מה חשיבותו של פלג הגוף העליון בריצה

בנוסף לכך, בראש נמצאות גם העיניים, וישנה חשיבות רבה לאן אנו מסתכלים בזמן הריצה כדי לשמור על יציבות. נסו לרוץ או אפילו ללכת עם עיניים עצומות ותבינו כמה משמעותי התפקיד של המבט. אז לאן כדאי להסתכל? ההמלצה היא להסתכל עשרה מטרים קדימה ולמטה אל נקודה דמיונית שנמצאת על הרצפה. למה דווקא לשם? כי כך אנו מקבלים הכי הרבה אינפורמציה על הסביבה בה אנו רצים.

אם נסתכל ממש למטה לכיוון הרצפה, לא נקבל מספיק מידע על המהירות בה אנו רצים. מעבר לכך גם קצת נמעך את קנה הנשימה ונקשה על הנשימה בזמן הריצה. אם נסתכל קדימה אל האופק לא נקבל מידע על הגובה אליו אנו מנתרים בכל צעד. בהסתכלות עשרה מטרים קדימה ולמטה נרוויח את שניהם. ואם יש מכשול כלשהו על הרצפה? נבחין בו עשרה מטרים לפני שנגיע אליו ונדע להיערך ולהימנע ממנו. זה גם יתן לנו זמן תגובה ארוך יותר לעומת הסתכלות ממש למטה בה נבחין במכשול רק ברגע האחרון.

הידיים בזמן ריצה

תפקידן של הידיים בריצה הוא לאזן את הגוף בזמן תנועת הרגליים. בריצה כמו בהליכה רגל ויד נגדית צריכות להיות מקבילות. כשרגל ימין מושטת קדימה יד שמאל מושטת קדימה וכשרגל ימין נפשטת אחורה יד שמאל גם היא נפשטת אחורה באותה הזווית. 

מבחינת הידיים יש כמה כללים לטכניקה נכונה:

תנועה ישרה – הראשון הוא שהידיים נעות על ציר אחד קדימה ואחורה. כלומר אם היה שרטוט שהיה עוקב אחרי תנועת הידיים בריצה היינו רואים קו אחד ולא שרטוט של עיגול או שרטוט זיגזג כי הידיים נעות לצדדים. גם במקרה הזה כמו במקרה של הראש, תנועת ידיים שלא על ציר ישר אחד יכולה לבטא תנועה לא נכונה שמקורה הוא לא בתנועת הידיים. למשל, תנועת גוף סיבובית של האגן ממנה אנו רוצים להימנע משום שהיא תגרום להתקדמות שלנו קצת בצורת זיגזג ולא התקדמות יעילה קדימה. 

תנועה קדימה – דגש שני אליו אנו רוצים לשים לב בתנועת הידיים הוא שהן לא חוצות את קו האמצע של הגוף לאורכו. ברגע שישנה חצייה של קו האמצע, למשל יד ימין מגיעה לחצי השמאלי של הגוף כשהיד מושטת קדימה, סביר להניח שאנו עושים תנועה סיבובית מוגזמת של הכתפיים או של האגן, מה שגורם לנו להתקדם שלא בקו ישר ויעיל. הידיים לא דווקא צריכות להיות מקבילות אחת לשנייה כי מפרק הכתף של רובנו בנוי כך שהוא פונה מעט פנימה. נסו לעמוד ולטלטל את הזרועות שלכם קדימה ואחורה בו זמנית ותראו מה הזווית הטבעית של המפרק שלכם. זאת תהיה הזווית הנכונה גם בריצה.

זווית המרפק – דגש אחרון אליו נרצה לשים לב בתנועה הידיים בריצה הוא זווית הכיפוף במרפק בזמן פשיטת היד אחורה. ככל שהזווית תהיה פתוחה יותר, כלומר מרפק ישר יותר, כך יהיה מנוף גדול יותר שימשוך לנו את היד אחורה ובכך גם את הכתף ושאר הגוף. לכן אנו רוצים לכופף את המרפק ככל שניתן כשהוא מופנה אחורה וכשהוא חוזר קדימה אפשר קצת לפתוח את הכיפוף כדי לשחרר לחץ מ”בית השחי” של המרפק. 

אני אוהב לתת את הדוגמה – נגיד והייתם מצביעים עם האצבע בזמן הריצה, אז אף פעם לא הייתם מצביעים לכיוון הרצפה. כשהיד תהיה מושטת אחורה תצביעו קדימה וכשהיא תהיה מושטת קדימה תצביעו למעלה. אם כשהיד מושטת אחורה אתם מצביעים על הרצפה אז סימן שאתם פותחים מידי את הזווית במרפק שלכם.

לסיכום 

אין ספק שחשיבות הטכניקה של תנועת הרגליים בריצה חשובה יותר מאשר זו של פלג הגוף העליון. אבל אם כבר פלג הגוף העליון גם כך לא מתאמץ ביחס לרגליים בזמן הריצה, אז לפחות שיעזור כמה שהוא יכול ובטח שלא יפריע! לכן שווה להתרכז בטכניקה נכונה של פלג הגוף העליון.

מאת: אור דלח
צילום: דור ויטלין

⬇️⬇️⬇️ אגב, שמת לב למלבנים האלה לשיתוף כתבות? אם אהבת את התוכן שלנו, התודה הכי גדולה עבורנו היא שיתוף שלהן לקבוצות הווטסאפ והפייסבוק שלך