עלייה מחמצנת וסלקטיבית מהים, טריאתלון דראפטינג, כיכרות… כל הדברים שמפחידים טריאתלטים רוכזו להם יחדיו בנתניה. כל הדברים האלה, הם בדיוק מה שעושים אותו מגניב וגירו לי חשק להגיע אליו ב2017. 8 ימים לפני גן שמואל וקיומו ביום שישי הופכים אותו לעוגן חשוב בטריאתלוני הסתיו. המסלול והדראפטינג הופכים אותו לאחד הטריאתלונים הכי דינמיים פה בסביבה.
מעניינת היתה גם סיבת האיחור בזינוקים- נמצאה גופה בחוף הים! אבל אחרי שסיימנו עם ההומור השחור, סגרו אנשי איגוד הטריאתלון את העיכוב בקיצור הפרשי הזינוקים ויצאנו לדרך.
מאת: גיא חלמיש
צילום: גיא חלמיש, הגר כליף, The Buttons
חוף ארגמון בנתניה – העלייה האימתנית
ליגת Isostar
טריאתלון נתניה הוא חלק מליגת איזוסטאר שחברה אל איגוד הטריאתלון ויצרה עמו ליגה – סדרת תחרויות עם ניקוד מצטבר ומנצחים כלליים לסדרה ולא רק לתחרות בודדת בתוכה. מי שלא מכיר את מאחורי הקלעים חשוב שידע: הסיוע והחסות הזו של איזוסטאר היא קריטית לקיומו של ענף הטריאתלון ותומכת באיגוד ובקיומו – בקרו בדוכן שלהם בתחרות הקרובה, הצטיידו גם בשוטף בג’לים ובאיזוטוני שלהם, כי רק ככה תראו תמיכה חזרה בגופים התומכים, ונייצר להם סיבה להמשיך.
יוסי סולייניק מנהל את תחום התחרויות באיגוד הטריאתלון מספר על התחרות הוותיקה הזו: “טריאתלון נתניה מתקיים מזה 14 שנה. טריאתלון טכני, מהיר, מאפשר לספורטאי קבוצות הגיל להתחרות בתחרות עם דרפטינג, מתקיים ביום שישי ומאפשר השתתפות טריאתלטים שומרי שבת. המשתתפים זוכרים מצוין את התחרות הזו בעיקר בגלל העליה מן הים אל שטח ההחלפה”.
התאים לי מאוד להגיע. המאמנת שלי – דלית שיף ב Team Dalit הכניסה את החידוד הזה כספרינט מהיר ומחדד לפני גן שמואל שם אעשה אולימפי, ושתי התחרויות האלה הן חלק מתוכנית שתסתיים באליפות הארץ בטריאתלון באילת עוד זמן לא רב.
מקבלים חיוך ואיזוטוני בדוכן Isostar
משמעויות הדראפטינג
טריאתלון דראפטינג זו חיה אחרת לגמרי. בטריאתלון הדראפטינג היחיד הקודם שהשתתפתי בו (לפני המון שנים) למדתי על בשרי מה זה אומר להיות באמצע התחרות על כביש החוף, מוקף טריאתלטים שאינם מנוסים ברכיבת דבוקה: זה היה כאוטי ומפחיד – אי שמירה על קווים, בלי סימונים, זגזוגים ובלגן. תוך זמן קצר איזה צעיר נכנס בי, במזל לא עפתי מהאופניים אבל שפיץ גלגל נשבר, ואני עוצר בצד הדרך ללפף אותו על שפיץ אחר וממשיך… ויש סיפורי בלהות רבים שנשמעים על זה.
לדרפטינג גם משמעות טקטית: הוא מחזק מאוד את חשיבות הריצה (וגם את חשיבות השחיה, במידה פחותה) ומחליש את חשיבות האופניים.
שתי גישות לשחיה: אחת אומרת שמי שישחה חזק יוכל להיות בדבוקה קדמית חזקה באופניים, ועדיין יוכל להתאושש מדי פעם בדראפטינג. כנגד טקטיקת השחייה יש את נימוק אפקט המאסף – אם אתה לא טוב בשחייה ולא באופניים – יגיע הרוכב הכי מהיר בסביבה מאחוריך מתישהו ויעלה את כולם על הטרמפ… מהירים ברכיבה אוספים את האטיים מהם וכולם מתיישבים זה על זה, אז לא קריטי לשחות מהר. דילמה.
