מרתון ירושלים 2021 – היינו כחולמים

אחרי שנתיים וחצי מאז התקיים בפעם האחרונה, מרתון ירושלים חזר עם נוכחות של לא פחות מעשרים אלף רצים. זהו אירוע הריצה הגדול הראשון שהתקיים תחת הנחיות משרד הבריאות וככזה הוא הביא איתו אווירה מיוחדת והתרגשות בקרב המשתתפים, למרות היעדרם של רצים מחו”ל.

מרתון ירושלים לאורך השנים

לפני הרבה שנים, אפשר להגיד שלפני חמש עשרה שנים, השתתפתי בחצי מרתון ירושלים שהוזנק מאיצטדיון טדי. אין לי הרבה זכרונות מהריצה ההיא, חוץ מסיום שקט בהקפה של אצטדיון האתלטיקה בגבעת רם. מה שמסכם את האירוע. רוב הריצה היתה באיזורים צדדיים של העיר ולא כל הכבישים היו סגורים. אלו היו שנים שכבר הרבה רצים, אני בינהם, השתתפו באירועי ריצה גדולים בחו”ל ורצינו את הדבר האמיתי. כמו לרוץ בשאנז אליזה בפריז. כמו לעבור בשער ברנדנבורג בברלין. לרוץ בשדרה החמישית בניו-יורק. אפילו את כיכר סן מרקו בונציה, הכיכר המתויירת בעולם, סגרו בשביל המרתון. 

“הם לא יסגרו את הכבישים”, אמרו לנו. “זה מסובך”, “זה פוליטי”, נשמעו קולות כאלו לאורך שנים. אבל היו שדחפו מאחורי הקלעים, בסופו של דבר מדובר ברצים למרחקים ארוכים. הנחישות והעקשנות מאפיינים אותם והתנאים החלו להבשיל. ב-2011 זה קרה וקיבלנו מהדורה משודרגת של חצי מרתון ירושלים “הישן” והפעם עם מקצה המרתון המלא.

צילום: אלטרנטיבה 1

“Be careful what you wish for”

“מי בכלל רוצה לרוץ מרתון בירושלים?”, אולי אתם ממלמלים לעצמכם בלב. יצרנו במו ידינו את אחד המרתונים הקשים בעולם. הרצים הישראלים רוצים מהיר ומישורי. כך, לאורך השנים המרתון המלא בירושלים הוא מקצה יחסית מצומצם ביחס לחבריו הקצרים יותר ושמור “למשוגעים” באמת. אבל איך שלא מסתכלים על זה, השם השני של אירועי מרתון ירושלים הוא “מי בא לסבול”, ולא משנה באיזה מקצה הוא משתתף. לשמחתי יצא לי להשתתף בכל המקצים לאורך השנים. פעמיים בריצת ה-10 ק”מ, פעם אחת בחצי המרתון, ופעם אחת יותר מידי במרתון המלא.

אני לא מתחרטת על כלום. רצינו מירוץ שעובר בלב העיר. רצינו לחצות בריצה את שער האריות ולחוות צמרמורת בגב. עברנו דרך החומות והתרגשנו. קיבלנו כל מה שרצינו, ביג טיים. את העלייה של רחוב בצלאל בתחילת הריצה, את העלייה של הסינמטק, את העלייה ברחוב ז’בוטינסקי ומי שהגיע בק”מ ה-38 לעלייה של רחוב כובשי קטמון יודע שאין ארוחות חינם.

יימר גטהון עובר בחומות ירושלים ובשיפועים מאתגרים. צילום: אלטנטיבה 1

ריח אחר באוויר

הפעם היה ריח אחר באוויר. שנה וחצי אחרי שהאירוע נדחה ושנתיים וחצי מאז התקיים בפעם האחרונה. כמה עוגמת נפש להרבה מאד אנשים: לרצים שנרשמו ולא יכלו להשתתף, לעיריית ירושלים ולהפקה שלא יכלו לקיים את האירוע בעקבות משבר הקורונה. אבל הנה זה קרה, אירוע גדול ראשון שמתקיים תחת ההגבלות, וכאן המחיר מורגש ללא ספק. המהדורה הזו היא מרתון ירושלים לא בינלאומי ויש ריח אחר באוויר. היה לי קצת עצוב. האקספו היה קטן ומצומצם והשפות הזרות היו חסרות לאורך המסלול. ב-2019 חלקתי את רוב ריצת המרתון עם קבוצה צרפתית שעשתה הרבה רעש והכניסה הרבה אנרגיות. גם האיטלקים בלטו בהיעדרם, היינו “רק אנחנו”. כי אם יש מרתון להתגאות בו בפני העולם הגדול, זה בדיוק מרתון ירושלים, המרתון של בירת ישראל. אבל העולם לא היה.

ובכל זאת האירוע התקיים בצורה מצויינת. עשרים אלף רצים השתתפו בכלל המקצים, שזה מספר מרשים לכל הדעות עבור אירוע שמתקיים תחת הגבלות משרד הבריאות. ולמרות שהמרתון לא היה בינלאומי עדיין היתה אווירה נהדרת, מוזיקה ולהקות תופים לאורך המסלול. הכוונה מצויינת של עשרות מתנדבים, מים בשפע לאורך המסלול ובאזור הכינוס והסיום. לא הרגשתי שהיה לי חסר דבר.

