במסגרת סדרת התוכן “סמים בריצה” ב RUNPANEL נפגשתי עם ד”ר דניאל הרשטיין – מנכ”ל הסוכנות הלאומית למניעת סימום בספורט, לשמוע ממנו על התחום בישראל, על הסוכנות ועל האמצעים שהיא מפעילה כדי לשמור על הספורט נקי.
ראיין: גיא חלמיש
כתבה זו הינה החלק השלישי בסדרה בה יצאנו להקיף את הנושא מכמה כיוונים ולהבינו טוב יותר באמצעות ראיונות עם אנשי מפתח בענף הריצה התחרותית: אל הכתבה הראשונה עם המאמן יובל כרמי המעורה בסצינה התחרותית לחצו פה. אל הכתבה השנייה עם מנכ”ל איגוד האתלטיקה גל לב-רן לחצו פה, ובכתבה זו אנו עם מנכ”ל הסוכנות הלאומית למניעת סימום בספורט ד”ר דניאל הרשטיין. נדגיש: אין לראות בכתוב מטה טענה ספציפית כלפי מי מהספורטאים אלא להביא אל קוראינו את הדיון בנושא חשוב זה.
לחצו פה לקבל את ערוץ ראנפאנל בטלגרם!
מהי הסוכנות הלאומית למניעת סימום בספורט?
ד”ר הרשטיין: “הסוכנות היא הגוף הלאומי האחראי על אכיפת הקוד של WADA – ה World Anti Doping Agency. המטרה שלנו היא לשמור על הספורט הנקי ועל בריאות הספורטאים בארץ. בנוסף, הפעילות שלנו הכרחית לשמור על כך שספורטאים ישראלים יוכלו להתחרות בתחרויות בין לאומיות. ללא סוכנות למניעת סימום שאוכפת את הקוד של WADA – מדינה לא יכולה לשלוח נציגות לאולימפיאדה, מונדיאל, אליפויות עולם ואף תחרות בינלאומית. לשם כך הוסמכנו על ידי WADA. הפעילות שלנו (וכל גופי מניעת הסימום בעולם) נמצאת תחת פיקוח הדוק של WADA.
הארגון מורכב מוועדת בדיקות האחראית להחליט מי ייבדק ומתי, ועדת TUE שאחראית על אישורים מיוחדים לספורטאים לשימוש בתרופות- ספורטאי שרוצה אישור לתרופה צריך להעביר מסמכים ואישורים רפואיים המוכיחים את המצב, ולהעביר בקשה שהוועדה דנה בה ועל הוועדה יש ביקורת של WADA. לסוכנות הלאומית למניעת סימום בספורט יש בית הדין עצמאי הפועל על פי אמות המידה של WADA, ובנוסף אנחנו מקימים בימים אלו מערך חינוך והדרכה.
בנוסף אנו מנהלים קשרים עם ארגונים שונים למניעת סימום בעולם לשיתוף מידע, ידע ושיפור העבודה שלנו.”
מהו תקציב הסוכנות בישראל לעומת העולם
ד”ר הרשטיין: “התקציב שלנו הוא כ900,000 ש”ח בשנה.
בשנים האחרונות אנחנו רואים צמיחה גדולה של הספורט בארץ, כמעט בכל האולימפיאדות האחרונות הייתה לישראל לפחות מדליה אולימפית אחת, ולהערכתי, ללא הקורונה, ישראל הייתה יכולה להגיע לאולימפיאדת טוקיו במצב הטוב ביותר אי פעם מבחינת פוטנציאל, כושר וגודל משלחת. בנוסף אנחנו רואים עלייה בפעילות של WADA וארגונים שונים למניעת סימום בספורט, במיוחד לאחר אירועים משמעותיים כמו המקרה של לאנס ארמסטרונג, אירועי הסוכנות הרוסית למניעת סימום בספורט ועוד. לאור המציאות הזאת, תקציב הסוכנות הנוכחי לא משקף את היקף העבודה ההולך וגדל שלנו. התקציב שלנו נמוך בצורה משמעותית ממדינות דומות לנו בעולם.
