האם העיסוק בריצה עשוי לסייע בחיפוש עבודה? בקצרה ובגדול – כן, העיסוק בריצה עשוי להוביל לתהליכים מיטיבים בעולם העבודה ואף מחוצה לו. לא אגזים אם אומר שכל הדברים הטובים שקרו לי בחיים הגיעו בזכות הריצה. כן, גם עבודה. איך בדיוק? הפירוט ממש כאן על ריצה ועולם העבודה.
נטוורקינג
אנשים יכולים להתקיים בלי ריצה אבל ריצה לא קיימת בלי אנשים. העולם המרתק הזה מורכב כולו דמויות אנושיות מגוונות מרקע שונה. כל דמות אנושית כזאת עוסקת בעוד דברים מעבר לריצה, ומכיוון שרוב הרצים והרצות לא בדרך לסגל אליפות העולם, לכל דמות יש גם מקור פרנסה. בעולם העבודה יש מושג חשוב שנקרא ‘נטוורקינג’, ומשמעותו היכרות עם אנשים שונים העוסקים במגוון תחומים ומכירים גם הם אנשים נוספים. אחד הטיפים הבולטים עבור מחפשי עבודה הוא להפעיל את הנטוורקינג, או במילים אחרות, קשרים עם אנשים בכל תחומי החיים. קשרים כאלה עשויים לסייע להיחשף למשרות בלעדיות, להעביר קורות חיים לערוץ הנכון או לחבר אולי ישירות אל מנהל שמחפש להרחיב את הצוות שלו. שלא תהיה כאן טעות – הכוונה היא לא להתקבל לעבודה ‘מן ההפקר’, ללא כישורים מינימליים ובלי יכולת ללמוד ולהתקדם בתחום המבוקש. הכוונה היא להסתייע בהיכרויות בעולם הריצה על מנת לברר האם יש בסביבת החברים הרצים משרה מתאימה. לדוגמא, דיברתי עם חבר קרוב איתו אני מרבה לרוץ בשבתות על משרה בארגון שבו הוא עובד. הוא נרתם לעזור והעביר את קורות החיים שלי לצוות הגיוס. דוגמה נוספת היא פגישה מקרית עם חברה איתה התאמנתי לא מעט בחדר הכושר. בין חילופי הדברים הזכרתי גם שאני מחפשת עבודה. היא מיד ציינה שבן הזוג שלה מרחיב את הצוות שלו. היא העבירה את קורות החיים שלי לבן הזוג ושוחחנו. אמנם המפגש לא הוביל לחתימת חוזה, אבל הוא בהחלט דוגמה חיה לשימוש בטיפ הנטוורקינג ואיך הוא בא לידי ביטוי בעולם הריצה והספורט.
הצטרפו לניוזלטר של אתר הריצה הטוב בישראל
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
מאשר משלוח פרסום ועדכונים
כישורים אישיים
העיסוק בספורט תמיד מבליט בראש ובראשונה את האופי של האדם. עבור מקומות עבודה – אופי של עובד פוטנציאלי חשוב לא פחות מהשכלה או ניסיון רלוונטי. עולם הספורט מאפשר להביא לידי ביטוי כישורים אישיים כמו התמדה, נחישות, יכולת להתמודד עם סיטואציות מורכבות ומצבי לחץ, התנהלות מול אנשים. אם אלה עולים בקנה אחד עם דרישות התפקיד – הרווח הוא לשני הצדדים. בנוסף, כשמדובר בספורט תחרותי-הישגי, הגישה של המועמד/ת עשויה לרמז על יכולות האדם להתפתח ולהתקדם בתפקיד ועל המוטיבציה שלו. קווי אופי כמו שאיפה למצוינות וחתירה להישגים גבוהים שמתבטאים בספורט, יכולים להיות רלוונטיים לתפקידים מסוימים. הם עשויים לאותת למגייסים פוטנציאליים מי, יחד עם ניסיון או הכשרה מתאימים, יכול להתאים לתפקיד נדרש. כך נכנסתי לעולם בדיקות התוכנה עוד לפני שצברתי ניסיון. מי שנתן לי את ההזדמנות לעשות דריסת רגל בעולם הזה ולהתפתח היה מנכ”ל של חברה שהכיר אותי כרצה מעולה בעלת אופי הישגי ובלתי מתפשר. הוא לא טעה בהתרשמות שלו. מיד הפכתי להיות הקול הנחוש והמהימן בחברה שמתריע על תקלות ודורש תיקונים. כעבור שנה קודמתי לראש צוות בדיקות, עם כל המחויבות והאחריות הנגזרת מכך. בעוד זמן קצר קודמתי שוב, וניהלתי תהליכי עבודה בין-צוותיים.
