מרוץ הבוז’ולה הוא המרוץ הכי כיפי ומיוחד שהשתתפתי בו אי פעם. השילוב של המסלול היפהפה, אלפי הרצים שהגיעו מחופשים, האוכל והמוזיקה שיצרו אווירה מחשמלת, קבוצת הצרפתים שהגיעו היישר מחבל הבוז’ולה, ההפקה המדויקת, ומעל הכל, היין, הו, היין, השוו למירוץ אוירה אירופאית לכל דבר.
מרוץ הבוז’ולה – ייבוא קונספט צרפתי לישראל
“בין הכרמים והשדות
עם יין שמוציא סודות
יוצא מירוץ חדש שאין שני לו כזה
כמו בצרפת באגדות, אותם שירים ותחפושות,
מירוץ שמיובא ישר משאנז אליזה.
הו הבוז’ולה… ”
(המנון הבוז’ולה, לשיר על משקל השיר “הו שאנז אליזה”)
חודש לפני תחילת המירוץ כבר אזלו הכרטיסים אליו, ומאז הרשת גועשת: “פסס, פסס, ת’יכול לסדר אותי לבוז’ולה? “מחפש כרטיס למרוץ הבוזו’לה, לא חשוב מקצה”, “33 סובב תמורת 21 בוז’ולה” הם רק חלק מהפוסטים שרצו בכל קבוצות הרצים ברשת. ות’אמת? הגעתי סקפטי. 4000 משתתפים שרצים בשלושה מקצים: חמישה קילומטר, 12 קילומטר וחצי מרתון נשמע לי יותר כמו בלאגן אחד גדול, פחות כמו חגיגה פסטורלית של יין. ובכן, לשמחתי, התבדיתי בענק.
5:00 לפנות בוקר. רחבת חנייה משולטת ומסודרת להפליא, עם עשרות אוטובוסים שחיכו לקחת את הרצים לקו הזינוק. עדיין חשוך אבל המוזיקה המדליקה והקופצנית עם המנון הבוז’ולה (להלן) שמנוגן מידי פעם. מאות רצים הגיעו מחופשים במגוון תחפושות מעניינות, מקוריות ומצחיקות, שלא היו מביישות אף מסיבת פורים. כולם מצטלמים אחד עם השני מה שיוצר אוירה מיוחדת ומרגשת שלא קורית בדרך כלל במירוצים שכאלה.
“נרוץ לאט בין הגבעות
בלי למדוד שום תוצאות
כי זה מירוץ מסוג אחר
זה הבוז’ולה…
הו הבוזו’לה…”
אנחנו מוזנקים רגע לפני זריחה, במירוץ שאינו מקדש זמנים ולכן אין בו מדידה, צ’יפ או פודיום ואין לחץ להגיע לקו הסיום. רצים בשביל הכיף, החוויה, האוירה. השמש מבצבצת ומאירה לנו את הדרך היפהפיה בה אנחנו רצים. כבר אחרי 3 קילומטר אנחנו מגיעים לתחנה הראשונה ביער חולדה, שם מחכים לנו מאות רבות של כוסות יין (יקב בראון). להקה מנגנת שירים ישראלים מקפיצים, ומצב הרוח מרקיע לשחקים.
אני לא זוכר איך הגעתי לתחנה הבאה, אבל שם- חגיגה אמיתית. ד’יג’י שנותן בראש, עוד עמדות יין (יקב ברקן), וארוחת בוקר כמעט קונטיננטלית עם כל טוב פירות, ירקות, לחמים, מעדנים..הי, אני צריך להמשיך לרוץ אני מנסה להזכיר לעצמי אחרי עוד 3-4 כוסות יין. מזל שמשטרת הריצה לא הופיעה למירוץ הזה…אני מתקשה לעזוב את התחנה.
אוהבים את הכתבה ועדיין לא הצטרפתם לניוזלטר שלנו? נו, למה אתם מחכים?