לשם השוואה לפורטוגל ואוסטריה, שעל פי WADA אלו שתי מדינות עם גודל אוכלוסיה דומה והישגים אולימפיים דומים באולימפיאדות האחרונות, יש תקציב של כ2.5 ו2.8 מיליון אירו בהתאמה. גם בהשוואה למדינות אחרות: קפריסין, בלגיה, שבדיה, דנמרק, יוון ואפילו מצרים – התקציב שלנו נמוך יותר.
מהם החומרים הנפוצים שתופסים?
ד”ר הרשטיין: “בישראל החומרים הנתפסים ביותר הם קנאביס ולאחר מכן ממריצים. בעולם, החומרים הנפוצים ביותר הנתפסים הם סטרואידים אנאבוליים. אפשר לצערי להשיג בקלות הכל היום. אפשר לקנות מאתרים שונים, אבל החומרים האלו מסוכנים, מאוד. אנשים משתמשים במשאפים שונים, בריטלין, בEPO, משככי כאבים שונים.
אתיופיה- יעד למחנות אימונים
ספר לי קצת על נושא המעבדות והעלויות- למה לא בודקים בארץ?
ד”ר הרשטיין: “בארץ אין מעבדה לבדיקת סימום בספורט המוסמכת על ידי WADA. בכל העולם יש פחות מ40 מעבדות וזה עסק לא כלכלי. רוב המעבדות מחוברות לאוניברסיטאות או מכוני מחקר ומתקשות כלכלית.
הבדיקות כרגע הן שתן ודם. בבדיקת דם ניתן לבצע פספורט המטולוגי וחיפוש אחר חומרים. בשתן מבצעים פספורט סטרואידלי וניתן לאתר הרבה יותר חומרים ולאורך זמן רב יותר.
אחד הדברים הראשונים שהכנסתי לישראל כשנכנסתי לתפקיד היה בדיקות דם. ביצוע בדיקות דם זה דבר מורכב – איסוף הדם ושילוח מהיר שלו ושמירה עליו בקירור בטווח טמפרטורות מאוד מסויים. אנו עובדים עם המעבדה הגדולה בעולם – בSalt Lake City בארה”ב.
בדיקות דם ושתן עולות בין 1600-2500 ש”ח. (מכאן עולה שלו היינו רוצים בישראל לבדוק את 20 הספורטאים המובילים בריצה ובאופניים אחת לחודש זה היה עולה כחצי מליון שקל לשנה- וזה כמעט התקציב של כל הארגון הזה בישראל. ג.ח.).
הפספורט הביולוגי
ד”ר הרשטיין: “פספורט ביולוגי זאת שיטה עקיפה לגלות שימוש בחומרים אסורים המבוססת על שינויים של הורמונים ופקטורים שונים בגוף הספורטאי. כך שגם אם החומר האסור לא נמצא בדם או בשתן, עדיין אפשר להוכיח שספורטאי השתמש בחומר אסור.
ב2019 הכנסנו בדיקות דם ופספורט המטולוגי (לבדיקות דם) ופספורט סטרואידלי (לבדיקות שתן). כל בדיקה שלנו עוברת תהליך של פספורט שמותאם לפרופיל האישי של הספורטאי. אנו מחויבים לעבוד עם גוף חיצוני עולמי מומחה, שמנתח את התוצאות ומנחה אותנו מה צריך לעשות כשיש חריגה בבדיקה. הגוף הזה יכול לקבוע שצריך לשפוט ספורטאי, לבקש בדיקה חוזרת או להכריע שהממצאים תקינים.
המקרה הראשון של ענישת ספורטאי באמצעות הפספורט הביולוגי היה מעניין: רוכב בריטי נפסל בדיעבד כי גילו שבעבר לפני 3 בדיקות התוצאה היתה חריגה ביחס לאלה שבאו לאחר מכן. כלומר מי שמרמה בעידן הפספורט יכול להיתפס בדיעבד ולהענש. עם EPO יש לנו את האפשרות לעשות את זה.
