“לרוץ את שביל ישראל” נזרק לחלל באחד הערבים על בקבוק יין אדום, כנראה שהגזמנו באותו ערב. לשנינו מספר לא מבוטל של חוויות ריצות שטח משותפות בארץ ובחול. הכוח המניע לכולם הוא אהבת הטבע, הריצה והאתגרים. אבל הפעם לכבוד יום הולדת 60 ו-50 רצינו משהו מיוחד, גדול יותר ורצינו לאפשר לקרובים לחוות (ולסבול) אתנו.
פרויקט שביל ישראל נולד במוחו הקודח של יואב מתישהו בתחילת קיץ 2021, שנינו היינו רשומים ל-PSR, תחרות ריצה רב יומית בפירינאים, בזוגות. הבנו באותה התקופה שלא נוכל לצאת לספרד בגלל מגבלות קורונה (מדינה אסורה וכל זה) אבל מסתבר בדיעבד כי מהלימון יצאה לימונדה.
יואב עשה עוד בירורים, גם כמה שיחות עם קרלוס גולדברג שכנראה היה החלוץ בצליחת שביל ישראל בריצה. נפגשנו גם עם זולי ביהרי שצלח את השביל עם חבורה משובחת אי שם ב-2016. התיאבון הלך וגבר. לאט לאט נחת אצלנו האסימון שמדובר בפרויקט מורכב כמעט מכל בחינה, כנראה פרויקט של פעם בחיים. הולכים על זה!
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
אז איך נערכים
עבודה ומשפחה – עם כל הכבוד לרצונות והשאיפות שלנו. להעלם לשלושה שבועות (במקרה הטוב) זה לא עניין של מה בכך. יואב הוא מהנדס מכונות בחברה קטנה שמייצרת מכונת קטיף תפוחים ואני – מעבר לניהול ושותפות במועדון summit, אני מהנדס חומרה בתעשיית ההייטק, אומנם עצמאי, אבל עדיין. גם ליואב וגם לי יש בוסים ושותפים שלא בלעו את הגלולה המרה בקלות יתרה. בנות הזוג שלנו כבר היו המון זמן חלק מהתהליך וכמובן שקיבלנו את בירכתן. לתפעל בית לבד עם ילדה בת 9, מתבגר בן 18 וחיילת, וגם לעבוד במשרה מלאה כאשר אני מסתובב על שביל ישראל – זו משימה בלתי אפשרית. תודה לאתי, אשתי המדהימה.
מתי – ההחלטה התקבלה על חודש פברואר 2022. אנחנו אנשי חורף וחודשי מרץ/אפריל הם תמיד חמים יותר עם סיכון לימי שרב. היה לנו ברור שקיים גם סיכון לרוץ את השביל בשלהי החורף, אבל זה סיכון שהעדפנו על פני האלטרנטיבה. כמו כן החלטנו להתחיל בחרמון ולסיים באילת, המשמעות היא הוספת מקטע צפוני שמחבר את החרמון לקיבוץ דן.
ליווי לוגיסטי – האופציה של ליווי המשפחה והחברים עמדה על הפרק, אולם מהר מאוד החלטנו על ליווי מקצועי בתשלום מכיוון שמדובר בעבודה קשה וסיזיפית! על מנת לחסוך זמן התאוששות יקר קיבלנו החלטה של מינימום ירידה מהשביל לשם לינת לילה ולכן השכרנו קראוון לכל החלק הצפוני מהחרמון ועד לאזור ערד. המשמעות פשוטה, כל יום מסיימים ומתחילים על השביל ללא הקפצות שגוזלות זמן. עם יואב בהט אני עובד כבר שנים במסגרת מחנות האימונים של סאמיט וישר שיריינתי אותו לחלק הצפוני. בחלק הדרומי, ערד עד אילת זה סיפור אחר לגמרי, במדבר הלינה מותרת בחניוני לילה בלבד, השינה היא באוהלים מאחר והנגישות לקראוון כמעט ולא קיימת. לקח לנו יותר זמן למצוא את האיש שילווה אותנו במדבר אבל בעזרת יואב בהט הגענו בסופו של דבר אל רואי שגב המדהים שהעצים לנו את החוויה כפליים.
