דמיטרי רובינשטייןשחייה היא הרגל השלישית והקצרה של הטריאתלון. לספורטאים חובבנים רבים היא מהווה מכשול בלתי עביר בשאיפתם להפוך לטריאתלתים. איך מתגברים על הפחד מהמים?
מאת: דמיטרי רובינשטיין
ספורטאים חובבנים רבים מתחילים מריצה או מרכיבת אופניים, ולאחר תקופה מתחילים לפזול לכיוון תחרויות הטריאתלון, כאשר גולת הכותרת של שאיפותיהם של רבים היא האות המוכספת M, המסמלת את תואר איש הברזל. אבל שחייה שונה מהותית משני המרכיבים האחרים של הטריאתלון: לרוץ כולנו יודעים מילדות, וכך גם לרכוב. שחייה דורשת מיומנות נרכשת שלרבים היא חדשה לגמרי. מי שלא התאמן בשחיה בילדותו בדרך כלל מתקשה הרבה יותר מאלה שיש להם עבר בבריכה מגיל צעיר.
לאנשים רבים, ומחבר הכתבה ביניהם, יש מילדות יכולת שחייה בסיסית ביותר, אבל שחייה למרחקים רציניים (כגון 3.84 ק”מ של איירונמן) ועוד במים פתוחים מצריכה שינוי מהותי בסגנון השחייה. למי שהמים זרים לו ממש, עצם שבירת המחסום הפסיכולוגי של “לשחות עם הראש בתוך המים” היא אתגר. וזו, מסתבר, רק ההתחלה: המטרה האמיתית היא כמובן מיומנות שחייה למרחקים ארוכים מבלי להתעייף.
איפה מתחילים?
איך לומדים לשחות כמו שצריך? אם אתם כמוני, אז למדתם לשחות “סגנון כלב” בתור ילד, ולא כל כך התקדמתם מאז. אתם יכולים לשחות בריכה או שתיים, אבל לאחר מכן אתם מתחילים לחוש אי-נוחות חזקה באזור הצוואר, ולאחר מכן באים הכאבים בשרירי הידיים, ואז, אחרי שתי בריכות איטיות להחריד, אתם נאלצים להפסיק. זו לא דרך לשחות מרחקים, בטח לא המרחקים המכובדים של איש הברזל. הסיבות נעוצות בפיזיקה פשוטה: כשאתם שוחים עם הראש בחוץ, הרגליים שלכם שוקעות עמוק, ואתם שוחים במצב הכי פחות הידרודינמי, עם מקסימום גרר בתוך המים – וכמובן עם מקסימום מתח בצוואר. לכן אין מנוס, אתם רוצים לשחות למרחקים – אתם חייבים להכניס את הראש במים. וכאן נתקלים במחסום פסיכולוגי רב עוצמה.
מאיזה סגנון שחייה להתחיל?
ישנם 4 סגנונות שחייה נפוצים: חתירה, חזה, גב ופרפר (עליו לא נדבר). הסגנון המקובל בטריאתלון הוא החתירה, בהיותו הסגנון החסכוני ביותר מבחינת הוצאת אנרגיה למרחק. הוא גם הסגנון שהכי קשה ללמוד אותו. במקרה שלי הקושי העיקרי בחתירה נעוץ בנשימה. על אף פשטותו לכאורה של הסגנון, שימוש בו מערב קואורדינציה לא פשוטה בכלל של מרכיבים רבים: הוצאת אוויר בזמן שהראש מתחת למים, תנועות ידיים בטווחי תנועה לא רגילים, הפעלת שרירי ליבה לצורך ביצוע סיבובי הגוף, ועבודת רגליים, או במקרה של טריאתלון – כמה שפחות עבודת רגליים.
האם ניתן לדלג על הקושי ולהתחיל מסגנון אחר? בהחלט כן. מחבר הכתבה התחיל דווקא מסגנון חזה, והשתלט עליו בצורה סבירה במהרה, וכנ”ל לגבי סגנון הגב. ישנם אפילו אנשים שמשלבים שחיית חזה וגב בשחיית הטריאתלון שלהם. אבל סגנונות אלה הם איטיים בהרבה מהחתירה, מעייפים יותר, ובמקרה של שחיית גב אתם לא ממש רואים לאן אתם שוחים ומים פתוחים זה פחות מתחבר. לצערנו, לימוד סגנונות אלה לא ממש מקדם אתכם בדרך להשתלטות על המטרה האמיתית: לדעת לשחות חתירה.