עוד סיפור מעניין עם EPO הוא שת”פ בין חברת תרופות שייצרה EPO ארוך טווח (מזריקים פעם אחת והוא משפיע לזמן רב). חברת התרופות סייעה לWADA לפתח בדיקה לזיהוי החומר, ובדקו איתה בדיעבד את הבדיקות של אולימפיאדת בייג’ין ומצאו מספר דגימות חיוביות. היום קל יותר לאתר EPO מבעבר כי יש הרבה יותר שיטות לגלות אותו בצורה עקיפה או ישירה. אנו יודעים שספורטאים עברו ל Micro Dosing- שימוש במינונים קטנים, שכמעט ואין להם השפעה תרפויטית אבל קשה יותר לאתר אותם. כשיש לנו חשד למיקרו-דוזינג, או שמדובר בענף שנחשב מסוכן (כמו ריצות למרחקים ארוכים), אנו מאחסנים את הדגימות לטווח ארוך, כרגע עד 10 שנים ואחת לשנה עורכים אנליזה מחדש. עם הזמן נוספות שיטות חדשות לגלות חומרים ואני מעריך שבעתיד הקרוב יצליחו לגלות גם שאריות של מיקרו-דוזינג.
כמה בדיקות יש בשנה?
ד”ר הרשטיין: “כ200-400 בדיקות בשנה. התכנית השנתית שלנו מבוססת על הערכת סיכון לפי ענפים ועוברת סקירה מקיפה על ידי WADA התכנית מתבססת על מקורות מידע גלויים ומידעים שאנו מקבלים. זה כמובן נעשה ביחס לתקציב שלנו- שהוא לא גבוה. לשם השוואה, בפורטוגל מבוצעות כ3,000 בדיקות בשנה”
מתוך כך כמה בדיקות נעשו בריצה ובאופניים בישראל?
ד”ר הרשטיין: “אנחנו לא מפרסמים לפי הנוהל את המידע הזה.”
חומרים רבים מסייעים לרמיה: ריטלין, משככי כאבים, EPO (צילום אילוסטרציה)
אחת הטענות היא שלא בודקים במחנות אימונים בחו”ל…
ד”ר הרשטיין: “כשנכנסתי לתפקיד, בתחילת 2019, אחד היעדים האסטרטגיים שרציתי להתמודד איתם היה מחנות אימון. הבעיה היא שספורטאים נוסעים למחנות אימון במקומות מרוחקים (במקרה של ריצה למרחקים ארוכים בעיקר קניה ואתיופיה, אבל זה קורה בעוד ענפים) לזמן רב ועשויים להיות ללא פיקוח. זה עשוי ליצור מציאות של מערב פרוע. לכן החל מ2019 יצרנו יכולת לבדוק בכל מקום בעולם ובכל זמן. יצרתי שיתופי פעולה עם ארגוני אנטי דופינג שונים בעולם (סוכנויות למניעת סימום, איגודים בינלאומיים וחברות פרטיות)
במסגרת שיתוף הפעולה אנו משתפים מידע עם ארגונים בינלאומיים בנוגע למחנות אימונים ומבצעים בדיקות.
שיתופי הפעולה האלו מאפשרים לנו לבצע בדיקה בכל מקום בעולם והחל מ2019 ביצענו בדיקות בפולין, אוקראינה, קניה ואתיופיה לספורטאים ישראלים מענפים שונים. בנוסף ספורטאים זרים שנמצאים במחנה אימונים בישראל עשויים להיבדק על ידינו (על חשבון הגוף שהזמין את הבדיקה).
קם גוף בשם International Testing Agency – ITA – ארגון ללא מטרות רווח בעולם המתווך בין ארגוני אנטי-דופינג וחתמנו איתם עם חוזה. כעת אני יכול לבקש מהם בדיקה גם באתיופיה. בעבר הייתי צריך לפנות לסוכנות האתיופית או לחברות פרטיות – ועד שזה היה קורה הספורטאי היה יכול לעזוב. היום זה הרבה יותר יעיל וקל: הם לוקחים עמלה על הבדיקה, הם מודיעים שיש להם בודק לתאריכים, ואנחנו יכולים להפעיל אותם. זה כבר הופעל ועשינו לא מעט בדיקות בעולם. זה יעד אסטרטגי מבחינתי- זה משדר שאתה יכול להבדק בכל מקום בעולם בדיוק כמו שהקוד של WADA אומר, וגם זה באמת קורה! זה לא רק רעיון זה קורה, וכשבודקים מישהו במחנה אימונים כזה ספורטאי כולם יודעים מהר מאוד. יש לזה אפקט הרתעתי מצוין וגם זה משפר את יכולת האכיפה שלנו.”
