דנה צימרמן הסכימה לחזור לנעל תומכת יותר מהנייטרליות שרצה בהן עד היום וגילתה שאולי זה בעצם עדיף. מבחן ל סאקוני ליברטי ISO.
מאת דנה צימרמן
צילומים: מייקל לזר, טלי שנברג
על ריצה והכחשה
בשנים האחרונות התכחשתי לטבע שלי ורצתי בנעליים נייטרליות. יש לי כפות רגליים עם קשת גבוהה, אבל נקע בקרסול בגיל 12 הותיר אותי עם גמישות יתר בקרסול ימין, שמתבטא בנטייה לקרוס פנימה בריצה ברגל זו. עד לפני חמש שנים, רצתי בנעליים עם תיקון, אבל ב-2013, עברתי בהדרגה לנעליים עם דרופ יותר ויותר נמוך, בנעליים שהיו בגדול נייטרליות. הריצה הרגישה לי טבעית יותר והקאדנס עלה, ורגל שמאל היעילה-יותר מבחינה ביומכאנית מאוד אהבה את זה. אבל לכל ירח דבש יש סוף, ובתקופה האחרונה התחלתי להבין שהרגליים שלי זקוקות לנעליים עם מעט יותר תמיכה. מפגש אקראי בריצת שבת בבוקר עם חמדה מסאקוני, שנזפה בי שאני רצה עם נעליים לא מתאימות, הבהיר לי שאולי כדאי לי לסור אליה לבחון את הדגמים האפשריים המתאימים לי. במקביל, סימסה לי חברה בהתלהבות על נעלי סאקוני חדשות וקלילות, מסדרת, ISO שגם להן דרופ נמוך, ועוררה את סקרנותי. החלטתי לסור לסאקוני ולבדוק את הנעליים האמורות, ולראות אם הן והרגליים שלי מסוגלות לנהל זוגיות מאושרת.
סדרת ה- ISO של סאקוני
מתאפיינת בטכנולוגיית הידוק השרוכים והתאמת חלק עליון של הנעל בשם איזו-פיט (ISOFIT). על פי אתר החברה, מדובר במערכת מהפכנית שמתאימה את עצמה לכף הרגל, ויוצרת תחושה שהנעל נוצרה במיוחד לרגל של הנועל. זה בהחלט סיקרן אותי, מה גם ששתי כפות הרגליים שלי קצת שונות זו מזו, אחת מעט יותר ארוכה מהשנייה. אז הסתערתי בחדווה על הסאקוני ליברטי, הצבועות באדום בוהק ושחור. לפחות החברים שלי אוהדי הפועל לא ינדו אותי.
Saucony ISO Liberty
מאפייני הנעל:
- שם הדגם: Saucony ISO Liberty
- סוג נעל: יציבות (Stability)
- מידת קריסה (פרונציה): בינונית
- סוליה עשויה מפוליאוריתן תרמופלסטי (ממותג EVERUN), כולל מסגרת צידית מתקנת.
- משטחים: כביש, מסלול.
- גובה סוליה: עקב: 22 מ”מ; כרית: 18 מ”מ.
- דרופ: 4 מילימטרים
- מידה במבחן: 41 (9.5 אמריקאי).
- משקל: 245 גרם (למידה 39).
- מחיר לצרכן: 789 ₪.
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
מראה ורושם ראשוני
הגרסה הנשית של הסאקוני ליברטי, שזכתה בפרס הנעל החדשה המוצלחת ביותר של Runners World ב-2018, מגיעה בשתי גרסאות צבעים – כחול ולבן, או אדום ושחור. באופן אישי, לא התעלפתי מאף אחד מהשילובים. אני יותר בנאדם של צבעים סולידיים: נגיד, אפור או סגול. בסופו של דבר, הלכתי על שילוב הצבעים של האדום והשחור, שנתפס בעיני כמוצלח יותר וגם פרקטי יותר, על פני הכחול-לבן המשעמם. האדום הוא בוהק וצועק, בואכה כתום, ואין ספק שהוא תופס את העין. אחרי קרוב ל-200 קילומטרים, נחמד לגלות שהנעל גם שומרת על טריותה וצבעוניותה ולא מתלכלכת, וזה בכלל בונוס.