כוח לקו”ח
בימים אלו אני בחיפוש המורכב אחר מקום עבודה חדש. אחת המטלות היומיומיות שלי היא לערוך ולשנות מדי פעם את קובץ קורות החיים שלי. שוב תהיתי על קנקנה של השורה המציינת את היותי ספורטאית בעלת תוצאות סבירות פלוס ברמה הארצית בריצות ארוכות למרחקים שונים. מצד אחד, חשבתי שזה אולי מצביע על עיסוק ביום יום שלי שאני מחוייבת לו, מלבד העבודה עצמה. אולי זה מרמז על כך שהריכוז שלי בעבודה בשעות היום השגרתיות אינו מספיק, שדעתי נתונה רוב הזמן לעיסוק אחר. מצד שני, עובדת היותי ספורטאית מצביעה גם על קווי אופי מסוימים. עיסוק בספורט ברמה יומיומית כחלק משגרת החיים יכול להצביע על משמעת עצמית בלתי מתפשרת, בפרט כשהעיסוק בספורט הוא תחום נלווה ולא מקור פרנסה בלעדי. לצד כל זה, הייתי גם שמה זרקור על תקשורת בינאישית, לא רק בגלל האימונים לצד אנשים נוספים בקבוצה, אלא בעיקר בגלל עבודה צמודה עם מאמן: יכולת לקבל מרות, או לעבוד לפי תוכנית – מה שלא פחות מהותי גם בעבודה ביומיום. בעיני – שורת הספורט בקו”ח היא בהחלט כוח.
הזדמנויות
ספורט מאפשר גם חשיפה פיזית במגוון. לפעמים מגיעים למקום מסוים בכובע של ספורטאי ואז כהרף עין נזרקת לאוויר הצעת עבודה. באחד המקומות שעבדתי בהם, אחד המפתחים שגם היה ספורטאי מקצועי, הזמין חבר טוב איתו נהג להתאמן לארוחת חג של החברה. החבר בדיוק סיים תואר במדעי המחשב. המנכ”ל ששמע על כך, מיד הציע לבחור הזה להיות חלק מצוות הפיתוח. ישנן משרות לתפקידים התחלתיים, תפקידי כניסה, בהם סינון על פי עיסוק ספורטיבי, הוא כמו סינון על פי שירות צבאי ביחידה מובחרת או התנדבות מקיפה בעמותה גדולה. שוב, כי עיסוק בספורט בכלל מדגיש קווי אופי מסוימים. ריצה למרחקים ארוכים בפרט יכולה באמת להצביע על יכולת להתמודד עם כניסה לתפקיד מאתגר ועם למידה מתמשכת. אחד המשפטים שנאמרו לי במקום העבודה שבו עבדתי לאחרונה, היה: “ברור לי שאם את מסוגלת לקום בארבע וחצי בבוקר ולרוץ מרתון, את תתמודדי גם עם מה שמצפה לך פה”. אני חושבת שזה היה משפט המפתח שבזכותו התקבלתי לחברה לתפקיד של ניהול פרויקטים. מה שבטוח הוא שתואר בניתוח מערכות אין לי. ובכל זאת, קיבלתי את ההזדמנות שלי בזכות היכולת שלי לרוץ למרחקים ארוכים.