מה דעתך על הטענה שאף אחד לא רוצה לתפוס באמת?
ד”ר הרשטיין: “אני לא מסכים עם הטענה.
כשאני מדבר על הספורט בארץ עולה לי התמונה של אורי ששון שמנצח את היריב המצרי ברבע הגמר באולימפיאדת ריו ומושיט לו את היד. אני חושב שזאת תמונה המייצגת את הספורטאי הישראלי ואת הלך הרוח של הספורט הישראלי: כבוד, הערכה ליריב והגינות. אנחנו האנשים שמושיטים את היד ולא האנשים שמסרבים ללחיצת יד, וזה בא לידי ביטוי גם בדופינג: אומרים שספורט הוא מיקרוקוסמוס של החברה. הספורט בישראל הוא הגון ברובו, מכבד את היריב ופייר. ספורט הוא גם הפנים שלנו. האם אנחנו רוצים שספורטאים ישראלים ירמו? האם אנחנו רוצים שספורטאי ישראלי ירמה בתחרות בארץ או בחו”ל? האם אנחנו רוצים שהספורט הישראלי יושעה מהאולימפיאדה?
אני משוכנע שלא. לדוגמא- הוועד האולימפי מתקצב אותנו ומשקיע כסף בפעילות שלנו, איגודים שונים כמו איגוד האתלטיקה מתקצבים אותנו לצורך בדיקות סמים על חשבונם כשנשבר שיא, איגוד ענפי הספורט הלא אולימפיים החל לתקצב אותנו מתחילת 2019 לצורך בדיקות סמים. אפילו חברות פרטיות ואנשים פרטיים מזמינים בדיקות סמים על חשבונם כמו מרתון תל אביב ומירוץ הספטרניון.
יש היום מודעות גדולה לנושא הרמאות וזה עוד מבלי להתייחס לסיכונים הבריאותיים הכרוכים בחומרים האלו. ללא הסוכנות למניעת סימום ספורטאים פשוט ימותו על בסיס שבועי באמצע אימון או תחרות.
האם יש ניתוח של ביצועי הספורטאים כדי לנסות לראות חריגות?
ד”ר הרשטיין: “כמו שדיברנו על הפספורט הביולוגי אז יש מודל חדש שקם ב WADA בשנים האחרונות שנקרא Athlete Performance Passport – זה בדיוק מה שהצעת, שזו הצעה מצוינת: נעשה גרף, נשים עליו את התוצאות של הספורטאי, נעשה תקנון למרחקים שונים, ונגדיר טווח של גבול עליון וגבול תחתון של ביצועים לתקופה הקרובה לפי מידע שנאסף. זה מודל חדש, שכל סוכנות מפעילה אותו בצורה עצמאית. אנחנו סוכנות קטנה ומתניעים תהליכים כאלה במהירות יחסית ואנחנו מהראשונים שאימצו את המודל.”
אתה רופא, אבל תחום ראיות פורנזיות מצריך ניסיון במודיעין וחקירה
ד”ר הרשטיין: “בימים אלו אנו עובדים עבור הקמת אגף מודיעין וחקירות בהתאם לדרישות WADA.”
יש לכם מידע? העבירו לסוכנות:
ד”ר הרשטיין: “אם מי מהקוראים נתקל בתופעה של סימום בספורט, או אפילו חשד- ניתן לפנות אל הסוכנות באתר האינטרנט שלה: http://www.inado.org.il/ – זה עשוי להציל חיים.“
זוכרים את לאנס? אולי תתעניינו בכתבה באתר בייקפאנל:
‘לא הייתי משנה כלום’… מה מתחבא בדוקו החדש על לאנס ארמסטרונג?
הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו: