תפסנו את הפאנליסט שלנו אור דלח, מאמן ריצה ופיזיותרפיסט בהוד השרון, לשיחה אחד על אחד לכבוד העובדה שבימים אלה הוא השלים 1000 ימי ריצה ברצף, כדי לשמוע ממנו איך עושים את זה.
קצת נתונים יבשים לפני:
- הריצה הכי ארוכה – 56 ק”מ.
- הריצה הכי קצרה – 4 ק”מ
- אורך של ריצה ממוצעת – 10.32
- מספר המדינות בהן רץ – 12
איך התחיל הרצף של 1000 הימים?
לא תכננתי את האתגר הזה מראש. לפני חמש שנים, כשהפסקתי להתאמן בטריאתלון והתחלתי להתאמן למרתון פריז, עברתי למתכונת של 7 ריצות בשבוע ולפעמים גם יותר, כלומר ריצה כל יום. האתגר היה לשפר את הכושר כמה שניתן ולא סתם לרוץ כל יום. זה קרה “על הדרך”. היו לי בעבר רצפים ארוכים של ריצה, אבל פה ושם היה יום של הפסקה.
הרצף הנוכחי התחיל שנה אחרי שפרשתי מתחרויות. כבר לא היה לי עניין בשיפור הכושר שלי והייתי צריך אתגר חדש שיגרום לי להתמיד בריצה. היעד ששמתי לי היה לרוץ כל יום. לא בהכרח להגיע ל-1000 ימים, זה פשוט קרה.
זו קבוצה יותר סודית ויותר שקטה: מה קורה שם?
סיפרת שבעבר היה לך יום שפספסת ריצה. אור דלח, איך זה קרה?
פעם קרה שהיה לי יום עמוס ובסופו עוד אירחתי חברים לארוחת ערב ולא הספקתי לצאת לרוץ. דחיתי ודחיתי את הריצה לערב עד שזה נהיה או שהארוחה תהיה מוכנה או לצאת לריצה, אז ויתרתי. מאז למדתי שבימים עמוסים אני קם מוקדם יותר וקודם כל מסמן וי על הריצה כדי שמקרה כזה לא יחזור. וכן, גם בימים של טיסה לחו”ל אני לא מרשה לעצמי לפספס ריצה. כבר קרה שרצתי בנתב”ג ממש לפני טיסה כדי להימנע מהסתבכות עם הלו”ז בהמשך היום. גם כשאני בחופשה בחו”ל אני מקפיד לרוץ גם שם. קם בבוקר לפני תחילת היום ועושה את הריצה. אלה דווקא הריצות הכי כיפיות, זה כמו לטייל רק בקצב מהיר.
איך לא נפצעים מזה? לא צריך יום מנוחה בשבוע?
קודם כל צריך את היכולת הגופנית לכך. אם אתה לא מספיק בכושר כדי לרוץ כל יום בסוף תיפצע. להיות מספיק בכושר אומר שריצה עבורך יכולה להיות ברמת קושי של הליכה עבור אדם אחר. רק כך אפשר להתאושש גופנית למרות שלא נחים. הריצה בקצב נוח מעמיסה פחות על השרירים והגוף מספיק להתאושש עד הריצה הבאה. לגבי יום מנוחה שבועי- זה נכון בעיקר מנטלית. רצים מקצועיים לא נחים יום בשבוע כי הם מתאוששים מספיק ביום של ריצה קלה. אין ספק שאם הייתי עושה כל יום ריצה ברמת קושי גבוהה כבר מזמן הייתי נפצע. צריך לדעת לנהל את זה. היו תקופות שהתאמנתי חזק ולא נפצעתי כי היו ימים של ריצות קלות. עכשיו רוב הריצות שלי הן ריצות בקצב נוח כשהמטרה היא הריצה ולא קצב מסוים.
זה לא קשה מנטלית לצאת לרוץ בכל יום? מה עושים כשקשה ורוצים להפסיק?
כשרק התחלתי לרוץ זה אכן היה קשה, אבל כיום אני כבר לא בשלב שזה מאתגר אותי מנטלית. זה כמו לקום בבוקר ולצחצח שיניים מבחינתי. הרגל קיים שלא דורש מאמץ. אין ספק שזה מצב מנטאלי שקשה להגיע אליו, אבל ברגע שאתה כבר שם זה נהיה קל יותר.
ואין רגעי שבירה? איך מתמודדים עם משבר?
לפעמים קורה שקשה יותר, ואז אני אומר לעצמי שלא לצאת היום זה סתם ויתור עצמי. אם אין זמן אפשר לקצר את הריצה ואם מרגישים עייפים אפשר לרוץ לאט יותר. היום אני כבר במצב שאין לי אומץ לא לצאת לרוץ ולהפסיק את הרצף כי מטבע הדברים יקח המון זמן להגיע שוב להישג כזה.
כשיש משבר מוצאים צידוק חזק יותר ממנו לצאת בכל זאת. בגלל זה חשוב שתהיה מטרה מוגדרת. אצלי זה כרגע השמירה על הרצף אבל זה יכול להיות גם ירידה במשקל, ניסיון לשבור שיא אישי או הבנה שהכל בראש וזה רק עניין של נחישות מול ויתור עצמי.
ובכל זאת רגע משבר אחד קשה שזכור לך?
