אתמול, ב-12 באוקטובר, השלים אליהוד קיפצ’וגה את מרחק המרתון בפחות משעתיים. רבים התייחסו להישג ההיסטורי. אנשים התרגשו (“היו לי דמעות בעיניים”), פוסטים עפו מימין ומשאל, כותרות בעיתונים הכריזו על הרגע כמשהו שחשבנו שלעולם לא נראה. בקבוצת פייסבוק אחת החליפו את הכותרת ל-“אף אדם אינו מוגבל”. אבל יותר מהיסטורי היה הרגע אתמול היסטרי. במבט מהצד, יש בהתלהבות הגדולה משהו שהוא על גבול המפחיד. אלמנט העדר פועל כאן במלוא עוצמתו.
מאת: אילן זיסר
קיפצ’וגה הוא מגדולי הרצים בדורנו וכנראה בכלל
לאורך כמעט 20 שנה הוא נמצא בפיסגה או קרוב אליה. כמרתוניסט הוא יחיד ומיוחד. היכולת שלו להגיע לעוד ועוד ריצה, בריא, כשיר, עם תאבון ואפילו עם חיוך, מדהימה. עם זאת, בניגוד למה שרבים אמרו בימים האחרונים, הוא אינו גדול הרצים בדורנו. לפחות שני אתיופים, היילה גברסילאסי וקנניסה בקלה מציגים קריירה מרשימה יותר. הם אמנם לא היו מרתוניסטים גדולים כקיפצ’וגה אבל הם לא היו רחוקים ממנו. בניגוד לו, היתה להם גם קריירה עצומה בשני התחומים האחרים של הריצות הארוכות: ריצות באיצטדיון וריצות שדה. רק לפני מספר ימים, בקלה היה רחוק רק שתי שניות מלהיות האדם שיחזיק בשיאי העולם במרתון, 5,000 מטר ו-10,000 מטר בעת ובעונה אחת.
ההישג של אתמול מרשים
היכולות הנדרשות עבורו הן נדירות בצורה בלתי רגילה ומעמידות באור מגוחך טענות כמו “אף אדם אינו מוגבל”. קיפצ’וגה הוא אחד הדברים הכי רחוקים מהאדם הממוצע. יש לו גוף שהוא מכונת מרתון שכמותה טרם ראינו. אבל, ספק אם הריצה אתמול היתה הישגו המרשים ביותר. מספיק להיזכר במרתון ברלין 2018 שבו רץ לבדו את החצי השני כדי לקבוע שיא עולמי בלתי נתפס.
הריצה בחסות אינאוס – בעייתית
הריצה בפרויקט אינאוס 1:59 היא מצג של דבר שנראה כמו דבר אחד אבל בעצם הוא אחר לחלוטין. אין בבעייתיות הזו שום דבר שפוגע בהישגיו של קיפצ’וגה כרץ ומההישג שלו אתמול. עם זאת יש עניין להציג אותה.
כאשר מדברים על שבירת מחסום, ראוי להבין מה עיקר העניין. הריצה אתמול הוצגה ועדיין מוצגת כ-“מרתון בפחות משעתיים”. רבים אומרים משהו כמו “הישג היסטורי, מרתון בפחות משעתיים, רק בשל סיבות כאלה ואחרות, לא יוכר כשיא עולמי”. אז זהו שלא. אם קיפצ’וגה היה רץ אתמול במרתון, הוא לא היה יורד משעתיים. ספק אם היה משפר את שיאו העולמי. בריצה אתמול היה לפניו מגן רוח אנושי בדמות עשרות מהרצים הטובים בעולם. הם התחלפו כל הזמן ושמרו על קצב אחיד לחלוטין. מהרבה בחינות קיפצ’וגה רץ אתמול על הליכון. שיפוע אפס, מהירות קבועה. אין רוח. את בקבוקי השתיה הגישו לו ואת מועד הריצה קבעו בהתאם למזג האוויר. הוא היה המתחרה היחיד. וסביר להניח שהארוע יצא לפועל רק לאחר שבררו עד הסוף שלא תחזור הפאדיחה של מונזה לפני שנתיים. כל הדברים הללו אינם אומרים שמדובר בהישג פעוט. הם רק מדגישים שמדובר בהישג אחר ממה שאנשים מתלהבים ממנו.
קשה גם לשכוח את הנעליים
אלו של נייקי שבה השתמש קיפצ’וגה אתמול הן המקבילה בעולם הריצה לחליפות השחיה שהיו מותרות עד לפני מספר שנים. הן לחלוטין מותרות אבל נותנות למשתמש בהן יתרון על פני האנשים שלא יכולים להשתמש בהן. רבים (אני בהם) היו סקפטיים לגבי היתרון שהנעליים האלו נותנות. כיום הנתונים הסטטיסטיים די נחרצים. יש בהן יתרון בר מדידה. זה לא עושה את השימוש בהן ללא הוגן. אבל, כאשר מעריכים הישגים צריך גם לזכור מה היו הכלים בהם השתמשו כדי להשיג אותם.
הצטרפו לבייקפאנל בטלגרם- לחצו פה: https://t.me/BIKEPANEL
אינאוס
וקשה לשכוח את החברה שעמדה מאחרי הארוע אתמול: אינאוס, חברת האנרגיה הבריטית היא ענק שעשה את כספו משימוש במשאבי הטבע של כדור הארץ. היא חברה מזהמת שמשתמשת בעושר העצום שלה בין היתר כדי לתמוך בקבוצות ספורט (הידועה בהן היא קבוצת האופניים. זו שפעם היתה סקיי). התמיכה הזו נעשית כנראה מאהבת ספורט של הבעלים אבל היא משמשת מטרה גדולה יותר. היא מסתירה את העובדה שאינאוס חברה המזהמת את האוויר של כולנו. במקום להשקיע מליונים בקבוצות ספורט, החברה הזו צריכה היתה לשלם מליארדים כדי לנקות את הלכלוך שעשתה. אבל, האנשים המריעים להישג של אתמול משייכים את שמה עכשיו להישג ספורטיבי ולא להרעלת כדור הארץ. זה מראה עד כמה קל לגרום לאנשים להסתכל על הדבר הלא נכון וזו הסיבה שמראה ההמון המריע אתמול כה מפחיד.
צריך להתפעל מאליהוד קיפצ’וגה הרץ הנפלא והחייכן שמראה לנו עד כמה בן אנוש יכול להיות אתלטי. אסור לשכוח את ההקשר שבו נעשו הדברים. שני הסיפורים קשורים זה בזה.