חלוקה למקטעים – שביל ישראל מכיל 51 מקטעים שאורכם הממוצע 20 ק״מ. היה לנו ברור מלכתחילה שבלילה אנחנו רוצים לישון ולא לרוץ (התאוששות!). לכן הסכמנו על מקסימום 3 מקטעים ביום אחד. במשוואה פשוטה יוצא בין 50 ל-60 ק״מ ביום. נעזרנו באפליקציית komoot על מנת “לפרק” את השביל ל18 מקטעים מהחרמון ועד אילת. לאחר החלוקה האוטומטית עברתי יום אחרי יום על מנת לבצע התאמות ודיוקים במקביל לבניית טבלת אקסל מפורטת המכילה את כל המידע על כל יום ריצה: אופי וקושי המסלול, נקודות מפגש עם המלווה, מקומות הלינה, הערות חשובות ועוד. כמובן שנעזרנו במהדורה האחרונה של הספר האדום של שביל ישראל (יענקלה סער), ספר חובה לכל מי שמתכנן לצלוח את השביל! חשוב לציין שאחת לתקופה השביל מתעדכן (למשל תוספת ים המלח לפני מספר שנים) וכל העת ישנם עדכונים על בעיות ותקלות לאורך השביל, את כל זאת השתדלנו ללמוד מבעוד מועד. בנוסף, ערכנו פגישה מקדימה עם יואב בהט ורואי כדי לעבור על המסלולים והאקסלים וכל הפרטים הקטנים. רואי הגדיר את המסמך שהכנתי למפגש כ”פקודה אוגדתית אופרטיבית למקרה חירום”.
ימי מנוחה – החלטנו שאם וכאשר נצטרך ימי מנוחה אז נעשה כאלה, אבל לא בהגדרה מראש. יתרונות ימי המנוחה הם ברורים וחשובים: התאוששות, מילוי מצברים וטיפול בבעיות אקוטיות. אולם אליה וקוץ בה, חזרה לשביל לאחר ימי מנוחה היא קשה, איטית וגוזלת אנרגיות.
אימונים – למרות שגם אני וגם יואב למודי אולטרות וריצות הרים ארוכות, היה לנו ברור שאנחנו נכנסים לאזור חדש עבורינו (אזור דמדומים). לא היה לנו מושג איך הגוף שלנו יגיב לריצת אולטרה מאתגרת יום אחרי יום במשך שבועות. המרחק הקצר ביותר עמד על 46 ק״מ, הימים הארוכים יותר הגיעו גם ל-60 ק״מ, אלה היו למעשה רוב הימים. ההכנה התמקדה לאורך חצי שנה במספר סימולציות (או אם תרצו “מחנות אימונים”), האחרון שבהם במכתש רמון, שלושה שבועות לפני שעת השין, באותו סופ״ש גמענו 180 ק״מ ב-4 ימים אינטנסיביים במכתש.
האתגר המנטאלי – “זה לא יעבור חלק!” את המנטרה הזו שיננו בכל יום ועשינו ככל יכולתנו על מנת להיערך לכל תקלה אפשרית, גם בהכנות לפני וגם בלוגיסטיקה תוך כדי. עדיין אי אפשר להתכונן לכל תרחיש. כל תכנון מדוקדק ככל שיהיה יצטרך להשתנות תוך כדי תנועה, ובדיעבד כך גם היה. דבר נוסף שלקחנו בחשבון הוא השהות המשותפת ביחד. אני ויואב שכנים באותו הבניין, חברים טובים בשנים האחרונות. כבר ישנו ביחד באותו אוהל מספר פעמים במחנות אימונים של סאמיט, והכרנו טוב אחד את השני עם כל השטיקים והטריקים. עדיין, היה ברור לנו שלשהות שבועות אחד במחיצתו של השני, 24 שעות ביממה, יהיה מאתגר ביותר. כך היה! היו מידי פעם ויכוחים וחיכוכים, אבל זה בטל ב-60 לעומת הרגעים המרוממים,המרגשים, המצחיקים בכל יום ויום והיו אין ספור כאלה.
