שני פאנליסטים השתתפו ב”הר לעמק” 2019. האחד חזר עם שיר הלל למרקם האנושי, נופי, וספורטיבי, ומספר על הנאה גדולה מתובלת בחוסר שעות שינה וקבוצת ווטסאפ שמסרבת להיות בשקט. השני נהנה גם, אבל מביא את הצד השני, של התעסקות בלוגיסטיקה ומורכבות. שני רצים, שתי דיעות.
“מחר אני חוזר לרוץ” אמרתי לעצמי לא פעם, הרי זה מאוד דומה ל”מחר אני מפסיק לעשן”, אבל החזרה לכושר אצלי היא דבר הרבה יותר מורכב מלוותר על עוד סיגריה.. מאז השחרור מהצבא, הכושר אצלי מגיע בתקופות-חצי שנה של כניסה לכושר, ואז הזנחה פושעת של שנה וחצי, סיפור מוכר של השמנת יתר, שעד היום רק הריצה הצליחה לנטרל ולשמור אותי בגזרה טובה.
אז ההרשמה להר לעמק של שנה שעברה הייתה בשבילי הסיבה לחזור לכושר, ובאמת, מאז ההרשמה למירוץ, פתחתי בשגרת אימוני ריצה גליליים, אותה שימרתי לאורך תקופה. ואז, לאחר בניית הציפייה למירוץ, יום לפני הזינוק הוא התבטל בשל מזג אוויר חורפי ובוצי. אכזבה גדולה, אך עם זאת מתנה לא פחות גדולה של חזרה לכושר, ואולי הרשמה למירוץ בשנה הבאה. מאז קבוצת הווטסאפ של הר לעמק, שינתה את שמה ל “תנ”ך תש”ח”, בו השתתפנו, ומאז אותו מרוץ נוצרה אצלי חוויה חיובית באשר לריצות לילה חשוכות….
רתם אלינסון נכנס לכושר בזכות האירוע
הר לעמק 2019- הנה אנחנו באים!
אז כמו שאהוד בנאי כותב בשירו “אז תאמין, שאם קלקלת אתה יכול גם לתקן”, כך מצאתי את עצמי נרשם להר לעמק השנה. הכושר נשמר, הקצב הממוצע בריצות האימון הפך להיות סביב 5:00 דק’ לק”מ, וההנאה הייתה מרובה. הדרך אל המטרה הנכספת הייתה נהדרת. ריצות שקיעה בראש הנקרה בואכה חוף חוף אכזיב, ריצת גשם סוערת בים, ריצות בקיבוץ אחרי שלוקח את הילד לגן, בקיצור-חדוות הריצה.
ככל שהתקרב המירוץ הגדלתי נפחים, ושבוע לפני המירוץ השתתפתי בריצת 10 ק”מ מסכמת בשטח. המבחן עבר בהצלחה, ואני מוכן ומזומן לחוויה.
צילום: יח”צ הר לעמק
1, 2, 3…הזנקה!
אז את המירוץ השנה, כפי שכולם יודעים קיצרו בשל עומס חום, ובמקום להתחיל באצבע הגליל, ההתחלה הייתה בארבל. אז אספתי את החברותא שלי מצומת אלונים, העמסנו את הפק”לים, ויצאנו אל עבר התחנה הראשונה-עילבון. לאחר נסיעת שטח של מספר קילומטרים הגענו אל התחנה, ומשם הצמד שלי התחיל את המקטע של בקעת בית נטופה. תכל’ס די קינאתי בו, כי הירח ב-94% תאורה האיר את הבקעה המוצפת, ומה יותר טוב מלצלוח 12 ק”מ, כשזה הנוף שנשקף אליך?
חשוב לציין שכל עניין הכוונת הרכבים אל התחנות היה פשוט מעולה. שלטי הכוונה בכל צומת, סדרנים ושוטרים ששמרו על הסדר, ובעיקר-שיתוף פעולה מרשים של הרכבים האחרים לאור קצב הנסיעה האיטי שלי בדרכי עפר:).
