, הנה משהו שהתרחש לנגד עיני בעודי בחנות. ישבתי בצד והקשבתי: הזמן – שלושה ימים לפני מרתון ירושלים, מגיעה מישהי לחנות, דווקא די מנוסה – מרתון או שניים כבר מאחוריה, ובכל זאת היא רוצה נעליים חדשות יומיים לפני המרתון בסוף השבוע הקרוב! ממש עכשיו בדיוק לפני האירוע, היא החליטה שהנעל שהיא רגילה אליה כבדה מדי, ובמקביל מודה שהיא לא תחליף ג'לים או איזוטוני או ביגוד לפני התחרות. "תבואי ביום שני הבא אחרי המרתון – ואני אשקיע את כל הזמן שאני יכול כדי להתאים לך נעל חדשה, אבל בטח לא לנסות במרתון כמעט לראשונה נעל שאת לא מכירה".
"אם היא הייתה קונה את אותו דגם שיש לה, כי הישן נקרע או משהו, אולי זה עוד היה סביר: הרגל כבר רגילה למנח… אבל נעל שהיא לא מכירה בכלל?" מסביר דורון את מה שנראה מובן מאליו. די לא יאמן שלאנשים אין את ההיגיון הבריא הזה לדעת שלא מחליפים נעל לפני תחרות… וטוב שיש מישהו כמו דורון שלא ינצל את זה למכירה.
איך הגעת לעולם הריצה ולפתיחת חנות?
"ההתחלה שלי בעולם הספורט הייתה כשחקן כדורסל לפני שנים ברמה ארצית. לפרנסתי עבדתי במפעל משפחתי לשיש כ-17 שנים. במקביל בישוב שמשית בו אני גר התחלנו לרוץ ונכנסנו לזה עד למרחקי אולטרה מרתונים – בין השאר השתתפתי ב"הר לעמק" למרחק של 215 ק"מ. עשיתי גם כמה אירועים בעולם.
בגיל 40 החלטתי שאני יוצא לדרך חדשה בקריירה שלי – והבנתי שאני רוצה להיות עצמאי. כך הגעתי לפתיחת חנות הריצה המקצועית. אין פה כלום שקשור לשום ספורט אחר: אין טריאתלון או אופניים, אלא נטו ריצה. החנות מעט יותר מזוהה עם השטח בגלל המיקום שלה, והאופי וריצות הלילה."
האם זה לא פנייה צרה מדי לשוק הישראלי לעשות "חנות נטו ריצה"?
"ברמה האישית אני לא מבין בטריאתלון, למרות שאני יכול להביא מוכר שיעסוק בזה. אני מאוד מאמין בהתמחות למרות שאני מפסיד מכירת מוצרים נלווים. השאלה האם יש הצדקה לחנות ריצה נטו בישראל היא לא פשוטה.
זה לא קל: במיוחד מאתגרות הרשתות הגדולות – מגה, ורטהיימר… והאיומים העתידיים של Foot Locker ודקטלון. הייחודיות של החנות הזו וקיומה 7.5 שנים היא רק בזכות שני דברים: המקצועיות שלה והשירות שלה. זו הסיבה שבאים מגדרה וגם מירושלים – באים לפה פעמיים שלוש בשנה וקונים אצלי. הם יודעים שיקבלו פה את המקצועיות והשירות. אני לא חושב שאם אני אתפזר זה יעזור לחנות. אתה שואל כלכלית? קשה. אין ספק שקשה להתחרות במחירים, במרחק מאזורי האוכלוסיה, ובגודל של הרשתות…
חנות "נקיה"
החנות מאוד כייפית ומזמינה, ובאותה העת שונה מחנות טיפוסית בישראל. השטח שלה ענק, אבל היא לא עמוסה. "החנות גדולה מבחינת שטח, אבל היא לא עמוסה. היא נקיה יחסית כי אין העמסה של 7000 פריטי ציוד, מהמון סוגים ותחומים שוב בגלל גישת הנטו ריצה. אני קורא לה חנות נקייה כי היא מתמקדת במה שהרץ צריך ולאו דווקא בעוד ועוד מוצרים והעמסת מגוון" אומר דורון.