מה שבטוח שבטריאתלון דראפטינג החזקים באופניים לא נהנים כל כך, כי יותר קשה לייצר יתרון על הקרובים אליך ברכיבה – להתקיף על בריחה זה מטופש כי שניים שלושה מאחור שיעבדו מסודר יגיעו אליך בקלות.
התוצאה: טריאתלון דראפטינג אוהב רצים מהירים – הם היחידים שמצליחים לברוח לדבוקות האלה שנכנסות יחד אל ההחלפה השנייה, ומייצרים יתרון בריצה.
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
הטריאתלון בנתניה מאוד נוח
בניגוד לטריאתלון תל אביב שם נדדנו מחניה בקצה העיר, פה חניה ענקית ביד לבנים קרובה לתחרות. השירותים בחוף נקיים. באקספו יש דשא וצל, והטיילת של נתניה מדהימה – נתניה היא עיר שמשקיעה המון בספורט. מהיחידות בארץ עם פארק רכיבת אופניים עם קריטריום סגור ומואר בלילה לרכיבת כביש בטוחה, מסלולי אופניים נוספים, ואפילו השקעה באומנות ופסלי רחוב בתימת ספורט!
ים פלטה וקור מקפיא קיבלו את פנינו בבוקר על החוף. השגשוג של ענף הטריאתלון אומר שיש הרבה הזנקות. לאחר שסגרו את אזור ההחלפה ב 6:20 בערך נשארו לי כשלוש שעות, לא פחות להזנקה של המקצה שלי. (הפעם: ספרינט, גילאי 40-55).
לקור ולזמן ההמתנה לזינוק יש משמעות
מי שיש לו מעטפת לוגיסטית (בן לוויה שבא לצפות) יכול היה לרדת לחוף עם ביגוד חם שיועבר לחיל התחזוקה לפני הזינוק. הוא יכול למשוך אוכל ושתייה משיירות המזון התומכות בו ולהגיע לחזית הקרב מוכן טוב יותר.
לי לא היתה אוגדת חיל תחזוקה כזו, אז ערקתי לאוגדה של משפחת שוויקי שהעבירה לי חולצה ארוכה מצילה מקיפאון וגם נהנתי מהכיסים בחליפת ה Sailfish שאצלי במבחן כעת. שוב לאחר לקחי טריאתלון ת”א (שם שנוררתי מזון, בכל תחרות למידה חדשה…) לקחתי איתי ברים וג’לים של Isostar. טוב שיש כיסים!
הכותב לפני הזינוק
הפקה מהוקצעת של איגוד הטריאתלון וגולדפיש
יש לי רפרנס – לתחרויות בעולם האופניים, ואני יכול לאמר לכם שזה נכון מה שאומרים על התחרויות של איגוד הטריאתלון שהן מקצועיות יותר מאלה של איגוד האופניים. ההפקה של גולדפיש מרשימה: אפילו הגופה ההיא התגלתה בסריקה של חברת האבטחה, מה שמראה רצינות גם במעטפת מסביב לאירוע. המשטרה חסמה הייטב, כמות החומרה: גדרות, שילוטים, מחסומים ודגלים מרשימה. אזור הסיום הוצלל כולו, וכל מסיים מקבל בקבוק אופניים, מים מינראליים וסנדביץ גדול. התדריכים ברורים מאוד בזינוקים, ורוני קדם הכרוז היתה מקצועית והכירה את המתחרים בשמותיהם הייטב.
התוצאות הגיעו מהר מאוד וככל הנראה גם היו מדויקות – למרות אינספור מקצים וקטגוריות. מאוד שונה מהבלגן והאטיות שיש באספקת התוצאות בתחרויות האופניים.
רק באקספו הייתי שמח לראות יותר דוכנים. היו שם בעיקר Isostar ומשקפי אדידס, ועוד איזה שני שחקנים.