צילום: יח”צ הר לעמק
מתחנת עילבון המשכתי אל עבר המקטע שלי בתחנת אל-בטוף. החנתי את הרכב, שלחתי מיקום של המקום בו חניתי לצמד שלי, והתחלתי לצעוד אל עבר התחנה. לאחר הליכה של מספר דקות הגעתי אל התחנה. ההתרחשות וההתרגשות של המשתתפים הייתה נוכחת באוויר. אלו שמסיימם מקטע, ואלו שמחכים להחליף אותם. צעקות של שמות באוויר-“רתם” אני שומע את יהודה קורא לי, ומבין שהגיע הזמן לתת את מנת חלקי במירוץ. חילוף זריז של ציוד ונצנציםף ו…יציאה לדרך!
“רץ האלוביום” קראתי לעצמי בשנה שעברה (אלוביום זאת אדמת סחף שממוקמת בעמקים עם שיפוע מתון), והמקטע הזה הצדיק את השם, כי רובו ככולו היה באדמות סחף עם שיפוע מתון. קילומטר ראשון באיזי אמרתי לעצמי, ואח”כ נראה מה קורה… ממשיץ לרוץ, אני עוקף קבוצות, ואצני על עוקפים אותי. פתאו שומע מוסיקה חזקה, ורואה רוכב אופניים עם רמקול ממנו בוקעת מוסיקה קצבית אל לב בקעת בית נטופה. במחצית המקטע, חוצה במעבר תחתי את כביש 77 הסואן, ושומר על קצב טוב. כך עובר לו קילומטר, ועוד אחד, עד שאני מגיע לסיום המקטע. מקטע נהדר של שדות אינסופיים עם ירח שמאיר אותם, מזג אוויר נהדר, וקצב 5:41-תענוג.
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:
מאשר משלוח פרסום ועדכונים
לא מצליח לישון…
בחצות הלילה הגענו למלון. אכלנו איש איש את ארוחתו, חצי מהצוות התקלח (אני לא), והלכנו לישון. הצמד שלי נרדם ישר, ואילו אני שקוע במחשבות, ומוצף באדרנלין, פשוט לא מסוגל להרדם!
מה עושים?-כותבים מיילים ליליים. שמנו שעון לארבע לפנות בוקר, כאשר יש לנו כשעה נסיעה לתחנה הבאה, ובמזל, מוקדם מהצפוי ראיתי הודעה מאחת חברות הקבוצה, שבעלה שרץ 20 ק”מ, יסיים ככל הנראה מוקדם מהצפוי. אז, השכמה מוקדמת, התארגנות זריזה, ונסיעה לתחנת נחל גחר-תחילת המקטע השני שלי. לאחר נסיעה במעלה יערות מנשה החשוכים, הגענו לתחנה, בול מתי שהרץ הקודם סיים (קארמה כבר אמרנו?).
התארגנות מהירה, הפעלת השעון, ויציאה למקטע של 10 ק”מ. תחילת המקטע בחלק המזרחי של רמות מנשה, עם שקיעת הירח ב-4:20 לפנות בוקר. צינת בוקר שמזכירה לילות ניווטים בצבא, ריצה על שדות קצורים, עליה של 2 ק”מ, והופה- אני צמוד לערוצו של נחל גחר, אם אני זוכר נכון, מכאן הכל ירידה! אז מתחיל לרדת בשבילי קק”ל טובים, עוקף בחור ישיבה דתי עם רמקול על הגב, ומגיע לסיוט של המקטע הזה: מעברי בקר. בכל מעבר בקר כזה צריך לעבור להליכה, והחזרה לריצה אחריה הרבה יותר קשה… ממשיך לרדת בערוץ, השביל הטוב מתחלף בסינגל צר לעיתים, ולאחר כ-5 ק”מ, הגיעה ההפתעה-עליה! כפי שכתבתי, את האימונים בצעתי באכזיב, בשיפוע מתון, ועליות מאז ומתמיד היו לי קשות, ומאז המסלול כלל וירידה ועליה לסירוגין. בקילומטר השמיני הגעתי למנוחה ולנחלה-עמק יזרעאל-שיפוע מתון עד לסוף המסלול.
צילום: רתם אלינסון
זריחה גלילית לסיכום
לאחר שסיימתי את המקטע, שמתי לב שאוטוטו השמש עומדת להפציע במזרח. עצרתי את הרכב, חיכיתי 3 דק’, ולפתע, השמש הפציעה מעל הרי נצרת. עמק יזרעאל רחב הידיים הואר באור יקרות, חצי ימינה הר תבור, בקעת כסולות וגבעת המורה. נסיעה לתחנת היוגב, מתיחות לצד הרכב, ונסיעה לנקודת הסיום.