המסילה והתאמת הנעליים אצל דורון
"אין תורת לימוד באבחון התאמת נעליים. מה שאני עשיתי זה שישבתי המון זמן עם אורתופדים, ופיזיותרפיסטים, ועשיתי קורס מאמני ריצה בשביל עוד ידע, ובנוסף – אחרי שפתחתי את החנות עשיתי קורס מדרסים: בקמפוסים באוניברסיטת תל אביב, שיש בו חצי שנה עיוני וחצי שנה מעשי. המטרה שלי היתה ידע ולא פתיחת מכון. למדתי המון גם ברמה הפתולוגית, ברמת הפציעות כדי להבין וכשיגיע לקוח לפה אני באמת אוכל לעזור ולו, לאבחן ולהתאים לו נעל ברמה הכי גבוהה שאני יכול.
אחת השאלות היא האם זה רלבנטי – והאם צריך בכלל לתקן פרונציה…
נכון, יש מחקרים לכאן ולכאן ולכן הקו המאוד מנחה שלי הוא הנוחות של הבנאדם בסופו של דבר. אם אני חושב שהוא צריך נעל עם תמיכה ורואים את הגלגול של כף הרגל שמצביעה על כך, אבל התמיכה לא נוחה לו, אני אשים את הנוחות במקום הראשון.
מה כוללת הבדיקה: זה תלוי בכמה זמן יש לעניין – כעיקרון מעמידים על מפת לחצים לראות מצב סטטי. אז מצלמים אותו הולך יחף עם מצלמה ורואים את תנועת הרגל. יש מערכת ניתוח שיכולה לראות בדיוק כמה הרגל קרסה פנימה או החוצה, ואז אצלם אותו עם נעל מתאימה כהשערה ראשונה ונבדוק האם הנעל טיפלה בעניין, אל מול שניים שלושה דגמים בעלי ייעוד דומה מיצרנים נוספים.
הבדיקות על המסילה – לא עולות כסף. לא חייבים לקנות נעליים. הגישה שלי שמי שבדק אצלי אולי לא יקנה, אבל חבר שלו אולי יקנה. היה אצלי אחד שבא לבדיקה, ראיתי את השחיקה בנעל ואמרתי לו תודה רבה – כשתגמר לך הנעל תחזור. הוא היה בשוק – רצה לקנות… אבל אני לא חשבתי שהוא צריך עדיין להחליף. יצא מהחנות ולאחר מכן באו כמות גדולה של חברים שלו שהוא שלח אותם. אצלנו בחנות – לא דוחפים, והעובדים לא מתוגמלים באחוזים. אני מעדיף לשלם להם יותר ולוודא שהם לא ידחפו.
מה יש במגוון?
בחנות יש כמה וכמה חברות: ברוקס, ניובאלאנס, סוקוני, ניוטון, ויבראם, מיזונו. בהמשך לכתבות על מצב הענף שלנו, מסתבר גם שיש הרבה תנודתיות מסתבר בקרב היבואנים ויש לא מעט מותגים שעוברים מאחד לשני. פרל איזומי למשל יוצאים מתחום הריצה ברמה הגלובלית והיו שחקן מרכזי בחנות לצד מותגים נוספים של דאא (תיקי Nathans, מזון של Power Bar וביגוד של Skins).