הרגשה ומידה
יש לי כפות רגליים מעט רחבות, ובעבר הייתי נוהגת לבחור נעליים על פי אלה שזמינות במידת רוחב D (שזו המידה הרחבה לנשים). עם זאת, הסאקוני ליברטי מגיעה רק במידת רוחב רגילה, B. משום כך, בחרתי נעליים גדולות בחצי מידה – 9.5 אמריקאי (41 אירופאי). בריצות הראשונות בליברטי, הנעליים הרגישו לי צרות, והיתה גם ריצה אחת שהייתי משוכנעת שלקחתי מידה 9 בטעות, אבל אחרי כשישים קילומטרים, לפתע, הכל השתנה.
גפה עליונה, עקב ודרופ
הגפה העליונה של הנעל עשויה ממעין “גרב” של בד Mesh נושם ומאוורר, בלי לשון נפרדת, שנתמכת בידי כלוב שרוכים, כלומר, לולאות של שרוכים על רצועות המתחברות לסוליה, שהזכירו לי בהתחלה מעין שלד של דג. זו בעצם טכנולוגיית ה-ISO. בהתחלה חששתי שהקונסטרוקציה הזאת לא תחזיק היטב את הרגל, אבל התבדיתי – השילוב בין ה-mesh לכלוב תופס את כף הרגל בצורה טובה. באופן משמח, הטענה של היצרן בדבר יכולתה של הגפה להתאים את עצמה לרגל התגשמה. זה אמנם לקח כמה ריצות, אבל בסופו של דבר, טכנולוגיית ה-ISO עשתה את העבודה והתאימה את החלק העליון של הנעל לרגל שלי, עד שלגמרי שכחתי שבהתחלה היא הרגישה לי צרה.
העקב זה החלק הכי “מאסיבי” בגפה, אם אפשר לקרוא לו כך. הוא נראה כמו עקב סטנדרטי של נעל ריצה, וחובק את חלקה האחורי של כף הרגל היטב בלי להתנדנד או לרקוד, כנראה בזכות שתי רצועות פלסטיק קשיח בצורת איקס שתופסות אותו. בניגוד לחלקה הקדמי של הנעל שהוא אדום זועק, העקב הוא שחור עם נגיעות אדומות עדינות.
לנעל, כאמור, יש דרופ של 4 מילימטרים. ידעתי זאת מראש כי ביררתי באינטרנט קודם לכן: אני פשוט לא מסוגלת לרוץ בנעליים עם דרופ גבוה מ-6 מילימטרים. בהרבה דגמים של סאקוני פשוט מאוד לגלות מה דרופ הנעליים: הוא חקוק על המדרס של הנעל, ועל כך מגיע לסאקוני שאפו. שקיפות כזו היא מבורכת. לא עוד חיפושים בגוגל והסתמכות על מוכרים (שלעתים לא ממש יודעים). עם זאת, על הדגם הספציפי הזה, לא מופיע הדרופ על המדרס הפנימי, אז טוב שביררתי.
שריכה
השריכה של הנעל, עם זאת, פחות קלה מבנעלי ריצה אחרות שדגמתי. השרוכים לעתים נתקעו לי במחילות של כלוב השריכה, וניסיון לרופף אזורים מסוימים הצריך לא מעט התעסקות, בגלל נוקשות מסוימת בתעלות השרוכים, אבל למרבה השמחה, לא היה צורך לעשות את זה כל ריצה. השרוכים שטוחים, דקים ודי ארוכים. כהרגלי כטריאתלטית, גם עליהם הלבשתי קליפסים לשריכה מהירה (ע”ע שרכנים), שעשו את העבודה.
