הוא היה טריאתלט ורץ שנים ארוכות בצורה רצינית, אבל אז גיא חלמיש הפסיק עם הריצה עשור שנים כדי להתמקד באופניים ובשחיה. אחרי הפסקה ארוכה הוא חוזר בהדרגה ובזהירות לריצה, ומספר על כך בסדרת הכתבות “חוזר לרוץ”:
מאז הריצה הראשונה שלי עבר יותר מדי זמן. הסיבות והתירוצים מגוונים ביותר, אבל בעיקר ישנה התחרות עם הדברים שאני אוהב לא פחות ובראשם: הרכיבה. הגשם שנכנס לאחרונה דווקא מהווה הזדמנות לריצה – הזמנים והמרחקים שאני נמצא בהם יושבים בדיוק על הפוגות קצרות בגשמים, אבל סמרתון – מירוץ של שלושה ימי אופני הרים מדברי ארוך וקשה שואב את מעט שעות האימונים שלי לאופניים. (לכתבה הראשונה בסדרה לחצו פה: חוזר לרוץ 1).
מרחקים רדיקליים
המרחקים שאני מכסה כעת הם עד כדי כך מגוחכים שזה משעשע אותי לכתוב על זה בכלל – זה הרי רק חימום קצרצר ביחס לריצות של רוב הקוראים, וגם של עצמי כשעוד רצתי. אבל זו ההתחלה, ואני שלם עם הכיוון (הבוגר) של להתחיל מאוד לאט, מאוד הדרגתי. אני מושך את הפור פליי הזה עוד ועוד, לטובת הנאה גדולה יותר לכשאגיע ליכולת לרוץ ריצה ארוכה יותר.
הריצה הראשונה שלי היא, שבו חזק… למרחק רדיקלי של 8 דקות בערך. אני לא מתעניין במרחק באמת אלא רק בזמן. המרחק הוא כנראה סביב ה 1500 כי קצב 6 זה משהו שאני עדיין מזהה… זו פחות או יותר המהירות ההתחלתית שלי, לא שהמקסימלית גבוהה בהרבה.
לריצה השנייה אני כבר מוריד אפליקציה, ומתפרע במרחקים: רצתי 9:39 דקות – טירוף… תעצרו אותי לפני שאני שובר את שיאי האולטרה אנדיוראנס בישראל. אבל גם בריצות הקצרות האלה יש הבלחות של הנאה שקושרות את הספורט הזה לאדם: כשמשב חזק של ריח פריחה עבר דרכי כמו בושם נעים של אישה. כרוכב אופניים אני לא זר לצורך שלנו לצאת החוצה אל המרחבים, להיות בחוץ, פעיל, להיחשף לשמש ולנשום אוויר מריאות מתאמצות. הסרקזם נובע מהפער הגדול כל כך בין הסטטוס שלי כרוכב כביש או מרתון אופני הרים, רב יומי וארוך מאוד מדי פעם, לעומת הסטטוס שלי כ”חוזר לרוץ” ב 10 דקות של תיפוף רגליים זריז.
לספורטאי אנדיוראנס מנוסה כמוני שרוכב ומתחרה מדי פעם (באופניים) למשך 4-6 שעות בדפקים גבוהים, קצת מוזר לצאת ל 10 —20 דקות. אז אני יוצא לרוץ אחרי אימון אופניים קצרצר של 45 דקות עם אינטרוולים. צריך לשמור על קצת כבוד עצמי בתוך ההשפלה הזו… ביחד שעה אירובית עם כניסות אנארוביות היא כבר יותר ממה שעושה לי את זה.
מרגיש כבד
ביחס לאופניים אליהם אני כל כך מורגל, בריצה הגוף מרגיש פתאום כבד. ההפתעה הראשונה היא למעשה לגלות שיש גוף בכלל, ועוד צריך לסחוב אותו בכל צעד. בעיקר מדהימה העובדה שגם צריך לנחות בצעדים כשהוא מתעקש להזכיר את משקלו מעל. עד כמה שרוכבים הם יבבני משקל המחפשים להוריד כל גרם מהציוד ומעצמם כדוגמניות אנורקטיות, באופניים אין את האימפקט הזה ופה בכל צעד אני חש את הצלעות והתכולה שבתוכן כמשקולת.
תמיד ידעתי ששרירי ליבה זה חשוב, ואפילו משתדל לחזק אותם מדי שבוע בחדר הכושר, אבל כשאין כידון להישען עליו הם חשובים עוד יותר. שרירי הבטן ממש מורגשים בצורה שונה ועובדים להחזיק את המערכת ביחד עם הגב התחתון.
היפוכונדר של ריצה
אין לי חבר שרץ שלא נפצע והושבת מרמת מנוחה עקב דלקת ועד רמת ניתוחים ואורתוסקופיות. הפציעות האלה הן החלק הכואב והמחורבן של הריצה. גם אני סבלתי לא מעט כשהתאמנתי ברצינות לטריאתלון: שברי מאמץ בעצם השוק, נקיעות חוזרות, וגידים כואבים.
הלחץ מהפציעות הוא גדול אצלי: אין דבר שיבאס אותי יותר מפציעת ספורט שתרחיק אותי מהספורט. שום תחרות, תוצאה, או יעד אינם שווים את זה מבחינתי: לא לרכוב או להתאמן חודשיים בגלל פציעה מיותרת זו מכה שאני רוצה להימנע ממנה, ולכן גם אני חוזר לרוץ לאט לאט. כשאני מתחיל לרוץ אני מתחיל לחוש מיחושים חדשים: רגישות וותיקה חזרה – כשאותו גיד שנמצא מעל למפשעה ועובד בהרמת הרגל מתחיל לכאוב. אני ממש מקווה שזה לא האקדח המעשן שמופיע במערכה הראשונה של “חוזר לרוץ”…
אבל יש התקדמות!
צעד צעד אני מתחבר יותר לעניין. בריצה השלישית יצאתי כבר לסיבוב שאינו מישורי וחשתי את הקלילות בירידה ואת המאמץ הנעים בעלייה מתונה. המרחק מביא אותי בדיוק עד פאתי שמורת טבע קטנה שקרובה לביתי, ומסמן לי את הארץ המובטחת: עוד מעט, עם עליית המרחקים והזמנים אני חוזר לרוץ במקומות האלה המוכרים לי מהעבר. אני מרחיק מספיק כדי לא לראות בתי מגורים סביבי, ולחוש את הסביבה בריצה כמו שאני חולם עליה – כפי שהיא צריכה להיות.
מה שנכתב מעלה נכתב לפני כחודשיים, וכשאתם קוראים את הכתבה הזו אני כבר בריצות של כ 45 דקות. האתגר העיקרי יהיה – איך להכניס יותר משתי ריצות בשבוע עמוס, עם רגליים עייפות מכ 6-8 שעות אופניים חזקות בשבוע + כשעה שחייה + פעמיים חצי שעה בחדר כושר… איך מייצרים את הזמן והחשק לכל זה?
מאת: גיא חלמיש (גיאחה)
פרקים נוספים בסדרת התוכן “חוזר לרוץ”:
- חוזר לרוץ (1) – למה הריצה כל כך קשה לי? \ גיא חלמיש
- חוזר לרוץ (3): מפגש עם מכרה וותיקה ותחקיר לספרי “נולדנו ליפול”
- מהו “רץ אמיתי”? שאלות יסוד ב”חוזר לרוץ” (4) \ גיא חלמיש
- טריאתלון תל אביב- התגלה מאובן טריאתלון שנשמר במלואו! (“חוזר לרוץ 5”) \ גיא חלמיש