בתחומים נוספים: יש מגוון גדול של פנסים, ואני מחובר לריצות הלילה והר לעמק – אז יש לנו שלוש חברות פנסים: Ledlenser, Black Dimond, Petzel…. בשעונים גם Suunto וגם פולר וגרמין. בתיקי מים יש כמה מותגים: Nathan's, Ultimate Direction, Salomon, Raidlight, Ultraspire והוקה. אנחנו מחזיקים פה את כל התיקים האלה פשוט כדי לתת מענה לכל הצרכים וההעדפות של אנשים שונים. התיקים הם עד 15 ליטר אגב, ומתאימים לריצות של 5 שעות. הם מאפשרים להכניס אליהם ביגוד ספייר, שמיכת מילוט וכל מה שצריך למירוץ אתגרי באיזורים נדחים בחו"ל…
בגרביים: Swiftweak, Salomon, Features ועוד – יש אנשים שאוהבים גרב מאוד דקה, בינונית ויש כאלה שרוצים עבה. אני מחזיק מגוון מאוד מאוד גדול כדי לתת מענה לכל אחד. היה יכול להיות יותר פשוט להחזיק מותג אחד בלבד… אבל כל אחד צריך למצוא את מה שמתאים לו בחנות.
ריצות הלילה של RunWay – חלוציות בתרבות הריצה בישראל
דורון יצר את אירוע ריצת הלילה הראשונה בארץ, די מהר לאחר שפתח את החנות בנוב' 2009. הריצה הראשונה באביב 2010 הביאה 40 רצים. "בריצות הראשונות הייתי מוביל את הריצה ותוך כדי שמים סטיקלייטים בדרך"… עם השנים זה גדל.
"האירוע הוא האירוע חינמי, שיש לו "קופת חוויה" – לא צריך להרשם, לא צריך להודיע שבאים, ואין שער התחלה או סיום. בד"כ יש מרחקים של 6, 10 ו 15 קילומטרים אבל אנחנו לא יודעים מי חזר מאיזה מסלול. המסלולים מסומנים, יש תחנות מים בדרך, יש רכב מוביל ורכב מאסף שמפנה את כל השילוט. השילוט עצמו לוקח לדורון שלושה ימי עבודה!
באים המון אנשים בשביל החברותה – רצים בכיף, והאווירה היא לא תחרותית. מאחר ולא נרשמים – לא יודעים בדיוק כמה מגיעים אבל זה כנראה סביב ה 1400 אנשים.
הביטוח מאוד יקר – אני עושה ביטוח שהוא לא שמי, ולכן בין השאר לא נרשמים שמית לאירוע. באים גם ילדים, מבוגרים יחסית, וכל הנושא של הרישום היה יכול לסבך את העלויות והתפעול של האירוע. גם ככה זה מורכב: עובדים עם משטרה, שעולה המון כסף, יש סדרנים בתשלום, ביטוח יקר, פריסה ומזון לכולם חופשי (פירות, קפה ולחם, יוגורטים ואירוח מאוד מושקע). כל אירוע כזה עולה כ 15,000 ש"ח הוצאות ישירות (בלי שעות עבודה של דורון, עובדים ומתנדבים).
הרעיון הוא להתבסס על קופת חוויה- אם כל אחד היה שם 20 שקלים, זה היה מכסה את זה ונותן לי את האוויר לפתוח את האירוע הבא, כי רק לפתוח אירוע במשטרה זה עולה אלפי שקלים. בפועל לצערו של דורון – זה לא קורה. מסייעים לאירוע רק כ 50% מהמגיעים – וחבל!
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
מאשר משלוח פרסום ועדכונים
סיכמנו בהתנסות בתהליך בחירת נעליים
דורון מברר עם מה אני רץ היום והיכן בעיקר, וכיצד התחושות שלי עם הנעל הנוכחית. ביצענו את האבחון על המסילה ודורון מציין בקול רם את האבחנות שלו: קשת בינונית, לחץ באזור העקבים, ואולי קצת גם בקדמת הרגל ללא עומס חריג על רגל אחת – אולם עם קשת נמוכה יותר ברגל אחת לעומת השנייה, ורגל צרה יחסית ולא גבוהה בנפחה", ומסביר: "כל אלה נתונים בסיסיים שמסתכלים עליהם – האם יש פתולוגיות שונות, עצם בולטת כלשהי וכו'. ההתאמה למי שרץ פעמיים בשבוע 40 דקות על מסילה שונה לעומת מישהו שמתאמן למרתון או מרחקים ארוכים.
