סלומון נכנסת לנעלי כביש ואנחנו בוחנים את Salomon SONIC RA

Sonic RA ע”פ סלומון

זו נעל שמנסה לתת באלנס בין כמה מטרות הנעל לריצה: בין יציבות, משקל קל, שיכוך ואוורור. הטכנולוגיות שסלומון מונה:

1. הפחתת ויברציות בסוליה המרכזית- שימוש ברכיבים של EenergyCell עם Opal כדי להפחית את השפעת הויברציות על העייפות ולהשאיר את התגובתיות וההחזר האנרגיה (ריספונסיביות).
2. מעבר חלק- ציר ההפרדה הגיאומטרית (שסע בסוליה התחתונה שמשפיעים באמצעותו על יכולת הקיפול של הנעל) מייצר תחושה מאוזנת, חסרת מאמץ ומוטה תנועה קדימה מרגע המגע ועד להתרוממות.
3. התאמה נוחה- החלק העליון (Sensifit) הוא ספציפי לשימושי כביש, ומקבל ומגיב לצורת הרגל ובעדינות מקבע אותה למקום, מה שנותן לך למעשה התאמה אישית.

במגוון המוצרים שלה לכביש יש לנעל הזו עוד שתי אחיות: Sonic Max שהיא נעל עם דרופ 10 (גבוה יותר) ותמיכה מוגברת לקריסה (קטגורית יציבות) ו Sonic Pro שהיא נעל מעט תחרותית יותר עם דרופ 6 ומעט יותר קלה. כלומר- קיבלנו את נעל האמצע המתאימה לרוב המשמעותי של הרצים.

נתונים במבט:

• שם הדגם: Salomon SONIC RA
• ייעוד: נעל כביש ניטראלית עם רמת שיכוך גבוהה לאימונים ותחרויות
• משקל: 245 גרם
• דרופ: 8מ”מ
• גובה עקב: 28מ”מ
• גובה קדמי: 20מ”מ

עיצוב וסקסאפיל

כשקראתי קצת על החברה ראיתי שם אמירה של נשיא החברה ז’אן מארק פמבט: “כשאתה מסתכל על נעל של סלומון אתה יודע שזו סלומון. יש לה דנא ייחודי וזה צריך להשמר בכל מותר של סלומון בכל קטגוריה”. ואכן בתחום השטח, אחד הדברים הכי בולטים במותג הזה הוא הזהות המאוד ייחודית שלו מבחינה עיצובית. הזהות הזו מאופינת בכמה קווים שקל מאוד לשים עליהם את האצבע:

1. צבעים חזקים ובוהקים
2. עיצוב ה”גל” בצד הנעל
3. כיתובי לוגו Salomon ענקיים
4. עיצובית וטכנית- מנגנון הרכיסה המוכר ללא שרוכים

הנעל יפה, נראית מצוין, ויש לה צבע שיכול להשתלב כמעט עם כל ביגוד, גם בקז’ואל- וזה חשוב. אני אוהב את שילוב התכלת, וגם אוהב את הלוגו הגדול של החברה שמשדר אאוטדור (אבל אינו מחזיר אור). לדעתי במקרה של הנעל הזו, הם נכשלו במשימה שהציב הנשיא שלהם- אין בה DNA מאוד “סלומוני” ולא הייתי מופתע אם היה מודבק עליה לוגו של הוקה או קולומביה מונטרייל בצד. לפחות עיצובית אין פה ייחודיות יוצאת דופן וזה מפתיע כי את דווקא את סלומון בד”כ קל לזהות מייד.

סוליה ושיכוך  

בד”כ אינני חובב של נעליים בעלות רמת שיכוך גבוהה במיוחד, משום שהן מאבדות מהריספונסיביות והדיוק במעקב הקרקע והשליטה בתנועה. אין מה לעשות- קשה מאוד לספק פידבקים ברורים וחדים, ומהירויות תגובה כשהסוליה עבה. אולי מי שרץ על משטחים קשים בלבד, או למרחקים ארוכים ממני אוהב יותר את השיכוך הזה.

בסוליה המרכזית הם טוענים שהם יצרו טכנולוגיה שנקראת Vibe- שמטרתה להפחית את הויברציות המועברות לגוף בריצה, וגורמות לעייפות מוגברת לאורך זמן. אני חושב שהטענות שלהם על פארדיגמה חדשה מוגזמות, כי בסוף גם הם סיפקו שיכוך של נעלי ריצה- ולא הרגשתי משהו אחר לחלוטין מיצרנים אחרים. השיכוך נעים ומוצלח אם כי על הצד הרך ביותר של הסקלה, מה שקצת פוגע בריספונסיביות.

