מהו החסם שעוצר רצים חובבים מלשבור את השיא ולקפוץ מדרגה בריצה?

מה עוצר רבים מלהתקדם בריצה? גישה חובבנית שמוותרת על היבטים חשובים באימון. גדעון תמר גורס שאפשר וצריך להתייחס בצורה מקצוענית גם לאימוני חובבים בריצה.

יהודה, שוקי, ישראל ואריאל – ארבעה אנשים טובים שפגשתי באמצע הדרך, שילבו את הריצה בחייהם והם נמצאים ברמות ובשלבים שונים: מתחיל, מתקדם, ותיק, מהיר וממש לא. גם תחומי הקריירה שלהם שונים. מה משותף להם? שיום אחד הם החליטו להתנסות בכלים מקצועיים שנתפסים לעתים "כמותרות", או כאלו המיועדים למקצוענים בלבד – ליוסיין בולט, לקיפצ'וגה, לרוג'ר פדרר או לקבוצת עלית באחד מענפי הספורט הקבוצתיים: אימון מנטלי כחלק מתוכנית האימונים הראשית שלהם. ומה התוצאה, אתם שואלים? שיאים אישיים פורצי דרך מבחינתם, תחושת סיפוק אדירה, ותגלית אחת מדהימה זהה לכולם – "זה משפיע מהותית על כל התחומים בחיי", ואצל חלקם – "זה ממש שינה אותם".

מאת: גדעון תמר

אז מה זה אימון מנטלי?

בדרך כלל, קל לנו להביט על אנשים שהצליחו בגדול או אלופים שלא מפסיקים לנצח ולהתפעם. העניין הוא, שנקודת המבט שלנו על אותם אלופים ואלופות מתמקדת כבר בתוצאה. וכשזו נתפסת כבלתי אפשרית עבורנו, צצה פתאום תחושת ניתוק, או מרחק: "זה לא שייך אלי, הם עשויים מזן אחר, הם נולדו עם זה", ועוד סיבות ותירוצים רבים אחרים שמניחים את דעתנו – למה הם כן ואני לא.

אני מציע להתמקד בשאלה מתי באמת אותם אלופים החלו לצמוח? מה היו הטריגרים ו/או הנסיבות לפריצת דרכם? מה גרם להם לחלום בגדול ולהצליח? ובשורה התחתונה – אני מציע להביט רגע לאחור ולשאול בעצם את מה ששואלים מרבית האזרחים באתיופיה או בקניה – מדוע לא גם אני? ואם הם יכולים – אז האם גם אני יכול כמוהם?  

לקבלת עוד כתבות מעולות מראן-פאנל: הכניסו מייל

מעבר למיומנות, כישרון ויכולת פיזית

די ברור שמעבר למיומנות, לכשרון וליכולות הפיזיות או הקוגניטיביות הבסיסיות – יש כאן עוצמה מנטלית שהאיצה תהליכים והביאה את האלופים הללו להישגים גבוהים. השימוש בכלים מנטליים דחף אותם להשקיע בגיבוש מספר מצומצם של תנאים אישיים, לצורך צמצום סיכויי הכישלון. שימו לב- לא גיבוש תנאים להצלחה, אלא גיבוש תנאים לצמצום התכנות הכישלון. רק לאחר מכן, ישקיעו האלופים באלמנטים נוספים שיעצימו את יכולותיהם בראי "תמונת הניצחון" שלהם.  

נקודת המבט "ההפוכה" הזו – היא "הסוד" שלהם. הבשורה הגדולה היא, שאת "הסוד" הזה כבר רובנו מכירים. כל שנותר, הוא להדחיק את המרחק הקיים, בין ההישגים והיכולות העכשוויות שלנו לבין התוצאות המופלאות של "אנשי-העל" האלה.

בסופו של דבר, כולנו נולדנו באופן דומה, וכולנו גם נסיים את דרכנו פחות או יותר באותו אופן. אמר ביל גייטס משפט נפלא בעיני: "אם אתה נולד עני, זו לא אשמתך. אבל אם אתה מת עני, זו בהחלט אשמתך". עכשיו החליפו את המילה "עני" בכל מילה אחרת – עקום, מגמגם, לא גמיש, שמן, איטי, ללא קואורדינציה, וותרן, דחיין, עצלן, ביישן, בכיין, ועוד, המשפט כמעט תמיד יישאר נכון, ומעצבן.

גדעון תמר: חצי מרתון ריגה 2018: מקום 1 בקטגוריית גיל ו-7 כללי

אז איך מתאמנים על זה?

האם אפשר להתגבר על דחיינות, לשפר גמישות או לשפר את יכולת הריצה שלי? התשובה היא כן. בתהליך האימון המנטלי אנחנו מפענחים את דפוסי ההתנהגות המעכבים שלנו, את "החבלנים" שפוגעים באופן שיטתי וסדור "ברצון" ובאומץ שלנו לצאת מאזור הנוחות ולנסות דברים חדשים – בכל תחום.

ברגע שמגיעים לניסוח אותה פרדיגמה, או תפיסת עולם אישית דומיננטית המלווה אותנו בכל צעד ובכל סיטואציה, מגיע רגע השיא באימון. תחושת ה-"לא עוד", או "עד כאן", מחלחלת פנימה ומכאן עובר המתאמן לתהליך קצר של גיבוש "אמונת ניצחון חדשה". זו תאמץ דפוסי התנהגות והרגלי תגובה חדשים, מאיצים, כאלו שיתבססו על מה שיש בנו או שרק מחכה לפרוץ החוצה, בתהליך הטמעה מסודר. אדון "אומץ" נכנס לפעולה.

