PSR – מירוץ הסטייג’ים בן 7 הימים בפירנאים מביא לידי ביטוי את כל מה שאפשר לחלום עליו בריצת שטח. שלושה ישראלים: יניב שושן, אלדר פרדו ופלג פאר עשו אותו.
מאת: אלדר פרדו
צילום: PSR וחברים
הצעד הבא: מירוץ רב יומי
ריצות ומירוצי שטח מבחינתי הם חלום, אחד כזה שהרצון לעשות אותו תמיד קיים אצלי. אני רואה המון סרטונים תמונות ואנשים שמבצעים אותם כחלק משגרת החיים שלהם ולרוב מקנא. השילוב המדהים של לרוץ ולטייל בטבע קונה אותי. יש משהו בריצות שטח וריצות הרים שמנתק אותך פותח את הראש וכל המחשבות הופכות להיות חיוביות ברגע אחד.
לאחר סיום מקצה 61 הק”מ בסובב עמק 2015 חלמתי על משהו שונה: מירוץ שטח שיכול לשלב מגוון רחב של נופים, שטחים שונים וחוויה של חופש וטיול בריצה. הרעיון היה לקחת חברים מקבוצת הריצה שלי, לשכור קראוון ולעבור ממסלול למסלול כשכל יום נעשה ריצה באזור אחר. הרעיון הזה התגבש והתגבש עד שהחלטנו לקחת אותו צעד קדימה. והחלטנו ללכת על מירוץ שטח בחול. התייעצנו וחיפשנו מירוץ מעניין – יניב גילה את המירוץ הזה: PSR – Pyrenees Stage Run, מירוץ הרים רב שלבי בהרים הפירנאים שבספרד.
התחלנו להבין מה זה אומר 7 ימי מירוץ 10 ימי חופש 248 קילומטר ריצה ואם זה לא מספיק אז גם 15 קילומטר טיפוס מצטבר. נשמע מטורף ומאתגר ביותר. תוך כדי שאנחנו מבררים אני כבר מתחיל להזיל ריר מהמידע ומבין שזו הזדמנות מטורפת להגשים חלום מדהים.
תוך כדי הבירורים אנחנו מבינים שזו פעם ראשונה שהמירוץ מתקיים ואין הרבה נרשמים למעשה ממש מעט 11 זוגות בלבד! המארגנים ממש מתרגשים שיש משלחת ישראלית ושמחו מאוד לשמוע שאנחנו מגיעים. אפילו אישרו לנו להיות השלישיה היחידה מבין כולם.
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
מאשר משלוח פרסום ועדכונים
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
7 סטייג’ים, 248 ק”מ, 15 גובה מצטבר! איך מתכוננים לכזה אתגר?
חששתי קצת מהאתגר הגדול שבמירוץ כזה: אחרי הכל אין לי ניסיון בסגנון הריצה הזה ואנחנו נדרשים להתכונן בקיץ החם של ישראל ובהרים היחסית נמוכים שיש לנו בקרבת הבית. לעומת התנאים הביתיים, המירוץ הוא של ריצה בהרים בגובה של 3000 מטר – בישראל יש הר אחד כזה בלבד והוא די רחוק מהבית, אז מה עושים ואיך מתאמנים?
ֿחיפשנו זמן פנוי לריצות של 30-40 קילומטר עם גובה מצטבר של 2000 מטר ומעלה, כתבתי תכנית אימון שהתעדכנה כל הזמן בהתאם לקצב ההכנה שלנו והתחלנו להתכונן. ביצענו ריצות בהר הכרמל מיגור למטה ועד לפסגת הר שוקף, יער חורשים, הר מירון, הר החרמון, מכתש רמון ועוד ריצות שטח שהצלחנו לבצע. היה קושי רב לבצע ריצות ארוכות באמצע השבוע וגם בסופ”שים החמים מאוד התקשינו למצוא זמן מתאים לבצע את האימונים. היתה חשיבות גדולה לריצה המשותפת מכיוון שזה חלק מהותי במירוץ, אך הצלחנו להתגמש.
ריצות גב אל גב היו דרך נפלאה להכניס מספר קילומטרים רב במהלך השבוע ככה שביצענו ריצות רבות בחמישי בוקר חמישי ערב ושישי בוקר. השיא היה בתחילת אוגוסט: לקחנו לילה במלון בנווה אטיב ובאמצע הלילה התחלנו לטפס את החרמון. רצנו משמורת הבניאס מתחת למבצר נמרוד ועד לרכבל עליון וחזרה לנווה אטיב – 36 קילומטר, 2600 מטר גובה מצטבר. החלק המעניין בריצה הזו הייתה ההכרה שפה אנחנו שפוכים לגמרי ובמירוץ עצמו צריך לקום בבוקר לעוד יום כזה וגם ביום שאחרי! כרגיל מחשבות על אתגרים כאלו מעלות חיוך כזה שאומר הכל – מה שבטוח שזה הולך להיות שבוע מפרך ביותר.
אם לא לחצתם Play למעלה – עשו זאת פה:
המירוץ עצמו:
הגענו לברצלונה, לקחנו מלון ליד שדה התעופה של ברצלונה למחרת בבוקר עלינו צפונה ברכבת לעיירה הנקראת ריבס דה פרסר. הגענו מוקדם למלון הראשון של המירוץ ושם התחלנו לפגוש את הרצים והמארגנים, אנשים צנועים נחמדים ונותנים תחושה מאוד נינוחה, כאילו הם עושים מירוץ כזה כל שבוע. לאחר יום יומיים הבנו שאלו רצים מנוסים ביותר אשר מכירים היטב את סגנון הריצה הזה.
