אין רץ שלא מכיר את התסכול הזה. זה מבאס, מרגיז, תוקע… אתם מרגישים שכל מה שרציתם נלקח מכם ברגע. ואני מתוסכל אפילו בלי שרציתי מי יודע מה, אז מה יגידו אלה שבאמת רצו?
העור שלי עלוב. הוא היה עלוב עוד בטירונות- אחרי כמה מסעות לא מי יודע מה קשים הוא פשוט החליט שהספיקה לו ההתעסקות עם הנעל הצבאית הזו, וירד. השלפוחיות היו כל כך זוועתיות, מדממות ופתוחות שכל הטירונות שלי התעסקתי עם תפירת ספוגים לגרביים וריפודים מיוחדים. אם הייתי מורעל אני מניח שהייתי מתחרפן, אבל משחקי הטירונות של חיילים ומפקדים לא ממש הטרידו אותי- רק רציתי שלא יכאב לי.
הוא לא השתפר בטריאתלון
בעית השלפוחית הרגיזה- לא זו של השתן אלא של העור, ליוותה אותי לאורך כל הריצה שלי, תמיד. עד 10 ק”מ זה פחות קריטי אבל בכל פעם שעברתי את הטווח הזה, העור החל למחות- זה יפה שאתה נהנה מהריצה שלך אבל למה גם אני צריך לבוא איתך, אם אתה לא מפסיק אני יורד. איים ומימש.
בדיוק כשמתחילים להינות
התופעה הזו מרגיזה במיוחד כי היא תמיד באה כשאני מתחיל להנות מהריצה- כשאני נכנס לכושר, עולה במרחקים, חי טוב באינטרוולים ומרגיש מחובר לעצמי בריצה. בדיוק כשהכל מתלבש, כשתחרות המטרה חודש לפני, כששבועיים חזקים וכייפיים מתוכננים- בדיוק אז כשהמרחקים בשיא, אז יבואו השלפוחיות המחורבנות האלה.
הוא גם דפק לי את אליפות הארץ באילת
באליפות הארץ באילת בטריאתלון ב-2017 זה קרה שוב. אמנם יש נסיבות מקלות לעבריין- רצתי בטריאתלון גן שמואל חודש לפני התחרות בלי גרביים כדי לא להפסיד זמן בהחלפות. מה שקרה היה ברור שיקרה- לא נשאר הרבה עור באיזור הקבוע שלו, רק שהפעם זה היה עמוק במיוחד: הנעליים חפרו ממש בור בכפות הרגליים. מזל שהיתה קצת נחת מהתחרות הזו (שיא אישי, מקום טוב…). כתוצאה ממנה הושבתתי לחלוטין לשבועיים, נותר לי שבוע לרוץ קצת לפני התחרות וזהו. כמובן שכל זה הוציא אותי לגמרי מהמסגרת, עד רמה שהגעתי אליה רק בגלל ההחלטה הקודמת אבל היא כבר לא עניינה אותי ופסלתי.
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
מאשר משלוח פרסום ועדכונים
19 ק”מ של כיף שהסתיימו- כרגיל…
בתוכנית רשומה לי ריצה של 19 ק”מ. אני בשבוע אתגרי של העמסה, ורוצה לרוץ הרבה. שמח לקראת הריצה הארוכה יחסית הזו, מצטרף לורדי לריצה סביב רעננה וכבר אחרי 8 ק”מ מבין מה הולך לקרות פה. סימני השריפה החלו. לעצור אי אפשר- אני במרחק גדול מההתחלה, והיי, אני גם לא רוצה לעצור! אני רוצה להמשיך! מקווה שהנזק לא יהיה דרמטי וממשיך. התוצאה, ידועה מראש (העיגול הקטן זה מפעם קודמת, הגדול, מהפעם הנוכחית- כבר אחרי ניכוז נוזלים..):
ועכשיו הוא ידפוק לי את מרתון ים המלח ודימונה/DMR?
בעוד פחות מחודש (1 לפברואר) אני אמור לרוץ חצי מרתון במרתון ארץ ים המלח – מרוץ מדהים במסלול שנכנס אל תוך הים על סוללת העפר שתפתח במיוחד לרצים. אני מחכה לזה כבר זמן רב ומתאמן עם Today’s Plan (אם הגעתם עד לפה מגיע לכם קוד הנחה למרתון רק לקוראי ראן-פאנל: dsm19rnpnl).
נכנס גם שבוע אחרי כן מרוץ דימונה ששמרתי לעצמי אופציה להגיע גם אליו- 8/2/18- אתגר ה- DMR – מרוץ דימונה במדבר. (קבלו קוד הנחה לקוראי ראן-פאנל: DMR10RNPNL)
כן, העקרונות לטיפול ידועים
גרביים מתאימים, לפעמים כפולים, נעליים מתאימות… ניסיתי כל כך הרבה, זה לא ממש הראה קשר לעור שלי. יש דגם אחד שאני חושב שמצליח למנוע אצלי את הבעיה מעט יותר מאחרים- האון קלאודפלואו האלה, ובשטח גם הקולומביה קלדורדו האלה מתפקדים לי לא רע. אבל בגדול- עוד לא פיצחתי את נושא גרבי הריצה שימנעו את זה לחלוטין.
לשמור יבש, לגרז ולשמן, להדביק טייפים מונעים… אני יודע, אבל כל הרעיון של ריצה הוא (לעומת אופניים, נגיד) שפשוט נועלים נעליים ויוצאים, לא? לא רוצה להתעסק עם כל אלה! אבל כנראה שאצטרך לשנות מהרגלי ולהתחיל להתעסק במניעה לפני ריצות ארוכות… אספר לכם עליה בהמשך.
רצים בלי כאבים? תהנו ותמשיכו
בחיים ובספורט אירובי של חובבים במיוחד- יש יותר מקרים בהם המזל וההתמדה מנצחים כישרון. אבל איך מתמודדים כשאין גם מזל במשהו שנוחת בדיוק על ההפרעה להתמדה? טוב שמעט כישרון עוד יש לי. יאללה, שוב שבועיים חיזוקים בחדר כושר בלבד וקצת יותר רכיבה בשבוע השני במקום לרוץ, שוב דווקא לפני תחרות המטרה שלי, קיבינימט.
הטבע קורא לכם- כנסו גם אל https://outpanel.co.il פה!