כמו בכל כישור אחר בחיים, אין דרך יותר טובה ללמוד, מאשר לעשות. אומרים שבשביל להגיע לפסגת ההצלחה בתחום כלשהו יש להשקיע 10,000 שעות אימון. אם תשאלו אותי, זה הרבה מאוד שעות במים קרירים, אבל אין ספק, שעות שחייה עושות את העבודה, כמו ששום דבר אחר לא עושה אותה.
לבד או עם מאמן?
החלטנו ללמוד סגנון חתירה. איך ניגשים למלאכה? אפשרות אחת היא להירשם לבריכה ולהתחיל ללמוד לבד. יש ספרים מעולים, יש סרטונים בגוגל, יש אפילו קורסים שלמים עם שילוב של חומר כתוב, מצולם והדרכה מרחוק. אבל ללמוד שחייה בדרך זו שקול כנראה לבדיחה הישנה ללימוד אגרוף בהתכתבות. אולי אתם מכירים מישהו שלמד בדרך זו? אני לא.
אפשרות אחרת – הצטרפות לקבוצת שחייה: כאן יש כבר מדריך שיכול לתת משוב על הטכניקה שלכם, וזה עוזר המון, מה גם שלימוד בתוך קבוצה נותן מסגרת ועידוד שמוכר לנו גם מענפי ספורט אחרים. לכן אני בהחלט ממליץ על דרך זו – אבל לא בתור הצעד הראשון. המלצה שלי היא – אם רק יש אפשרות כזאת, להתחיל משיעורים אחד על אחד עם מדריך, אפילו אם זה כמה שיעורים בודדים. בדרך זו תוכלו להגיע לרמת יכולת בסיסית שעליה תוכלו לבנות בעזרת תרגולים עצמיים ועבודה במסגרת קבוצה.
ומה לגבי ציוד?
כל מה שתצטרכו בשלב ראשון הוא בגד ים, משקפת טובה ומנוי לבריכה, כמובן. המשקפת צריכה לשבת טוב על הפנים, לא ללחוץ על האף, ולא לתת למים לעבור. בגד הים צריך להיות של שחיינים- בסגנון צמוד וקטן (סליפ) לגברים וצמוד וספורטיבי ובד”כ שלם לנשים. למי שסובל ממים באוזניים מומלצים גם פקקי אוזניים במרקם דומה לשל סיליקון ופלסטלינה שמקבלים את צורת האוזן ולא מעיקים.
בהמשך, יהיה צורך בציוד נוסף, כגון סנפירים, שנורקל, פולי וכפפות חתירה, אבל אין צורך לקנות את אלה על ההתחלה. חכו עם זה עד שהמאמן שלכם יגיד לכם וגם ימליץ על הסוג הנכון. רצוי אבל לא חובה להצטייד בתיק רשת מיוחד, שבו הציוד מתייבש במהירות.
התקדמתי בשחייה. מה הלאה?
נגיד שהתחלתם לשחות ולאחר אי אלו מאות שעות במים אתם מצליחים לשחות קילומטר כמעט ללא הפסקה. האם אתם מוכנים כבר לאיירונמן שלכם? לא בדיוק. רוב תחרויות הטריאתלון מתקיימות במים פתוחים, ולשחות בים הגלי אחרי שלמדתם לשחות בבריכה – זה כמו לרוץ בשבילים טכניים אחרי שהתאמנתם על הליכון. אל דאגה! יש קורסים לשחייה בים. תצטרפו לקבוצת הפייסבוק של חובבי שחייה בישראל וחפשו את ההודעות שרצות שם באופן קבוע. ואולי תגלו שאף שהגעתם לשחייה על מנת לצאת ידי חובה בטריאתלון שלכם, מצאתם אהבה חדשה.
לכתבה על שחייה במים פתוחים – לחצו פה
מילת עידוד
יכול להיות שאתם אחד מהאנשים השנואים האלה שהכל בא להם בקלות. אתם תיכנסו למים, ותתחילו ישר לשחות יעיל ודי מהר תגיעו למרחקים ארוכים, כל הכבוד לכם אם זה המצב. אם אתם יותר כמוני אז שחייה באה לכם בקושי רב. אני ניסיתי להתחיל לשחות והתייאשתי בהתחלה. בחודשים הראשונים שלי הישגי היו צנועים מאוד: הייתי מסיים בריכה בחתירה ומתנשף ליד הקיר דקות ארוכות. שנה לאחר מכן אני מצליח לסיים אימון קבוצה של כ-1200 מטר, שכולל הרבה מאוד תרגילי טכניקה וסיבולת ללא מאמץ אדיר. אז יש תקווה.
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