התחלנו היום את המסע המפרך שלנו בפירנאים, 36 קילומטרים עם 2200 מטר טיפוס, במסלול טכני מאוד. התחלנו בקצבים שאנחנו מכירים ואוהבים הגענו למחצית הדרך בזמן מדהים ובמיקום מדהים רביעי כללי, הגענו לנקודת ההזנה השנייה קילומטר 25 בערך מתוך 36. מיהרנו מאוד למלא מים לאכול משהו ולהמשיך, שם עקפו אותנו זוג ספרדים מבוגרים מה שהלחיץ אותנו וגרם לנו לרדוף אחריהם. הספיקה להם ירידה אחת ארוכה וטכנית מאוד כדי להעלם באופק, ואז התחלתי להבין איפה אני נמצא. 4 שעות ריצה אנחנו בשני שליש מהדרך ונכנסים למקטע טכני מאוד ואני מתחיל להרגיש מיובש מסוחרר ומרוקן מאנרגיה. משם מאיטים מאוד את הקצב, יורדים במיקום ומסיימים מותשים מאוד את הלג הראשון הריצה לקחה קצת פחות מ7 שעות.
לאחר הסטייג’ הראשון אני מצוי בהרגשה שאני חייב להתאושש כי מחר יום קשה לא פחות. אני מיובש ומצליח להתאושש רק לקראת הבוקר.
הצוות הישראלי. מימין: יניב שושן, אלדר פרדו, פלג פאר
הימים עוברים, וזה לא נהייה יותר קל
היום יש פחות טיפוס אך יותר מרחק: 38.1 קילומטר עם 1700 מטר טיפוס. רובו היה פחות טכני מה שהפך אותו ליום מעט יותר קצר ומהיר: כ 6 שעות ריצה. אנחנו מסיימים את השלב במהירות מטורפת כדי לעקוף את צ׳אבי וסרגי בתחרות על מקום שלישי מהגברים, מה שהופך את הסיום לקשה ביותר. היה חם מאוד וסיימנו בעלייה קשה מאוד, אבל היינו מאוד מרוצים מהמיקום והביצועים. המאמץ השפיע מאודעל היום שאחריו, ושוב אני לומד איך מנהלים מירוץ כזה שבו צריך לקום למחרת לעוד יום שהוא 3 מתוך 7 ואנחנו מותשים.
ביום השלישי למירוץ המספרים מראים 48 ק”מ ו2400 מטר טיפוס. זהו היום הארוך במירוץ – יום קריטי שחשוב לא להישרף בו כדי שנוכל להמשיך ל4 ימים הבאים. לאחר הימים הקודמים בהם סבלנו מהתייבשויות וקשיים פיזיולוגים שקשורים לשילוב בין מאמץ, גובה, חום, אורך השלבים והצורך לאכול ולשתות תוך כדי, היום השתפרנו.
אכלנו ושתינו ברציפות ובכמויות קטנות. והגענו במצב טוב למדי לקו הסיום. שוב במקום השלישי היומי בקטגוריה. בימים 4 ו5 הגענו לעיירה בשם טבסקן לאחר שהיינו יומיים באנדורה. ההרים באנדורה תלולים מאוד והגענו לטיפוסים של 40% עם גובה מצטבר של 1900 מטר על 20 קילומטר ביום הרביעי, ו-2700 מטר טיפוס על 35 קילומטר ביום החמישי. ככל שהמירוץ מתקדם העייפות ניכרת והניסיון של הרצים בהרים מהווה יתרון גדול. כל יום פה זה קורס בריצת הרים וכמובן הנאה מטורפת.
ביום השישי, עברנו כבר יותר מ-200 קילומטר מעל 12,000 מטר טיפוס. נשאר רק עוד שלב אחד ומגיעים ליעד המדהים שהצבנו. היום הזה עבר מעולה, והיה יום שקצת יותר מתאים לנו: ריצה רצופה בקצבים טובים ופחות טיפוס אגרסיבי טכני וירידות תלולות. זה הביא אותנו לסיים מאוד מהר, קרוב מאוד לזוג רצים צ׳כי שהם מקצוענים ומנוסים.
לסיום היום השביעי והאחרון
החלטנו להירשם למירוץ הזה מבלי לדעת באמת למה אנחנו הולכים. התחלנו בהכנה מפרכת הכוללת ריצות בחרמון הר מירון מצפה רמון ועוד. כמאמן ניסיתי לתת דגש מסיבי בתכנית האימון על התאוששות קצרה תחת עומס גדול ושיפור טכניקה בריצת הרים. הופתעתי לגלות עד כמה שונים הרים בגובה 2600 מטר: תלולים וגדולים עם שבילים ולפעמים גם בלי, טכניים להפליא ועם נוף משתנה.
כל יום היה שיעור בריצת הרים ובהתמודדות עם אתגרים שהשטח מציב. מדובר בחוויה של תחרות לאורך 6-10 שעות בכל יום ובתוכה מחלחלת התודעה שהכל יכול להשתנות במירוץ כזה בכל רגע: יום אחד אנחנו שניים בגברים ובמקום רביעי כללי ויום אחר כך אחרונים, ואז שוב לחזור למקום הרביעי – זו חוויה מכוננת. לאחר שסיימנו נוכחנו לדעת שמגבלות הגוף הם רק בגדר המחשבה שלנו. חווינו אוירה מדהימה עם אנשים מקסימים ומרוץ ברמת ארגון בינלאומית.
מאת: אלדר פרדו
צילום: PSR וחברים
