מרתון שיקגו שמתקיים היום הולך להיות מאבק מרתק בין שתי דמויות מרכזיות באתלטיקה העולמית בשנים האחרונות (לכתבה על כך בראנפאנל). אבל, בין עשרות אלפי הרצים והרצות שהולכים לכבוש את כבישי עיר הרוחות יש דמות מרתקת בספורט העולמי ורבים משתאים ממנה. אני מדבר על הטריאתלטית והרצה האמריקאית גוון יורגנסן (Gwen Jorgensen).
מאת: אור לין
צילום: ITU, יאנוס שמידט, דלי קאר
גוון יורגנסון נעים להכיר
אז למי שלא מכיר, יורגנסון בת ה-32 (175 ס”מ על 59 ק”ג) היא אחת הטריאתלטיות הטובות והמעוטרות בהיסטוריה, הלא כל כך ארוכה, של טריאתלון הנשים. באמתחתה אפשר למצוא בין היתר את תואר האלופה האולימפית מריו ב- 2016, תואר אלופת העולם בשנים ב-2014 ו- 2015 וניצחונות בלא פחות מ 17 תחרויות סבב של הITU. אז מה כל כך מיוחד או מעניין בגברת הזו? תכף תגלו.
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
אפשר בהחלט להגדיר את הסיפור של יורגנסון כסוג של סיפור סינדרלה הטריאתלטית. הבחורה בעלת התואר השני בהנהלת חשבונות שהפכה לאלופה אולימפית (ומי יודע, אולי לא בפעם האחרונה…). בראיונות רבים גוון נוהגת לספר כיצד שיחת טלפון רנדומלית אחת שינתה את חייה לעד. עד שנת 2010, יורגנסון כלל לא הייתה בכיוון של טריאתלון. היא סיימה זה מכבר את לימודי הנהלת החשבונות מאוניברסיטת וויסקונסין והתחילה לעבוד בתור יועצת מס באחת מהחברות הגדולות בארה”ב. היא הייתה בטוחה שימיה בתור אתלטית חלפו מהעולם אחרי שהתחרתה בריצה ובשחייה בקולג’.. כבר משנת 2009 איגוד הטריאתלון האמריקאי, שהיה במצוקה של ספורטאם בצמרת העולמית, התחיל להפעיל עליה לחצים להצטרף לשורותיו. לקח לא מעט זמן לשכנע את גוון, במיוחד נוכח העובדה שמעולם לא רכבה על אופניים. אבל מהרגע שהסכימה לנסות הדרך לפסגה הייתה מהירה! מאוד!
את הטריאתלון הראשון שלה בשנת 2010 היא סיימה במקום השני וכבר בשנת 2012 עמדה על קו הזינוק של אולימפיאדת לונדון עם רף ציפיות גבוה מאוד. החוויה האולימפית הראשונה לא הלכה כמתוכנן והיא סיימה במקום ה-38 והמאכזב לאחר שסבלה מפאנצ’ר. את 4 השנים שעברו עד אולימפיאדת ריו הקדישה יורגנסון כדי לראות כיצד הפעם היא יוצאת כשידה על העליונה. ואכן באולימפיאדת ריו היא הייתה לאמריקאית הראשונה שזוכה במדליית זהב אולימפית בענף הטריאתלון.
יורגנסון הייתה בשלב הזה כבר בדרך הבטוחה להשיג עוד מדליה גם בטוקיו 2020, רק שאז היא החליטה לעשות שינוי שתפס את עולם הספורט האמריקאי בהלם מוחלט.
גוון יורגנסון
מטריאתלון למרתון
אחרי אולימפידת ריו גוון הרגישה מיצוי, טריאתלון כבר לא עשה לה את זה כמו פעם. מה שכן משך אותה יותר מתמיד הייתה ריצת המרתון. עוד בשנתיים שלפני ריו היא התחילה לחלום על מעבר לענף שתמיד היה האהבה הגדולה שלה. “רציתי למצות את הפוטנציאל שלי בריצה וריצת המרתון היא ריצה אייקונית, כך שבאופן טבעי נמשכתי למרחק הזה” אומרת יורגנסון בראיון. אחרי האולימפיאדה, ועם הכנה מינימלית יחסית, יורגנסון רצה לראשונה בחייה ריצת מרתון (בניו יורק) וסיימה במקום ה-14 בזמן של 2:41:01.
מוותרת על האופניים
בחודש נובמבר 2017 צייצה גוון בטוויטר שלה ציוץ שגרם לעולם הספורט להתחלק לשלוש: אנשי הטריאתלון היו בהלם, הם לא ראו את זה בא ולא הבינו כיצד ספורטאית בשיא הקריירה שלה פשוט נוטשת הכל. מצד שני, אנשי האתלטיקה והריצה הגיבו לפוסט הזה בגיחוך. לבסוף היו אלו המתחרות שלה שנשמו לרווחה וכבר ראו כיצד הן מצליחות סוף כל סוף לנצח תחרויות. גוון הודיעה שלאחר שזכתה במדליה המוזהבת בריו היא מכוונת ליעד הבא שלה: מדליה זהה גם במרתון בטוקיו 2020. יומרני?
גוון יורגנסון מפעילה ערוץ יוטיוב ו Vlog אישי מאוד מקיף (עם 24,000 עוקבים כמעט נכון לכתיבת הכתבה), וממש מכניסה את הרצים שמסתכלים עליה אל תוך תהליכי ההכנה והחיים שלה. בVlog הבא היא מסבירה: “מדוע מרתון?”