יש ימים שכואב לי אפילו ללכת. זה קורה בגלל בעיה במפרק הירך שיש לי ובגללה גם הפסקתי להתחרות.
אז יש ימים שכואב אבל אז אני יוצא לרוץ, ואחרי שאני קצת מתחמם כואב פחות. אם אני מרגיש שהמצב לא משתפר אז אני מקצר קצת את הריצה. אם אני מרגיש שכואב מידי, אני לוקח כדור אנטי דלקתי כדי להוריד קצת מהדלקת במפרק. אבל זה קרה רק מספר פעמים לאורך התקופה.
אתה רץ לבד? זה לא משעמם?
אני מעריך ש-95% מהריצות אני רץ לבד. בשנתיים האחרונות אני רץ עם הכלב שלי, אז זה לא לגמרי לבד.
יותר נחמד כמובן לרוץ עם פרטנר אבל זה דורש להתאים את עצמי מבחינת שעות ומיקום למישהו אחר ובמהלך השבוע זה מורכב. בסופי שבוע קורה שאני רץ עם חבר. אז במהלך השבוע אני יוצא לריצה מהבית, ומנסה לגוון את המסלולים ולרוץ כל פעם למקום אחר כמה שניתן. בעבר, כל עוד הייתי רץ לבד הייתי רץ עם מוזיקה, ומאז שאני רץ עם הכלב בדרך כלל אני בלי מוזיקה, פשוט חושב על דברים ומנקה את הראש. אני חייב לומר שזה יותר מעניין מאשר לרוץ עם מוזיקה.
האם צריך לאכול בדרך מסוימת כדי להצליח?
התזונה חשובה ועוזרת לתמוך בהתאוששות הגוף ובניית הרקמות. אני לא מאוד מקפיד על התזונה כמו בעבר כי אין לי מטרות הישגיות, אני בעיקר משתדל לאכול מספיק חלבון ביום.
מה קורה אם מתחילים כאבים כלשהם?
זה בסדר שיש כאבים. צריך לדעת לקבל אותם כל עוד זה לא עובר את הגבול. מהו הגבול? אם יש כאב שהולך ומחמיר מאימון לאימון אז הכיוון הוא לא טוב וצריך לשנות. בדרך כלל אני קצת משנה טכניקה של ריצה וזה מסתדר. אבל אם יש יום שבו כלום לא הולך אני מקצר קצת את הריצה ומשחרר אחר כך בבית את האזור הכואב. אין ספק שזה שאני פיזיותרפיסט תורם לי כאן.
מה הדבר שהכי נהנת ממנו באתגר הזה?
לא יודע להגיד משהו ספציפי. יש תחושה של סיפוק מזה. זה עושה תחושה טובה לדעת שאתה עושה ספורט ועומד באתגרים וכמובן שומר על גוף בריא. אני גם אדם שאוהב לאכול והספורט נותן לי לגיטימציה לאכול יותר מבלי לעלות במשקל.
יש אימונים נוספים שאתה עושה כדי לתמוך בריצה ולמנוע פציעות?
אני שוחה ועושה אימוני חדר כושר אבל בעיקר פלג גוף עליון, כך שזה לא כדי לתמוך בריצה ולמנוע פציעות אלא כספורט נוסף. כבר אין לי עניין בשיפור יכולות הריצה שלי ולכן אני מתאמן, אבל לא מתמיד באימוני כוח לרגליים.
זה בריא לרוץ כל יום?
כנראה שלא. בטח לא עבורי בגלל פציעת הירך שלי, אבל אני לא עושה את זה בשביל הבריאות. עם זאת, רצוי לנהל עומס והתאוששות כשרצים כל יום, ועל זה אני מנסה יחסית להקפיד. אין ספק שזה יותר בריא מלשבת כל היום מול המחשב, אז זה מנחם אותי.
מה הלאה? מה היעד הבא?
פשוט להמשיך לרוץ כל יום. היעד שלי לא היה לרוץ 1000 ימים ברצף. זה סתם ציון דרך נחמד. לכן אני ממשיך ביעד שלי שהוא לרוץ כל יום. עד מתי? לא יודע, עד שימאס לי. כרגע זה לא משהו נראה לעין. אולי אעדכן אתכם בכתבת “לרוץ 5000 ימים ברצף”, או שלא.
הגעתם עד לפה? אתם מוסמכים להצטרף לניוזלטר שלנו:
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
מאשר משלוח פרסום ועדכונים
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
אור דלח, האם אתה ממליץ לאחרים לעשות את האתגר הזה גם? איזה טיפ היית נותן לאחרים?
אני ממליץ לכל אחד למצוא אתגר שמעניין אותו ויגרום לו להתמיד במה שהוא עושה. כנראה שלרוץ כל יום לא מתאים לכל אחד אבל אתגרים יכולים להיות גם להצליח לרוץ מרחק מסוים, לרדת במשקל, להשיג תוצאה מסוימת בתחרות. ברגע שיש לך אתגר שמעניין אותך ומושך אותך- תצליח להתמיד בו. כמובן צריך שהוא יהיה גם ריאלי כי אחרת התסכול ינצח את הניסיון להתמיד. לרץ חובב העניין באתגר גובר לדעתי על כמה האתגר הזה נכון מקצועית.