מכירים את הרגע הזה שאתם מגלים שנפצעתם? פתאום אי אפשר להתאמן, אפילו ללכת כואב. אז מה עושים? מנוחה? לאו דווקא. חשוב להבין מה מקור הפציעה ולפתור אותו. לפעמים מנוחה דווקא תרחיק אתכם מההחלמה.
התאמנתי לקראת תחרות חשובה. כבר חצי שנה שאני מתאמן ופתאום, חודשיים לפני התחרות, מתחיל לו כאב. זה בסדר, אני אומר לעצמי, נמשוך קצת וזה יעבור, זה לא הזמן לעצור עכשיו כשעוד רגע תחרות היעד. אני מצליח למשוך עוד חודש ואז הכאב כבר נהיה בלתי נסבל והוא משבית אותי לחלוטין. מוכר לכם? כנראה שלא הייתם מספיק קשובים לגוף. אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור, אבל אם כבר נפצעתם, אתם בטח שואלים את עצמכם מהי הדרך הטובה ביותר להחלים?
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
ישנם כמה שלבים שצריך לעבור:
1. אבחנה
לפני הכל, כדי לטפל בבעיה צריך להבין מה בדיוק נפגע. “כואב לי בברך” זה לא מספיק מדויק. יש לא מעט שרירים, רצועות או רקמות אחרות שיכולות לגרום לכאבים במקומות קרובים מאוד אחד לשני ואפילו זהים. איש מקצוע טוב ידע לאבחן מה הרקמה המגורה ולתת שם לפציעה שלכם. כדאי גם לדעת שעל פי מחקרים, עבור מטופל מספיקה אפילו אבחנה של הפציעה בשביל לשפר את הכאבים ממנה, גם ללא שום טיפול. עצם הידיעה של מה הבעיה כבר מפחיתה את הסטרס.
2. הבנת המקור לפציעה
אחרי שהבנו מה הפציעה ממנה אנו סובלים, למשל דלקת בגיד הפיקה, כעת עלינו להבין מה גרם לכך. במקרה של דלקת בגיד הפיקה נגרם גירוי של הגיד. לרוב זה יקרה מעומס על שריר הארבע ראשי או מזווית עבודה לא טובה של הגיד בגלל חולשת שרירים מייצבים. אם נגרם עומס על הארבע ראשי צריך לנסות ולהבין ממה הוא נגרם.
מהו עומס?
עומס הוא חוסר איזון בין הדרישה שקיימת מהרקמה לעומת היכולות שלה. אם אני דורש משריר הארבע ראשי שלי מעבר ליכולות שלו או לא מספק לשריר התאוששות מתאימה, אז השריר יכנס לעומס. מכאן הוא עלול ליצור עומס על גיד הפיקה שהוא ההמשך של השריר. אם לא נעצור את זה בזמן נגיע למצב של דלקת שעלולה להפוך לכרונית. כלומר גם בלי שיהיה עומס על השריר הגיד עדיין יהיה מודלק וכואב.
כשנוצר עומס ונגרמת פציעה, ננסה לשאול את עצמנו מה גרם לאותו עומס לקרות? זהו אולי השלב החשוב ביותר בטיפול בפציעה. אם לא נטפל בגורם- במה שעשינו לא נכון, אז לא בטוח שנצליח לצאת מהפציעה, ובנוסף אנחנו מסתכנים גם בחזרה על אותה הפציעה שוב ושוב. במקרה של עומס על גיד הפיקה, המקור שלו יכול לנבוע מעומס על הארבע ראשי למשל ע”י ניתור לגובה או קצב צעדים איטי מידי, או לחלופין ע”י חולשת שרירי אגן שתגרום לזווית עבודה לא מאוזנת של הגיד. במקרים אלה, אם לא נפתור את הגורם לבעיה, נסדר את הטעות בטכניקה או נחזק את השרירים המתאימים יהיה לנו יותר קשה להחלים מהפציעה.
3. טיפול בגורם לפציעה
לאחר שאיתרנו את המקור לפציעה הגיע הזמן לטפל בו. זה יכול להיות שריר מכווץ שצריך לשחרר, טכניקת ריצה אחרת שצריך לתרגל, תרגילי חיזוק לשרירים מסוימים שחלשים ואנחנו צריכים שיעבדו יותר ועוד. כאן זה בדרך כלל השלב האקטיבי בו על המטופל לבצע בעצמו את התרגול המתאים, לחזק את השרירים או לשנות משהו בסגנון התנועה שלו.
4. חזרה הדרגתית לאימונים
גם לאחר שפתרנו את המקור לבעיה זה לא אומר שעכשיו אנחנו בכושר בו היינו לפני הפציעה. האזור הפצוע עדיין רגיש ובעל סיכון לפציעה חוזרת. לכן, עלינו לחזור באופן הדרגתי לאימונים – תחילה עם אימונים פחות פרובוקטיביים עבור אותה פציעה, למשל אחרי דלקת בגיד אכילס לא נתחיל ישר עם אימוני עליות. בהדרגה ותוך הקפדה על כך שהכאב הולך ועובר, ולא הולך ומחמיר, נוכל לחזור לשגרת אימונים מלאה.
לסיכום
גם אם קרה ונפצענו זה לא סוף העולם. חשוב להתחיל ולטפל בפציעה מהר ככל הניתן. לאבחן אותה אצל איש מקצוע ולהבין מה גרם לה. אמנם הכאב הוא זה שמגביל אותנו בסופו של דבר אך אם לא נפתור את המקור לכאב, אלא רק ננסה לטפל בכאב עצמו לא נצליח להחלים ולחזור לשגרה שאנחנו כל כך אוהבים. וזכרו- הדרך הכי טובה לטפל בפציעה היא למנוע אותה. כדי למנוע את הפציעה הבאה שלכם מוזמנים לקרוא את המדריך כיצד להימנע מפציעות.
מאת: אור דלח