הדרך לטוקיו רצופה במכשולים
המעבר של נערת הזהב של הטריאתלון האמריקאי מעולם הטריאתלון לריצת מרתון מסתבר, הוא הרבה יותר מורכב ממה שנראה. בראש ובראשונה, הדבר המשמעותי ביותר שהשתנה בחייה של יורגנסון הוא לידת בנה הבכור סטנלי בחודש אוגוסט 2017. למרות היותה ספורטאית ולמרות שלכל אורך ההריון הקפידה להמשיך להתאמן, הלידה של בנה סטנלי אומנם הסתיימה בצורה טובה אבל הייתה ארוכה וקשה מאוד וההתאוששות ממנה הייתה לא פשוטה כלל. במספר ראיונות מציינת גוון שהחזרה שלה לאימונים הייתה מוקדמת מדי ובעקבות כך אף סבלה מפציעות.
תולה את בגד הים
מעבר לזה חשוב להבין שיורגנסון צריכה לעבור לא מעט שלבים רק על מנת להגיע לעמוד על קו הזינוק של המרתון בטוקיו. התוצאה שעשתה במרתון ניו יורק נראית מרשימה מאוד, אבל רק כדי לשים דברים בפרופורציה- היא רחוקה כ-4 דקות מהקריטריון למבחנים האמריקאים לטוקיו, ורחוקה יותר מ-20 דקות מהתוצאות של שלוש המנצחות באולימפידת ריו. במבחנים האמריקאים היא צריכה לסיים בין שלוש הרצות המובילות, כל זאת עוד לפני שהתחלנו להחשיב בכלל את הרצות האירופאיות והאפריקאיות בענף שבשנים האחרונות חווה פריחה מטורפת.
עוברת להתמקד בריצה
כדי להגשים את המטרה שלה עברה גוון עם משפחתה לפורטלנד אורגון, חתמה על חוזה חסות עם Nike והחלה להתאמן ב- Bowerman Track Club תחת שרביטו של ג׳רי שומאכר יחד עם גדולי וגדולות רצי המרחקים האמריקאים בינהם שליין פלינגן שכבר הצגנו בעבר. העבודה הקשה כבר מתחילה לשאת פרי ובשנה האחרונה רשמה מספר הישגים מרשימים לרצה בתחילת דרכה, אם אפשר לקרוא לה כך: היא ניצחה בתחרות 10K עם זמן של 31:55.68 וסיימה במקום הרביעי באליפות ארה”ב בחצי מרתון עם תוצאה של 01:10:58 והיד עוד נטויה.
הנה סרט מאימון אצטדיון שלה לפני מרתון שיקגו:
מה אנחנו יכולים ללמוד מגוון יורגנסון?
קודם כל, מעבר לתוצאה ומיקום שלה במרתון שיקגו ביום ראשון, וללא קשר לריצת המרתון בטוקיו אם תהיה שם או לא, יש לנו המון לקחת מסיפורה של גוון:
- האומץ לבצע שינויים- אם יש משהו שמאפיין אותה כספורטאית הרי שזה העניין. הכניסה לעולם הטריאתלון, במיוחד למישהי שמעולם לא רכבה על אופניים, לבטח היה צעד דרסטי עבורה. המעבר למרתון לאחר שכבר הוכיחה את עצמה עשרות פעמים כגדולת הטריאתלטיות בכל הזמנים כאשר היא בשיא הקריירה שלה, לעזוב הכל ולהיכנס לעולם זר הוא לא דבר של מה בכך וטומן בתוכו המון סיכונים ואי ודאות.
- אי כניעה לשגרה- כל ספורטאי, גם חובב יכול לקבל השראה מחוסר קבלת השגרה של גוון יורגנסון- הרבה פעמים בחיים הספורטיביים, המקצועיים או האישיים אנחנו מרגישים שאנחנו שוקעים בבינוניות, שמיצינו את עצמנו. מעטים האנשים שלא נכנעים לשגרה ושבוחרים להיות אמיתיים לעצמם ולעשות את השינוי בחיים, ללכת על מטרה גדולה גם (או אולי בגלל) שהיא תדרוש הרבה עבודה והשקעה.
- הצבת יעדים מאתגרים- הדבר השלישי שמבחינתי הוא משמעותי הוא ההצהרה שלה לגבי היעד בטוקיו. הרבה אנשים בעולם הספורט ראו זאת בגיחוך, ואני מניח שהיא ידעה שאלו יהיו הפידבקים שתקבל, אך בכל זאת לא פחדה לצאת באופן גלוי ומוצהר ולהגדיר שהיא רוצה לכבוש את היעד החדש והלא מוכר הזה. גוון משחקת משחק בינ”ל פומבי ובטופ של הספורט- אבל כל אחד מאיתנו משחק את אותו המשחק בדיוק בקנה המידה האישי שלו. מה היעד המאתגר הבא שלכם שתאזרו אומץ להצהיר עליו ולחתור אליו?
החיים שלנו מלאים במכשולים ורגעים שיכולים לשבור אותנו ולמנוע מאיתנו להשיג את המטרות שלנו. ובכל צומת כזו אנחנו יכולים לבחור האם להיכנע לאותם רגעים קשים או לצמוח מהם ולהפוך אותם לנקודות חשובות שיגרמו לנו להיות ספורטאים ואנשים חזקים יותר.