חרדה קלה אחזה בקהל
הממתינים לזינוק הביטו במבט מודאג במצוף אחד, שהיה רחוק ברמה מטרידה… באתי לספרינט, לא לחצי איירונמן הפעם, נכון? אבל אופנוע הים סידרו הכל ויצאנו לשחייה עם כיוון השעון (בחוברת התחרות כתוב היה נגד כיוון השעון, משום מה) על משולש מצופים מדויק. האולימפיים מקיפים פעמיים והספרינטרים פעם אחת.
בהתאם לניתוח הטקטי מעלה, פתחתי חזק בשחייה, מה שלא הפריע לאלון נגבי לעקוף אותי בשחייה כאילו עמדתי במקום (ולסיים לאחר מכן במקום שלישי ספרינט 40-54). אבל כלל ידוע הוא שטריאתלון לא מנצחים בשחייה, אומרת לי שרון שחר הפאנליסטית הכפולה (גם BIKEPANEL וגם RUNPANEL) לאחר מכן…
בחזרה בשחייה- אתגר שכן המקצים המוזנקים אחרונים מקבלים את השמש הזורחת מכיוון החוף בדיוק בפנים וקשה להבין לאן לשחות עקב הסינוור. טוב שיש דגלים גבוהים של התחרות ביעד.
העלייה הידועה לשמצה מהחוף לאזור ההחלפה הפתיע לטובה – לא סיפור אם לוקחים צעדים קצרים ומהירים ולא מגזימים. אפילו נחמד היה לתפוס טרמפ על לחיצת המתרחצים בחוף על כפתורי הברזים ולשטוף קצת חול מהרגליים.
אקשן באופניים
מסלול האופניים הוא מישורי בגדול עם 2-3 נקודות שיפוע קל. מדובר בהקפה של כ8 ק”מ, כך שהאולימפי רוכבים 5 הקפות מדויקות, והספרינט רוכבים 23 ק”מ ולא 20. המרחק הזה והעלייה הארוכה מהים משמעותם שבנתניה לא תעשו את התוצאות הכי טובות שלכם. לא שזה חשוב בעיני: בטריאתלון ממילא התוצאה היא ביחס למסלול ספציפי, למתחרים ולעצמכם.
מצד שני – מסלול כזה של הקפות, מייצר דינמיות מגניבה. רואים את החברה שרודפים אחריך דולקים אחרי נקודות הסיבוב, והיו גם שתי פניות ומעט כיכרות באמצע המסלול (לא מספיק לדעתי). יותר מדי אנשים רוכבים באמצע המסלול ולא נצמדים לימין אלא אם הם עוקפים, ולי שהרכיבה היא הלג החזק שלי החסימות האלה הפריעו. חברים – אם אפשר, נצמדים לימין הכביש גם בתחרות!
אחרי השחייה החזקה יחסית, החלפה אטית מדי כרגיל, ואני יוצא לדרך. ההנחיות לפני התחרות הן שמותר לכולם לעשות דראפטינג על כולם – נשים גברים, וגם בין מקצים של ספרינט ואולימפי? (לא ברור, אבל אופי המסלול והצפיפות הם כאלה שזה לא מעשי לנסות לאכוף את זה ולכן אני מוצא הרבה הגיון בלשחרר…דראפטינג עד הסוף בלי מגבלות).
אחד החברה מהמקצה שלי יוצא לפני לאופניים, סופח אליו רוכב מהיר ושני אלה 100 מטר לפני הרבה יותר מהירים מכולם בסביבה. פה הקטע של הדראפטינג: אם אני לא סוגר עליהם, חבל… זו הזדמנות שאסור לאבד. אני חורק שיניים, יורד לתנוחת אירובר בלי שיש כזה (בטריאתלון דראפטינג אסורין איירובאר ואופני נג”ש), ונותן עבודה לסגירת שני החברה. מגיע אליהם ואנו מתחילים לעבוד יפה ומשותף בתורות. אני אוהב לשתף פעולה ולעבוד ביחד עם אנשים בתחרויות- גם אם הם מתחרים ישירים מהמקצה שלי. זה יוצר חוויה הרבה יותר כייפית לתחרות לטעמי, ויש אינטרס משותף לברוח לכל אלה שמהירים מאיתנו מקרבים אותם אלינו מאחור. הקפה אחת אנחנו עובדים בשלשה, ואז נושר אחד, ולאחר שתי הקפות נושר השני – רוכב גדול ומאוד חזק שהיה תענוג לשבת עליו. הוא רכב כמו רוכב – לא כמו טריאתלט אם לשפוט לפי כישורי הרכיבה והמהירות בה לקח סיבובים, אבל החליט להוריד קצב לפני הריצה. את ההקפה האחרונה רכבתי לבד ויצאתי ראשון לריצה.