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
השילוב של היין, השמש שעלתה והריצה מקפיצה לי את הדופק ואני מוריד קצב ופונה להכיר את חבריי לדרך. סמדר הפיה, טל גיבור העל, ויעל המיני מאוסית. קולות מוזיקה וצחוק נשמעים מכל עבר והרבה “אין דברים כאלה” מפי כל הרצים, שמבינים שהם נמצאים באירוע נדיר בעולם הריצה שלנו.
בתחנה השלישית יש, ובכן, שוב יין, וגם, אוכל וכיבוד ומתוקים בשפע ומגוון שלא ראיתי כמותו. עשרות אומנים דמויות והולכי קביים פזורים לכל אורך המסלול ומרימים לכולם את האוירה הגבוהה גם כך.
ובכל זאת, עושה רושם שהתחנות עד עכשיו היו הכנה לתחנה הרביעית שנדמה כאילו לקוחה מסרט של קוסטריצה. עשרות רצים שיכורים מחופשים ושיכורים רוקדים בשגעת, מתדלקים מדי פעם בעוד כוסית של יין, כשבובת קוואלה ענקית מרקדת ביניהם. ברבות הימים שנכדיי ישאלו אותי איך הצלחת לשבור שיא שלילי בחצי מרתון, אני אאשים את הקוואלה. פשוט אי אפשר היה לצאת מהתחנה הזאת.
מה שמחתי לגלות שחלק מהמסלול הוא מעגלי, ושאנחנו שבים וחוזרים לתחנות 2-3-4. כן, כן, אני רוצה לחוות אותם שוב! (מה גם שבשלב הזה איבדתי אוריינטציה וכיוון ופשוט רצתי לאן שנושאות אותי הרגליים והחיצים).
מעולם לא רציתי שמירוץ לא יסתיים כפי שרציתי במירוץ הזה (אם כי בשלב מסוים תהיתי האם אסיים אותו על שתיים).
בסיום קיבלנו מדליה ייחודית ומעניינת שהיא למעשה כוסית קטנה שממנה לוגמים יין, ממש כפי שמקבלים במרתון הבו’ז’ולה המקורי בצרפת. גם כאן ידעה הפקת המירוץ להשאיר חותם ומזכרת אמיתית, שונה מעשרות מדליות בגדלים וצבעים כאלה ואחרים שיש לכולנו בבית.
הערה למארגנים – במירוץ כזה משוגע והפוך הייתי מחלק מדליה שכזאת דווקא בהתחלה, ונותן לרצים לרוץ איתה וללגום ממנה בתחנות עצמן. זה היה חוסך אלפי כוסות פלסטיק חד פעמיות שנזרקו לפח לאחר שנייה של שימוש.
לסיכום: הבטיח וקיים מעל ומעבר
ציון לשבח 1: למאות אנשי הפקה באירוע, שנשארו מחויכים, מעודדים ומריעים החל משעות הבוקר המוקדמות ועד לשעות החום- החל מהסדרנים, נהגי האוטובוס, עמדות המזון, מוזגי היין, החובשים, האומנים, הדיג’יים. כולם נסחפו לכיף ולטירוף שהיה שם, והיו לחלק ממנו.
ציון לשבח 2- מאות הרצים שלקחו ברצינות או בהיתוליות את המירוץ ובאו מחופשים- נתנו אוירה אחרת וייחודית לכל הדבר הזה.
ציון לשבח 3 ואחרון- מרתון ישראל. אין ספק שהצלחתם להרים פה אירוע מיוחד ושונה, כזה שעוד ידובר בו.
זה לא פשוט לחדש ולרגש אחרי כל כך הרבה מרוצים. מארגני הבוז’ולה שמו דגש על החוויה, וזה ניכר בכל צעד ושעל. ניפגש במירוצים הבאים שלכם. שאפו.
מאת: אורי ארבל
אורי: חצה את 40, נשוי לדנה ואבא ל3 נינג’ות. מרתוניסט, מאמן ריצה בקבוצת “ארבל” בהרצליה, ומחזיק בשיא הישראלי ב10 ק”מ וחצי מרתון ג’וגלינג, ריצה תוך להטוט 3 כדורים באויר. מרצה בנושא העלאת אנרגיה ומוטיבציה, מנחה סדנאות גיבוש ואתגר.