פנה אלי מתאמן הבוקר וסיפר לי: "אני נמצא עכשיו בתקופה קצת קשה כבר כמה זמן ואני מרגיש שאני לא מצליח, נפשית, להביא את עצמי להתאמן". מה עושים? 

יש מישהו שלא התמודד עם זה? 

אני לא מכיר אף אחד כזה, הוא פשוט לא קיים! בתוכנית האימונים שאני מעביר לקרוב ל-100 המתאמנים שלי (עם ייעוץ מרחוק – RUNPANEL אימון אישי), יש כאלה שמצליחים להציג לוחות ירוקים מדהימים באפליקציה (אימונים שהושלמו בהצלחה), אבל תאמינו לי, בסופו של כל מקטע ירוק של עקביות ונחישות מחכה איזה אדום לתקופה מסוימת (אימונים שלא בוצעו)… כמעט כל החבר'ה הכי מדהימים שהיו אצלי בתוכנית, אנשים שהתאמנו כמו מכונה גילו גם הם שמתישהו זה מגיע: פציעה, ירידת מתח, עומס נפשי, אובדן מוטיבציה, הפרעות בעבודה, ענייני משפחה, וכל מני דברים שכל עוד נהייה אנושיים יגיעו אלינו לחיים. 

RUNPANEL גם בטלגרם – הציצו פה ותראו את זה! 

האם זה ויתור עצמי או עומס נפשי אמיתי?

יש מצבים שאני רואה שאנשים מרימים ידיים מהר מדי. לא אחת קיבלתי פניות של "קשה לי אני רוצה להפסיק" ומבט על התוכנית מראה שהיא/הוא בדיוק בשבוע ההעמסה הכי מסיבי של תוכנית קשה ואם יתאפק עוד שבועיים עם השבירה, יקצור את הפירות. במקרים אחרים יש אנשים שפשוט לא יודעים להתמודד עם קושי. כאלה שמופע קטן של אי נוחות והם פורשים. הרי הריצה מזמנת לנו לא מעט מופעים כאלה, זו התמודדות, ברור! "גריט" זו תכונה הכרחית לספורטאים.

אבל לא תמיד רצון לפרוש הוא תוצר של העדר גריט, לפעמים מדובר בחוסר מידע או נסיון שגורם לאנשים שלא לראות את הפתרון מתחת לפנס. לשם כך יש מאמן שיכול לפעמים לזהות את המצב ולעזור.

נחישות חשובה עד לפני הכניסה עם הראש לקיר

במקרה הזה- מדובר במתאמן שהראה שיפור עקבי ומאוד יפה. הוא הראה שיפור מתמיד לאורך חצי שנה של אימונים והוריד מעל לחצי דקה לקילומטר מהקצב הממוצע שלו! הוא מתאמן כעת למרחקים ארוכים בתוכנית של חצי מרתון, יש לו הרבה אימונים שבועיים (כמה אימונים צריך בשבוע?), ואני כבר יודע שהוא מתאמן שמחובר לריצה באמת ואוהב אותה. 

אני מביט בלוח שלו ורואה שהוא דווקא כן מתאמן. אבל ביחס לירוקים של העבר יש פחות עקביות. לאדם כזה כל תחושה של אי עמידה בכל האימונים יוצרת תחושת כישלון קשה, ולא תמיד מתאמנים יודעים איך להכיל אותה. הם מרגישים אחראים, לא מוצלחים, ודווקא בתקופה הזו בחיים שהאימונים יכולים לבוא לטובתם ולהרים אותם, היא מורידה להם את תחושת היכולת העצמית והמסוגלות. אני מבין מייד שהמקרה הפעם הוא מקרה של התאמת התוכנית לחיים. 

לא ממשיכים לפני שמצטרפים:

הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:

מאשר משלוח פרסום ועדכונים

תקופה קשה בחיים אינה סיבה להפסיק, אבל…

תשמע, אני דווקא רואה שאתה כן רץ אני אומר לו… תקופה קשה היא לא סיבה להפסיק, אבל היא בהחלט סיבה להוריד עומס וצפיות. דווקא כשרצים ומשמרים את זה בתקופות כאלה, מצב הרוח משתפר וזה רק עוזר! אלה הזמנים בהם החיבור לריצה צריך להיות פחות הישגי תוצאתי והרבה יותר תהליכי. כן הדרך היא לפעמים המטרה (לפעמים גם התוצאה, אבל לא כרגע…).

אתה כרגע בתוכנית מאוד אגרסיבית, של הרבה אימונים בשבוע, מרחקים משמעותיים לקראת חצי מרתון בעוד כחודש. אבל כשהחיים מאתגרים במיוחד, אין שום סיבה להשאיר את רמת הצפיות והעומס הזו. ההמלצה שלי למתאמן היתה לרדת לתוכנית של 3 פעמים בשבוע ולהוריד מרחק ל-10 ק"מ. אפשר אפילו לשקול לרדת ל5 ק"מ באימונים קצרצרים (אבל כייפיים!) ולראות אותם כחימום: לשלב אחרי הריצות הקצרצרות את אימוני ההתנגדות. 

העמסה מיטבית

עומס זה חיובי אבל בגבולות מסוימים- בקורס לפסיכולוגיה של הספורט לומדים מודל בסיסי של עקומת הגאוס של הסטרס. נמוך מדי ואתם אפטיים, גבוה מדי ואתם עושים טעויות לחץ. אנחנו רוצים את רמת העומס שלנו מיטבית – וכשצריך להוריד עומס מתוכנית האימונים אז עושים את זה. אנחנו רוצים רמת מתח חיובית סביב תוכנית האימונים אבל לא כזו שמייצרת עומס על עומס על עומס… אנחנו רוצים מהתוכנית הישגים ופידבקים חיוביים ותחושת התקדמות ולא עוד שדה של כישלונות ואכזבות. ירידה לצורך עליה מורידה לפעמים לא מעט מהתחושות של הקושי ואי ההצלחה בעמידה בתוכנית. 

תזכרו שלהתמיד זו המטרה החשובה. את רמת העומס – אנחנו קובעים!

מאת: גיא חלמיש, מאמן RUNPANEL אימון אישי
צילום: יוסי אוסטרוביאק

טיפים נוספים של דפנה שב פרחי כיצד להתמודד עם משברי ריצה- כנסו לפה.