מרוץ אייל ברמת השרון הוא מרוץ ייחודי באופי, במסורת ובמרחק המושך אליו מדי שנה אלפי רצים ברמות מגוונות. גם אחרי 20 שנים של קיום המרוץ, החיבור לסיפור של זהבה שמואלי ובנה אייל ז”ל מרגש ומאחד רצים יחידים, קבוצות ריצה ומשפחות בתחושת השליחות של ההשתתפות בחוויה המיוחדת והספורטיבית של המרוץ.
שינויי מזג האויר הביאו אותי למרוץ אייל
עם בוא הסתיו באוקטובר הטמפרטורות יורדות, הפארקים מתמלאים בספורטאים מכל התחומים וקבוצות הריצה חוזרות לארח רצות ורצים מלאי אנרגיה. לוח המרוצים של RUNPANEL חוזר להתמלא והאווירה מתקררת ומתחממת כאחד. מרוצי המטרה המרכזיים בארץ כמו מרתון ירושלים (סוף אוקטובר), טבריה (דצמבר), תל אביב וים המלח (פברואר) מושכים אליהם מתאמנים שהמשותף לכולם הוא הרצון להשתפר מאימון לאימון וממרוץ למרוץ.
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
מהבחינה הזו העיתוי של מרוץ אייל בתחילת נובמבר בשילוב המרחק הייחודי והמסלול המאתגר מהווה מרוץ הכנה לקראת מרוצי מטרה מרכזיים אשר עוזר לבדוק את מצב המוכנות לקראתם. היופי במרוץ אייל הוא השילוב בין רצות ורצים תחרותיים עם אווירה משפחתית ועממית לקידום ספורט הריצה וההליכה לכל הגילאים. עוד דבר מיוחד בו הוא המרחק: 15 ק”מ הוא מרחק שאין בהרבה מרוצים, וזה מרחק שמאפשר גם לרצי ה 10 ק”מ להגיע אליו עם שינוי יחסית קטן בכמות ומרחקי האימונים.
צילום: ניר פישמן
תות שדה ברמת השרון
למרות שגדלתי ברמת השרון וכנער רצתי בשדות התותים הסמוכים למחנה גלילות (שבינתיים התחלפו בשדות כוסברה), משום מה אף פעם לא יצא לי להשתתף במרוץ אייל. בקיץ שעבר חזרתי משהות ממושכת בחו”ל והצטרפתי לקבוצת ריצה. סימנתי לעצמי את מרוץ אייל כחוב פתוח מהעבר אליו נרשמתי מבעוד מועד, כחצי שנה לפני המרוץ. בדמיוני הרומנטי ראיתי את כל המשפחה מגיעה למרוץ, הילדים והאישה רצים את מקצה ה-2 ק”מ העממי וממתינים לי בסוף מקצה ה-15 ק”מ התחרותי להעניק לי את המדליה. בפועל אף אחד מבני הבית לא רצה להתעורר מוקדם או להתאמן לריצת 2 ק”מ אז נותרתי עם חברי לקבוצת הריצה ועוד אלפי משתתפים מכל הסוגים, הגילאים והרמות אשר באו להשתתף בחגיגה הספורטיבית.
צילום: ניר פישמן
בוא הקרנבל כבר מתחיל
אצטדיון האתלטיקה של תיכון רוטברג ברמת השרון התמלא בדוכנים, מתנפחים לילדים, עמדת צילום, מוזיקה מקפיצה והמוני רצות ורצים שהתכנסו לאחר חימום קל, מתיחות וצילומים. האירוע החל בטקס מכובד לזכרו של אייל שמואלי ז”ל שעל שמו נוסד המרוץ לפני כ-20 שנה. נישאו דברים האנשים המסייעים למסורת הזו להתקיים: ראש העיר אבי גרובר, סגן ראש העיר ומחזיק תיק הספורט גיא קלנר, מנכ”ל אגודת הספורט אריק דורון וכמובן זהבה שמואלי, הרוח היוזמת של המרוץ והמאמנת האגדית של מועדון רצי רמת השרון. .
האווירה היתה מלהיבה, מאז החזרה ממרתון אמסטרדם יש תחושה שהקורונה מאחורינו והמרוצים ההמוניים שכל כך התגעגענו אליהם חוזרים ובגדול. עוד כמה דקות של עמידה צפופה ותמונות סלפי אחרונות והנה ראש העיר מזניק את המקצה המרכזי של 15 ק”מ – יוצאים לדרך!
