איין, צויי, דריי… סופרים החברה ב Team Dalit של דלית שיף את הסקוואטים בגרמנית המבטאת את הדרישות הגבוהות באימון. השרירים כואבים, ועוד שנייה נצטרך לצאת לעוד ריצה בעלייה של כדקה ליד האצטדיון בווינגייט. ועד אחת, ועוד אחת…
יש בעיה – להתאמן לפי תוכנית זה מנוגד לטבע שלי!
באופניים הדרדרתי לתוכנית אימונים כתובה רק פעם אחת ב 20 שנה- כשהחלטתי להתחרות באליפות ישראל במרתון אופני הרים במקצה 50 ק”מ. אמנם התוצאה היתה מקום ראשון בקבוצת הגיל שלי, אבל זה היה לי קשה מנשוא: לא המאמץ עצמו אלא הדרך אליו של מימוש הספורט דרך תוכנית כתובה מראש. קשה לי לחיות את הספורט כרשימת מטלות חסרות כל אילתור, טיול, גיוון או הפתעה, שדורסת את הרצון החופשי שלי, או את האפשרות לתת דרור לאינטואיציה ולמאוויים רגעיים. עד היום את כל ההתחזקויות שלי לקראת תחרויות עשיתי תוך הגברת אימונים מגוונת על בערך – עם אינטואיציה ובלי רשימת משימות לאימון. ויתרתי במודע על הפודיומים והגעה למקסימום, והרווחתי את החופש והכיף.
אז למה קבוצה ותוכנית בכל זאת?
מדובר בסוג של התפתחות והתנסות בחוויות שהובילה אותי לפה: קודם כל הגיע הרצון לבדוק מעט יותר ברצינות לאיזה תוצאות תוכנית בטריאתלון יכולה להביא אותי. הכיף בטריאתלון תל אביב גרם לי לרצות להשתתף עוד. קורס המאמנים בשיאים גרם לי לרצות גם בהתחברות למחזור מלא של תוכנית לתחרות. לבסוף רציתי לשבור שגרה – אחרי 20 שנים של התנהלות מסוימת זה נחמד לשנות, ו RUNPANEL ו BIKEPANEL (מגזין האופניים – אח שלו…) נוסדו במידה רבה בדיוק בשביל זה – להכניס עניין, למידה, גיוון וממדים נוספים לעיסוק בספורט.
גם אתם רוצים גיוון והשראה? תעשו אצלנו מנוי חינם:
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
מאשר משלוח פרסום ועדכונים
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
אז הצטרפתי ל Team Dalit וגיליתי לתדהמתי שאין חופשים!
דלית פועלת בין הוד השרון לנתניה, עם אימונים בווינגייט עבור Team Dalit. קיבלתי המלצות חמות עליה מאחד שמבין, והחיבור לאזור מגורי סגר את ההתלבטות. הצטרפתי עד דצמבר – אליפות ישראל באילת. ואז גיליתי: יש פה משימה, ויש דרישות, ובתוך התוכנית הזו אין חופשים.
קשה להאמין – אבל אין אצלי כעת יום שלם של מנוחה. מתאמנים 7 ימים בשבוע! מקטע המנוחה הארוך ביותר הוא בין הרכיבה הארוכה והקשה של שבת (ולאחריה גם ריצה, במיוחד כשמתקרבים יותר לתחרות), לשחייה של יום ראשון בערב. קשה לי – אני מרגיש צורך ביום ראשון עם הרגליים למעלה. זה לא שאני מגיע לשחייה עייף פיזית בהכרח – זה פשוט קשה לי מנטלית, והקושי הזה נהייה קשה יותר בשני בבוקר, רק 10 שעות מהאימון הקודם בווינגייט, ואני שוב פה קצת מתחת לסף האנארובי שלי בסקוואטים ואז הקפות באצטדיון.
הדרך של דלית
המאומנים אצל דלית שיף מקבלים כל שבוע את התוכנית של השבוע הקרוב בלבד. כשאני מבין שהשגרה שלי בארבעת החודשים הקרובים עד לתחרות הולכת להיות על בסיס עידכון שבועי בלבד, אני מרגיש כמו סוס מסע שנדרש למשמעת עם כיסוי עיניים ועגלונית קשוחה ואנרגטית שמכוונת אותו אל היעד (עם הצלפות קלות). רציתי לראות תמונה רחבה יותר של כל העונה… אז רציתי. היא לא מוכנה לתת לי תמונה של כל העונה.
לדלית יש דרך מוכחת, מדויקת עובדת ומנוסה, והיא תוביל אתכם בה להצלחה ביעדי התחרות שלכם – אבל אתם תצטרכו ליישר קו לדרך הסמכותית שלה, ולא לשום דרך אחרת. היא כן רמזה, שבגדול בהתחלה עושים יותר חיזוקים ועליות, לאחר מכן מתחילים עם אינטרוולים ארוכים, ולקראת הסוף? לא זוכר… דמיינתי את עצמי בדופק מקסימלי מנסה להתפקס על הקצב הממוצע בסונטו ומחכה כבר שייגמר…
האשמה: החשוד לקח חופש מהבריכה ללא רשות
תיאור המאורע: הנאשם לא התייצב לאימון הבריכה ביום ראשון.