רצים וחוזרים, רצים וחוזרים
הריצה על הטיילת היפה של נתניה, מספקת מאמץ גדול בהולך בעלייה, ושיוט מהיר יותר בחזור בירידה. הלוך חזור כזה זה 2.5 ק”מ, האולימפי עושים 4 הקפות והספרינט 2.
הריצה קשה לי, אבל מהירה יותר מבעבר. אני רץ בסה”כ קצת פחות משנה, מאז הקמתי את RUNPANEL ויש הרבה לאן להשתפר. יצאתי ראשון במקצה לריצה וידעתי שזה ה”מאני טיים” והאתגר הגדול שלי. ניסיתי להתייצב על קצב קבוע שמתאים לי של 4:30 בהלוך בעלייה ו 4:10 בחזור בירידה, ודי הצלחתי. בצורה כזו גם יכולתי להרגיש מקרוב איך זה נראה כשרצים טובים באמת עוברים לידך – כמו למשל כשעקפה אותי בסערה מארי אליאס בקלילות…
קילומטר לסיום מגיע רץ מהיר במיוחד. מבט אל הכיתוב על התאומים – זה זה: בין הרצים הרבים מהקטגוריות והמרחקים האחרים, עקף אותי ארז סלונים במהירות מסחררת. מבט על הזמן שלו בריצה מסביר את זה: 17:56 יא ווארדי… 3 דקות מהר ממני. יש הרבה לאן להתקדם… אבל גם יש תקווה: ברגע שהגיע, התעוררתי ונדבקתי בקצב שלו. יש משהו בלרוץ לבד שתוקע אותי בקומפורט זון, ופתאום, כשמגיע רץ כזה, אתה נדבק ומגלה שבעצם אתה יכול מהר יותר. הצלחתי לשמור על קשר של כמה מטרים אליו כל הקילומטר האחרון תוך כדי שהוא הולך ומגדיל את הפער עד לכ 50 מטרים בקו הסיום עם ריצה מדהימה ומקום ראשון כללי בספרינט 40-55. אני שני, ושלישי החבר השחיין אלון נגבי.
כך אכלסנו את הפודיום שחיין, רוכב, ואצן. האצן ניצח – כבר אמרנו שטריאתלון דראפטינג נותן יתרון לרצים, נכון?
לתוצאות המלאות כנסו לאתר “מבט למירוץ“.
מתעניינים גם באופניים? כנסו ל BIKEPANEL – מגזין האופניים הטוב בישראל
לסיכום
חברים טריאתלטים שלי שדיברתי איתם קצת עיקמו פרצוף כששאלתי אותם על נתניה – תן לטריאתלט המצוי ישורת ארוכה וחסרת אטרקציות, ים פלטה, בלי עליות בלי כיכרות ובלי עניין והוא מרגיש מרוצה. רק שיפור קטן – נגיד להעביר את הכל לטריינר בבית וזה יהיה מושלם… אפשר יהיה לשקוע באימון, להתכנס פנימה אל התחושות של עצמך ולא להתמודד עם שום גירוי חיצוני. אבל הגישה הזו היא פספוס ענק! זה אחלה אירוע בטיילת בנתניה. בשנה הבאה – שווה לכם להגיע גם כן לאחת התחרויות היותר דינמיות וייחודיות, עם אקשן, הקפות, סיבובים, ואלמנטים קצביים.
בנימה אישית – אחרי טריאתלון תל אביב קיבלתי חשק, הצטרפתי לקבוצה של דלית, ושמתי יעד להתחיל להתאמן מעט ולהגיע לפודיום ואודה שזה כיף לעמוד בכך. כעת, כל מה שיקרה בתחרויות הבאות יהיה בונוס נחמד עד שאתקרב קרוב יותר לקצבי הריצה של הקרובים אלי בפודיום – אולי בשנה הבאה…
מאת: גיא חלמיש
צילום: גיא חלמיש, The Buttons