זה כל כך רך שבריצה על אספלט ומדרכות בטון משולב הייתי צריך להתבונן מדי פעם כדי לוודא שאני לא על אדמה. התחושה היא כמו לרוץ על משטח מפנק. הרגשתי דינמי, מגיב ומהיר גם בזכות המשקל הסביר (245גר’). בשימוש ארוך טווח: התגלה חסרון בחלק הקדמי הרך קצת מדי: הסוליה לא מחזיקה את הנחיתה ויש שקיעה באיזור כרית הבוהן, לפחות על סגנון הריצה שלי, עד כדי כך שבריצות ארוכות נוצרה לי שלפוחית קטנה שם.

סוליה תחתונה- ה Geometric Decoupling

לסלומון יש שיטה סביב הסוליה התחתונה- אותו חלק שנוגע בקרקע. לסוליה הזו שהיא החלק הקשיח יותר בסוליה יש תפקיד משמעותי גם בדינמיקת התנועה של כף הרגל, באמצעות פיצ’ר ה”הפרדה הגיאומטרית” של סלומון- אותו שסע אורכי בסוליה התחתונה- שבדגם הזה הוא במרכזה (בדיוק בין שני הצבעים בתמונה מטה).

אגב, בדגם היציבות הוא יותר לכיוון החלק החיצוני של הנעל וכך מסייע לתמיכה בצד הפנימי והפחתת הפרונציה, ואילו בדגם התחרותי, הוא יותר לכיוון החלק הפנימי, מה שתומך בגלגול ושחרור תגובתיים דרך הכרית והבוהן. המבנה הזה, חוץ מהשסע האורכי, מקבל חריצי שתי וערב בדיוק באיזור הקיפול – וכך, כל ההבטחות ל”מעבר חלק” בין הנחיתה ולשחרור התגלו כאמת לאמיתה. הנעל מעבירה אתכם את הגלגול הזה ללא שום מאמץ או התנגדות ותוך קבלת התנועה הטבעית של הרגל.

תחושת הקרקע של הנעל רגישה יחסית והיא מספקת פידבק מצוין. אני אוהב נעלים שאינן מבודדות את כף הרגל בצורה מוגזמת, ופה, למרות שהשיכוך הוא ברמה גבוהה הצליחו לייצר רמת פידבק גבוהה גם כן, וזו נקודת הצטיינות מורגשת. מי שמאוד סובל מתחושת אבנים קטנות בכורכר ואוהב ניתוק פחות יתחבר, אבל לטעמי זה אחד היתרונות הגדולים של הסוניק.

גפה (מעטפת עליונה) והתאמה כללית

התאמה כללית היא לא דבר שמסובך לבדוק, וברור שזה מאוד אישי. אתם אמורים להרגיש אותה מיד, בחנות כשאתם לובשים את הנעל. היא פשוט חייבת להיות נוחה, וכך בדיוק הרגשתי כשנעלתי אותה. הנעל מתיישבת בצורה נעימה ורכה. 

סלומון מתקשרת במידע על הנעל את טכנולוגית ה Sensifit שלה שאמורה לשפר את ההתאמה האישית – זה מצוין שזה מחלחל אל מתכנני המוצר ומראה שזה משהו שחשוב להם. אבל מבנה כף הרגל שלי מציב אתגר לא קטן ל Sensifit-  הוא בעל נפחיות קטנה ביחס לאורך, ולכן אני רגיש יחסית למידת האחיזה של הגפה העליונה. כשהיא לא אוחזת טוב, אני מיד משלם ביבלות עקב תזוזה- ופה זה אכן קרה מייד בריצה הראשונה. הרמז הובן, ובריצות הבאות כבר רכסתי הרבה יותר חזק כדי לקבע את הקרסול ואמצע הרגל בנעל. כתוצאה מכך אני חושב שהיא תתאים יותר לבעלי כפות רגלים רחבות או נפחיות יחסית.