הכירו את מגזין הטיולים והאאוטדור שלנו! OUTPANEL – כנסו!
הסוליה
הסאקוני ליברטי היא כאמור נעל מתקנת, וככזו היא יותר קשיחה מהנעל הנייטרלית הממוצעת. אבל תמהיל הקשיחות לעומת הרכות כאן התאים לי פיקס. היא היתה מספיק קשיחה כדי להעניק לי סגנון ריצה יעיל מבחינה ביומכאנית, ומספיק רכה בשביל שלא אחשוב בכלל על המשטח שאני רצה. מדובר בנעל כביש בהגדרה, אבל היא היתה נעימה ורספונסיבית גם על משטחים אחרים שדגמתי, כמו שביל כבוש או אדמה, ומנגד, אקרשטיין וגרנוליט. למעשה, רק על משטח אחד היא היתה לא-כייפית בעליל: פאבה פריזאי חלקלק (אבל בעצם לא נולדה הנעל שתהיה כייפית על פאבה), וחוץ מזה, איפה בכלל יש לנו פאבה פה בארץ? בלי קשר לכלום, גם המראה של הסולייה מדליק למדי, עם שילוב של צבעים וחומרים, חלקם שקופים ואחרים אטומים.
יחד עם זאת, כבעלת קשת גבוהה, חשתי בחסרונה של תמיכה משמעותית לקשת, והרגשתי שבשתי הרגליים, הקשת “עובדת שעות נוספות” בהחזקת הרגל. בריצות על משטחים משתנים ובעליות וירידות זה היה ניכר במיוחד. זה החיסרון הכי משמעותי לטעמי בנעליים האלה.
בריצה
כפי שציינתי למעלה, ההסתגלות לליברטי לא היתה מיידית, אבל אחרי חמש-שש הריצות הראשונות, הנעליים התאימו את עצמן לרגל שלי, והריצה התגלגלה מעצמה. אחרי תקופה ארוכה שבה הרגשתי שהריצה לא זורמת לי, סוף סוף הצלחתי לחזור ל-zone שלי. בעיקר נהניתי לרוץ בהן ריצות טמפו: התיקון בסוליה עזר לי לגלגל רגליים בצורה אפקטיבית יותר, ובעיקר סייע בהחזרת הרגל למעלה אחרי הדריכה בקרקע (מה שבלעז קוראים push-off). יחד עם זאת, הרגשתי פה ושם את שובו של ההרגל המגונה שלי לנחות בדריכת-עקב (heel-striking), ולא בדריכת אמצע כף הרגל (midfoot striking) הנחשבת לעדיפה יותר. זהו הרגל שזכור לי מימי קדם, עת עדיין רצתי בנעליים מתקנות. כך או כך, הריצה הרגישה לי אפקטיבית בהרבה יחסית לנעליים הנייטרליות הקודמות שלי. הריצה הארוכה ביותר שהיתה לי בנעליים היתה בינונית באורכה: 14-15 קילומטרים. בימים אלה של תחילת קיץ מיוזע ולח, זה המקסימום שאני רצה.
בוטום ליין
הסאקוני ליברטי היא נעל שמצריכה טיפה אורך רוח. לי כאמור לקחו כמה עשרות קילומטרים עד שהנעל והרגל פיתחו יחסי קרבה, אבל מאז הן מנהלות זוגיות יציבה ופחות-או-יותר מאושרת. כמו שאומר אריק סיני בשיר “סיבה טובה” – “מה הפלא? כשרוצים אז משתנים”.
מאת דנה צימרמן
צילומים: מייקל לזר, טלי שנברג
דנה- אשת תקשורת ואקטיביסטית, רצה מאז 1997, טריאתלטית מאז 2005. מאחוריה איירונמן (אוסטריה 2013), כעשר תחרויות חצי איש ברזל, עשרות חצאי מרתון, מרתון ומירוצים למרחקים שונים, ביבשה ובים.