קרן האור המרכזית באימון המנטלי היא הבניית "תמונת הניצחון" שמוכיחה את עצמה פעם אחר פעם אצל "הגדולים" ובקרב המתאמנים שלי, כמו גם אצל אלו שלא עוסקים בספורט בכלל. עדיין.

הפספוס ברוב אימוני הריצה

עקרונית אפשרי לרוץ וזהו, שכן ריצה מהווה את אחת הפעילויות הפיזיות הבסיסיות והראשוניות, ולרוב תבוא לפני כל מיומנות ספורטיבית אחרת. פה גם המכשלה שלה: מאחר והריצה נתפסת כפעילות עממית קלאסית, כך גם מרבית המאמנים, הקבוצות והרצים עצמם, מוצאים את עצמם נהנים מהחוויה החברתית, לרוב אף יותר מחוויית ההישג עצמו ומכוונים הרבה יותר נמוך מהאפשרי.  

אבל הקשר בין החוויה המקצוענית לחובבנית הוא מובהק. נקח דוגמה מספורט השחייה- מי שלא למד לשחות באופן מסודר, יתקשה לשחות יותר מ- 200 מטר. לעומתו מי שיבצע קורס שיפור סגנון של 10 מפגשים קצרים, יסיים גם 2 ק"מ שחייה כעבור חודש ימים בלבד. הטכניקה היא שעושה את ההבדל: רכישת מיומנות נכונה של תנועות אפקטיביות במים, תוך ניצול קואורדינציה ועבודה של ידיים ורגליים יחדיו. אז למה לא גם בריצה?

אוהבים גם סקי? כנסו גם לאאוטפאנל!

טכניקת ריצה- האם לא מספיק פשוט לרוץ וזהו?

כשאנחנו רצים, כל מערכות הגוף שלנו שותפות לפעילות, אך בפועל, רובנו מתמקדים בחיזוק הרגליים, בהפעלתן ובריכוז האנרגיה והמחשבה שלנו לפלג הגוף התחתון בלבד. עבודה נכונה על קואורדינציה והרמוניה גופנית בין פלג הגוף העליון, חגורת הכתפיים לדוגמה, פלג הגוף האמצעי- שרירי הבטן, הגב והאגן, ופלג הגוף התחתון והמוכר, ישפרו באופן דרמטי את הביצועים שלנו, את תחושת הביטחון שלנו ואת היכולת שלנו להעצים ולהגביר את האימונים שלנו, בדיוק כמו בבריכת השחייה. כפועל יוצא מכך – ביצועי הריצה שלנו ישתפרו פלאים.

לאחר סיורי באתיופיה ובקניה, קריאה ברשת וצפייה מרובה בסרטוני יוטיוב, גיליתי את עוצמת השיפור שרצים חווים לאור תרגול מתקדם של טכניקת עבודת הידיים והמרפקים בריצה. נחשפתי לשורה ארוכה של תרגילי טכניקה וחיזוק הפועלים על מרבית מרכיבי הגוף במקביל, הן במצב מאונך (בעמידה) והן במצב מאוזן (שכיבה או מצב 2). גיליתי שהמתאמן לא חייב להוסיף עוד שעות אימון (אם הוא יכול אז בוודאי שהשיפור יהיה משמעותי יותר) אלא לבצע התאמה מהותית בתכני האימון ובאופן הביצוע שלהם.  

צילום: רונן טופלברג

אז גם אני יכול? טכניקה ו-"שריר מנטלי"

אנחנו לא קיפצ'וגה ולא יוסיין בולט, אבל ניתן לשפר מהותית את יכולות הריצה שלנו אם רק נפרוץ את הפרדיגמה "העממית" שלנו: "שאני בסך הכל רץ/ה פשוט/ה".

השקעה באלמנטים ובכלים המנטליים תביא למיצוי מיטבי של היכולות הפיזיות שלנו, תחזק את תחושת הביטחון ביכולת שלנו באימונים ובהפחתת לחץ ומתח במרוצים. הדבר יבוא לידי ביטוי גם באומץ להתנסות בטכניקה מקצועית מתקדמת יותר, גבוהה יותר, שאמנם מזוהה עם הרצים המקצוענים אך אפשרית ואף מומלצת לכל אדם בכל רמת ריצה, מתחיל או מתקדם. רק להפעיל את עוצמת החקרנות והסקרנות, זה הכל.

הגישה הזו, שהריצה משקפת ומקרינה על ביצועינו בתחומי החיים הנבחרים שלנו, מתחילה בסקרנות והתנסות חדשה מחוץ לתפיסת העולם האישית של כל אחד או של הקבוצה סביבנו. התנסות מקצועית בטכניקות מתקדמות בתחום העבודה, פתרונות יצירתיים שלא חשבנו עליהם עד כה לבעיות בתחומי המשפחה, הן דוגמה להשפעה המנטלית הרוחבית בחיינו. פתאום הדימוי העצמי שלנו בכל תחום עיסוק עולה וניחן ברצון ובביטחון לטפס למדרגת השכר הבאה או לרמת אושר גבוהה יותר.

על הכותב, גדעון תמר – מבכירי רצי המאסטרס בארץ, אלוף ישראל החל מ- 2016 במרתון בגילאי 40+, בעל שיא אישי של 2:32:50 במרתון ו- 1:12:44 בחצי מרתון. מאמן ריצה, יועץ ומאמן מנטלי. מרצה ומדריך בסדנאות מנטליות, מוטיבציה והשראה. ליצירת קשר: www.gideontamar.co.il ,gideon@gideontamar.co.il, ובנייד: 0529253275