השפעה חיובית ודוגמא אישית
בנוסף, מקום עבודה שמגייס לשורותיו אנשים העוסקים בספורט, מרוויח רוח חיובית והשפעה מיטיבה על עובדים אחרים בחברה. איכשהו, בשני מקומות העבודה האחרונים, שכבר היו מחוץ לתחום הספורט – תמיד הגיע היום שבו הוצב מתקן מתח בחדר ישיבות או במרפסת. חיש מהר מצאנו את עצמנו בודקים את יכולות עליות המתח שלנו לפני ארוחת צהריים. מופלא לומר, שגם האנשים שהיו עם הזיקה המינימלית ביותר לספורט הצטרפו ל-“זמן מתח”. אפילו אם רק כדי לעודד או לעשות מתיחות בצד. גם עבור אלו שלא עשו את עליות המתח – היה זה זמן חברתי של אתנחתא, רענון וצחוק. הפסקה ספורטיבית כזאת של דקות ספורות מסייעת לא רק להידוק קשרים חברתיים במקום העבודה אלא גם ליצירת סביבה עבודה נעימה ונינוחה.
ראנפאנל בווצאפ:
מיותר לציין שלהיות ספורטאי וגם לעבוד בתחום הספורט זה דוגמה אישית ומוטיבציה גדולה עבור אלו שעל בריאותם ועל כושרם אנחנו אמונים. כשעבדתי כמאמנת כושר ומורה לחינוך גופני, תמיד שמעתי משפטים בסגנון: ‘הלוואי עליי לרוץ כמוך’ / ‘להיות בכושר כזה כמו שלך’ / ‘להיות חזקה’. המשפטים האלו הגיעו גם ממתאמנים ותיקים וגם מתלמידים צעירים מאד. ילדים תמיד רצו להשוות איתי את מידות שרירי הזרוע. זה היה משעשע ומספק. הדוגמה האישית שימשה אותי ככלי לרתום את קהל היעד שלי לתרגילים מורכבים יותר בחדר הכושר או למשימות מעניינות פחות בבית הספר.
הספורט כמשל
לסיכום, אני תמיד אומרת שספורט, או הריצה במקרה שלי, זה המיקרוקוסמוס לחיים עצמם. עולם הספורט הוא לא פיקניק ולא כל יום יש פודיום עם גביע בעבור המקום הראשון. גם, אגב, את חגיגת הניצחון יש לדעת לקבל בפרופורציות. להיות ספורטאית, גם אם חובבת פלוס, זה אומר שגרה מתישה ומחייבת, השכמות מוקדמות או תחרויות בשעות ערב מאוחרות, תכנון מוקפד של מזון וציוד, דחיית סיפוקים והתמודדות מתסכלת עם פציעות הדורשות ים של סבלנות, איפוק ואמונה. אחד מקווי האופי החשובים באמת של ספורטאי, בעיניי, זה לחייך אל כל אלה ולומר, הכל מתקבל. זה רק ספורט. גישה זו נכונה מאד גם בעולם העבודה, אל מול ההצלחות ואל מול הכשלונות; מול מה שתוכנן ולא קרה ומול מה שתוכנן והצליח; מול חברי צוות ומנהל חברה, על כל דרישה שתהיה. החוזק הגדול של עובד-ספורטאי הוא להגיד על הכול, ‘זה רק ספורט’, לקחת את המשימה בפרופורציה הנכונה ולבצע אותה על הצד הטוב ביותר, עם חיוך.
הקרקע, לפני שאתם עפים על עצמכם
בתור המועמדים המושלמים לתפקיד החלומי הבא, נצנן מעט את ההתלהבות: צריך גם לזכור שרוב הקוראים הם ספורטאים חובבים, כאלה שאין להם הישגים להתפאר בהם. האם העובדה שמישהו רץ חמישה ק”מ שלוש פעמים בשבוע תגרום לערך שלו בשוק העבודה לעלות? כנראה שלא. אף מעסיק לא יתרשם מזה. גם אם נתבונן פנימה אל קבוצות הריצה, ונבחין במגוון האנשים שמרכיבים אותן, נגלה שיש שם אנשים מכל מיני סוגים. יש אנשים נעימים ויש כאלה עם אופי פחות נוח. יש כאלו שנמצאים בשיא התמודדות בחייהם האישיים, וזה יכול להיות ניכר בהתנהלותם כלפי חברי קבוצה אחרים. יש אנשים תחרותיים מדי, יש כאלה שמרוכזים מדי בעצמם. לכן, שווה בהחלט לשקול עוד כמה דברים כשבוחנים מועמד לעבודה חוץ מהעובדה, האם הם רצים או לא.