הנאשם (אני) מודה באשמה.
נסיבות מקלות: העבירה התבצעה לאחר שהנאשם קרע את התחת בשני אימונים ביום בכל סוף השבוע שעבר ורכב חזק וארוך בחמסין קשה ביום הקודם לאימון בו התבצעה העברה.
החלטת בית המשפט: אשם. העונש: נזיפה.
האשמה: הנאשם איחר ב20 שניות לתדריך הרכיבה
תיאור המאורע: הנאשם (אני) לא התייצב 5 דקות לפני התדריך מוכן, רחוץ כבר בקרם שיזוף ומזומן לרכיבה במקום ההתכנסות. נסיבות מקלות: זו הפעם הראשונה שהנאשם הצטרף לרכיבה עם הקבוצה, לא ידע היכן נקודת ההתכנסות המדויקת, ולמעשה היה מוכן 100 מטרים משם.
חומרת העבירה: גבוהה מאוד. ללא נסיבות מקלות הנאשם היה מוגלה מאימון הקבוצה.
הנאשם נקרא למשרד וננזף.
דלית מפנקת את הקבוצה באננס קר באמצע רכיבה חמה
האשמה: רוכבים לא ממושמעים
תיאור המאורע: בפיצול הקבוצה בכביש לשלוש רמות, המאמנת מגיעה אל רוכבים שהגיעו לסוף העליה ומבקשת מהם לרדת למטה ולאסוף את האחרונים, וממשיכה בדרכה לרעות את העדר. הרוכבים, על דעת עצמם, ממשיכים בדרכם, מוותרים לעצמם בכך על עלייה נוספת ולא מתכנסים עם הקבוצה ורכב הליווי.
נסיבות מקלות: אין.
חומרת העבירה: באמת גבוהה. השליטה והאחריות על כ-60 רוכבים המפוזרים לאורך הכביש אינה נלקחת בקלות ראש על ידי דלית, והצורך שלה להבין איפה כולם ולוודא שהם במסגרת הנכונה והבטוחה מובן ולגיטימי.
בתחילת כל רכיבה ובסיומה – תדריך. הקבוצה ננזפה.
יש בה אהבה והיא תנצח
אם התרשמתם מהכתבה שמדובר בסוהרת חמורת סבר הרי שזה בהחלט לא המצב: דלית שיף היא מאמנת נפלאה המתייחסת ברצינות למקצוע שלה, לאחריות שלה, ולמאומנים שלה. היא מצפה לרצינות מהמאומנים בחזרה והיא רוצה להצליח איתם ביעד שקבעו ביחד.
יש בדלית סוג של תמימות כובשת ולא מסחרית. היא חפה לחלוטין מהקטע השיווקי והצרכני של אופניים\נעליים\ציוד וקידום של ספונסרים בקבוצה (אני לא בטוח שיש כאלה בכלל). בהתאם, לתחושתי היא גם לא עוסקת בשיווק של עצמה או קבוצתה בכלל – זה אני שהגעתי אליה, ואני שיזמתי את החיבור הזה ביננו שתוצאתו היא הכתבה הזו. היא פשוט הסכימה לשמחתי.
בתוך הסגנון המעט מ”כי הזה, יש בה הרבה חום ואהבה למאומנים שלה – מהסוג של מחנכת קשוחה שאוהבת את התלמידים והם אוהבים אותה חזרה. בימי ראשון בבריכה היא מביאה עוגות ותה משוכלל עם דברים בתוכו שהכינה בבית עם אחותה. בשבת היא הביאה לרכיבה אננסים שעשתה עליהם טריידאין עם החקלאי השכן. אחרי אימוני הריצה יש טקס של קפה בסי קפה של געש ומקשקשים וצוחקים. היא מאוד רצינית: נוסעת לאיירונמן היעד בנסיעות מקדימות כדי להכיר את המסלול ולהתכונן, היא מגיעה עם המאומנים ומכינה אותם היטב, תומכת בהם בתחרויות, תוך הפעלה של המשפחות וכולם. היא גם מקצוענית ומתודית בהכנת התוכניות עצמן, היא בקשר הדוק עם כולם כל הזמן בווטסאפ ובטלפונים, ואכפת אכפת אכפת לה.
אני יכול להעיד שאני מאוד נהנה מהשלב הזה ב“חוזר לרוץ”!
הפרקים הקודמים בסדרת התוכן “חוזר לרוץ”:
- חוזר לרוץ (1) – למה הריצה כל כך קשה לי?
- חוזר לרוץ (2) – שובר את האולטרה במרחקים רדיקליים
- חוזר לרוץ (3): מפגש עם מכרה וותיקה ותחקיר לספרי “נולדנו ליפול”
- מהו “רץ אמיתי”? שאלות יסוד ב”חוזר לרוץ” (4)
- טריאתלון תל אביב- התגלה מאובן טריאתלון שנשמר במלואו! (חוזר לרוץ 5#)
- “חוזר לרוץ” #6 – יש תעודה- על קורס מאמני ריצות ארוכות של “שיאים” באונ’ ת”א
Error: Contact form not found.