גם תחושות חשובות – יש כאלה שאוהבים להרגיש ולחוש את האבנים, ויש כאלה שהחישה הזו מפריעה מעצבנת ומעייפת אותם ולא רוצים להרגיש כלום. יש גם כאלה שמחפשים הרבה אחיזה לסינגלים, ואילו לשבילים לבנים זה פחות קריטי".
אני עולה על המסילה בשלב ראשון יחף בכלל, ודורון מסתכל תוך כדי תנועה מה קורה בגיד אכילס, מפרקים, איזור הקרסול והברכיים. "מאוד משמעותי גם המבנה של האדם – אדם קל או כבד, ככל שהמרחק ארוך יותר והאדם כבד יותר יש עומס גדול יותר בנחיתה. אצלי הוא אומר שגיד אכילס שלי ישר ויציב, ברכיים ישרות, כמעט לא נוחת על העכב (יחף).
מודדים את הרגליים – ומגלים את מה שאני יודע: כף רגל שמאל אצלי ארוכה יותר בחצי מידה, ועל פיה צריך להתאים את הנעליים.
האופציה הראשונה היא Brooks Ghost 9 נייטרלית במידת רוחב D לרגל צרה, שהיא גם לכביש וגם לשבילים – (היא במקור לכביש הוא אומר אבל אין בעיה איתה בשבילים). האופציה שנייה זה ברוקס Caldera – שהיא יותר לשטח, ויותר רכה. אם רצים שטח התחתית טובה אבל בכביש היא תשחק מהר יותר. עוברים לריצה עם הנעליים – ובודקים איך הנעל מחזיקה אותי עם תנועה, וכמה הבדל יש בין ריצה עם נעליים לריצה היחפה. חד משמעית ברור שאני צריך נעל נייטראלית. הוא אומר שאני גם לא רץ של רץ עקב אמיתי כי הנחיתה שלי מהירה יחסית בתנועה קדימה למרכז הרגל מהמגע הראשון ואין "בום" בנחיתה. מהשלב הזה דורון אומר שזו הנוחות האישית של כל אחד שצריך לתת את הפידבק.
אני עובר מהגוסט לקלדרה, ומייד מרגיש הבדל מיידי וגדול – ה Caldera מרגישה יותר הדוקה, גמישה, וגם הדרופ שלה נמוך יותר. הגוסט היתה בסדר, אבל ה Caldera הרבה יותר נוחה לי. אחד הדברים הנחמדים בנעל שהוא מראה לי זה את ההכנה שלה ל"גייטר" – כיסוי חיצוני שמונע כניסת אבנים לנעל ובקלדרה יש סקוצ' שתופס אותו. לסיום ניסינו את הניוטון BoCo Sol – שהלגים שלה אינם גבוהים או קשים מדי ולכן היא מתאימה לכניסה לשיטה של ניוטון. יש לה דרופ 3 והיא מאוד מקבלת את הצורה של הרגל ונוחה מאוד בחלק העליון. אבל – בריצה על המסילה היה קשה לי להתרגל לתחושה של הלגים האלה שהרגישו לי מוזר בקדמת הרגל… אולי עוד אנסה לתת לזה סיכוי נוסף בעתיד בצורה יותר רצינית משתי דקות על מסילה.
דורון מדגיש פה שזה בדיוק העניין של החזקת המגוון – מוכר מיומן יכול להוציא אנשים מהחנות בטוחים שמה שקיבלו זה הדבר הכי טוב עבורו במציאות, אבל ללא ניסוי ותחושה של מגוון – קשה לדעת מה טוב לך כרץ ומה נוח באמת. לאחר מכן גם השלמתי מבחן מלא על ה Caldera – אתם מוזמנים לקרוא אותו פה.
אנקדוטה לסיום – הסנדלר הולך יחף!
דורון מספר שהוא רץ עם מה שיש ולא עם מה שהוא רוצה או מתאים לו – כי הוא צריך מידה 54 שזו מידה שקשה מאוד להשיג…