צילום: אלטרנטיבה 1

המזל הגדול של מרתון ירושלים

יחסית לאירוע ששמו השני הוא “מי בא לסבול” יש לאירועי מרתון ירושלים מזל גדול. קסם כזה שמתרחש רק בעיר הקדושה בעולם. האווירה המחשמלת שלו, הקסומה והייחודית. למרות העליות והמסלולים המאתגרים חוזרים אליו כל שנה אלפי רצים והקסם גובר על הסבל. האדרנלין ממלא אותנו כל כך שאחרי חציית שער הסיום אנחנו שוכחים כמה קשה היה. תוך יומיים-שלושה שרירי הרגליים והישבן שנתפסו מהעליות והירידות ישתחררו ונשכח את כל הסבל שהיה. תחושת ההירואיות של סיום המסלול תלווה אותנו מספיק זמן, עד פתיחת ההרשמה למהדורה הבאה.

הירשמו לאימון אישי לכל המרחקים במרתון ירושלים

יימר גטהון, מנצח מרתון ירושלים 2021.
צילום: אלטרנטיבה 1

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה’ אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים

קראתי פרשנות מעניינת למשפט “היינו כחולמים”, ובזה אסכם. קראתי שבזמן שהתרחשה שיבת ציון שהגולים חזרו אל ירושלים כדי לבנות את בית המקדש השני, במקום להיות ברגע עצמו ולהנות מגודל האירוע, הם היו עסוקים בפרטים הקטנים והלא חשובים, במריבות וסכסוכים ועליהם נאמר “היינו כחולמים”. כמו ילד שחולם בזמן שיעור, הוא נוכח פיזית אבל לא רוחנית. שוטטתי לי ברשתות החברתיות בשעות של אחרי המרתון והרגשתי את אותה ההרגשה. נכון, היה חם כבר ב 9:15 בזינוקים של מקצה ה-10 ק”מ. אבל היה מספיק מים והרצים התמודדו עם זה בצורה טובה. במקום אחר ברשת קראתי דיון על כך שיש לפסול את מנצחות המרתון כי רצו עם אוזניות. נכון, יש חוק כזה באיגוד האתלטיקה וצריך לבחון אותו ברצינות, אבל לפעמים צריך להניח לדברים. אני לא אומרת שזה צריך להוריד את הרמה המקצועית של קיום האירוע, אבל לא צריך להיות קטנוניים. לפעמים צריך להניח לאלו העוסקים בהפקה ולתת לדברים כמה ימים לשקוע. אפשר גם לשלוח להם תגובה מפרגנת. להגיד תודה. כי מי היה מאמין לפני שנה שיתקיים אירוע בסדר גודל כזה? וכפי שכתבתי בהתחלה, מי היה מאמין לפני חמש עשרה שנה שבכלל יתקיים בירושלים כזה אירוע? אז תודה.

מאת: דפנה פרחי
תמונות: אלטרנטיבה 1

התוצאות הבולטות במרתון ירושלים:

מרתון גברים:
1. יימר גטהון (מכבי ת”א)  2:24:07 שע’
2.. אג’ז גואדי 2:29:49 שע’.
3.ברהן בלטה (מוטי מזרחי) 2:41:20 שע’

מרתון נשים:

1. אנה פרייס (הרוח השנייה) – 3:25:50 שע’
2. רעות ברוך (כללית מנהל הספקה) – 3:51:08 שע’
3. דלית לוין (רצים עם משה) – 3:52:52 שע’

חצי מרתון נשים:

1. ביטי דויטש – 1:20:38 שע’
2. רזניקוב אנטונינה – 1:26:12 שע’
3. מינטמר ביקאיה – 1:26:21 שע’
   

חצי מרתון גברים:

1. איימרו עלמיה – 1:07:52 שע’
2. עבדלמגיד ג’מאל – 1:08:10 שע’
3. מולושט דניאל – 1:10:19 שע’

ביטי דויטש על קו הסיום.
צילום: אלטרנטיבה 1

10 ק”מ נשים:

1. כרואן חלבי – 38:06 שע’
2. קוטליארבסקי רעיה – 44:34 שע’
3. הריס אילה – 45:54 שע’

10 ק”מ גברים:

1. אבוהאיי שמואל (עיריית ירושלים) – 33:08 דק’
2. לבנון איתמר – 33:39 דק’
3. גברי לייכטר – 33:54 דק’

5 ק”מ נשים:

1. קוינט תמר – 19:45 דק’
2. שמש עדי 21:21 דק’
3. ברהנה אורלי 21:43 דק’

5 ק”מ גברים:

1. בן לול דביר (בי”ס תיכון הימלפרב ירושלים) 18:11 דק’
2. דומוש דורון 18:20 דק’
3. הלל צורי 18:46 דק’

RUNPANEL גם בטלגרם – כנסו!