לסיכום-המירוץ היה חוויה מדהימה! מקסים לצפות בהתגייסות של צוות המירוץ שמורכב ברובו ממתנדבים, מההיערכות הלוגיסטית המצוינת, ובעיקר ממגוון האוכלוסיות שהשתתפו במירוץ. צעירים ומבוגרים, שמנים ורזים, דתיים וחילוניים-ערב רב של אנשים, שבאו בשביל דבר אחד-ריצה.
הר לעמק 2020-אני בפנים!
הכותב, רתם אלינסון הוא אוהב טבע ונופים, מקום שני בתחרויות ריצה עם בנו בן השלוש בשבילי עפר.. יומיום עוסק במיפוי של שטחים פתוחים, ודוקטורנט לגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית. בד”כ תמצאו אותו באתר האאוטדור והטיולים שלנו- OUTPANEL שם הוא מתמחה בהמלצות לטיולי משפחות!
צילום: רתם אלינסון
איגור מינץ על הגישה השנייה- למי יש כח לכל הלוגיסטיקה הזו?
השתתפתי בשני מירוצים של הר לעמק וחשוב לי לומר קודם כל שרמת ההפקה מעולה! השבילים מסומנים היטב, התחנות פעילות, האפליקציה נוחה, האקספו בסוף ועוד ועוד. למרות זאת, החלטתי לא להשתתף במירוץ הזה בעתיד. אדגיש שזה לא משהו נגד הר לעמק, האנשים, המרוץ או מי מהם אלא עקב הקונספט הבסיסי- ויש מרוצים נוספים בז’אנר.
הסיבה העיקרית היא המורכבות של הלוגיסטיקה פוגמת בהנאה. ובמירוץ שליחים כזה יש הרבה: מציאת קבוצה ומציאת מחליפים ברגע האחרון, כתיבת “רשימת שמירה” – חלוקת קטעים לאנשים עם רמות שונות תוך התחשבות בכך שרוצים לרוץ גם ביום וגם בלילה, ורכבים – לא לכולם רכב חברה שכיף להיכנס איתו לדרכי עפר בלי חשבון וגם הנהגים נטחנים על ההגה.
ההשלכה של המורכבות היא גם על כך שמעבר למחיר ההשתתפות במירוץ יש הוצאות על התארגנות סביבו – אוכל, לינה למפונקים ודלק.
יש משהו מיוחד בריצה בחושך בשטח (במיוחד בליל ירח מלא). אבל ריצה בשעות מוזרות של הלילה? אני פחות מתחבר. בתור פיזיותרפיסט זה דווקא יכול להועיל לקליינטורה כי יש נטיה לנקעים כאשר רצים בתנאים האלה.
נקודה שמתחברת לשתיים הקודמות. גם רצים בלילה וגם אחר כך עסוקים בסדרנות מוניות של העברת רכבים מנקודה לנקודה, כך שבפועל תופסים תנומות קצרות באוטו. התוצאה היא שבשישי חוזרים כמו אחרי מילואים – מסריחים ועייפים.
צילום: הר לעמק יח”צ
“שינויי מזג האויר הביאו אותי לחשוב…”
אין לי אף שמץ של תלונה למארגנים על החלטותיהם לדחות\לבטל את המירוץ כדי לשמור על בטיחות הרצים. לדעתי, אי אפשר לסמוך על אחריות אישית של רצים במצבים כאלה. העניין הוא שלמירוץ שנמשך על פני יומיים יש סיכויים גבוהים יותר ליפול על יום גשום במיוחד או שרבי. וגם, זה לא מירוץ שאפשר לדחות בשבוע כמו שלפעמים עשו עם מירוצים אחרים. לכן, להחליט להירשם למירוץ כמה חודשים מראש מרגיש קצת כמו משחק רולטה.
לסיכום- יש לא מעט מרוצי שטח בהם נהנים מריצת שטח ארוכה לאורך נופים מרהיבים, באים, רצים, הולכים. אין לוגיסטיקה, אין מניעת שינה משמעותית. הבחירה שלי תהייה ללכת על אלה, ואם ארצה 24 שעות עם חברים – מעדיף אותם במשהו כמו מפגשי המערכת של RUNPANEL והפאנלים האחרים (למשל: בחאן תמרים בצוקים, או בחאן ארץ המרדפים)- עם פעילות יומית ספורטיבית ופחות מורכבת.