מנגנון רכיסה

במבחן הסלומון הקודם שערכתי, היתה נעל שטח הארדקור ממיטב המסורת של החברה. שם היה מנגנון השריכה המיוחד של החברה, ולטעמי טוב מאוד שבליין הכביש הם החליטו ללכת על מנגנון קלאסי של שרוכים וחורים. הוא עובד מעולה, הוא נוח- והוא בנוי על שרוך בשרני, שקל מאוד לקשור הייטב, וקל גם לקבל את רמת החיכוך הנדרשת בחורים כדי לבצע התאמה בדיוק כמו שאתם רוצים. 

אחיזת עקב

בתחום אחיזת העקב- היא טובה אבל לא מצטיינת. היכולת של אזור העקב להתאים את עצמו לרגל שלי ולעטוף אותה, ביחד עם מנגנון הרכיסה, מוצלחת אבל לא מאלה שאתם מרגישים בהם “נעילה”. אני רגיש מאוד ליבלות באכילס, ופה לא היה שום דבר מזה כך שזה לא גרוע חלילה. מי שאוהב עיטוף הדוק מאוד ירכוס חזק מלפנים.

הגישה של העקב פה והריפוד שלו היא הגישה הדקה יותר אבל עם טוויסט- אל מול האלטרנטיבה הבשרנית והמרופדת בלבד, או הדקה בלבד, סלומון משלבים: יש פה מעטפת דקה, ובתוך הצד הפנימי של האכילס, יפנקו אותו כריות כאלה שנותנות תמיכה וריפוד, אבל זה לא ריפוד מאסיבי על כל השטח. בחנתי לא מעט מאלה ומאלה, ולטעמי, השילוב הזה בין הגישה הדקה לבשרנית הוא מנצח.

למי שאוהב- יש לולאת רכיסה מאחור, אבל היא טיפה קטנה מדי להחדרת אצבע, ולכן משמשות יותר אלמנט עיצובי מאשר פונקציונלי בהיבט הזה. אבל בהיבט אחר חשוב, הפס האחורי הזה כן מתפקד: מחזיר אור!

אוורור – מצוין

עוד דבר שממש עסקו בו והתמקדו בו בנעל הוא האוורור- צד הנעל- אותו אזור בו יש רשת ברורה יותר ופסים ירקרקים מתחתיה- הוא מקום בו הנעל משחררת ממנו לחות בקלות רבה, ומי שסובל מכך- יהנה מאוד מהנעל הזו שלא משאירה דברים בבטן.

קופסת אצבעות

לי יש רגל צרה יחסית ובהחלט אהדה לנעליים שלא מגזימות עם הרוחב מלפנים. בסלומון סוניק יש משהו מתעתע מהבחינה הזו- היא נראית די רחבה ויש תחושת מקום לאצבעות מלפנים. היא לא רחבה כמו האלטרה ולא הדוקה ותחרותית כמו הOn- היא בדיוק באמצע. מאוזנת בין מקום רחב ונעים לאצבעות לבין שליטה ודיוק בתנועה (קצת מזכיר לי את מבחן ה Inov8 פרקלו)

בחלקים הקדמיים יש שני סוגי בד- המש הרך והמאוורר יותר, וציפויי הגנה. הרגשתי בריצה את המעטפת מלפנים, מה שהוביל למעבר לשימוש בגרביים עבות. אחרי ריצה ראשונה בה סבלתי משלפוחית קטנה במפגש הזרת עם הצד למדתי שאני צריך להדק את השרוכים היטב ולהצמיד את החלק האחורי והאמצעי לגפה למניעת תנועה בחלק הקדמי המעט רחב וזה לא חזר על עצמו באף ריצה לאחר מכן.

סיכום

סלומון אינה שחקן חדש בתחום הריצה- היא שחקן מוביל ודומיננטי בריצת השטח, ויהיה מעניין מאוד לראות האם בשנים הקרובות היא הולכת להפוך לכח משמעותי גם בכביש. הסנונית הראשונה שבדקתי מראה שיש סיכוי- במיוחד אם יקחו השראה מעיצוב קווי השטח הקיצוניים והצבעוניים שלהם ויצרו גם לנעלי הכביש ניראות מובהקת, כי בכל מה שקשור בנעל עצמה ובריצה- היא טובה. היא מצטיינת בשיכוך נעים, בתחושת קרקע מעולה ורגישה, בגלגול מגיב לתנועת כף הרגל ובאוורור. הייתי רוצה קצת יותר יציבות בחלק הקדמי וניהול טוב יותר של הרכות באיזורים אסטרטגיים בסוליה. היא מתאימה יותר לריצות נפח רגועות מאשר לאימונים אינטנסיביים על טמפו ומעלה.