כל כך חם, חם שם בחוץ
החשש מיום נובמבר גשום ודשדוש בבוץ בקטעי השטח התחלף בהבנה שהולך להיות מרוץ לוהט ולח. בתדרוך המאמן הזכיר לכולם להתרענן בכל תחנת שתיה גם ע”י שתיה מבקבוקי המים וגם לשפוך מים על העורף והראש בשביל לקרר את הגוף. צינת הבוקר היתה מטעה כשהחלטתי לוותר על כובע המצחיה ולהשאירו ברכב – טעות קריטית שעליה שילמתי בהמשך. תחילת המרוץ היתה יחסית מוצלת ועם אנרגיות גבוהות חלפנו על פני כיכר המשטרה והתחלנו לטפס במעלה רחוב הנצח.
הקטע הראשון במרוץ אייל מתעתע: ירידה קצרה מלווה בעליה של כקילומטר ואז ירידה מתמשכת של קילומטר וחצי עד לשדות. הרגליים הרעננות של תחילת המרוץ דוחפות קדימה ומהר אבל הראש זוכר מה מצפה לנו בהמשך. בכניסה לשדות מקדמים את פנינו להקת מתופפים שמרימים את האווירה ומכניסים אותנו לקצב. בהמשך אנחנו חולפים על פני מספר עמדות די ג’יי עם מוזיקה מקפיצה שעוזרים לנו לצלוח עוד כמה קילומטרים של ריצה בחום עולה.
זהו שטח ההפקר והקצב מסרב להתיישר
הכניסה לשטח ממחנה גלילות בקילומטר השישי הצריכה תשומת לב: לבחור את הנתיב הכי מהודק והכי פחות חולי, לא למעוד ולהשתדל להישאר בצל ככל הניתן. בין המטעים היו מספר פניות מסומנות היטב והמתנדבים ואנשי הביטחון סייעו בהכוונת הרצים למסלול הנכון. מטעי האפרסמונים ליוו אותנו דרך שבילי הכורכר לאזור בית הקברות ולשכונה החדשה והמתפתחת בגליל ים, השרירים והגוף החלו לאותת ממאמץ יתר והקצב ירד במקטע הזה וסירב לחזור ולהתיישר. יציאה לכביש האספלט לעבר כיכר תנועה סימנה שאנחנו מתקרבים לאמצע המסלול, השמש קופחת במלוא עוזה ללא צילו של צל. מי ידע שיהיה כל כך חם וקשה? ממשיכים חזרה לתוך השדות ומנסים להישאר כמה שיותר בצל ולתזמן תפיסה מוצלחת של בקבוק מים בכל תחנת שתיה להתרעננות רגעית. הנה שוב היציאה מהשטח לכיוון השדות, נשארו עוד כחמישה קילומטרים לסוף.
צילום: גל אלתר
מעלה, מעלה, מעלה
סוף סוף יוצאים מהשדות בליווי להקת המתופפים שנעימתם הפכה למקצב תופי מלחמה לקראת הקטע האחרון והמאתגר. מה כבר נשאר? רק שלושה קילומטרים בסך הכל? העליה המפורסמת מתחילה יחסית מתונה מהשדות לאורך שדרות ויצמן, חולפים ליד גן הבנים בו בילינו את לילות החופש הגדול בתור נערים מתבגרים חסרי מעש וחסרי סמארטפונים בשנות התשעים, לכיוון תחנת המוניות המיתולוגית במרכז העיר. בצומת המרכזית של סוקולוב לכיוון כיכר העיריה העליה הופכת תלולה יותר והילדים שמושיטים בקבוקי מים בתחנה האחרונה נותנים מילות עידוד שלא ממש עוזרות לגוף, אולי לנשמה.
>> האימונים שלכם ללא גיוון? כנסו לתכנית האימונים האישית שתקפיץ אתכם מדרגה <<
אפשר כבר לראות את סוף העליה כשאני שומע את המאמן שלי מעודד ומצלם אותנו במחציתה, זריקת עידוד קטנה שכל כך הייתי צריך. מקיפים את כיכר העיריה בפעם האחרונה ומתחילים בירידה לכיוון הסיום. שרירי הרגליים כבר כואבים מתוואי המסלול המשתנה והחום הכבד כבר נותן את אותותיו ביתר שאת. זה הקטע שחופרים עמוק בפנים ומתחילים להגביר. לקראת סוף הירידה כאשר נשארים עוד כ-500 מטרים לסיום אני מוצא את עצמי כתף אל כתף עם רץ מזדמן שמתחיל להגביר. שנינו מאיצים אבל קשת הסיום ממאנת להופיע והדופק עולה, עד שסוף סוף היא מתגלה מאחורי עיקול הכביש. ספרינט לסיום, מדליה ומדדים חזרה לאצטדיון לחגיגות שאחרי!