ציוד – לרוץ את השביל במשך שבועות זה פרויקט מאתגר גם מבחינת ציוד הריצה. הרבה ציוד ספייר (כפפות, ווסט ריצה, שלוקר ועוד) גם אני וגם יואב נאלצנו לעבות את כמות מכנסי וחולצות הריצה שלנו לחורף וקיץ, עדיין נזקקנו לשירותי כביסה, כאן נעזרנו בבנות הזוג שלנו שאיתן נפגשנו אחת למספר ימים לאורך השביל. כמובן שכל מפגש שווה ערך כביסה!
נעלי ריצה – התחלנו את השביל עם מאגר של 3 זוגות של נעלי ריצה. לכל אחד מאיתנו שני זוגות של HOKA Speedgoat וזוג אחד של HOKA Challenger שקיבלנו בספינסור מהיבואן, בתוספת של שבעה זוגות של גרבי Balega.
ניווט – חובה לצאת לשביל עם מכשיר ניווט שהוא לא שעון! את זה הפנמנו גם לאחר שיחות עם קרלוס וזולי שכבר צלחו את האתגר כמה שנים קודם. גם לי וגם ליואב יש מכשיר ניווט לוויני Garmin 66i עם טכנולוגיית inreach, מכשיר אחד היה איתנו, מכשיר נוסף אצל רואי המלווה. בצפון לא היה צורך מאחר ויש קליטה סלולרית כמעט ללא בעיות. ניתן לנווט בנוחות עם המכשיר בכל מזג אוויר ולהעזר במפות המוטמעות במכשיר. בנוסף לתקשורת עם המלווה באמצעות הודעות טקסט שאותן ניתן לשלוח ולקבל בכל מקום וזמן. במכשיר גם ישנו לחצן SOS למצוקה.
שעת השין מתקרבת
שלושה שבועות לפני, סיימנו ארבעה ימי ריצה אינטנסיבים במכתש רמון, סימולציות ארוכות. ההתאוששות שלנו הייתה מאוד מהירה וזה נטע בנו ביטחון שהיינו מאוד צריכים. עדיין אין ספק שמד הלחץ הלך וגאה לקראת היציאה. החורף בסוף ינואר החליט להרים ראש ובגדול, בשבועיים לפני היציאה סערות וגשם כאילו אין מחר, פתאום אני ויואב מדברים פעמיים ביום במקום פעמיים בשבוע בדרך כלל. תוהים האם לקחנו סיכון גדול מדי עם תאריך היציאה החורפי? האומיקרון משתולל בארץ ומספר ימים לפני היציאה הבת הקטנה והגדולה התגלו כמאומתות בבדיקת אנטיגן שגרתית. לא נשאר לי אלא להתפלל, כי לבודד בת 9 בבית לא יקרה. כנראה שאלוהי הקורונה עשו עימי חסד כי בסופו לא נדבקתי וגם יואב שהתקשר חמש פעמים ביום לבדוק אם יש לי תסמינים היה מרוצה בסופו של דבר.
30/1/22 ישנה הפוגה בסערות ובשלג בצפון, ובצהריי היום אני, יואב ובנות הזוג יוצאים עם הרכבים לכיוון החרמון. את הלילה בילינו במלון במג’דל שמס המושלגת, איזו חוויה יוצאת דופן לפתיחת האתגר. השכמה מוקדמת בבוקר למחרת, ארוחת בוקר זריזה במלון. חיבוקים, נשיקות, צילומים. עם אור ראשון אני ויואב יוצאים בקור של 0 מעלות ממג’דל שמס דרומה על הרגליים, למסע ארוך שידענו איך מתחילים, אך כבר למחרת בסיום היום הבנו שנצטרך לערבב את הקלפים מחדש.
מאת: אילן פריש
אילן פריש הוא מרצי השטח הבולטים בארץ, ספורטאי ומאמן חסות של חברת Hoka One One, בעלי מועדון WeTrail. יוזם ופועל רבות למען קהילת רצי השטח בארץ. משתתף פעיל בתחרויות ריצה וטריאתלונים בארץ ובעולם. מרתוניסט, טריאתלט, איש ברזל ואולטרא-מרתוניסט.