יש חגיגה, אומרים בעיר מסיבה
הפקת המרוץ השנה דאגה לפעילויות לכל הגילאים: מתנפחים לילדים, להטוטנים שביצעו מופעי אקרובטיקה שונים ומדריכת אירובי שדאגה שכולם יפעילו את הגוף. נותני חסויות הקימו דוכנים ודאגו שלא יחסרו אוכל, שתיה וחטיפים למשתתפים במקצים השונים. לאט לאט התקבצו כל רצי הקבוצה שלי להחליף חוויות וצילומים עם המדליות על הצוואר, כולל צילום עם אושיית ריצה אמיתית שגם השתתפה וניצחה את מקצה 5 ק”מ נשים – לונה סלפסטר צ’מטאי. לכולנו היה מרוץ קשה, שילוב של המסלול המאתגר והחום הכבד – אבל זה לא שינה שלחלקנו היה מרוץ מוצלח יותר או פחות מבחינת תוצאה, העיקר שחווינו את מרוץ אייל והשתתפנו במסורת רבת השנים.
המקצים המגוונים של 15 ק”מ תחרותי, 5 ק”מ תחרותי, 2 ק”מ תחרותי לילדים, 2 ק”מ עממי ו-5 ק”מ הליכה וכן 200 מ’ פעוטות חדש, תוכננו כך שלכל אחת ואחד יהיה מקום להשתתף באירוע המשמח הזה. זהבה שמואלי הסתובבה מאושרת בין הרצים ואמרה לנו לסיכום: “היתה חגיגה אמיתית מקצועית ומשפחתית. היו אנרגיות מטורפות של אנשים שמחים. זה נותן לנו המון כוחות לשנים הבאות”.
צילום: רונן טופלברג Sportphotography
מרוץ אייל – כל סיום הוא התחלה חדשה
מרוץ אייל הוא מסורת המשלבת חוויה מקצועית לרצים תחרותיים עם אווירה משפחתית לכל הגילאים. הוא יכול להוות טסט קשוח לקראת המקצים השונים במרתון טבריה או ריצת כיף בשדות עם חברים ומשפחה. הפקה מקצועית ומהוקצעת בשיתוף עיריית רמת השרון ובניצוחה של זהבה שמואלי הופכים את המרוץ למוקד עליה לרגל לטובי הרצים ולמשפחות המתחברות לסיפור המיוחד של אייל שמואלי ז”ל ולרוח הספורטיבית המיוחדת שמלווה את המרוץ. אין דרך טובה יותר להנציח בחור צעיר שאהב לרוץ ונפטר בטרם עת מאשר מרוץ שהוא חוויה המזמינה את כלל הקהילה להשתתף בה.
צילום: רון שר
תוצאות עיקריות במרוץ אייל
מקצה 15 ק”מ גברים
- מקום ראשון: גטהון טדסה (הפועל עמק חפר), 00:44:58
- מקום שני: עלמיה איימרו, 00:45:00
- מקום שלישי: אמרה גירמה (אתלטי אורן השרון), 00:45:03
מקצה 15 ק”מ נשים
- מקום ראשון: חלבי כרואן, 00:55:17
- מקום שני: ביקאה מנטמר, 00:57:41
- מקום שלישי: ברקמן נועה (רצי רמת השרון), 00:58:36
מקצה 5 ק”מ גברים
- מקום ראשון: מולושט דניאל 00:15:40 (GRC)
- מקום שני: פאנטה גיזאצו, 00:15:45
- מקום שלישי: דביר תובל, 00:15:52
מקצה 5 ק”מ נשים
- מקום ראשון: סלפטר צמטאי לונה (מכבי ת”א), 00:16:01
- מקום שני: טל שרון (רצי רמת השרון), 00:19:05
- מקום שלישי: אריאס הילה, 00:19:07
מקצה 2 ק”מ ילדים
- מקום ראשון: אמבר נאור (אלתרמנס), 00:07:12
- מקום שני: הרשקוביץ דניאל, 00:07:16
- מקום שלישי: הרשקוביץ מיכאל, 00:07:17
מקצה 2 ק”מ ילדות
- מקום ראשון: קורנט אדר (אלתרמנס), 00:07:41
- מקום שני: ברם אופיר, 00:07:57
- מקום שלישי: ארליך אלי, 00:08:31
RUNPANEL גם בטלגרם – כנסו!
מאת: אלי ארקוש
תמונות: ניר פישמן, גל אלתר, רון שר, רונן טופלברג